רע"א 8813/21 בני אמיל קוט בע"מ נ. ב.ס.ט בניה בע"מ

1.

בפני שתי בקשות רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 2.11.2021 (ע"א 34997-03-20, השופט הבכיר ש' אטרש והשופטים ע' טאהא ו- ת' נסים שי ), שהוגשו על-ידי שני הצדדים להליך. בית המשפט המחוזי קיבל בחלקם ערעורים שהוגשו על פסק-דינו של בית משפט השלום בנצרת מיום 5.2.2020 ( ת"א 33040-08-15 , השופטת הבכירה ר' נדאף ). בנסיבות אלה, מצאתי לתת את החלטתי בשתי הבקשות במאוחד.

2.

מקורן של הבקשות שבפני בחוזים שנחתמו בין הצדדים ביום 3.3.2014 וביום 19.3.2015. הצדדים לחוזים ולהתדיינות הם שתי חברות בניה – חברת בני אמיל קוט בע"מ (להלן: קוט ) שהיא המבקשת ברע"א 8813/21 והמשיבה ברע"א 17/22, וחברת ב.ס.ט בניה בע"מ (להלן: בסט ) היא המבקשת ברע"א 17/22 והמשיבה ברע"א 8813/21. ההתקשרות בין הצדדים נסבה על ביצוע עבודות בניה בשני פרויקטים, שבהם בסט הייתה הקבלנית הראשית וקוט הייתה קבלנית משנה.

3.

בימים 18.8.2015 ו-3.9.2015 הגישה קוט שתי תביעות לבית משפט השלום בצפת נגד בסט, שבהן נטען כי בסט נותרה חייבת לה סכומים שונים בגין העבודות שביצעה במסגרת כל אחד מהפרויקטים. בסט כפרה בטענותיה של קוט וטענה כי אינה חייבת לה דבר. בסט אף הגישה, ביום 20.12.2015, תביעה שכנגד במסגרת התביעה השנייה של קוט, ובה טענה כי קוט היא זו שחייבת לה כספים. מבלי לפרט יצוין כי הצדדים חלקו, בין היתר, על מהות העבודות שביצעה קוט בפרויקטים והיקפן, ביחס לשאלה האם בוצעו על-ידי קוט עבודות נוספות שהיה מקום לתמחר באופן נפרד ובשאלת העיכובים שחלו בביצוע העבודות.

4.

ביום 7.2.2016 הורה בית משפט השלום בצפת על העברת הדיון בתביעות לבית משפט השלום בנצרת (השופטת ר' איזנברג ). ביום 20.4.2016 הורה בית משפט השלום בנצרת על איחוד הדיון בתביעות (השופטת הבכירה נדאף ).

5.

לאחר שבחן את טענות הצדדים ואת הראיות בתיק נתן בית משפט השלום פסק-דין מפורט שבו קיבל את תביעותיה של קוט באופן חלקי ביותר, וחייב את בסט לשלם לה סך של כ-263,444 שקלים. לצד זאת, בית משפט השלום קיבל את התביעה שכנגד שהגישה בסט וחייב את קוט לשלם לה סכום של כ-1,325,389 שקלים.

6.

שני הצדדים ערערו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, והערעורים התקבלו בחלקם. באשר לערעורה של קוט, בית המשפט המחוזי דחה את טענותיה לפיהן לא נפסקה לה תמורה בגין עבודות שונות שבוצעו על-ידה. עם זאת, בית המשפט המחוזי קיבל את טענותיה שיש לנכות סכומים שונים מתוך הסכום שחויבה לשלם לבסט במסגרת התביעה שכנגד, בסך כולל של יותר ממיליון שקלים, בגין תשלומים שונים שבהם לא היה מקום לחייבה לכתחילה. באשר לערעורה של בסט, קיבל אותו בית המשפט המחוזי באופן מוגבל והורה להוסיף לסכום שנפסק לטובתה סך של כ-17,644 שקלים. בסיכומו של דבר נקבע כי במסגרת התביעה שכנגד, קוט תשלם לבסט סך של כ-321,000 שקלים, וכן הוצאות משפט בסך של 45,000 שקלים. לצד זאת, נותרה על כנה תוצאת פסק דינו של בית משפט השלום בתביעתה של קוט, לפיה בסט תשלם לה סך של כ-263,450 שקלים.

7.

כפי שצוין, אף בבית משפט זה ניצבות טענות משני צדי המתרס של הסכסוך, תוך שהצדדים מוסיפים להיות חלוקים על העובדות ביחס לחוזים שנחתמו ביניהם ועל אופיין והיקפן של עבודות הבניה שבוצעו. בעיקרו של דבר, בבקשות רשות הערעור נטען, מזה ומזה, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק-דינו של בית משפט השלום, וכי כתוצאה מכך טעה כאשר פסק סכומים נוספים לצד שכנגד, כל אחד לפי שיטתו. לצד זאת טוענים הצדדים כי צדק בית המשפט המחוזי בקביעותיו ביחס לסכומים הנוספים שנפסקו לטובתם. בסט מוסיפה וטוענת כי פסק-דינו של בית המשפט המחוזי אינו מנומק דיו.

8.

לאחר שעיינתי בבקשות רשות הערעור ובנספחיהן הגעתי לכלל מסקנה כי דינן להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. הבקשות אינן עומדות באמת המידה המחמירה שנקבעה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". שתיהן נסבות על הכרעה בעניינם הפרטני של הצדדים ובפרשנות החוזים שנחתמו ביניהם. על כך יש להוסיף כי העובדה שהערכאות הקודמות הגיעו למסקנות שונות אינה מהווה טעם מספיק למתן רשות ערעור, והדברים נכונים אף כאשר ערכאת הערעור מתערבת בממצאים העובדתיים שאליהם הגיעה הערכאה הדיונית (ראו: רע"א 2984/07 כהן נ' כליף , פסקה 5 (5.8.2007); רע"א 2442/21

סולימאן נ' מצליח , פסקה 8 (22.4.2021)) . כמו כן, לא התרשמתי כי נגרם למי מהצדדים עיוות דין ואף לא התרשמתי שפסק-דינו של בית המשפט המחוזי אינו מנומק בצורה מספקת. למעשה, נהפוך הוא.

9.סוף דבר: בקשות רשות הערעור נדחות. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. 5