רע"א 2984/07 נעים כהן נ. אברהם כליף

1.

המבקש הגיש נגד המשיב תביעה לסילוק ידו מנכס המשמש חנות ברחוב ז'בוטינסקי בעיר רמלה ולתשלום סכומי כסף. הצדדים הסכימו כי בתחילת שנות ה-50 פלשו בעלי חנויות למקרקעין ברחוב זה והקימו בהן חנויות ועסקים. עוד הוסכם שהמבקש הוא זה שהקים את החנות נשוא הדיון. המחלוקת בין הצדדים סבה סביב השאלה כיצד הגיעה החזקה בחנות לידי המשיב. המבקש טען כי הוא מחזיק בחנות משנת 1958 ועד שנת 1996, אז מסר את החזקה בחנות למשיב תמורת דמי שכירות והתחייבות להחזרת החזקה תוך מספר חודשים. המשיב טען מצידו כי מדובר בחנות אותה הוא מחזיק מאז שנת 1958.

2.

בית משפט השלום (כב' השופט ז' ימיני) האמין לגרסת המבקש. בית המשפט ציין שגם בדיקת פוליגרף שאליה הופנו הצדדים בהסכמה מצאה כי המשיב אינו דובר אמת ואילו המבקש דובר אמת. לפיכך קבע כי גרסת המבקש לפיה החזקה בחנות נמסרה למשיב ב-1996 למספר חודשים לשימוש בה כבית קפה תמורת תשלום דמי שכירות והתחייבות להחזרת החזקה תוך מספר חודשים, היא הנכונה. לאור זאת קבע כי המבקש זכאי לצו הפינוי לו עתר בכתב התביעה וכן לשכר ראוי. על פסק הדין הגיש המשיב ערעור לבית המשפט המחוזי.

3.

בית המשפט המחוזי (כב' השופטים ה' גרסטל, ע' פוגלמן וא' שילה) קיבל את הערעור. בית המשפט קבע כי שני הצדדים הם פולשים במקרקעין ונדרש לשאלה זכותו של מי מהפולשים עדיפה. בית המשפט קבע כי לא די היה במקרה דנן כדי להכריע במחלוקת על פי שיקולי מהימנות. עוד קבע כי הראיות האובייקטיביות, העדויות והעובדות הנוספות שאינן שנויות במחלוקת מביאות למסקנה הפוכה לפיה המבקש לא הוכיח את זכותו לקבלת סעד של פינוי כלפי המשיב ולא את זכותו לקבלת דמי שימוש ראויים.

מכאן הבקשה שבפניי.

4.

המבקש טוען בבקשתו, בין היתר, כי לא היה מקום להתערבות בית המשפט המחוזי בממצאים העובדתיים המבוססים על מהימנות שאותה קבעה הערכאה הדיונית, הנתמכת בתוצאות בדיקת הפוליגרף. לדעתו, התערבות בית המשפט המחוזי בקביעות אלה מצדיקה מתן רשות לערער. זאת ועוד. הכרעת הערכאה הדיונית התבססה גם על עדויות נוספות מלבד עדויות הצדדים וגם מטעם זה לא היה מקום להתערב בפסק הדין. המבקש מוסיף כי לא היה מקום שערכאת הערעור תאמץ עובדות שכלל לא נטענו על ידי המשיב ובהן הקביעה כי השאלות שנשאל המשיב בבדיקת הפוליגרף הינן מורכבות וספק אם אפשר היה להציגן בבדיקה שכזו. עוד טוען המבקש כי לא היה מקום להסיק מסקנות מהעובדה שלא דרש דמי שכירות בעבר, שעה שהיה חייב כסף למשיב שהוא קרוב משפחתו, בגין הלוואה שקיבל ממנו בעבר.

5.

עיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות דלמטה והגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. בקשת רשות הערעור מבוססת כל כולה על נסיבותיו המיוחדות של המקרה, ואינה מעוררת שאלה בעלת השלכה חוקתית, ציבורית או משפטית, החורגת מתחום הבקשה (ראו: בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). אכן, כלל הוא כי ערכאת הערעור לא תתערב בממצאים עובדתיים ובקביעות מהימנות שקבעה הערכאה הדיונית.

ואולם, התערבותה של ערכאת הערעור בממצאים שקבעה הערכאה הראשונה איננה מצדיקה, כשלעצמה, דיון בגלגול שלישי (רע"א 10130/ 05 טליאס נ' בנק הפועלים (לא פורסם, 31.10.2005)). כאמור, בית המשפט המחוזי מצא כי בית משפט השלום כלל לא התייחס למספר ראיות אובייקטיביות אשר יש בהן כדי לתמוך בגרסת המשיב לפיה החזיק בחנות עוד קודם לשנת 1996 ואשר יש בהן כדי לקעקע את גרסת המבקש. ראיות אלה, יחד עם העדויות והעובדות הנוספות שלא נלקחו בחשבון על ידי בית משפט השלום הובילו למסקנה כי תביעת המבקש כלל לא הוכחה. לא מצאתי בטענות המבקש בפניי כדי להצדיק מתן רשות לערער במקרה דנן על פסק הדין.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיב

אין צו להוצאות.