רע"א 1585-23 רע"א 1585-23

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ג' גונטובניק) מיום 30.1.2023 בת"א 55287-08-22, בה נדחתה בקשת המבקשות למתן סעד זמני עד להכרעה בתביעה שהגישו נגד המשיבה.

1.המבקשות הגישו לבית המשפט המחוזי תביעה לחיוב המשיבה להמשיך ולספק להן שירותי סליקה, אחרי שלטענתן היא הפסיקה לתת להן שירותים אלה ללא הצדקה ראויה. לצד התביעה הגישו המבקשות גם בקשה למתן סעד זמני המחייב את המשיבה להמשיך ולספק להן את שירותי הסליקה עד לבירור התביעה.

2.בתגובת המשיבה לבקשה היא ציינה כי בין הצדדים התנהלו הליכים משפטיים קודמים על רקע החלטתה להפסיק את שירותי הסליקה למבקשות בעקבות שיעורי תלונות והחזרי חיוב גבוהים. בסופם של ההליכים נחתם בין הצדדים הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 18.8.2021 (להלן: הסכם הפשרה), בו הוסכם כי המשיבה תמשיך להעניק למבקשות שירותי סליקה עד למחצית חודש אוקטובר 2021. עוד הוסכם כי בתחילת החודש האמור ייפגשו הצדדים כדי לבחון את אפשרות הארכת ההתקשרות מעבר למועד המוסכם, וככל שהמשיבה תחליט שלא להאריך את ההתקשרות בינה לבין המבקשות, המבקשות "מוותרות ויהיו מנועות מלנקוט כל הליך משפטי שמטרתו תהא למנוע באופן זמני או קבוע את ביטולו של הסכם הסליקה". צוין כי בהתאם להסכם הפשרה נערכו פגישות בין הצדדים בהן הובהר למבקשות כי ככל שיש להן טענות לגבי החזרי חיוב מסוימים, באפשרותן להגיש למשיבה עררים ובהם לפרוש את טענותיהן לגבי כל חיוב וחיוב. בהמשך אף ניתנו למבקשות ארכות שונות לצורך הגשת העררים האמורים, אולם בפועל הוגשו על ידן מאות בודדות בלבד לעומת אלפי החזרי חיוב שבוצעו. כמו כן, לאורך התקופה רק התווספו החזרי חיוב והצטברו אינדיקציות נוספות המלמדות על התנהלות בלתי תקינה של המבקשות.

3.לאחר שהתקיימו שני דיונים בבקשה והמצהירים נחקרו על תצהיריהם, ביום 30.1.2023 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. נקבע כי על פני הדברים סיכויי התביעה אינם גבוהים, כי הבקשה לקתה בחוסר תום לב דיוני בשים לב לכך שהסכם הפשרה כלל לא נזכר בה וכי מאזן הנוחות גם הוא אינו נוטה לטובת המבקשות.

4.על החלטה זו נסובה הבקשה שלפנַי, בה נטען כי במהלך הפגישות שקיימו הצדדים בעקבות הסכם הפשרה זכו המבקשות ליחס מזלזל ולאחריהן המשיבה כלל לא יצרה עמן קשר, לא השיבה להסברים שניתנו על ידן, לא נאותה לקיים עמן פגישה נוספת והתעלמה ממאות העררים שהוגשו על ידן. עוד נטען כי בית המשפט המחוזי התעלם מהמארג העובדתי שהונח לפניו על ידי המבקשות וקבע ממצאים על בסיס נתונים שהיו נכונים בתקופה שלפני עריכת הסכם הפשרה. לבסוף נטען כי שגה בית המשפט בקבעו כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשות וכי סיכויי תביעתן אינם גבוהים.

5.יצוין כי זמן קצר לאחר הגשת בקשת רשות הערעור הודיעו המבקשות כי הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה נוספת למתן סעד זמני, ובעקבות זאת ביקשו להשהות את ההכרעה בבקשה שלפנַי ואף חזרו על בקשה זו בהמשך. עם זאת החלטתי להכריע כבר עתה בבקשה לגופה, כאשר טענותיהן של המבקשות בכל הנוגע לבקשתן החדשה ולהכרעה בה מדרך הטבע שמורות להן.

6.דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה. שיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעדים זמניים הוא רחב, והתערבות ערכאת הערעור בהחלטות מעין אלו תיעשה במקרים חריגים בלבד (ראו לדוגמה לאחרונה: רע"א 1215/23 מימוני גרינר נ' בול מסחר והשקעות בע"מ, פסקה 9 (22.2.2023); רע"א 40/23 Meta Platforms, Inc. נ' אודאצ'י בע"מ, פסקה 14 (6.2.2023)). מקרה זה אינו בא בגדרם של המקרים החריגים המצדיקים התערבות.

7.באשר לסיכויי התובענה, לא מצאתי מקום להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי לפיה על פניו אלה אינם גבוהים. זאת בין היתר בשים לב להסכמות שנכללו בהסכם הפשרה; לכך שלא עלה בידן של המבקשות לסתור את טענת המשיבה לפיה חרף קיומם של למעלה מעשרת אלפים החזרי חיוב, בתקופה שלאחר הסכם הפשרה הוגשו על ידה עררים ביחס לפחות מאלף החזרים; להחלטת הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן להטיל על מבקשת 1 עיצום כספי בשל הפרת הוראות שונות בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (כאשר ערעור שהוגש על החלטה זו נדחה); ולקשר הלכאורי שמצא בית המשפט בין המבקשות לבין פעילותו של בית עסק נוסף שהתקשר בהסכם סליקה עם המשיבה וניסה לבצע אלפי עסקאות בכרטיסים שבהם נעשה שימוש על ידי המבקשות, לעתים באותו היום ממש.

8.זאת ועוד, גם באשר למאזן הנוחות לא מצאתי כי נפלה שגגה בהחלטת בית המשפט המחוזי. אכן, כפי שציין בית המשפט, יש בהפסקת שירותי הסליקה כדי להסב נזק למבקשות, אך לצד זאת יש גם להביא בחשבון את האינטרס הציבורי שבהגנה על ציבור הצרכנים מפני המשך חיוב בעסקאות הכוללות פעילות לא תקינה בשיעור גבוה (ראו והשוו: רע"א 5138/20 הלפ פי סי טכנולוגיות בע"מ נ' ישרכארט בע"מ, פסקה 21 (11.8.2020)). בענייננו, בשים לב להיקף הפעילות הבלתי תקינה ולטיבה, כמו גם למשך הזמן המשמעותי בה היא התרחשה (כאשר כפי שציין בית המשפט המחוזי, אף לגישת המבקשות בעת עריכת הסכם הפשרה עמדה למשיבה טענה להפסקת הסליקה) – לא ניתן לומר כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשות. ולבסוף, בצדק בית המשפט הביא בחשבון את חוסר תום הלב הדיוני של המבקשות, הטמון בכך שהן כלל לא טרחו לציין בבקשתן או בתביעתן את הסכם הפשרה.

הבקשה נדחית אפוא ועמה גם הבקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.