רע"א 623/06 ליגד השקעות ובנין בע"מ נ. חיים חן

1.המבקשת, חברה קבלנית העוסקת בבניית בתים, התקשרה עם המשיבים, בני זוג, בהסכם מכר לרכישת דירה. ביום חתימת ההסכם הייתה הדירה מוכנה, והמשיבים אף ראו אותה בטרם חתמו על הסכם המכר. עובר לכניסתם לדירה נתגלו בדירה פגמים וליקויים, אשר נרשמו על-ידי המשיב 1 ונציג המבקשת במהלך פגישה ביניהם. לאחר שהמבקשת נמנעה מלתקן את הליקויים, למרות פניותיו החוזרות של המשיב 1, פנו המשיבים למהנדס אשר נתן חוות דעת לגבי הליקויים. חוות דעת זו נשלחה אל המבקשת, אשר שלחה בתגובה חוות דעת נגדית. לאחר שקיבלו חוות דעת נוספת, מאת שמאי מקרקעין, הגישו המשיבים תביעה כספית כנגד המבקשת ובה טענו לאי התאמה בממכר בשל ליקויי בנייה והטעיה בנושא מספר החדרים בדירה ושטחה. באשר למספר החדרים, נטען בתביעה כי בהסכם נאמר כי הדירה היא בת 4.5 חדרים, אולם בפועל היחידה הקיימת אינה יכולה להיחשב כחצי חדר, בשל היעדר פתחי אוורור חיצוניים, כאשר הכניסה אליה נעשית דרך חדר המגורים. מומחה שמונה מטעם בית המשפט הגיש את חוות דעתו בעניין עלות תיקון הליקויים, וכן בעניין סוגיית ירידת ערך הדירה בשל מספר החדרים ושטחה החסר. בעקבות הסדר דיוני בין הצדדים חזרו בהם המשיבים מחלק נרחב של סכום התביעה, באמצם את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט במלואה, בעוד המבקשת קיבלה את חוות דעתו בכל הנוגע לליקויים, אך לא בנוגע לחלק העוסק בירידת הערך.

2.בית משפט השלום קיבל את התביעה בכל הנוגע לליקויי הבנייה, אולם דחה אותה באשר לירידת הערך בשל שטח חסר. ביחס לטענה כי המשיבים הוטעו ביחס למספר החדרים בדירה, נקבע כי מדובר בטענה מופרכת, שכן המשיבים ביקרו בדירה לאחר שבנייתה הסתיימה, ונוכחו בעיניהם בפרטיה, וכן הרישום כי מדובר בדירת 4.5 חדרים נעשה על גבי מסמכים חיצוניים למסמכי ההתקשרות, ואינו יכול להוות בסיס לקיומם של מצג או הטעיה. המשיבים ערערו על פסק הדין, ובית המשפט המחוזי קיבל את הערעור באופן חלקי. באשר לסוגית החדרים, קבע בית המשפט כי בחלק ממסמכי ההתקשרות נרשם מספר החדרים כארבעה ובאחרים כארבעה וחצי, וסתירה זו פועלת לרעת המבקשת ותומכת בטענה של מצג שווא, טענה המתחזקת לאור מסמכים המאוחרים לחתימת ההסכם ומלמדים על המצג שהוצג למשיבים. מכל אלו קבע בית המשפט כי הוכח שהמשיבים הוטעו לחשוב שהם קונים דירה של 4.5 חדרים, ונראה כי המבקשת יצרה רושם זה במכוון, כדי להפוך את המכירות לאטרקטיביות יותר. בית המשפט קבע, כי על אף העובדה שהמשיבים ראו את הדירה בעיניהם טרם החתימה, הם לא היו יכולים לדעת שהמובלעת האמורה אינה עולה לכלל חצי חדר, וזאת למדו רק מחוות הדעת השמאית שקיבלו, לפיה הדירה כוללת רק ארבעה חדרים. על כן חייב בית המשפט המחוזי את המבקשת לשלם למשיבים סך של 5,500$ כפיצוי על ירידת הערך, הוא הסכום שקבע השמאי מטעם המבקשים ואישר השמאי מטעם בית המשפט. כן פסק בית המשפט המחוזי כי על המבקשת לשלם למשיבים סך של 18,000 ש"ח כפיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה להם. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

3.המבקשת טוענת כי בענייננו מתעוררת שאלה משפטית אשר טרם הוכרעה על-ידי בתי המשפט, היא הגדרתו של המונח "חצי חדר", וכן האם יתכן פיצוי בגין ירידת ערך מקום בו הדירה הנמכרת הינה דירה מוכנה ובנויה, כאשר החתימה על ההסכם נעשתה לאחר שהקונים ביקרו בדירה והתרשמו ממנה. לטענתה שגה בית המשפט בקביעתו, מאחר וההסכם מתייחס לדירה בת 4 חדרים, וכן מכיוון שחצי חדר אינו דורש על-פי החוק אוורור חיצוני. עוד היא מוסיפה, כי העובדה שהמשיבים ראו את הדירה לפני שהסכימו לרכשה מונעת מהם לטעון לירידת ערך. בנוסף, יוצאת המבקשת כנגד פסיקת פיצוי על עוגמת נפש, בניגוד לקביעת בית משפט השלום. כל טענות אלו, לדברי המבקשת, מקבלות משנה חשיבות לאור ההיקף הרחב של תביעות ליקויי בנייה בסכומים גבוהים בשנים האחרונות. לבסוף, מבקרת המבקשת את התערבות בית המשפט המחוזי בממצאי עובדה שקבע בית משפט השלום.

4.לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. קביעת בית המשפט המחוזי כי התקיים במקרה זה מצג שווא של המבקשת אשר גרם נזק למשיבים, נוגעת לדלת אמותיו של הסכסוך שבין הצדדים, ואינה מעוררת כל שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123). לגופו של עניין, מדברי בית המשפט המחוזי עולה כי הוא הסתמך על חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, לפיה ההרחבה בדירה אינה יכולה להיחשב לחצי חדר על-פי המושגים המקובלים בימינו, ולא על ההגדרה שבחוק. כמו כן, על אף שרוכש הדירה ביקר בה עובר לחתימה על הסכם המכר, יתכן ומספר החדרים בדירה, כשלעצמו, הינו נתון בעל חשיבות עבורו, המגלם שווי נוסף מלבד זה שמתמצה במראה עיניים - למשל בכך שהוא מאפשר לו להשוות את ההצעה להצעות אחרות, או בכל הנוגע לתמורה שיקבל עם מכירת הדירה. לכן לא ניתן לומר כי ביקורם של המשיבים בדירה עובר לחתימה מונע מהם לטעון למצג שווא בעניין מספר החדרים, כאשר לאחר החתימה על ההסכם נאמר להם מפי המומחה כי על-פי ההגדרות המקובלות היחידה האמורה אינה נחשבת לחצי חדר.

5.גם פסיקת הפיצויים בגין עוגמת הנפש מתייחסת למקרה הספציפי שבפני בית המשפט ואינה בעלת חשיבות כללית. לבסוף, התערבותה של ערכאת הערעור בממצאים שקבעה הערכאה הראשונה איננה מצדיקה דיון בגלגול שלישי (רע"א 10130/05 טליאס נ' בנק הפועלים (לא פורסם, ניתן ביום 31.10.05)).

הבקשה נדחית. משהגעתי לתוצאה אליה הגעתי, ממילא מתייתר הצורך לדון בבקשתם הנוספת של המבקשים, למתן צו עיכוב ביצוע עד להכרעה בבקשה זו. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.