רע"א 301/22 פלוני נ. פלוני

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים ר' יעקובי , מ' בר-עם

ו -ח' מרים לומפ ) בע"א 54437-03-21 מיום 14.11.2021, בגדרו התקבל ערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום (כב' השופטת ח' טוקר ) בת"א 37669-12-15 מיום 3.3.2021, ונקבע כי תביעתו של המבקש לא הוכחה ודינה להידחות.

1.

המבקש, יליד 1983, הגיש תביעה נזיקית בגדרה טען כי ביום 21.5.2012 נחבט בעצם הזנב ונפגע בעת שגלש במגלשה מתנפחת שבחלקה התחתון היה חסר אוויר. בית משפט השלום קבע כי המבקש עמד בנטל להוכיח את גרסתו לעצם התרחשות האירוע הנטען; כי המשיבים 3-1 אחראים לנזקיו; וכי יש לייחס למבקש אשם תורם בשיעור 50% בשל כך שלא הבחין בחוסר האוויר שבמגלשה טרם הגלישה בפועל. בשורה התחתונה, בית המשפט חייב את המשיבים 3-1 לשלם למבקש סך של 27,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד ומע"מ, וקבע כי 75% מסכום ישולם על ידי המשיב 1 ומבטחתו (להלן: המשיבים ) ו-25% הנותרים על ידי המשיב 2 ומבטחתו.

2.

המערער ערער על פסק הדין ביחס לסוגיית האשם התורם וגובה הנזק ואילו המשיבים הגישו ערעור שכנגד הנסב על עצם התרחשות האירוע והטלת האחריות עליהם. בית המשפט המחוזי קבע כי בהינתן הקשיים העולים מגרסתו של המבקש כפי שצוינו על ידי בית משפט השלום בפסק דינו, מסתברת יותר המסקנה כי האירוע הנטען לא התרחש וכי אין לחייב את המשיבים בתשלום הפיצוי. עוד נקבע, בין היתר, כי הנכות האורתופדית בשיעור 5% כפי שנקבעה על ידי בית משפט השלום לא תומכת בהתרחשות התאונה כנטען והיא עלולה לנבוע מגורמים אחרים. אי לכך, הערעור שכנגד התקבל ובית המשפט המחוזי הורה על דחיית תביעתו של המבקש וממילא על דחיית הערעור מטעמו.

3.

על רקע זה הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי. המבקש טען, בין היתר, כי בית המשפט המחוזי סטה מההלכה הנוהגת לעניין התערבות ערכאת הערעור בממצאי עובדה ומהימנות, וכי למבקש נגרם עיוות דין של ממש המצדיק מתן רשות ערעור, ביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי ודיון בערעור שהוגש מטעמו לגופו. המבקש הצביע על עדויות וממצאים המחזקים את גרסתו, וטען כי בית משפט השלום הוא ששמע את העדים והעריך את הראיות ולא היה מקום לשנות ממסקנתו לפיה עמד בנטל ההוכחה הנדרש. עוד נטען, בין היתר, כי בית משפט השלום שגה כשייחס למבקש אשם תורם, לא כל שכן בשיעור החריג של 50%; כי היה על בית המשפט להעמיד את נכותו האורתופדית של המבקש על 10%; ולקבוע כי מדובר בפגיעה תפקודית בעיקרה. בשל כל האמור עותר המבקש כי בית משפט זה יתן רשות ערעור ויתערב בפסקי הדין קמא תוך חיוב המשיבים בהוצאות.

4.

דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים, לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. זאת מכיוון שלא מצאתי כי המקרה מעורר שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, או כ י מתן רשות ערעור דרוש למניעת עיוות דין. אי לכך, אין הבקשה עונה על אמות המידה המצדיקות דיון ב"גלגול שלישי" .

אכן, בית המשפט המחוזי קבע כי גרסתו של המבקש להתרחשות האירוע לא הוכחה, וזאת בשונה מקביעתו של בית משפט השלום. אולם, מסקנתו זו של בית המשפט המחוזי נסמכה על קביעותיו של בית משפט השלום בפסק דינו ועל הנתונים שעמדו בפניו, כך שנדמה כי מתקיימים החריגים ש בהם נחלש יתרונה של הערכאה הדיונית על פני ערכאת הערעור (ראו: ע"פ 8146/09 אבשלום נ' מדינת ישראל , פסקה 19 (8.9.2011)). לא למותר לציין כי חרף המסקנה אליה הגיע, בית משפט השלום בעצמו קבע כי "טענה כי היה חסר אוויר במגלשה אינה נקייה מספקות" (פסקה 19 לפסק הדין) והטיל ספק אף ביחס לרשלנות המשיבים (פסקה 15 לפסק הדין).

מכל מקום, נקבע בעבר כי התערבות בממצאי עובדה ומהימנות – גם אם בניגוד למקובל – אינה מצדיקה כשלעצמה מתן רשות ערעור, שהרי אין בכך מעבר לעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת ( רע"א 10130/05 טליאס נ' בנק הפועלים , פסקה 4 (31.10.2005); רע"א 7785/11 מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ נ' שלום , פסקה 7 (30.11.2011); רע"א 8369/15 שואף נ' הועד המקומי ברור חיל, ישוב קהילתי כפרי , פסקה 11 (3.2.2016)). טענות המבקש, לא כל שכן בסוגיית הנזק והאשם התורם, תחומות לדל"ת אמותיו של המקרה הקונקרטי, ולא מגלות עילה להתערבותו של בית משפט זה "בגלגול שלישי".

5.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

משלא התבקשה תגובה, לא יעשה צו להוצאות.