רע"א 7912/06 תחנת מעבר השרון בע"מ נ. יוסף ארביב

1.המבקשות 1-2 הינן חברות העוסקות בפינוי אשפה. המבקשים 3-4 הינם בעלי המניות בחברות אלו. בין עיריית נתניה לבין המבקשת 1 התנהל מו"מ לבחינת האפשרות להתקשר עימה בהסכם לביצוע עבודות איסוף אשפה וגזם. ביום 17.10.99 נחתם בין העירייה למבקשת 1 הסכם לביצוע העבודות תמורת סך של 83.50 ₪ לטון אשפה. המשיב הגיש תביעה לבית משפט השלום בנתניה, בטענה שהמשיבים חתמו איתו על הסכם לפיו יסייע להם במשא ומתן מול העירייה, ובתמורה יופרש לו סכום כסף עבור כל טון אשפה שיגיע לתחנת המעבר שבניהול המבקשים. המבקשים טענו כי נוהל בין הצדדים מו"מ שלא הבשיל לכדי חוזה. לטענתם, הוסכם כי המבקשים ישלמו למשיב תמורה של 2.5 ₪ לטון אשפה בתנאי שהסכום שהעיריה תסכים לשלם לא יפחת מ-95 ₪ לטון. מאחר שהסכום נמוך יותר, לא זכאי המשיב לכל תשלום.

2.בית משפט השלום (כב' השופטת ס' אברמוביץ-קולנדר) כי טענת המשיבים באשר לתנאי המתלה אינה מהווה הרחבת חזית אסורה. כן קבע כי המשיב לא הותיר עליו רושם אמין ולא הצליח להוכיח את תביעתו. עם זאת, קבע בית המשפט כי המשיב ליווה את המשא ומתן ואף יצר את הקשר הראשוני בין המבקשים והעירייה, ולפיכך חייב את המבקשים לשלם לו שכר ראוי עבור פעילותו בסך של 20,000 ₪.

3.המשיב ערער על החלטת בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטים ז' המר- סגן נשיא, ע' פוגלמן וא' שילה), אשר קיבל את הערעור. בית המשפט קבע כי העלאת הטענה בדבר התנאי המתלה על ידי המבקשים מהווה הרחבת חזית וכי, בניגוד לקביעת בית משפט השלום, המשיב לא הסכים להרחבה זו. אף לגופו של עניין סבר בית המשפט המחוזי כי יש לקבל את הערעור. בית המשפט קבע כי התערבותו במקרה זה בענייני עובדה נדרשת שכן לטעמו נפל פגם היורד לשורשו של עניין בהכרעת בית משפט השלום. בית המשפט בחן את הראיות בתיק והגיע למסקנה כי מכלול הראיות מוביל למסקנה כי יש לקבל את התביעה. המבקשים חויבו לשלם למערער סך של 225,430 ₪.

4.המבקשים טוענים כי מדובר בפסק דין חריג, שכן הוא מתבסס על טענת המשיב לקיומו של הסכם בעל-פה. כן הם טוענים כי עדות המשיב היתה עדות יחידה עליה התבסס בית המשפט המחוזי בהכריעו בליבת המחלוקת בין הצדדים. לטענתם, פסק הדין מעורר שאלה עקרונית בדבר סמכות ערכאת הערעור להפוך על פיה קביעה שקבעה הערכאה הדיונית בנוגע לאי מהימנות עדות יחידה של בעל דין שעליו נטל הראיה. עוד הם טוענים כי פסק הדין מעורר שאלה עקרונית הנוגעת להרחבת חזית. לבסוף הם טוענים כי בית המשפט המחוזי קבע כי מדובר בהסכם בלתי חוקי, אך נמנע מלהסיק מכך את פסילת ההסכם ודחיית התובענה.

5.דין הבקשה להידחות. המחלוקת בעניין זה תחומה לדלת אמותם של הצדדים, ולמרות הכסות העקרונית שמנסים המבקשים להלביש לה, אין היא מעוררת כל שאלה משפטית, לא כל שכן שאלה בעלת חשיבות עקרונית או ציבורית. כבר נפסק בעבר שהתערבות ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים, אף אם הדבר נעשה בניגוד למקובל, ואיני אומרת כי כך היה, אינה מצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"א 10130/05 טליאס נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם, 31.10.05)). מעבר לדרוש אוסיף, כי בית המשפט המחוזי הסתמך על ראיות נוספות מלבד עדותו של המשיב, כגון עדויותיהם של מנהל אגף התברואה בעירייה ושל מנכ"ל העירייה, הסתירות שהתגלו בטיעוני המבקשים, חשבוניות שהוגשו על ידי המשיב וכו'. לפיכך, איני רואה כל פגם בהתערבותו של בית המשפט המחוזי, משסבר כי נפל פגם מהותי בקביעת העובדות על ידי בית משפט השלום. אף הטענה בדבר הרחבת חזית אינה מעוררת שאלה עקרונית ותחומה כולה לנסיבות המקרה. מעבר לכך, בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור אף לגופו של עניין, ולפיכך ממילא אין בטענה של הרחבת החזית כדי לשנות את תוצאת פסק הדין. לבסוף אעיר, כי אף אין ממש בטענותיהם של המבקשים בדבר חוזה בלתי חוקי שדינו להתבטל. ראשית, המבקשים כלל לא טענו זאת בפני בית המשפט המחוזי. שנית, בית המשפט המחוזי כלל לא קבע שמדובר בחוזה בלתי חוקי, אלא רק ביקר את השימוש שעשו הצדדים במנגנון "המאכר" שבעיניו הינו מנגנון משחית.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.