פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
5779/16
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקש:
עראף באסל
נ ג ד
המשיב:
ודיע חדיד
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 21.7.2016 בת"א 32305-07-16 שניתנה
על-ידי כב' השופט ד"ר מ' רניאל
בשם המבקש: עו"ד
ראמי עאסי
בשם המשיב: עו"ד
ראמי גרזוזי
החלטה
1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 21.7.2016 בת"א 32305-07-16 (השופט ד"ר מ' רניאל ), בגדרה התקבלה בקשת המשיב (להלן: חדיד ) למנות כונס נכסים זמני, כמפורט להלן.
2.בבעלות אחיו של חדיד היתה חנות אטליז בכפר מעיליא. בשלב מסויים נבצר מן האח להמשיך ולנהל את האטליז בשל מניעה רפואית, ולפיכך החליט לחתום על הסכם שכירות עם המבקש (להלן: באסל ), על מנת שזה ימשיך בניהול העסק. מוקד הסכסוך שבין הצדדים עניינו בשאלת מעמדו של חדיד ביחס לניהול האטליז. לטענת באסל היה חדיד עובד שכיר בהיקף של חצי משרה למשך תקופה של 3 חודשים בלבד, שלאחריה פוטר בשל אי-התאמתו לעבודה. לעומת זאת, לטענת חדיד, במעמד חתימת הסכם השכירות בין אחיו לבין באסל, סוכם כי האטליז מושכר על דעת כך שבאסל וחדיד ינהלו את האטליז כשותפים שווים.
3.בשלב מסוים, לטענת חדיד, פעל באסל להרחקתו מן האטליז, בין היתר באמצעות החלפת המנעולים במקום. זאת, בהמשך להתחמקותו של באסל מעריכת התחשבנות תקופתית כמתחייב מהסכם השותפות. משלא עלה בידי הצדדים ליישב את ההדורים, פנה אחיו של חדיד לבית משפט השלום בקריות בבקשה להורות על ביטול הסכם השכירות שנחתם עם באסל. בהמשך לכך, בין היתר על בסיס ממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי בית משפט השלום, פנה חדיד לבית המשפט המחוזי בבקשה למנות כונס נכסים זמני לצורך ניהול והפעלת האטליז, עד להכרעה בתביעה העיקרית שהוגשה מספר ימים לאחר מכן, שעניינה פירוק השותפות שבין הצדדים. לטענת חדיד מינוי הכונס הזמני נועד לשמור על האיזון בין הצדדים, נוכח החשש שהמשך ניהול האטליז על-ידי באסל במצב הדברים הנוכחי עלול להסב לו נזקים כספיים כבדים.
4.לאחר שבחן את הטענות מזה ומזה, ומבלי שקיים דיון בעניין במעמד הצדדים , קבע בית המשפט המחוזי כי ישנן "ראיות מהימנות לכאורה לכך שהמבנה האמיתי של היחסים בין הצדדים היה מבנה של שותפות" , והורה על מינוי כונס נכסים זמני (אציין כי בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו של חדיד למנות את בא-כוחו לכונס הנכסים הזמני, ולפיכך מינוי הכונס בפועל נעשה רק מספר ימים לאחר מכן, משהוצעו מועמדים אחרים).
מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפנַי.
5.לטענת באסל שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו, והוא שוטח בהרחבה את טענותיו לעניין סיכויי התביעה להתקבל, מאזן הנוחות שבין הצדדים, השיהוי לכאורה בהגשת הבקשה לסעד זמני והפגיעה בזכויותיו החוקתיות. מנגד , בתשובתו לבקשה, טוען חדיד כי החלטת בית המשפט המחוזי מבוססת על ראיות מהימנות, מאזנת אל נכון בין האינטרסים של הצדדים, ולפיכך בדין יסודה. איני נדרש לפירוט רב יותר על אודות טענותיהם של הצדדים לגופם של דברים, שכן כפי שאפרט להלן ההכרעה בבקשה נסמכת על טענתו של באסל כי מתן הסעד הזמני המבוקש ניתן מבלי שבית המשפט המחוזי ערך דיון במעמד הצדדים, וזאת בניגוד להוראתה המפורשת של תקנה 366(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ).
6.בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 410 לתקנות החלטתי לדון בבקשת הרשות לערער כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. לאחר עיון בטענות הצדדים מזה ומזה באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל, במובן זה שמינוי כונס הנכסים הזמני יעמוד בתוקפו, אולם העניין יוחזר לבית המשפט המחוזי לשם עריכת דיון במעמד הצדדים כדרך שמורה תקנה 366(א) לתקנות.
7."למתן סעד זמני עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת על האינטרסים של הצדדים וזכויותיהם. פעמים רבות, החלטה על מתן צו זמני כזה או אחר עשויה לחרוץ את גורל התיק כולו, וזאת עוד בטרם נערך בירור לעומקו של עניין. לאור זאת נקבעו כללים ברורים בתקנות באשר לסדרי הדין בבקשות למתן סעדים זמניים, החל בחובה להמצאת התחייבות עצמית וערבון (תקנה 364 לתקנות), חובה לקיום דיון במעמד הצדדים (תקנה 366(א)) , אף כאשר ניתן הצו במעמד צד אחד (תקנה 367), וכלה במתן אפשרות לבית המשפט לעיין מחדש בהחלטתו בנסיבות המתאימות (תקנה 368). הפסיקה הוסיפה והתוותה קווים מנחים לשיקול הדעת של בתי המשפט במתן סעדים זמניים, וקבעה לגביהם מבחנים ברורים אשר נועדו לשמור על זכויות הצדדים ולאזן ביניהם כראוי"
(דברַי ברע"א 4837/14 אסולין נ' פלאפל אסולין 2003 בע"מ (21.10.2014) פסקה 15; ההדגשה הוספה). הנה כי כן, מתן סעד זמני מחייב את בית המשפט ללכת בדרך שהתווה לשם כך מחוקק המשנה. הענקת סעד זמני פוגעת מטבע הדברים בזכויותיו של צד זה או אחר. פגיעה זו נעשית בדרך כלל בשלב מוקדם יחסית של ההליך שבו טענות הצדדים טרם נתבררו כל צורכן, ולפיכך מחייבת הקפדה על הכללים שנקבעו לשם כך, ובכלל זה עריכת דיון במעמד הצדדים; אין מקום לקיצורי דרך. יתר על כן, גבי דידי, "קיום דיון במעמד הצדדים בשלב מקדמי... עשוי להיות כלי משמעותי ביד השופט לשם הכוונת ההליך כולו. גלומה בו תועלת רבה בהבנת מצב הדברים לאשורו, ובאפשרות לעיצוב פתרון מתאים לנסיבות העניין, אשר יעלה בקנה אחד עם האינטרס של כלל הצדדים, ויאפשר בירור מעשי וממצה של המחלוקת, והתוויית דרך לפתרונה" (דברַי ברע"א 6830/15 פלוני נ' פלונית (12.1.2016) פסקה 20).
8.סוף דבר: הבקשה מתקבלת, במובן זה שבית המשפט המחוזי יקיים דיון בבקשה למינוי כונס נכסים זמני במעמד הצדדים; לעת הזאת יעמוד מינויו של כונס הנכסים הזמני בתוקפו, עד להחלטה אחרת. אדגיש, איני נוקט עמדה לגופם של דברים. בית המשפט המחוזי יקיים דיון במעמד הצדדים, ישוב וידרש לטענותיהם ויכריע כחכמתו.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ג' באב
התשע"ו (7.8.2016).
ש
ו פ ט