רע"א 3166/18 פלוני נ. דיור ב.פ בע"מ

1.

בפני בקשת רשות ערעור ובקשה לסעד זמני הנסבות על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 17.4.2018 (רע"א 13763-03-18, השופטת א' כהן ). בפסק דינו דחה בית המשפט המחוזי ערעור שהוגש על החלטתו של בית משפט השלום מיום 3.3.2018 (ת"א 22822-09-15, השופט הבכיר מ' קליין ).

רקע והליכים קודמים

2.

המבקשים, מחזיקים במקרקעין המצויים במתחם גבעת עמל ב' בתל אביב-יפו (להלן: המתחם ), נמנים עם הנתבעים בהליכים לפינוי ולסילוק יד במקרקעין שהוגשו על-ידי דיור ב.פ. בע"מ, אלעד ישראל מגורים בע"מ ו-א.מ.ת.ש השקעות בע"מ, הן המשיבות 3-1.

3.

במסגרת בירור תביעת הפינוי התעוררה שאלת צירופן של המשיבות 6-4, עיריית תל-אביב, מדינת ישראל ורשות הפיתוח, כצדדים להליך. שאלה זו הוכרעה בסופו של דבר בפסק דיני ברע"א 5408/17 מיום 29.10.2017, שבו הוריתי על צירופן של משיבות אלה כנתבעות בהליך העיקרי (להלן: פסק הדין ברע"א 5408/17 ). בפסק דין זה קבעתי כי יש לצרף אותן להליך "לנוכח היותן בעלות דין דרושות להכרעה בשאלת הפיצוי כתנאי לפינויים של המבקשים מהמקרקעין, ובשל הצורך לחייבן בכל מעשה בית-דין שההליך יוליד" (שם, בפסקה 25). כמו כן, הוספתי שם כי בית משפט השלום ייתן הוראות מתאימות להמשך ניהול התיק, על-פי שיקול דעתו, וזאת "לנוכח הנסיבות הייחודיות של הפרשה ואופי הטענות בין הצדדים".

4.

בהמשך לפסק הדין ברע"א 5408/17 קיים בית משפט השלום ישיבת תזכורת, ובמסגרתה השמיעו באי-כוח הצדדים את עמדותיהם באשר לדרך שבה ראוי להמשיך ולנהל את ההליך. בהמשך לכך, ביום 2.12.2017 נתן בית משפט השלום החלטה שבה קבע, בין היתר, כי אין מקום לתיקון של כתבי הטענות שכבר הוגשו בתביעה.

5.

על החלטה זו הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (רע"א 14925-12-17, השופטת א' כהן ). בית המשפט המחוזי נתן רשות ערעור וקיבל את הערעור באופן חלקי, במובן זה שהתיר למבקשים להגיש בקשה לתיקון כתב ההגנה שלהם. בית המשפט המחוזי הבהיר בפסק דינו כי "בהעדר בקשה מסודרת בענין אין ביכולתי לבחון האם התיקון המבוקש אכן נחוץ לצורך הכרעה בשאלות השנויות במחלוקת" (שם, בפסקה 15). לפיכך, בית המשפט המחוזי הורה למבקשים להגיש לבית משפט השלום בקשה המפרטת את התיקון המבוקש ואת מטרתו, בצירוף כתב ההגנה המתוקן שאותו הם מבקשים להגיש, וזאת על מנת שניתן יהיה להכריע בשאלה האם יש מקום להתיר את התיקון.

6.

על רקע המתואר לעיל, המבקשים הגישו בקשה כאמור לתיקון כתב ההגנה, שבה ביקשו להוסיף טענות הנוגעות לפיצוי נוסף שלו הם זכאים, מעבר לפיצוי שנדרש במסגרת כתב ההגנה המקורי. כתב ההגנה המתוקן כלל, בין השאר, טענות שעניינן זכאות לפיצוי בגין הזנחת המתחם שבו המבקשים מתגוררים על-ידי הרשויות ופיצוי בגין חיים תחת איום משפטי מתמיד. בית משפט השלום דחה את הבקשה, בהסבירו כי הטענות שנוספו לכתב ההגנה המתוקן חורגות מחזית המחלוקת שנפרשה בין הצדדים ואינן נוגעות לעילה שבגינה צורפו להליך המשיבות 6-4 כנתבעות לתיק, כלומר לשאלת זכאותם של המבקשים לדיור חלופי כתנאי לפינוי. בית משפט השלום הוסיף וקבע כי התצהיר שצורף לבקשה נוסח באופן סתמי ואינו מסביר מדוע לא הועלו הטענות החדשות בכתב ההגנה המקורי. עוד נקבע כי העילות הנוספות מעוררות שאלות שהוגדרו עקרוניות באשר לסוגיית ההתיישנות, וכי אף שיקולי יעילות תומכים בדחיית הבקשה. בצד זאת, בית משפט השלום ציין כי בפני המבקשים פתוחה הדלת להגיש תביעה נפרדת בגין טענותיהם הנוספות.

7.

המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי. בפסק הדין מושא הבקשה דנן נתן בית המשפט המחוזי למבקשים רשות ערעור, אך בהמשך לכך דחה את הערעור לגופו. בית המשפט המחוזי קבע כי אין לאפשר למבקשים לתקן את כתב ההגנה באופן שהתבקש על ידם בהסבירו כי טענותיהם החדשות של המבקשים הן טענות עצמאיות אשר חורגות מטענותיהם המקוריות בדבר הצורך להעמיד להם דיור חלופי, אותן טענות שעמדו בבסיס ההחלטה לאפשר את צירופן של המשיבות 6-4 בפסק הדין ברע"א 5408/17.

בקשת רשות הערעור והבקשה לסעד זמני

8.

בקשת רשות הערעור שבפני נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבקשה נטען כי דחיית הבקשה להגשת כתב ההגנה המתוקן מרוקנת למעשה מתוכן את פסק הדין ברע"א 5408/17 ופוגעת בזכויותיהם הדיוניות של המבקשים. לגוף הדברים, המבקשים טוענים כי הערכאות הקודמות שגו כאשר קבעו שהפיצוי שהתבקש במסגרת בקשת התיקון אינו נוגע לשאלת החובה לספק להם דיור חלופי כתנאי לפינוים מהמקרקעין. בעניין זה טוענים המבקשים, בין היתר, כי ההתחייבות שלטענתם ניתנה להם למתן דיור חלופי טומנת בחובה גם את ההתחייבויות הנוספות שפורטו בבקשה לתיקון כתב ההגנה ובנוסחו של כתב ההגנה המתוקן שצורף לה.

9.

בצדה של בקשת רשות הערעור הוגשה גם בקשה לסעד זמני שעניינה דחיית המועד להגשת הסיכומים בהליך העיקרי.

דיון והכרעה

10.

לאחר שעיינתי בטענות המבקשים הגעתי למסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבות.

11.

בקשת רשות הערעור אינה עומדת באמות המידה המחמירות שנקבעו בפסיקה לצורך מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). טענותיהם של המבקשים הן טענות בעלות אופי יישומי והן אינן מעוררות שאלה עקרונית או חשש לעיוות דין. ההחלטה שעליה נסבה בקשת רשות הערעור, שלפיה אין מקום לאפשר למבקשים לתקן את כתב ההגנה שהגישו, נדרשה לטענות ספציפיות שהעלו המבקשים ביחס לפיצוי הנוסף שלו הם זכאים לטענתם, ולא כללה קביעות בעלות השלכות רוחב. לא למותר להזכיר, בהקשר זה, את קביעתי בפסק הדין ברע"א 5408/17 בדבר שיקול הדעת המסור לבית משפט השלום בעניין אופן ניהול התביעה, לנוכח הנסיבות הייחודיות של ההליך ואופי הטענות שהועלו בו. בהתאם לקביעה זו, בחנו הערכאות הקודמות בקפידה את טענות המבקשים ביחס לתיקון כתב ההגנה וקבעו כי טענות אלה אינן נוגעות לשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים שלרקען הוחלט על צירופן של המשיבות 6-4. כפי שצוין לעיל, לא ראיתי מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בהתאם לאמות המידה האמורות. אין צריך לומר שאינני נוקטת עמדה ביחס לטענות אלה לגופן ולאפשרות להעלותן בהליך אחר.

12.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. ממילא, נדחית גם הבקשה לסעד זמני. בנסיבות העניין ומאחר שלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.