רע"א 365/09 עו"ד חמי אורן נ. י. חנקס בע"מ ואח'

1.

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטים א' ש' שילה, מ' נד"ב וא' דודקביץ'), אשר קיבל את ערעורם של המשיבים 1-16 על החלטתו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט ש' מנהיים), והעמיד את שכר טרחת המבקש על סך של 15,000$. כמו כן מונחת בפניי בקשת עיכוב ביצוע של פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי.

2.

המבקש הוא כונס נכסים אשר מונה על ידי בית משפט השלום לשם פירוק שיתוף במקרקעין המצויים במתחם ח/300 בחולון (להלן: מתחם ח/300 ) על דרך של מכירת הנכס וחלוקת תמורתו. עם מינויו של המבקש, הגישו המשיבים 1-3 בקשה לבית משפט השלום לקבוע כי שכר טרחת המבקש "לא יעלה על סך בשקלים השווה ל-15,000$ ולא יפחת מהסך בשקלים השווה ל- 10,000$". כב' השופט אורנשטיין החליט כי אין לכבול מראש את שיעור שכר הטרחה ואולם הבהיר כי "ככלל פוסק בית משפט זה שכר בגין פעולות הכנוס של הליכי פירוק שיתוף מקרקעין במתחם ח/300 לפי האמור ברישת הבקשה ובטוווחי הסכומים הנקובים בה".

לאחר שמכר את המקרקעין בסכום של 3,120,000$ (להלן: העסקה ), עתר המבקש לבית משפט השלום לקבלת שכר טרחה, אשר קבע כי שכר הטרחה של המבקש יעמוד על 6% מערך העסקה. בית משפט השלום תלה הכרעתו בנוהג שהתפתח בפסיקה לפיו שכר הטרחה של כונס נכסים יעמוד על 6%-8% מסכום העסקה, והטעים כי במקרה דנן לא נקבע שכר טרחה מראש ומשכך אין מקום לסטות מכללי הפסיקה.

3.

משיבים 1-16 ערערו על החלטתו של בית משפט השלום בפני בית המשפט המחוזי, אשר קיבל את ערעורם והעמיד, כאמור, את שכר הטרחה של המבקש על סך של 15,000$. בית המשפט המחוזי נימק הכרעתו בכך שסכום זה הוא הנהוג במתחם ח/300. לשיטתו, על המבקש היה לצפות לקבל סכום בגובה זה, נוכח האמור בהחלטת כב' השופט אורנשטיין דלעיל. יצוין כי משיבים 17-23, משיבים פורמאליים, לא ערערו על פסק דינו של בית משפט השלום, ואליבא דמבקש הגיעו עימו לפשרה בדבר שיעור שכר טרחה המופחת אשר ישולם לו.

4.

המבקש עתר לעיכוב פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי לא נתן את הצו המבוקש והעביר את הבקשה לתגובת המשיבים, תוך שהבהיר כי לו יפקיד המערער את סכום פסק הדין בקופת בית המשפט בזמן שנקבע יעוכב ביצוע פסק הדין עד להחלטה אחרת. ואכן, הפקיד המבקש את הסכום האמור, והמשיבים הגישו תשובתם. בית המשפט המחוזי החליט לדחות את בקשת עיכוב הביצוע, ומכאן בקשה זו.

5.

בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי עניינו מעלה שאלות משפטיות עקרוניות. בין היתר, טוען הוא כי בית המשפט המחוזי התעלם בפסק דינו מהלכות דין מושרשות לגבי גובה שכר הטרחה של כונסי נכסים, וכי פסק דינו של בית המשפט המחוזי נגד את הלכת אי ההתערבות של ערכאת הערעור בהחלטת הערכאה קמא. עוד טוען המבקש כי יש מקום לדון בשאלה האם בית המשפט יכול להחיל פסק דין אשר ניתן בערעור גם על משיבים פורמאליים אשר לא היו לו צד בפועל.

6.

דין הבקשה להידחות.

הלכה פסוקה היא כי יש להיעתר לבקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי" רק כאשר הן מעלות שאלה עקרונית, החורגת מעניינם הצר של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)) . ואולם אין במחלוקת בדבר שכר הטרחה של המבקש כדי לענות על קריטריון זה שכן כל עניינה יישום הדין והנוהג על המקרה הנדון. כידוע, וכפי שהעיר המבקש בעצמו, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בעניינים המסורים לשיקול דעתו של הערכאות דלמטה כגון קביעת שכר טרחה. הלכה זו תקפה ביתר שאת כאשר מדובר בערכאת ערעור שנייה (ראו: ע"א 2817/91 מימון נ' אומרן

פ"ד מז(1) 152, 161 (1993) ; רע"א 10046/06 מנדלסון נ' גורגה (לא פורסמה, 27.5.2007 ); רע"א 10130/05

טליאס נ' בנק הפועלים (לא פורסמה, 31.5.2005)). גם יתר הסוגיות שהעלה המבקש בבקשתו, לרבות שאלת צירוף המשיבים הפורמאליים, אינן מצדיקות דיון בפני בית משפט זה.

משהגעתי למסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור, מתייתר הדיון בבקשת עיכוב הביצוע.

הבקשה אפוא נדחית, משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.