רע"א 4330/22 מאג'ד ראשד אבו עישה נ. סמא נדל"ן בע"מ

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט אלי אברבנאל ) בת"א 16682-04-22 מיום 22.5.2022, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש למתן שורה ארוכה של צווי מניעה זמניים, המורים למשיבים 7-2 להימנע מביצוע פעולות הקשורות לנכס מקרקעין נושא ההליך ובכלל זה: איסור על קיום משא ומתן עם צדדים שלישיים; איסור דיספוזיציה; צו המורה למשיבים או מי מטעמם להימנע מכניסה לנכס; איסור חתימה על מסמך הנוגע לנכס; איסור על נקיטת פעולה בנכס או בכספים המגיעים מהנכס; איסור התקשרות עם שוכרים ביחס לנכס; איסור על העברת זכויות חוזיות במשיבה 1 וכיוצא בזה. כל זאת, עד להכרעה בתובענה שהגיש המבקש לבית משפט קמא. בנוסף, הוגשה בקשה למתן סעדים זמניים בערעור עד להכרעה בבקשת רשות הערעור. אקדים מסקנה לדיון, ואבהיר כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.

1.

הנכס נושא ההליך דנן הוא מקרקעין הידועים כגוש 30059 חלקה 170 בירושלים עליהם בנוי מרכז מסחרי ומשרדים בן 4 קומות (לעיל ולהלן: הנכס ). המקרקעין עליהם בנוי המרכז המסחרי מצויים בבעלות הקדש והוחכרו למבקשת מר מאג'ד אבו עישה (להלן: המבקש ) לתקופה של 60 שנים, החל משנת 2012. המרכז המסחרי הוקם על ידי המשיבה 1 – חברת סמא נדל"ן בע"מ (להלן: חברת סמא ) המצויה בבעלות בנו של המבקש, ראשד אבו עישה (להלן: בן המבקש ), ושל המשיבה 3 - חברה זרה הרשומה בדובאי (להלן: חברת KWN ). למען שלמות התמונה יצוין כי בין הצדדים תלויים ועומדים הליכים נוספים, המתנהלים אף הם בבית המשפט המחוזי בירושלים (ת"א 13930-02-22 ות"א 38211-03-22, להלן, יחדיו:

ההליכים הנוספים ). עניינם של ההליכים הנספים בזהות בעלי המניות בחברת סמא, ובעקיפין בזכויות בנכס.

2.

ביום 4.1.2018 נחתם הסכם מכר לפיו רכשה חברת KWN משלושת בעלי המניות של חברת סמא דאז 50% ממניות החברה בתמורה ל-4.5 מיליון דולר ארה"ב (להלן: הסכם ההשקעה ). המבקש חתם על ההסכם כמיופה כוח של בנו, אחד משלושת בעלי המניות בחברת סמא דאז. בהמשך לכך, הועברו מניות חברת סמא מבעלי המניות לחברת KWN , ונרשמו ברשם החברות. בתחילת שנת 2022 התגלעו בין חברת KWN

לבין המבקש ובנו סכסוכים הנוגעים להעברת מניות ואופן ניהולה של חברת סמא, אשר הובאו לפתחו של בית המשפט המחוזי במסגרת ההליכים הנוספים. עוד יצוין כי במסגרת אחד מההליכים הנוספים (ת"א 38211-03-22) הוגשה על ידי המבקש בקשה למתן שורה ארוכה של צווי מניעה זמניים הנוגעים לפעולות בחברת סמא ובמניותיה. בקשה זו נדחתה בהסכמה, לאחר דיון, ביום 11.4.2022.

3.

ההליך דנן, כאמור השלישי בין הצדדים, נפתח ביום 10.4.2022, עת הגיש המבקש לבית משפט קמא בקשה לצווי מניעה שימנעו ביצוע פעולות ביחס לנכס טרם הגשת כתב תביעה. ביום 18.4.2022 הגיש המבקש את כתב התביעה לבית משפט קמא, כאשר הסעד המרכזי המבוקש במסגרתו הוא סעד הצהרתי לפיו הסכם ההשקעה בטל.

4.

ביום 22.5.2022 החליט בית המשפט קמא לדחות את הבקשה, ונימק את החלטתו בכך שהמבקש לא ביסס את התשתית העובדתית הנדרשת להוכחת עילת התביעה. בית משפט קמא סבר כי טענות המבקש לפיהן נפלו פגמים בהסכם ההשקעה לא הוכחה, וכי בשלב זה אין בה כדי למעט ממשקלו הראייתי של הסכם ההשקעה עליו חתום כזכור המבקש בשם בנו. עוד קבע בית משפט קמא כי הגם שנסיבות חתימת הסכם ההשקעה לא התבררו עד תום, הרי שבמסגרתו אישר המבקש עובדות המוכחשות על ידו בבקשתו, בעיקר כי חברת סמא היא בעלת הנכס, וסבר כי די בכך כדי להציב סימן שאלה משמעותי בדבר נכונותן של טענות המבקש בהליך דנן. בנוסף, קבע בית משפט קמא כי במהלך הדיון שהתנהל בבקשה עלה כי חלקה של חברת סמא לא התמצה באספקת שירותי ניקיון ותחזוקה, כפי שטען המבקש תחילה, אלא מדובר בחברה שהוקמה ביוזמת המבקש, וכי בן המבקש ניהל אותה לבקשתו. בשולי ההחלטה ציין בית משפט קמא כי דרך התנהלותו של המבקש התאפיינה בהצגה חלקית של עובדות בכתבי הטענות, וכן בהצגת טענות עובדתיות מתפתחות וסותרות, עניינים העולים לכדי חוסר ניקיון כפיים.

5.

ביום 26.6.2022 הגיש המבקש לבית משפט זה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא, ולצידה הוגשה בקשה למתן סעדים זמניים עד למתן הכרעה. במסגרת בקשת רשות הערעור טוען המבקש כי בית המשפט קמא שגה בהחלטתו לדחות את הבקשה למתן צווי מניעה זמניים, ובפרט הוא חוזר על גרסתו לפיה הסכם ההשקעה בטל, וכי בית משפט קמא חרג מסמכותו עת פירש את כוונת הצדדים על בסיס הסכם ההשקעה. המבקש מדגיש בבקשתו כי הסכם ההשקעה נסוב על רכישת מניות ואילו ענייננו עוסק בזכויות בנכס המקרקעין עצמו, ואף מציין כי לחלק מהמשיבים כלל אין זיקה לנכס, ורק מטעם זה היה מקום לתת את צווי המניעה המבוקשים. עוד מלין המבקש על כך שבית משפט קמא לא בחן את מאזן הנוחות, והוא שב על טענתו כי עתיד להיגרם לו נזק במידה שלא יינתנו צווי המניעה המבוקשים.

6.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובבקשה למתן סעדים זמניים על נספחיהן, הגעתי למסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף מבלי לבקש את תגובת המשיבים.

7.

ככלל, אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית בעניין סעדים זמניים, אלא במקרים חריגים בלבד. מדובר בעניין לגביו נתון לערכאה המבררת שיקול דעת רחב לאור התרשמותה הישירה מהצדדים ומטענותיהם (רע"א 4086/18 קוטינה נ' סיאם , פסקה 11 (25.6.2018); רע"א 5741/19 מוסדות בית הכנסת ישיבה וכולל אבן החיים (ע"ר) נ' חוג ידידי המדרשיה בישראל (ע"ר) (11.9.2019)). סבורני כי המקרה דנן לא מהווה אחד מאותם מקרים חריגים בהם ראוי להתערב בהחלטת הערכאה הדיונית.

8.

השיקולים העיקריים המנחים את בית המשפט בבואו להכריע בבקשה לסעד זמני הם סיכויי התביעה ומאזן הנוחות. שיקולים נוספים שיש לבחון הם שיקולי יושר וצדק, ובתוך כך גם את תום ליבו של מבקש הסעד הזמני (ראו: תקנה 95 ל תקנות סדר הדין האזרחי , התשע"ט-2018 (להלן: התקסד"א החדשות ). יוער כי תקנות סדר הדין האזרחי החדשות לא הביאו לשינוי מהותי בהשוואה להסדר שהיה קבוע בתקנה 362 ל תקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984, כפי שפורש בפסיקה, ראו: יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 409, 418-413 (2021)).

9.

בעניינו התמקד בית משפט קמא בסיכויי התביעה, והגיע למסקנה כי הם נמוכים במיוחד. כאמור, בית המשפט סבר כי אין בידי המבקש תשתית עובדתית מספקת להוכחת טענתו המרכזית בדבר בטלות הסכם ההשקעה. במסקנה זו של בית משפט קמא לא ראיתי להתערב, משלא מצאתי בטענות שהובאו לפניי עילה המצדיקה זאת. בנוסף לנימוקיו של בית משפט קמא, אשר פורטו לעיל, נתתי דעתי גם להסכמי השכירות שנחתמו עם שוכרים של חנויות בנכס, עליהן חתומה חברת סמא (הסכמי השכירות צורפו לתגובה משלימה מטעם המשיבים שהוגשה לבית משפט קמא ביום 18.5.2022). קשה להלום בין קיומם של הסכמי השכירות האמורים לבין טענת המבקש לפיה ל"[חברת] סמא אין שום זיקה לנכס ואין שום הסכם בינה לבין המבקש והיא לא יכולה להיות בעלת הנכס " (פרוטוקול הדיון בבית משפט קמא בת"א 16682-04-22 מיום 19 במאי 2022). לכך, יש לצרף את התנהלותו של המבקש בהליכים הנוספים, אשר אף במסגרתם נדונו בקשות לסעדים זמניים, שתכליתם מניעת שינוי המצב הקיים. הגם שלא טען זאת מפורשות באותם הליכים, התנהלותו הכוללת של המבקש מלמדת כי לכל הפחות ישנה זיקה הדוקה בין חברת סמא לבין הנכס וניהולו.

10.

ויודגש, בבקשת רשות הערעור מעלה המבקש טענות שונות נגד קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא במסגרת החלטתו לדחות את בקשתו למתן סעדים זמניים. ואולם, קביעותיו של בית משפט קמא במסגרת הדיון בסעדים הזמניים הן ברמה הלכאורית בלבד, לצורך ההכרעה בבקשה שלפניו. מכאן, כי עדיין נתונה בידי המבקש האפשרות להוכיח את טענותיו במהלך בירור ההליך העיקרי. והדברים נכונים, כמובן, גם לקביעות בית משפט זה בהליך דנן.

11.

זאת ועוד. המבקש גורס כי המשיבים שמו לעצמם מטרה לנסות להשתלט שלא כדין על הנכס. ואולם, טענה זו נטענה בעלמא, מבלי לספק לה תימוכין של ממש. כן לא הובהרו הצורך וההצדקה לכל אחד מסעדי הציווי הרבים שנדרשו. כך, למשל, לא הובהר מה צורך יש למבקש בסעד זמני שיאסור על דיספוזיציות בנכס, שעה שזכויות החכירה במקרקעין רשומות דווקא על שמו. בדומה, לא הוברר מדוע יש הצדקה למתן סעד זמני האוסר על השכרת הנכס על ידי חברת סמא, כאשר חברת סמא היא שמשכירה אותו מזה שנים, ושלילת כוחה לעשות כן עלול להביא להשבתת הנכס. גם טענותיו של המבקש בדבר ההכבדה על ביצוע עסקאות ופעולות בנכס נטענה בעלמא באופן שאינו מאפשר דיון מעמיק בהן, ומכל מקום אינו מרים את נטל השכנוע המונח לפתחו (השוו ואבחנו: ע"א 7729/18

ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ,

פסקה 19 (7.1.2019) ).

12.

בשולי הדברים, אעיר כי שיקולי ניקיון כפיים רלוונטיים הן כחובה כללית המוטלת על המתדיינים ובאי כוחם (ראו: תקנה 3(ב) לתקסד"א החדשות); הן לעצם ההחלטה האם לדון בבקשה לסעד זמני לגופה (השוו: רע"א 3411/18 נכסים ח ומ ג בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (29.4.2018), והן כאחד השיקולים שיש להביא בחשבון במסגרת בחינה של בקשה למתן סעד זמני (ראו: תקנה 95(ד)(3) לתקסד"א החדשות). אין לכחד, בעניינו התנהלותו של המבקש מעוררת תהיות, זאת, במיוחד נוכח ריבוי ההליכים והבקשות שעניינם, כך נראה, אותו סכסוך עצמו, והמידע החלקי שנמסר על ידו במסגרת כל אחד מהם. ואולם, לאור התוצאה אליה הגעתי, והשלב המקדמי של הדיון, לא ראיתי מקום להרחיב בהתייחסות לעניין זה. אסתפק בהבעת תקווה כי המבקש ישכיל להיטיב דרכיו הדיוניות לעתיד.

13.

סוף דבר : בקשת רשות הערעור נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. בהינתן שלא נתבקשה תשובת המשיבים, יישא המבקש בהוצאות המשיבים 2 – 7 בסכום מתון, העומד על 3,000 ש"ח בסך כולל.