פרטי ההליך
החלטה בתיק רע"א 8357/22
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
רע"א 8357/22
לפני:
כבוד השופטת ר' רונן
המבקשים:
1. מנאר גית
2. חוסיין גית
נ ג ד
המשיבים:
1. עו"ד שלומית הראל שוורץ
2. עו"ד עמוס ון אמדן
3. עו"ד אמג'ד ג'אבר
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים מיום 4.12.2022 בת"א 38753-11-21 שניתנה על
ידי כב' השופטת מ' אילני
בשם המבקשים:
עו"ד סתיו גבעון
החלטה
1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת מ' אילני) מיום 4.12.2022 בת"א 38753-11-21, במסגרתה קבע בית המשפט כי אין הצדקה לדון בבקשת המבקשים לסעד זמני במעמד צד אחד, וכי הבקשה תידון בקדם המשפט.
2.דין הבקשה להידחות.
כידוע, לערכאה הדיונית מוקנה שיקול דעת רחב בכל הנוגע להחלטות שעניינן מתן סעד זמני. משכך, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות מסוג זה, אלא במקרים חריגים (ראו, למשל: רע"א 7640/22 אליאס נ' סלייח, פסקה 7 (15.11.2022); רע"א 2187/18 די.אר. יוניק השקעות וסחר בע"מ נ' כהן, פסקה 7 (9.4.2018)). לא מצאתי כי המקרה שלפניי מצדיק את התערבות ערכאת הערעור.
3.הבקשה נושא ההחלטה עליה מלינים המבקשים היא בקשה למתן סעד זמני במעמד צד אחד, במסגרתה התבקש בית המשפט ליתן צו לתפיסת ראיות נגד המשיבים בהתאם לתקנה 123 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. זאת, ביחס ל-7 מסמכים מקוריים שהוגשו בהליכים משפטיים בהם ייצגו המשיבים את המבקשים בבתי המשפט. המסמכים המקוריים התבקשו לצורך אישוש טענות המבקשים לזיופם. זאת בהתבסס על חוות דעת גרפולוגית שצורפה לבקשה, לפיה ניתן לקבוע כי חתימות המבקשים על המסמכים זויפו, אך רצוי להעביר את המסמכים המקוריים לבדיקה כדי שניתן יהיה לבחון אפיוני כתב נוספים.
4.עיקר טרונייתם של המבקשים הוא על כך שבית משפט קמא קבע שאין הצדקה לדון בבקשה במעמד צד אחד. לטענתם, אם הבקשה לא תידון במעמד צד אחד, ייגרם להם נזק בלתי הפיך. זאת שכן קיים חשש ממשי כי אם המשיבים יתוודעו לבקשה ולחוות הדעת הגרפולוגית ביחס לזיוף המסמכים הם יפעלו לשינויים או להעלמתם.
5.ואולם, המבקשים בעצמם מודים כי עובר להגשת הבקשה הם כבר דרשו מהמשיבים למסור לחזקתם את המסמכים המקוריים והם סירבו. לא זו אף זו, המבקשים אף הגישו המרצת פתיחה נגד המשיבים בדרישה למסור לחזקתם את המסמכים שברשותם הנוגעים להליכים המשפטיים בהם הם ייצגו אותם (ה"פ 51236-11-20). במסגרת אותו הליך ביקשו המשיבים כי יועברו לחזקתם המסמכים המקוריים לצורך בדיקת טענות לזיופם.
זאת ועוד – גם בדיון שהתקיים בפני בית משפט זה בערעור אזרחי שהגישו המבקשים על פסק הדין שניתן בהמרצת הפתיחה (ע"א 6275/21), ציין בא כוח המבקשים מפורשות כי המבקשים מעוניינים במסמכים המקוריים, בין היתר, כדי לבחון באמצעות מומחה האם הם זויפו.
6.כלומר, רצונם של המבקשים לקבל לחזקתם את המסמכים המקוריים לצורך בדיקת זיופם ידוע היטב למשיבים עוד הרבה לפני שהוגשה הבקשה לסעד זמני במעמד צד אחד, ולכן לא ברור איזה נזק ייגרם למבקשים מחשיפתם של המשיבים לבקשה בשלב זה. במסגרת בקשת רשות הערעור שלפניי לא מבהירים המבקשים עניין זה, אלא רק מוסיפים לטעון בעלמא כי "ככל שלא יינתן סעד זמני במעמד צד אחד יגרם ל[מבקשים] נזק בלתי הפיך והמסמכים המקוריים – ראיות מהותיות – לא יוצגו למבקשים". משכך, לא מצאתי כי קמה הצדקה להתערבות בהחלטת בית משפט קמא שלא להיעתר לבקשה למתן סעד זמני במעמד צד אחד.
7.בקשת רשות הערעור נדחית אפוא. המבקשים יישאו בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 1,000 ש"ח.
ניתנה
היום, כ"ה בכסלו התשפ"ג (19.12.2022).
ש ו פ ט ת