רע"א 2626-23 רע"א 2626-23

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 31.1.2023 (ע"א 3701-11-22, השופט ע' טאהא). בית המשפט המחוזי קיבל ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת מיום 13.7.2022 (ת"א 46619-12-19, השופט ד' קירס).

2.מקורו של ההליך דנן בפרויקט בנייה בעיר חיפה שבו שימשה חברה בבעלות המבקש כקבלנית הראשית (להלן: החברה הקבלנית). ביום 12.3.2018 התקשרה החברה הקבלנית עם המשיבה, חברה נוספת, בהסכם לפיו האחרונה תשמש קבלנית משנה לביצוע עבודות חשמל בפרויקט. בהמשך, מצבה הכלכלי של החברה הקבלנית התדרדר, והיא התקשתה לעמוד בהתחייבויותיה הכספיות כלפי המשיבה. עקב כך, ביום 24.1.2019 חתם המבקש על כתב ערבות אישי להבטחת התחייבויותיה של החברה הקבלנית כלפי המשיבה. כתב הערבות חל על הבטחת פירעונן של שתי המחאות בסך כולל של 175,500 שקלים שהחברה הקבלנית מסרה למשיבה בגין עבודות שכבר ביצעה. בפועל, שתי ההמחאות חזרו.

3.ביום 18.12.2019 הגישה המשיבה תביעה נגד המבקש לבית משפט השלום ועתרה לחיובו בסכום האמור, בהסתמכה על כתב הערבות. בכתב הגנתו טען המבקש, בין השאר, כי המשיבה כלל לא ביצעה את העבודות שעבורן נמסרו ההמחאות, וכי חתם על כתב הערבות תחת כפייה והטעיה מצד המשיבה. המבקש הוסיף וטען כי המשיבה פעלה להוצאת החברה הקבלנית מהפרויקט, ובכך תרמה להתדרדרותה הכלכלית ולאי-פירעון ההמחאות.

4.בית משפט השלום דחה את התביעה בקבעו כי התנהלותה של המשיבה בזמן עריכתו של כתב הערבות והחתימה עליו הייתה חסרת תום לב. בית משפט השלום קבע כי המבקש הוכיח שבמועד החתימה על כתב הערבות המשיבה אכן ניהלה משא ומתן עם יזם הפרויקט במטרה להוציא את החברה הקבלנית ממנו, וכי הדבר סותר את התכלית שעמדה ביסוד החתמת המבקש על כתב הערבות, ועל כן מהווה התנהלות בחוסר תום לב.

5.המשיבה הגישה ערעור על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי, ובו טענה כי אכן ניהלה שיחות עם יזם הפרויקט, אך זאת במטרה להבטיח את המשך העבודה הסדירה בו, ועל כן אין לראות בכך חוסר תום לב. המשיבה הדגישה כי מדובר במגעים לגיטימיים שהתנהלו בין כלל קבלני המשנה, על רקע מצבה הכלכלי של החברה הקבלנית, כי הדבר נעשה בידיעתו של המבקש, וכי אין בסיס ראייתי לטענה שפעלה במטרה להוציא את החברה הקבלנית מהפרויקט. המבקש מצדו סמך את ידו על פסק דינו של בית משפט השלום, וטען כי זה מבוסס על קביעות עובדתיות שאין מקום להתערבותה של ערכאת הערעור בהן.

6.בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור, בקבעו כי התנהלותה של המשיבה לא הייתה נגועה בחוסר תום לב, אלא ביטאה התנהלות עסקית "רגילה". בית המשפט המחוזי קבע כי מן העובדות עולה שאין כל קשר בין המשא ומתן שניהלה המשיבה עם היזם לבין סילוקה של החברה הקבלנית מן הפרויקט. בית המשפט המחוזי הטעים כי בית משפט השלום שגה במסקנה שהפיק מן העובדות, וכי קבלת הערעור אינה כרוכה בהתערבות בקביעותיו העובדתיות.

7.הבקשה שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובה טוען המבקש, בעיקרו של דבר, כי הותרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי על כנו תגרום לו עיוות דין. בהקשר זה, המבקש מטעים כי לגישתו בית המשפט המחוזי התערב בממצאים עובדתיים שלא כדין.

8.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה, בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, מאחר שאינה עומדת באמת המידה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו למשל: רע"א 2021/20 בנדיקט נ' בנדיקט, פסקה 15 (18.8.2020); רע"א 202/23 ש.י.כ תשתיות מים בע"מ נ' ונונו דני בע"מ, פסקה 10 (5.2.2023)). כידוע, אין בעצם העובדה שערכאות שונות הגיעו להכרעות סותרות כדי להצדיק מתן רשות ערעור, אף כאשר ערכאת הערעור מתערבת בממצאים שבעובדה, וזאת מבלי לנקוט עמדה ביחס לטענותיו של המבקש (ראו: רע"א 8813/21 בני אמיל קוט בע"מ נ' ב.ס.ט בניה בע"מ, פסקה 8 (16.1.2022)). הבקשה נטועה היטב בנסיבותיו הפרטניות של המבקש ואינה מעלה כל שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים. אכן, תוצאת פסק דינו של בית המשפט המחוזי כרוכה בחיוב אישי של המבקש, אך לא התרשמתי כי יש בכך משום עיוות דין כלפיו.

9.סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.