רע"א 3061-23 רע"א 3061-23

1.עניינה של הבקשה שלפנַי בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ע' וינברגר) מיום 26.2.2023 בת"א 38338-12-22, בה ניתן צו מניעה האוסר על המבקשות לקדם את תכנית כוללנית מס' 355-0579425 (להלן: התכנית הכוללנית או התכנית) לטירת הכרמל בכל הנוגע לשטח החכור לידי משיב 1, כפר הנוער גלים (להלן: כפר הנוער או הכפר), עד למתן פסק דין בהליך שבין הצדדים.

2.ביום 19.12.2022 הגישו המשיבים תביעה נגד המבקשות, רשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י) והוועדה המחוזית לתכנון ולבניה חיפה (להלן: הוועדה). בתמצית שבתמצית, במוקד התביעה ניצבת הטענה כי התכנית הכוללנית מביאה לשינוי ייעוד שטח של כ-200 דונם ממקרקעי הכפר, וכי קידומה על ידי רמ"י והוועדה מנוגדת הן להתחייבות רמ"י כלפי כפר הנוער במסגרת הסכם שנחתם ביניהם בשנת 2000 (להלן: הסכם 2000) לפיו לא תיעשה כל פעולה לשינוי ייעוד במקרקעי כפר הנוער אלא בהחלטה משותפת שתינתן על ידי שני שרים; והן להסדר בין הצדדים משנת 2019, בו אישררה רמ"י את מחויבותה להסכם 2000. בד בבד עם תביעתם הגישו המשיבים בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המבקשות לקדם את התכנית הכוללנית עד להכרעה בתביעה.

3.בהחלטתו מיום 26.2.2023 קבע בית המשפט המחוזי כי שוכנע בדבר קיומה של עילת תביעה נגד רמ"י בעילה של הפרת הסכם, ובדבר קיומה של עילת תביעה נגד הוועדה בעילה של גרם הפרת חוזה. בתוך כך נקבע כי הוצגו ראיות מספקות לכאורה לכך שהתכנית מהווה שינוי ייעוד של מקרקעי הכפר, ולכך שרמ"י קידמה את התכנית בניגוד להסכמות עם הכפר. עוד נקבע כי משעה שנימוקי התביעה אינם מתחומי דיני התכנון והבניה אלא מתחומי דיני החוזים והנזיקין, הרי שלבית המשפט המחוזי נתונה הסמכות העניינית לדון בתביעתם. מכל מקום, גם בית משפט שאינו מוסמך לדון בתביעה בשל חוסר סמכות עניינית רשאי ליתן סעד ביניים. בית המשפט הוסיף וקבע כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המשיבים, שכן דחיית הבקשה תוביל לאישור התכנית הכוללנית והדבר עלול להביא לפגיעה קשה בכפר ובפרט בהכנסותיו. כמו כן, אישור התכנית יביא ליצירת מעשה עשוי שלא ניתן יהיה לבטלו, והכפר אף יהיה חשוף לכך שרמ"י תודיע לו על קיצור תקופת השכירות ותדרוש את פינויו. לעומת זאת, הנזק העלול להיגרם למבקשות אינו בלתי הפיך וספק אם תהיה לו השלכה משמעותית על קידום התכנית ומימושה, שכן התכנית נוגעת לשטח של כ-6,000 דונם ואילו המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשטח של כ-200 דונם בלבד. מטעמים אלה, ולאחר שדחה טענות נוספות שהעלו המבקשות, הורה בית המשפט על מתן צו מניעה כאמור לעיל.

4.מכאן לבקשה שלפנַי בה נטען שסיכויי התביעה קלושים; שהסמכות לדון בתביעה נתונה לבית המשפט לעניינים מינהליים; שבית המשפט לא שקל את ההליך התכנוני על כל שלביו; שאישור התכנית לא יגרום נזק מיידי או בלתי הפיך למשיבים; שעיכוב התכנית בכל הנוגע ל-200 דונם שבמחלוקת ישפיע על התכנית כולה; ושמתן הצו פוגע באינטרס הציבורי. מנגד, המשיבים אשר מחזיקים אחר החלטת בית המשפט המחוזי טענו כי ככלל ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהכרעת הערכאה הדיונית בנותנה סעד זמני; כי המבקשות לא דייקו בהצגת העובדות והפליגו בטיעוניהן תוך הרחבה אסורה של חזית המריבה; כי נושא התביעה והבקשה לסעד זמני הוא נושא אזרחי מובהק ולפיכך הסמכות לדון בעניין מסורה לערכאה אזרחית ולא מנהלית; כי סיכויי התביעה העיקרית טובים כאשר ניכר על פניו שמדובר בהפרת חוזה מצד רמ"י וגרם הפרת חוזה מצד הוועדה; כי צו המניעה נדרש למניעת נזק מיידי ובלתי הפיך למשיבים ומאזן הנוחות נוטה לטובתם; וכי המבקשות מתנהלות בחוסר תום לב לעומת המשיבים שהם תמי לב לחלוטין.

5.לאחר עיון בטענות הצדדים החלטתי לעשות שימוש בסמכות הנתונה לי מכוח תקנה 140(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. כמפורט להלן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. אמנם, לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בכל הנוגע לבקשות למתן סעדים זמניים, והתערבות ערכאת הערעור תיעשה במקרים חריגים בלבד (ראו למשל לאחרונה: רע"א 1162/23 עצמאות ניהול מלונות בע"מ נ' פלטרין השקעות בע"מ, פסקה 15 (26.3.2023); רע"א 1585/23 חברת איי נט (חרפה) בע"מ נ' ישרכרט, פסקה 6 (26.3.2023); רע"א 40/23 Meta Platforms, Inc נ' אודאצ'י בע"מ, פסקה 14 (6.2.2023); רע"א 6307/21 זכאים נ' ביטן, פסקה 15 (10.11.2022)). עם זאת, מצאתי כי המקרה שלפנַי בא בגדרם של המקרים החריגים המצדיקים התערבות.

6.הטעם העיקרי לכך טמון בשיקולי מאזן הנוחות. בית המשפט המחוזי קבע כאמור כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים וכי מתן הסעד הזמני לא יגרום לנזק בעל השלכה משמעותית על קידום התכנית. דעתי שונה. בכל הנוגע למשיבים, לא מדובר בענייננו בתכנית שניתן יהיה להוציא מכוחה היתרי בנייה, ומימוש הייעודים שהוגדרו בה ייעשה רק לאחר אישורן של תכניות מפורטות. בעת הזו אפוא, ולאורך זמן רב וניכר, אישור התכנית הכוללנית לא יביא לשינוי בעל השפעה מיידית על המשיבים, וממילא לא ניתן לומר כי מדובר בנזק בלתי הפיך (ראו בהקשר זה: עע"מ 1182/16 בן משה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה – מחוז מרכז, פסקה 8 (13.3.2016); עע"מ 5176/22 המועצה המקומית בנימינה גבעת עדה נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, פסקה 15 (13.9.2022) (להלן: עניין בנימינה)). הדברים עשויים אמנם להשתנות ככל שיאושרו בעתיד תכניות מפורטות, אולם עוד חזון למועד. לא למותר לציין כי המבקשות הבהירו בבקשתן כי ככל שלאחר אישור התכנית יורה בית המשפט המחוזי על קבלת התביעה ועל החרגת שטח הכפר מהתכנית הכוללנית, הן יפעלו בהתאם ויערכו שינוי בתכנית. גם בכך יש כדי לאיין את הנזק הנטען בעת הזו.

7.מנגד, התרשמתי כי לא ניתן לומר שלעיכוב התכנית ביחס לשטח שבמחלוקת לא תהא השפעה משמעותית על קידומה של התכנית בכללותה. התכנית הכוללנית נועדה לפיתוח העיר טירת כרמל על רקע תנופת בנייה וצפי לגידול אוכלוסייה ניכר. היא כוללת מתווה מדיניות תכנון כלל ישובית בהיבטים שונים כגון מגורים, תעסוקה ותשתיות, ומטבע הדברים חלקיה משפיעים אלה על אלה. כך למשל, כעולה מהבקשה, התכנית כוללת מתחם מגורים בן 5,000 יחידות דיור שהגישה המתוכננת אליו מצויה בשטח המחלוקת. הימנעות מקידום התכנית ביחס לשטח זה עשויה להשליך על קידום התכנית ביחס למתחם המגורים, וכתוצאה מכך גם על קידום יתר חלקי התכנית. מניעת קידומה של התכנית ביחס לשטח כפר גלים תשליך אפוא על התכנון הכולל שלה ותביא לפגיעה באינטרס הציבורי (ראו: עע"מ 3243/19 חירבאווי נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז ירושלים, פסקה 7 (6.5.2020); עניין בנימינה, פסקה 15).

8.אכן, מאזן הנוחות אינו עומד לבדו ולצדו יש להביא בחשבון גם את שאלת קיומה של עילת תביעה לכאורה (ראו למשל: רע"א 1547/23 ארז (ג.ז) יעוץ כלכלי והשקעות בע"מ נ' פרז, פסקה 13 (14.5.2023); רע"א 3368/22 אראל אלקטרומכניקה בע"מ נ' רותם בטיחות בע"מ, פסקה 14 (6.7.2022)). עם זאת, לא שוכנעתי כי בנסיבות העניין יש בשיקול זה כדי להטות את הכף. זאת הן בשים לב לכך שמחוות הדעת מטעם המבקשות עולה כי תכנית מתאר ארצית 3/13 "חופי חיפה וטירת כרמל" משנת 2007 (להלן: תמ"א 3/13) מייעדת חלק משטחו של כפר גלים לשטח יישוב, כאשר מדובר בשטח שונה מהשטח עליו חלה התכנית המפורטת שנערכה לכפר בשנת 2020; הן בשים לב לכך שהוועדה לא הייתה צד להסכמות שגובשו בין המשיבים לרמ"י; והן בשים לב לכך שהצטרפות הוועדה כמגישה לתכנית, על פי הנמקותיה, נעוצה בחשיבותה להתפתחות וצמיחת העיר טירת כרמל. יוער בהקשר זה כי אף בהניח שטענת המבקשות בנוגע לתמ"א 3/13 לא הועלתה כדבעי בתשובתה לבקשה למתן סעד זמני, יש בה כדי להשליך על סיכויי התביעה שטרם החלה להתברר.

הערעור מתקבל אפוא. המשיבים יישאו בהוצאות המבקשות בסך של 10,000 ש"ח.