בע"מ 3521/07 הינד מסארוה נ. עבלדאלג'ני מסארוה

1.

זוהי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים ש' שטמר, י' עמית וי' וילנר), לפיו התקבל ערעור שהגיש המשיב על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופט מ' רניאל), בו נדחתה תביעת המשיב להצהיר על זכויותיו במקרקעין נשוא הדיון.

2.

המשיב הינו אחיה של המבקשת 1 (להלן: המבקשת ) ודודם של המבקשים 2-6, שהם ילדיה של המבקשת. המבקשת והמשיב, יחד עם אחות נוספת, ירשו נכסי מקרקעין מאביהם המנוח, אשר בחלקם הופקעו על-ידי המדינה. בשנת 1976 נחתם בין המשיב, המבקשת והאחות לבין מינהל מקרקעי ישראל (להלן: המינהל ) הסכם חליפין (להלן: הסכם החליפין ), במסגרתו קיבלו שלושת האחים - תמורת הקרקע שהופקעה - פיצוי כספי וכן שטחים בשלוש חלקות מקרקעין אחרות (להלן:

המקרקעין ). למחרת החתימה על הסכם החליפין חתמו המבקשת ואחותה על ייפויי כוח לפיהם העבירו לאחיהם המשיב - במתנה וללא תמורה - את מרבית זכויותיהן במקרקעין. המשיב לא העביר את הזכויות במקרקעין על שמו, אולם במשך השנים נהג בו מנהג בעלים. בסוף שנת 2001 פנה המשיב למבקשת בבקשה שתחתום על מסמך ויתור לגבי אחת החלקות, על מנת שיתאפשר לו לקבל פיצוי מחברת חוצה ישראל שהפקיעה את החלקה לצורך סלילת כביש 6. במועד זה התברר כי המקרקעין עדיין רשומים על שם המינהל. בעקבות כך, נרשמה המבקשת כבעלים של שליש מהמקרקעין; העבירה את זכויותיה בשתיים מהחלקות לילדיה; ורשמה הערת אזהרה לזכותה על החלקה השלישית. בתגובה, הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי תביעה להצהיר כי הוא הזכאי להירשם כבעלים של המקרקעין - שליש ישירות מכוח הסכם החליפין ושני-שליש מכוח ההעברה שבוצעה מאחיותיו אליו. התביעה הועברה מבית המשפט המחוזי לבית המשפט לענייני משפחה.

3.

בית המשפט לענייני משפחה דחה את התביעה. נקבע, כי חתימתה של המבקשת על ייפוי הכוח לא היתה מתוך רצונה החופשי ונעדרה גמירות-דעת וכי בייפוי הכוח נפל פגם של הטעיה, שכן המשיב הטעה את המבקשת לסבור שהסכם החליפין כרוך בתשלום למינהל – תשלום אותו לא היה ביכולתה לשלם באותה עת. עוד קבע בית המשפט כי אין מניעה שהמבקשת תחזור בה מהמתנה שהעניקה למשיב, שכן העברת המתנה טרם הושלמה.

4.

המשיב הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי וזה קיבל את הערעור. בית המשפט סקר את הפסיקה הקיימת בעניין האפשרות לחזור מהענקת מתנה שבגינה ניתן ייפוי כוח בלתי-חוזר, וקבע על-פיה כי משחתמה המבקשת על ייפוי כוח בלתי-חוזר לטובת המשיב, גילם מסמך זה הן את התחייבותה ליתן מתנה והן את ויתורה על זכותה לחזור בה מן המתנה. עוד קבע בית המשפט כי גם החריג של שינוי מצב מקבל המתנה בהסתמך על ההתחייבות נתקיים בענייננו, שכן במשך למעלה מ-25 שנה המשיב עיבד את המקרקעין, בנה עליהם ושילם את המסים בגינם. בית המשפט בחר להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו על-ידי בית המשפט לענייני משפחה באשר לפגמים שנפלו ברצונה של המבקשת בעת חתימתה על ייפוי הכוח: צוין, כי משנקבע שהמבקשת הבינה על מה היא חותמת נשלל הפגם של טעות בכריתת חוזה; כי בהתחשב בכך שבעת החתימה על ייפוי הכוח היתה המבקשת בת 42, נשואה ואם לילדים "וספק עד כמה היתה כפופה למרותו של אחיה...", הרי שלא הוכחו תנאי עילת העושק; ולבסוף, כי אף פגם מסוג הטעיה לא הוכח. יתר על כן, ציין בית המשפט כי אף בהנחה שנפל פגם כלשהו בעת חתימתה של המבקשת על ייפוי הכוח, הרי שאין בכך כדי להביא לביטולו. בהקשר זה לא ראה בית המשפט בהעברת המקרקעין על שמה של המבקשת וילדיה - בחלוף 26 שנה - זמן סביר לביטולו. כן נדחתה קביעת בית המשפט לענייני משפחה לפיה המקרקעין הועברו למשיב במסגרת יחסי נאמנות, משהטענה לא נטענה על-ידי המבקשים ולא הוכחה כלל. עוד קבע בית המשפט כי זכות המשיב גוברת על זכותם של המבקשים 2-6, שכן המשיב הינו בעל ההתחייבות הראשונה. לסיכום, קבע בית המשפט כי די בחלוף הזמן כשלעצמו כדי לדחות את הגנת המבקשים וכי המבקשת לא הוכיחה פגם ברצון או קיומה של השפעה בלתי הוגנת עליה, ולכן לא היתה רשאית לחזור בה מהתחייבותה ליתן מתנה למשיב.

מכאן הבקשה שבפניי.

5.

המבקשים חוזרים בבקשתם על הטענות לפיהן ויתורה של המבקשת על זכויותיה במקרקעין הושג במרמה, שכן היא הוטעתה בידי המשיב לחשוב שהסכם החליפין יעלה ממון רב, אשר לא היה ברשותה. לשיטתם, שגה בית המשפט המחוזי ביישום ההלכה הנוגעת לנטל ההוכחה המוטל על צד הטוען טענות לעניין מסמך שנחתם בפני נוטריון ציבורי. עוד נטען כי משקבע בית המשפט לענייני משפחה כממצא עובדתי כי נפל פגם יסודי ברצונה של המבקשת לחתום על ייפוי הכוח וכי משעל-פי קביעתו הוכחה עילת ההטעיה ואף הוכחו יחסי תלות בין המבקשת לבין המשיב, שגה בית המשפט המחוזי כשהתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו. בנוסף, טוענים המבקשים כי המבקשת היתה רשאית לחזור בה מן המתנה כל עוד לא השתכללה העסקה על-ידי רישומה בלשכת רישום המקרקעין.

6.

עיינתי בבקשה וכן בפסקי הדין המפורטים של הערכאות דלמטה. בסופו של דבר מצאתי כי אין מקום לקבל את הבקשה. ראשית, אין הבקשה עומדת לטעמי באמות המידה שנקבעו לעניין מתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" משאין היא מעוררת שאלה עקרונית החורגת מדלת-אמותיה של

המחלוקת בין הצדדים ( ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). לכל היותר מתעוררות בענייננו שאלות הנוגעות ליישומן של ההלכות בסוגיות המתעוררות בפרשה, כדוגמת ההלכה בעניין מעמדו של ייפוי כוח בלתי-חוזר ובעניין נטלי ההוכחה, ואולם כידוע, שאלת יישומה של הלכה במקרה קונקרטי אינה מעמידה עילה לעריכת דיון בערכאה שלישית ( רע"פ 88/04

ורטהיימר נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 1.4.2004);

רע"פ 101/05

בן יקיר נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 5.12.2005)). מעבר לכך, אף לגופו של עניין לא ראיתי מקום להתערב בהכרעת בית המשפט המחוזי. נקודת המוצא ממנה יצא בית המשפט המחוזי בפסק דינו היתה כי המבקשת אינה רשאית לחזור בה מהתחייבותה, וזאת בהתאם להלכה הפסוקה בדבר מעמדו האיתן של ייפוי כוח בלתי-חוזר ובדבר הצורך בראיות כבדות על-מנת לסותרו (ראו לדוגמה: ע"א 4997/92 צביח נ' צביח, פ"ד נ(2) 524, 526 (1996)). בהתייחס לענייננו נקבע גם לא אחת כי "ניתן לראות בחתימה על ייפוי-כח בלתי חוזר ויתור על זכות החזרה מן המתנה" (ע"א 954/93 חג'בי נ' בן-יונה , פ"ד נ(1) 417, 419 (1996) וההפניות שם). לצד זאת, בדק בית המשפט האם נפל פגם ברצון המבקשת בעת חתימתה על ייפוי הכוח. בהיותו ער להלכה לפיה לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית, החליט בית המשפט המחוזי לעשות כן במקרה דנן - בעיקר על יסוד שיקולים שבהגיון ובדין - ולבסוף, מצא כי לא נפל כל פגם ברצונה של המבקשת בעת חתימתה על ייפוי הכוח ואף כי לא התקיימה השפעה בלתי הוגנת עליה. עוד קבע בית המשפט כי גם אם נפל פגם שכזה, הרי שדי בחלוף הזמן כשלעצמו כדי לדחות את טענות ההגנה של המבקשת. לא ראיתי להתערב בקביעותיו. אציין עוד כי אין בעובדה ששתי ערכאות הגיעו להחלטות סותרות, כשלעצמה, כדי להצדיק מתן רשות לערער, וכך גם בעובדה כי ערכאת הערעור בחרה להתערב, שלא כמקובל, בממצאים העובדתיים שנקבעו על- ידי הערכאה הדיונית (ראו לדוגמה: רע"א 11119/05 Invensys Powerware Limited

נ' אריה חברה לביטוח בע"מ (לא פורסמה, 25.4.2006); רע"א 10130/05

טליאס נ' בנק הפועלים בע"מ

(לא פורסמה, 31.10.2005) וההפניות שם). בנסיבות אלה, לא מצאתי כי יש באיזו מטענות המבקשים, אשר הועלו ונדונו בפני שתי ערכאות, כדי להצדיק מתן רשות לערער בפני ערכאה נוספת.

הבקשה נדחית, איפוא. משלא התבקשה תגובת המשיב - אין צו להוצאות.