רע"א 137/16 רע"א 137/16

1.

המבקשות והמשיבה התקשרו במיזם נדל"ני משותף (להלן: המיזם ), במתווה של עסקת קומבינציה, במסגרתה מכרה המשיבה למבקשות את זכויותיה ב-65% משטח המקרקעין והותירה בחזקתה את ה-35% הנותרים. בנוסף, נחתם הסכם שכירות בין המבקשות לבין המיזם, שבמסגרתו שכרו המבקשות מהמיזם את כל שטח המקרקעין, לתקופה של עשר שנים, תוך השכרת השטחים לשוכרי משנה (להלן: הסכם השכירות ). כחלק מתנאי הסכם השכירות העמידו המבקשות לטובת המשיבה ערבויות בנקאיות בסכום כולל של 7 מיליון ש"ח (להלן: הערבויות ). הסכם השכירות עמד בתוקף עד ליום 19.6.2015, כאשר עד למועד זה המקרקעין היו אמורים לעבור חלוקה בעין בין הצדדים, אך בשל מחלוקות שונות בין הצדדים, החלוקה טרם בוצעה והמקרקעין עדיין מוחזקים במשותף. נציין כי חלק מהמחלוקות בין הצדדים מתבררות כיום במסגרת הליכים משפטיים המתקיימים בין הצדדים.

חלקים מן המקרקעין מושכרים כיום בהסכמת המבקשות והמשיבים. בחלקים אחרים של המקרקעין נותרו "שוכרי משנה" שלא חתומים על הסכם שכירות תקף, ומשתייכים לאותה קבוצת חברות שהמבקשות הן חלק ממנה ("רד-בינת"). לטענת המבקשות, המשיבה מנסה לאלץ את החברות לשלם דמי שכירות גבוהים מתנאי השוק, בעוד המשיבה טוענת כי המבקשות הן שמנסות להיטיב עם החברות הקשורות אליהן.

ביום 27.8.2015 פנתה המשיבה למבקשות בבקשה להאריך את תוקף הערבויות בחצי שנה, שאם לא כן תפעל המשיבה לחילוט הערבויות. המבקשות סירבו לדרישה והגישו לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תובענה לצו מניעה קבוע כנגד חילוט הערבויות ובד בבד הגישו בקשה לצווי מניעה זמניים. לאחר שנשמעו טענות הצדדים, דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופט ר' כהן ) את הבקשה לצווי מניעה זמניים בהחלטתו מיום 9.12.2015. הבקשה שלפניי היא בקשת רשות לערער על החלטה זו, ולצידה הוגשה בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בבקשה.

לשלמות התמונה יצויין כי בהחלטתו מיום 21.12.2015 עיכב בית המשפט המחוזי את חילוט הערבויות על מנת לאפשר למבקשות להגיש בקשה לרשות ערעור, ותוקפן של הערבויות הוארך עד ליום 1.2.2016.

2.

לאחר שעיינתי בבקשה לרשות ערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה, מכוח תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ).

בפתח הדברים יש להזכיר, כי במצב הדברים הרגיל ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטות שעניינן סעדים זמניים (רע"א 2960/15 הרצנו נ' P-Kama International Limited , פסקה 15 (7 .9.2015)), וזאת מבלי שנעלמה מעיניי הטענה כי דחיית הבקשה לסעד זמני תחרוץ, מטבע הדברים, גם את גורלה של התובענה העיקרית.

מכל מקום, הבקשה נדחית מפני שגם לגופו של עניין מקובלת עלי החלטתו של בית המשפט המחוזי, כמו-גם המסקנה כי לא עלה בידי המבקשות להראות שמאזן הנוחות נוטה לטובתן ולהציג " ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה " (תקנה 362(א) לתקנות).

3.

מאזן הנוחות : אכן מדובר בסכום כספי נכבד, אך מפי המבקשות לא נשמעה הטענה כי יתעורר קושי להשיב את הגלגל לאחור ולהחזיר להן את כספי הערבויות, ככל שיתברר בעתיד כי הן חולטו ללא הצדקה. בלי להרחיב לגבי הנזק העלול להיגרם למשיבה כתוצאה מעיכוב חילוט הערבויות, אני סבור כי לא עלה בידי המבקשות להראות שמאזן הנוחות נוטה לטובתן.

4.

עילת התובענה : בשים לב ליחסי הגומלין הקיימים בין דרישת "מאזן הנוחות" לבין "עילת התובענה" ( רע"א 560/13 חברת נמל אשדוד בע"מ נ' גולדשטיין שירותי תברואה בע"מ

(12.2.2013)), מוטל על המבקשות להראות עילת תובענה מוצקה במיוחד.

הסעד שהתבקש בהליך העיקרי הוא צו מניעה למניעת חילוט הערבויות. סעד כזה כרוך בהתערבות גסה בעיקרון האוטונומיה של הערבות הבנקאית. המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית הובהרה פעמים אין ספור בפסיקתו של בית משפט זה, כאשר המגמה הברורה היא שהערבות הבנקאית האוטונומית, בבחינת התחייבות לשיפוי על פי סעיף 16 לחוק הערבות, התשכ"ז-1967, היא בטוחה עצמאית שנועדה לספק ודאות ויציבות ללא צורך בניהול הליכים משפטיים סבוכים. על מנת לשמור על כוחו ויעילותו של כלי מסחרי זה, הפסיקה צמצמה עד מאד את מתחם ההתערבות השיפוטית בעצמאותה של הערבות הבנקאית האוטונומית. הכלל הוא כי רק תרמית חמורה או "נסיבות מיוחדות" יצדיקו התערבות מעין זו, כשהחלופה של "נסיבות מיוחדות" מפורשת באופן צר (ראו, למשל, רע"א 1084/04 פרירון חברה להשקעות פיתוח ובנין נ' לוקי בניה ופיתוח (15.4.2004); רע"א 2502/13 האחים שגראוי ייזום ובנייה בע"מ נ' גינדי החזקות דירות יוקרה בע"מ (14.4.2013); ע"א 232/10 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' המפקח על הבנקים בנק ישראל ,

פסקה 30 (19.9.2012)).

לטענת המבקשות, הערבויות משמשות עבור המשיבה כ"מנוף לחץ" בעסקאות אחרות שאינן נוגעות להסכם השכירות, ועל כן התנהגותה נגועה בחוסר תום לב מובהק, כך שהמקרה דנן נכנס בגדר אותן "נסיבות מיוחדות" המצדיקות צו שיפוטי למניעת חילוט הערבויות.

5.

אמנם חוזה השכירות שנערך במקרה דנן איננו חוזה שכירות רגיל בין המבקשות למשיבה, אך ברור שכתבי הערבות עליהם חתמו המבקשות נועדו לשרת את האינטרס של המשיבה ולספק רשת ביטחון לזכויותיה במקרקעין. קיומה של מחלוקת בדבר טיב והיקף זכויותיה של המשיבה במקרקעין, אינו גורע מזכותה הבסיסית להשתמש בערבויות שנחתמו לטובתה. גם נוסח הערבויות אינו מותיר מקום לספק בדבר עצמאותן ("נשלם לכם כל סכום הנקוב בדרישה [...] מבלי להטיל עליכם חובה לנמק או להוכיח את דרישתכם ומבלי שתהיו חייבים לדרוש את התשלום תחילה מאת הנערב").

בית משפט קמא ציין בהחלטתו כי מאז תום חוזה השכירות, המשיבה איננה נהנית מ"דמי השכירות" שמשלמים שוכרי המשנה מקבוצת "רד-בינת". נוכח הודעת העדכון מיום 9.11.2015 והתגובות לה (נספחים 17-16 לבקשה שלפניי), ייתכן שהתמונה העובדתית מורכבת יותר. ועדיין, גם אם חלק משוכרי המשנה שלא נחתם עימם חוזה מעבירים "דמי שכירות" מסויימים לידי המשיבה, מזה מספר חודשים הם שוהים במקרקעין ללא הסכם שכירות בתוקף. במציאות זו, שלכאורה נכפתה על המשיבה, אין למצוא בהתנהלותה את אותו "חוסר תום לב מובהק" הנטען על-ידי המבקשות. המשיבה היא בעלת זכויות במקרקעין ולא שוכנעתי כי דרישתה לשים קץ למצב המתואר היא דרישה "פיקטיבית" אשר משמשת אך ורק "תירוץ" לחילוט הערבות. בנוסף, קשה לקבל את טענתן של המבקשות ל"חוסר תום לב מובהק" של המשיבה, שהרי במכתבה מיום 27.8.2015 ביקשה המשיבה רק להאריך את תוקפן של הערבויות.

6.

להסרת ספק אבהיר כי אינני מביע עמדה לגבי המחלוקת בין הצדדים לעניין הפרשנות הנכונה של חוזה השכירות (הן בדבר פינוי המושכר והן בדבר תיקון הליקויים) או לעניין מערך הזכויות במקרקעין, שכן קיומה של מחלוקת לגבי עסקת היסוד אינו מהווה עילה להתערבות באוטונומיה של הערבות הבנקאית (רע"א 6513/14 ש.י. גיל פרויקטים בע"מ נ' דולב מוצרי פלסטיק (אחזקות בע"מ) (9.11.2014)). המבקשות הלינו על כך שבית המשפט המחוזי לא הכריע בשאלת הזכויות במקרקעין וטענו כי לא ניתן להכריע בהליך הנוכחי מבלי להידרש לכך. כאמור, אינני סבור כך, וגישה זו עומדת בניגוד להלכה הפסוקה ולתכליותיו של מוסד הערבות הבנקאית.

לבסוף, המבקשות ניסו להיבנות מן המקרים הנדירים שבהם ניתן צו מניעה לחילוט ערבויות (רע"א 5273/07 אמקור בע"מ נ' א.ארנסון בע"מ (12.8.2007) ו ע"א 340/78

איליט בע"מ נ' אלקו חרושת אלקטרו מכנית ישראלית בע"מ , פ"ד לב(3) 318 (1978)),

אך נסיבות שני המקרים הנזכרים שונות מענייננו.

7.

בשולי הדברים אדגיש כי דחיית הבקשה לרשות ערעור אין משמעה הצדקה פוזיטיבית לחילוט הערבויות ואין בה משום אמירה כלשהי לגופו של הסכסוך בין הצדדים, אלא רק שבשלב זה לא הובא טעם מספק למנוע את החילוט.

8.

אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית. משלא התבקשה תשובה לא ייעשה צו להוצאות.