רע"א 7419/15 יוחנן סטפנסקי נ. נפתלי בולג

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי (כב' השופטת י' שבח ) בהפ"ב 19616-06-15 מיום 22.7.2015, בגדרה ניתן צו מניעה זמני אשר הותנה, בין היתר, בחזרת הצדדים להליך בוררות שהתקיים ביניהם.

1.המסכת העובדתית היא סבוכה וכאן אעמוד בתמצית רק על העובדות העיקריות הנדרשות להכרעה בבקשה. במוקד הסכסוך – זכויות בנכס הידוע כמרכז "תקוותנו" בירושלים – גוש 30235 חלקה 57 (להלן:

הנכס ). בשנת 2010 חתמה המבקשת 2 (להלן: המבקשת ; המבקש 1 הוא מנהלה של המבקשת) על הסכם לרכישת הזכויות בנכס, אך העברת התמורה לא הושלמה והעסקה לא נרשמה. במסגרת ההסכם, התחייבה המבקשת להעביר לבעלת הנכס תשלומי ריבית חודשיים עד למועד שבו תועבר מלוא התמורה (להלן: התשלומים החודשיים ). בשנת 2012 נזקקה המבקשת למקור מימון של התשלומים החודשיים ולשם כך התקשרה עם המשיב, שהתחייב, בין היתר, לשאת בתשלומים אלה בסכום שנקבע. בתמורה, התחייבה המבקשת להעניק למשיב זכות לרכישת הנכס או לחלופין נתח מרווחי המכירה לצד שלישי, בתנאים מסויימים המפורטים בהסכם.

2.בין המבקשים לבין המשיב התגלעו מחלוקות והם פנו להליך בוררות זבל"א בבד"ץ. במהלך התקופה שבין 26.11.2013 ועד 25.3.2015 נתנו הבוררים החלטה אחת ושישה פסקי בוררות. בפסק בוררות מיום 26.11.2013, נקבע כי המבקשים אינם רשאים למכור את הנכס או לעשות בו דיספוזיציה "ללא אישור מוקדם בכתב מהבוררים ובכפוף לכל הוראותיהם בעניין" (להלן: פסק 2 ). בהמשך, בפסק בוררות מיום 12.3.2015, ציינו הבוררים כי במצב הדברים שבו המשיב "כובל בעצם את ידינו כבוררים, מסרב לבטל הגבלות אלו ואינו נשמע להחלטות הבוררים, הרי שאין טעם בהמשך הבוררות, ואנו מתירים בזאת לצד א' [המבקשים – י"ע] לפנות לכל מקום שימצא לנכון, על מנת לממש את זכויותיו. אין באמור בכדי לבטל את כל פסקי הדין ו/או ההחלטות שניתנו על ידינו עד כה" (להלן: פסק 6 ). בפסק בוררות 7, מיום 25.3.2015, הוחלט "כי אין שינוי בפסקי הדין ובהחלטות שהוצאו על ידינו". בבקשה שלפניי נטען, כי המשיב לא העביר לבעלת הנכס את התשלומים החודשיים, מה שהעמיד את עסקת המכר בסכנת ביטול והצריך את המבקשים לקבל הלוואה מגורם נוסף, בתמורה לנתח מסויים מתוך הרווחים העתידיים הצפויים ממכירת הנכס.

3.בפסק דין מיום 22.7.2015 אישר בית המשפט המחוזי את פסקי הבוררות, ובאותו יום ניתנה גם החלטתו בבקשת המשיב למתן צו מניעה זמני. בית המשפט נעתר לבקשה ואסר על המבקשים למכור את הנכס לצד שלישי או לבצע בו דיספוזיציה. תוקפו של צו המניעה הותנה בשני תנאים: הפקדת מלוא סכום התשלומים החודשיים בהם חייב המשיב; וכן "חזרה מיידית לשולחן הדיונים בפני הבוררים על מנת שכבוד הבוררים ישלימו את מלאכתם". זאת, נוכח אי הבהירות המשפטית שנוצרה בהליך הבוררות. על החלטה זו הוגשה הבקשה לרשות ערעור שבפניי. לשלמות התמונה העובדתית יצויין כי לאחר החלטתו של בית המשפט המחוזי המשיך הליך הבוררות להתנהל (החלטת הבוררים מיום 2.8.2015), כאשר מטעם המבקשים צויין שהם נוטלים חלק בהליך תחת מחאה.

4.לטענת המבקשים, בית המשפט המחוזי חרג מסמכותו כאשר הורה לצדדים לחזור להליך הבוררות, שכן פסקי הבוררות הם סופיים ואף זכו לאישור בית המשפט, וגם אם מדובר בפסקי ביניים לא ניתן לחדש את הדיון בהם. צויין כי עמדה זו היתה מקובלת אף על ב"כ המשיב בדיון שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי. עוד נטען, כי המשיב כלל לא ביקש לחזור לשולחן הבוררות ושגה בית המשפט כאשר העניק סעד שלא התבקש. המבקשים הוסיפו כי לשיטתם המשך הליך הבוררות הוא חסר תוחלת והיגיון, בין היתר נוכח העובדה שהם כבר קיבלו הלוואה מצד שלישי לצורך עמידה בתשלומים החודשיים.

מנגד, הדגיש המשיב בתגובתו, כי קיים צורך ברור להותיר את צו המניעה בתוקפו. לטענת המשיב, אין פסול בחזרתם של הצדדים להמשך הליך הבוררות, שכן עד כה ניתנו רק פסקי ביניים והבוררים טרם סיימו את מלאכתם. המשיב הטעים בתגובתו, כי עד כה הוא שילם למבקשים למעלה מ-6 מיליון ₪ ופעל להשביח את ערך הנכס, בעוד המבקשים התנערו מהתחייבותם כלפיו. המשיב הוסיף, בין היתר, כי עסקינן בסעד זמני, ומאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתו וקיימת לו עילת תביעה לכאורית המבוססת על פסק בוררות בדבר זכויותיו בנכס.

5.לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. ראשית נזכיר כי ערכאת הערעור נוטה שלא להתערב בהחלטות שעניינן סעדים זמניים ( רע"א 137/16 רדוויל בע"מ נ' בתאור תעשיות אלקטרוכימיות בע"מ

(13.1.2016)), וכזו היא ההחלטה מושא דיוננו. כפי שאפרט להלן, בנסיבות העניין לא מצאתי טעם מבורר שבכוחו להצדיק התערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

על פני הדברים, מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובת הותרת צו המניעה על כנו, כפי שקבע בית המשפט המחוזי. בנוסף, עילת התביעה הלכאורית של המשיב מיוסדת על ההסכם שנחתם בינו לבין המבקשים ומבלי להיכנס לעובי הקורה ולהביע עמדה מגובשת, ניתן לומר כי היא אינה משוללת יסוד. טענתם העיקרית של המבקשים נוגעת להוראת בית המשפט על המשך הדיון בבוררות, ולכך אדרש להלן.

השאלה אם ניתן לראות בפסק בוררות 6 כפסק שהביא את הליך הבוררות אל קיצו, היא שאלה מורכבת שיש לה פנים לכאן ולכאן. עצם העובדה שמדובר בפסק בוררות איננה מעידה על סוף הליך הבוררות, שהרי מדובר בהליך שבמסגרתו ניתנו כבר מספר פסקי בוררות (להבחנה בין החלטה לפסק ביניים בהליך בוררות ראו רע"א 296/08 ארט-בי חברה בערבות מוגבלת (בפירוק) נ' עזבון המנוח ג'ק ליברמן ז"ל , פסקאות 95-86 (5.12.2010) (להלן: עניין ארט-בי )). יצויין כי גם בפסק הדין שבו אושרו פסקי הבוררות נאמר במפורש כי הדבר נעשה "בלי לקבוע מסמרות בשאלה האם מדובר בפסק בורר סופי, או פסק בורר חלקי, או שמא החלטת ביניים". בהקשר זה יש להוסיף כי אמנם פסק ביניים בהליך בוררות כמוהו כפסק סופי (ס' 1 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968), אך בית המשפט המחוזי לא הורה "לפתוח" מחדש את הדיון בפסקי הבוררות אלא להשלים את הליך הבוררות כדי להגיע לתוצאה הניתנת ליישום.

גם התבטאותם של הבוררים בפסק 6, לפיה "אין טעם בהמשך הבוררות", עשויה להתפרש כמסיימת את ההליך; אך מאידך גיסא – נראה כי בנסיבות העניין נדרשה אמירה נחרצת יותר (השוו: עניין ארט-בי , פסקה 168). יתרה מזו, גם אם היינו מניחים שמדובר בהתפטרות מוצהרת של הבורר, עדיין לא תם הדיון, ויש לבחון אם בנסיבות העניין רשאי היה בית המשפט להורות על החזרת הדיון לבוררות. סוגיה זו נדונה באריכות ברע"א 5067/09 שרבט נ' שרבט , פסקאות 50-36 (3.1.2011), שם נאמר, בין היתר, כי "כאשר הנזק שעלול להיגרם, אם בכלל, לבעל דין המתנגד לכך שהבורר שהתפטר יחזור וינהל את הליך הבוררות קטן מהנזק שיגרם לצדדים האחרים להליך הבוררות אם הבורר לא ימשיך במלאכתו, יש לאפשר לבורר לשוב ולנהל את הבוררות בין הצדדים". ועוד נאמר, כי יש ליתן את הדעת גם לעינוי הדין הצפוי מהפסקת הליך הבוררות ( שם , פסקה 48; לעמדה שונה ראו סמדר אוטולנגי בוררות – דין ונוהל , 496-494 (מהדורה רביעית, 2005)).

נוכח ספקות אלה, ומורכבות ההליכים בין הצדדים, אשר בחרו מלכתחילה ליישב את הסכסוכים ביניהם בפני הבוררים, אינני רואה להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. למעלה מן הצורך אציין כי גם אלמלא היה ניתן צו מניעה, ייתכן שהמבקשים היו מוגבלים מלבצע דיספוזיציה בנכס, מכוח פסק 2, אשר זכה כאמור לאישור בפסק דין. נזכיר כי בפסק 6 הדגישו הבוררים שאינם גורעים מתוקף החלטותיהם הקודמות, כך שהמצב המשפטי הנוכחי הוא מורכב ואיננו פשוט. ולבסוף, ולא אחרון בסדר חשיבותו, הבוררים גילו דעתם באופן חד משמעי כי אינם רואים את הליך הבוררות כהליך שהסתיים, וכפי שניכר מהחלטתם מיום 2.8.2015 (נספח 25 לתגובת המשיב) הם עדיין עושים מאמץ להחזיר את הצדדים למתווה של "חילוץ העסקה מהבוץ".

6.אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית בזאת.

המבקשים ישאו בהוצאות המשיב בסך 10,000 ש"ח.