החלטה3 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"א 9405/05 עבדו קובטי נ. איימן אבו חנא

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין אזרחי · רשות ערעור שני על קביעות עובדתיותבקשת רשות ערעור (ערעור שני) על פסק דין של בית המשפט המחוזי שקיבל ערעור וביטל פסק דין של בית משפט השלום

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור על פסק דין מחוזי שהתערב בקביעות עובדתיות של בית משפט השלום בעניין הסכם להעברת מניות. נקבע כי המחוזי לא שינה את ההלכה בדבר מידת ההתערבות, וכי הסוגיה אינה חורגת מעניין הצדדים. לא נעשה צו להוצאות.

העובדות

המבקשים והמשיבים הקימו חברה למתן שירותים רפואיים, והמבקשים טענו להסכם למכירת מניותיהם למשיבים תמורת תשלום. בית משפט השלום קיבל את תביעתם, אך בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור משיב 1 וביטל את פסק הדין. המבקשים ביקשו רשות ערעור.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש ליתן רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי שהתערב בקביעות עובדתיות של בית משפט השלום
  2. 2.האם התערבות ערכאת ערעור בממצאים עובדתיים מעוררת שאלה החורגת מעניינם של הצדדים

הלכות

  1. 1

    רשות ערעור שני תינתן רק כשמתעוררת שאלה משפטית, ציבורית או חוקתית בעלת חשיבות החורגת מעניין הצדדים.

    ״הלכה היא כי בית המשפט העליון יעניק רשות לערער (כערעור שני) רק במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית, ציבורית או חוקתית״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    התערבות ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים של הערכאה הראשונה אינה מצדיקה מתן רשות ערעור, שכן אין בה מעבר לעניין הצדדים.

    ״התערבותה של ערכאת הערעור בממצאים העובדתיים שקבעה הערכאה הראשונה, איננה מצדיקה מתן רשות לערער״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • רשות ערעור
  • ערעור שני
  • קביעות עובדתיות
  • בית המשפט המחוזי
  • בית משפט השלום
  • העברת מניות
  • נטל השכנוע
  • הערכאה הראשונה

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

רע"א

9405/05

בפני:

כבוד השופטת ע' ארבל

המבקשים:

1. עבדו קובטי

2. ודיע קבאג'ה

נ ג ד

המשיבים:

1. איימן אבו

חנא

2. חב' גלובל אסיסטנס הולדינג

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 4.7.05 ע"א

1338/04 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא נ' ממן והשופטים ה' חטיב וב' ארבל

בשם המבקשים: עו"ד ש'

קובטי

החלטה

1.בשנת 1998 הקימו המבקשים והמשיבים חברה למתן שירותים רפואיים לתושבי הרשות הפלסטינית, תוך שהם חולקים ביניהם את הבעלות על מניות החברה. המבקשים טוענים כי בשנת 1999, בין היתר בעקבות היקלעותה של החברה לקשיים כלכליים, נערכה בינם לבין המשיבים הסכמה על העברת המניות בחברה, לפיה הסכימו המשיבים לרכוש את מלוא המניות בחברה תמורת תשלום סכום כספי למבקשים. המשיבים, לעומת זאת, מכחישים עריכתה של הסכמה זו בין הצדדים ולכן סירבו לשלם למבקשים את הסכום שהגיע להם, לכאורה, על-פי ההסכם.

2.בהסתמך על הסכם העברת מניות זה, הגישו המבקשים נגד המשיבים תביעה לבית משפט השלום בנצרת, בה דרשו לחייב את המשיבים בתשלום התמורה שהגיעה להם על-פי ההסכם. בית משפט השלום דן בטענות הצדדים ובראיות עליהן נסמכו, ולבסוף, בחר להעדיף את גרסתם של המבקשים, משום שלדבריו הציגו הם מסכת ראיות מלאה, שלמה ומהימנה יותר, למרות החולשות שנתגלו בה. לפיכך, קיבל בית המשפט את תביעתם של המבקשים, בקובעו כי שוכנע בכך שעמדו הם בנטל השכנוע המוטל עליהם, הן בנוגע לתוקפו של ההסכם עליו הושתתה תביעתם והן בנוגע למחויבותו של משיב מס' 1 לשאת בתמורה.

3.על פסק דינו של בית משפט השלום הגיש משיב מס' 1 ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת, אליו צירף את משיבה מס' 2 כמשיבה פורמאלית. בית משפט זה, לאחר שסקר את הממצאים העובדתיים שהובאו על-ידי בית משפט השלום ואת הנימוקים עליהם הסתמך לצורך הכרעתו לטובת המבקשים, בחן מולם בפירוט את טענותיו של משיב מס' 1 במסגרת ערעורו. בסיכומו של דבר, הגיע הוא למסקנה כי קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום אינן מבוססות ועל כן רשאי הוא, כערכאת ערעור, להתערב בהן. לפיכך, קיבל בית המשפט את ערעורו של משיב מס' 1 וביטל את פסק דינו של בית משפט השלום.

4.המבקשים טוענים כי יש ליתן להם רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט המחוזי, ולחלופין, כי יש לדון בבקשתם כבערעור, ובמסגרתו, להורות על ביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי ועל החזרת פסק דינו של בית משפט השלום על כנו. לטענתם, במקרה זה לא התקיימה הצדקה ראויה לסטות מן ההלכה הידועה לפיה התערבות בית המשפט שלערעור בקביעות העובדתיות של הערכאה הראשונה תיעשה במקרים חריגים וקיצוניים בלבד, ומכאן, ששגה בית המשפט המחוזי בפסיקתו בעניינם.

5.לאחר שעיינתי בטענות המבקשים וכן בהחלטות הערכאות דלמטה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי בית המשפט העליון יעניק רשות לערער (כערעור שני) רק במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית, ציבורית או חוקתית, אשר חשיבותה חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123). במקרה זה, בניגוד לטענתם של המבקשים, לא שוכנעתי כי אכן הסוגיה האמורה הינה בעלת חשיבות החורגת מעניינם של הצדדים. בית המשפט המחוזי לא שינה, ואף לא התיימר לשנות, את ההלכה בנוגע למידת התערבותה של ערכאת הערעור בקביעות הערכאה הראשונה. מפסיקתו עולה בבירור כי היה הוא ער להלכה לפיה בית משפט שלערעור אינו נוהג להתערב בקביעות העובדתיות של הערכאה הראשונה, נוכח היתרון שיש לאחרונה על פני הראשונה, כמי ששמעה את העדים ויכלה להתרשם מהם. יחד עם זאת, לדבריו, מצא הוא לנכון להתערב בקביעות עובדתיות אלו, בעיקר מן הטעם שבמקרה זה לא היו הן מושתתות על אמון בלבד, אלא גם על שיקולי סבירות והיגיון, וכן מפני שבית משפט השלום נמנע לדעתו מלהתמודד עימן לגופן. מכל מקום, התערבותה של ערכאת הערעור בממצאים העובדתיים שקבעה הערכאה הראשונה, איננה מצדיקה מתן רשות לערער, שכן אין בכך מעבר לעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת (רע"א 10130/05 טליאס נ' בנק הפועלים (לא פורסם, ניתן ביום 31.10.05)).

6.לפיכך, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיבים – אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ב באדר תשס"ו (22.3.06).

ש ו פ ט ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (2 תיקים)

הלכות

  1. 1רשות ערעור שני תינתן רק כשמתעוררת שאלה משפטית, ציבורית או חוקתית בעלת חשיבות החורגת מעניין הצדדים.
  2. 2התערבות ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים של הערכאה הראשונה אינה מצדיקה מתן רשות ערעור, שכן אין בה מעבר לעניין הצדדים.