פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
2104/13
לפני:
כבוד השופטת ע' ארבל
המבקשת:
לאה ברוכין
נ ג ד
המשיבים:
1. יעקב בכר
2. שלמה בכר
3. אייל בכר
4. ליאור בכר
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי
בתל אביב-יפו מיום 24.02.2013 ברע"א 45268-10-12
שניתן על ידי כבוד השופטת ע' צרניאק
בשם המבקשת:
עו"ד נ' גבאי
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (כב' שופטת ע' צרניאק ) ברע"א 45268-10-12, שניתנה ביום 24.2.13.
1.
המשיבים הגישו לבית משפט השלום בתל אביב – יפו בחודש ספטמבר 2011 תביעה נגד המבקשת לפירוק שיתוף במקרקעין ולתשלום דמי שכירות ראויים מחודש יולי 2003. לאחר שהתקיים הליך של קדם משפט הגישו המשיבים, בחודש יולי 2012, בקשה לתיקון כתב התביעה באופן שעילת דמי השכירות הראויים תתייחס לתקופה המתחילה משנת 1989. זאת, נוכח טענת המשיבים לפיה מצאו צוואה המוכיחה את זכותם לדמי השכירות בגין התקופה האמורה. בית משפט השלום (כב' השופט י' דלוגין ) דחה, בהחלטתו מיום 27.9.12 את בקשת המשיבים בקבעו, על סמך חומר הראיות שהוצג בפניו, כי עובדות המבססות את התיקון המבוקש היו ידועות למשיבים כבר בזמן הגשת כתב התביעה המקורי. מכך הסיק בית המשפט כי הבקשה לתיקון כתב התביעה הוגשה בחוסר תום לב וממילא דינה להידחות.
2.
על החלטתו של בית משפט השלום הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו. בקשה זו של המשיבים התקבלה בהחלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ע' צ'רניאק ) מיום 24.2.13, אשר ביטלה את החלטת בית משפט השלום. בהחלטת בית המשפט המחוזי נקבע כי מכיוון שמדובר בתיקון מהותי ורלוונטי למחלוקת בין הצדדים יש להחיל את הכלל הקבוע בתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לפיו בית משפט יאפשר תיקון כתב טענות שיש בו כדי להעלות את המחלוקת האמיתית בין הצדדים. עוד נקבע כי לא צפוי להיגרם למבקשת כל עוול כתוצאה מההיעתרות לבקשה. יוער כי בסופו של יום, הוחזר הדיון בתיק לבית משפט השלום לצורך ההכרעה בשאלה אם התיקון המבוקש ישפיע על טענת ההתיישנות שהעלתה המבקשת בשלב קדם המשפט.
3.
מכאן בקשת רשות ערעור שלפניי. בבקשה טוענת המבקשת כי עניינה מעורר "סוגיה משפטית דיונית/פרוצדוראלית ציבורית רחבת היקף", וכי יש ליתן לה את רשות הערעור מאחר שהערכאות דלמטה נתנו בעניינה החלטות סותרות. המבקשת מעלה בבקשתה שורה של השגות על החלטתו של בית המשפט המחוזי ובפרט טוענת כי מדובר בהחלטה לא מנומקת, המתערבת באופן לא מוצדק בשיקול הדעת הרחב המוקנה בסוגיות דיוניות כגון דא לערכאה הראשונה. בנוסף, נטען כי החלטת בית המשפט המחוזי מתעלמת מקביעתו המפורשת של בית משפט השלום באשר לחוסר תום ליבם של המשיבים, מהנמקתו הרחבה של בית משפט השלום ומהעובדה שתיקון כתב התביעה טומן בחובו במקרה דנן הוספת עילה חדשה. עוד מלינה המבקשת על כך שבית המשפט המחוזי גיבש את עמדתו בעניין טרם התקבלה תגובת המבקשת לבקשת רשות הערעור שהגישו המשיבים.
4.
עיינתי בבקשה ומצאתי כי דינה להידחות. כידוע, כדי לקבל רשות ערעור על המבקשת להראות כי בקשתה אינה תחומה בעובדותיו של מקרה ספציפי אלא מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים לבקשה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ ,
פ"ד לו(3) 123 (1982)). טענת המבקשת לכך שבקשתה מעלה שאלות משפטיות כלליות נטענה בעלמא, בעוד שבפועל מדובר בבקשה המתמקדת בשאלה דיונית הנוגעת לנסיבותיו של המקרה הספציפי. כפי שהמבקשת עצמה ציינה אגב ביקורתה על החלטת בית המשפט המחוזי, אין ערכאת ערעור נוהגת להתערב בהחלטות בעלות אופי דיוני כגון דא. דברי המבקשת נכונים ביתר שאת כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" (רע"א 973/07 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' בן אליעזר (14.3.08)).
5.
יתרה מזאת, אין לקבל את טענת המבקשת, לפיה יש מקום ליתן רשות ערעור מאחר שבית המשפט המחוזי הפך את החלטתו של בית משפט השלום. הלכה פסוקה היא כי אפילו אם ערכאת הערעור הראשונה התערבה בממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, אין בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי" (רע"א 10130/05 טליאס נ' בנק הפועלים בע"מ (31.10.05)). קל וחומר שאין הצדקה למתן רשות ערעור כאשר ערכאת ערעור אך הסיקה מסקנה משפטית שונה מהממצאים העובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית.
נוכח האמור, הבקשה אינה מצדיקה מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי" והיא נדחית. אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ב באייר
התשע"ג (2.5.2013).
ש ו פ ט ת