רע"א 6985/16 אברהים חיזבון נ. אחמד מוחמד עוואד

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט מ' רניאל ) מיום 31.8.2016 בת"א 5081-06-14, בגדרה נדחתה בקשה למתן צו מניעה נגד המשיב 29, מוחמד מובראקה (להלן: המשיב ).

רקע עובדתי והליכים קודמים

1.המבקש והמשיב היו, יחד עם אחרים, בעלים במשותף (במושע) של מקרקעין הידועים כחלקה 16 בגוש 18137 במזרעה (להלן: המקרקעין ). המשיב הגיש בקשה לפירוק השיתוף במקרקעין, ובית משפט השלום בעכו (כב' השופט ג' נאסר ) הורה על פירוק השיתוף בהתאם לתשריט שנערך על ידי מודד מומחה מטעם בית המשפט (להלן: התשריט ) (ת"א 9579-06-10). על כך ערער המבקש בפני בית המשפט המחוזי בחיפה . בפסק דין מיום 28.7.2015 ,

דחה בית המשפט המחוזי את הערעור אך קבע כי תנאי לרישום החלוקה הוא אישור תכנוני, לפי סעיף 143 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. לפיכך נקבע, כי פסק דינו של בית משפט השלום ייחשב בינתיים כהחלטה " והחלטה זו תקבל תוקף של פסק דין לאחר אישור רשויות הבניה כדין ולאחר סיום הפירוק ". עם זאת, צויין כי לאחר אישור התשריט במוסדות התכנון, בית משפט השלום יוכל לערוך שינויים בהחלטתו (ע"א 26218-04-14 ) .

2.ביום 20.10.2015 הגיש המבקש תביעה לבית המשפט המחוזי (ת"א 5081-06-14), במסגרתה ביקש פסק דין הצהרתי המורה על בעלותו בחלקים נוספים מתוך המקרקעין (להלן: התביעה ).

בנוסף, המבקש הגיש בקשה למתן צו מניעה נגד הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חבל אשר, לבל תאשר את תשריט החלוקה. בקשה זו נדחתה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט כ' סעב ) מיום 10.4.2016 (ת"א 5081-06-14 ). ביום 30.12.2015 אישרה הוועדה המקומית את תשריט החלוקה ובכך הפכה החלטתו של בית משפט השלום לפסק דין חלוט (ראו החלטתו של השופט סעב מיום 10.4.2016 והחלטתו של השופט נאסר מיום 26.1.2016).

החלטתו של בית המשפט המחוזי

3.במסגרת התביעה, הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה במעמד צד אחד, לאסור על המשיב להיכנס למקרקעין ולתפוס בהם חזקה. תחילה ניתן צו ארעי כמבוקש, אך ביום 31.8.2016 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה למתן צו מניעה. בהחלטה זו נקבע כי אין קשר בין צו המניעה המבוקש לבין התביעה המתבררת בבית המשפט, וגם אם המבקש יזכה בתביעתו, אין בכך כדי להקנות לו את הזכויות במקרקעין. נקבע כי המחלוקת המתבררת בין הצדדים איננה קשורה למיקומם של המגרשים שבהם יש למשיב זכויות, וסוגיה זו כבר הוכרעה בפסק דין חלוט.

הבקשה לרשות ערעור ותגובות המשיבים

4.לטענתו של המבקש, קיים חשש כי אי מתן צו מניעה יגרום לו נזק משמעותי בשל פינויו מן המקרקעין בהם הוא מחזיק כיום, וכמו כן יהיה עליו להמתין עד לסיום ההליך העיקרי המתברר בפני בית המשפט המחוזי, או אז יאלץ לנקוט הליכי פינוי נגד המחוברים שעתיד המשיב להקים במקרקעין. נטען בבקשה כי שגה בית משפט קמא, שכן בבסיס כתב התביעה עומדת טענתו של המבקש לבעלות במקרקעין הנתונים כיום למשיב. לטענתו של המבקש, תכנית החלוקה של המקרקעין איננה חלוטה, שכן תשריט החלוקה טרם נרשם בלשכת רישום המקרקעין. במצב דברים זה ניטש סכסוך קנייני בין המבקש לבין המשיב, ומאחר שסכסוך זה עתיד להתברר בפני בית המשפט המחוזי, יש למנוע קביעת עובדות בשטח. עוד נטען בבקשה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו של המבקש וכי המשיב מעולם לא תפס חזקה במקרקעין על אף שלטענתו רכש אותם לפני שנים רבות. לצד הבקשה לרשות ערעור הוגשה בקשה לסעד זמני.

בתגובתו של המשיב 1 נטען להיעדר יריבות, מפני שטענותיו של המבקש מכוונות כולן כלפי המשיב. כמו כן נטען להיעדר עילה ולחוסר תום לב מצידו של המבקש.

בתגובתו של המשיב נטען כי יש לדחות את הבקשה על הסף, ולחלופין לגופה. לטענתו, סיכויי התביעה הם אפסיים; בעלותו במקרקעין שבמחלוקת נרשמה כבר בשנת 1987 אך המבקש מנע באלימות את כניסתו לשטח; והבקשה דנן הוגשה כחלק מניסיונות חוזרים ונשנים של המבקש להנציח את השתלטותו על המקרקעין. בנוסף טען המשיב, כי אין עילה להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי וכי הבקשה, כמו גם התביעה העיקרית, הוגשה בשיהוי. הודגש, כי גם אם תתקבל תביעתו של המבקש אין בכך כדי ללמד על זכויותיו דווקא במקרקעין שבבעלות המשיב, ומכל מקום אין חשש שדחיית הבקשה תגרום נזק למבקש.

המשיבים 5, 6, ו-8 הותירו את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט, ויתר המשיבים לא הגישו תגובה לבקשה.

5.לשלמות התמונה נציין, כי ביום 31.8.2016 הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה מושא הבר"ע, ובית המשפט (כב' השופטת ת' נאות פרי ) נעתר לבקשה באופן חלקי והורה על עיכוב ביצוע למשך 14 ימים או עד למתן החלטה אחרת בבית משפט זה, לפי המוקדם. בהחלטתי מיום 12.9.2016 ניתן צו ארעי המורה על הקפאת המצב הקיים בשטח עד להחלטה אחרת.

דיון והכרעה

6.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים החלטתי לדחות את הבקשה.

כבר בפתח הדברים יאמר כי בפני המבקש עומדת משוכה גבוהה, שכן כידוע אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטותיה של הערכאה הדיונית לעניין סעדים זמניים ( רע"א 7419/15 סטפנסקי נ' בולג (3.3.2016); רע "א 501/14 פדידה נ' משרד השיכון

(28.1.2014); רע"א 1389/12 לביא נ' עזבון המנוח מאיר פלדמן ז"ל (5.4.2012)). בנסיבות העניין לא עלה בידי המבקש להראות טעם מיוחד להתערבות בהחלטה שלא להעניק לו סעד זמני, וגם בחינת השיקולים העקרוניים לצורך מתן סעד זמני אינה מטה את הכף אל עבר קבלת הבקשה.

קיים קושי להבין אם תביעתו של המבקש מכוונת לשלול את זכויותיו של המשיב או רק להסיט את הזכויות הללו למגרש אחר. בהחלטתו של בית משפט קמא נאמר כי "המבקש אינו טוען שהמשיב 29 אינו זכאי למגרש" (עמ' 5 להחלטה), ולמרות זאת המבקש עומד על טענתו כי "לוּ תתקבל תביעתו יוצהר כי למשיב אין כל זכויות במקרקעין" (סעיף 43 לבקשה). אי-הבהירות נובעת לפחות בחלקה מפער בין כתב התביעה לבין התצהיר מטעם המבקש. בעוד שכתב התביעה מכוון כלפי המשיבים 21, 28-26 (ראו פסקאות 18-12 ו-37 לכתב התביעה המתוקן), הרי שבתצהיר עלתה טענה גם לגבי המגרש שהוקצה למשיב במסגרת פירוק השיתוף (סעיפים 10-8). במסגרת ההליך הנוכחי קשה לקבוע מסמרות, אך הנטל הוא על המבקש שעתר למתן סעד זמני, ועליו להראות סיכויים טובים לכך שיזכה במקרקעין של המשיב (השוו לרע"א 2815/16 בנק הפועלים בע"מ נ' חנאי , בפסקה 15 (7.7.2016)). לפיכך, אי-הבהירות נזקפת לחובתו של המבקש, באשר עד כה לא עלה בידו לשכנע כי קיימת זהות בין המקרקעין שהוא טוען לבעלות בהם לבין המקרקעין שיועדו למשיב על פי התשריט. ביני לביני אף לא התחוור לי אם וכיצד טוען המבקש לרכישת מקרקעין מסויימים בקרקע, וכפי שציין בית משפט קמא, ההליך של פירוק השיתוף הסתיים זה מכבר. על כן, בשלב מקדמי זה של ההליך נותר ספק אם קבלת תביעתו של המבקש תוביל להצהרה על בעלותו במקרקעין שהוקצו למשיב; וכל זאת אף מבלי להידרש לשאלת סיכויי התביעה להתקבל. די בכך כדי לקבוע שלא עלה בידי המבקש להרים את הנטל המוטל עליו.

ומזווית נוספת: טענתו של המבקש לפיה הוא בעל זכויות נוספות במקרקעין, שטרם נרשמו ולא נלקחו בחשבון על-ידי המודד, עלתה כבר בדיון בפני בית המשפט המחוזי ב ע"א 26218-04-14. בפסק הדין שם נקבע כי הטענה עלתה באיחור ונזנחה בסיכומים, ומכל מקום אין בכך להוביל לקבלת הערעור מפני ש" אם תתקבל טענתו בתביעתו בהליכים הנפרדים בהם נקט, הוא יבוא בנעליהם של הבעלים, שמהם נקבע כי רכש את זכויותיו הבלתי רשומות". דברים דומים נאמרו בהחלטתו של השופט סעב מיום 10.4.2016 (בפסקה 39).

ככל שירדתי לסוף דעתו של המבקש, תביעתו מבוססת על טענה לרכישת מקרקעין מידי בני משפחת איראני (חמידה, ג'לאל ופרידון ז"ל). עיון בתשריט מלמד כי במסגרת פירוק השיתוף הוענקה לבני משפחת איראני הבעלות במגרש מס' 11, ולמשיב ניתנה הבעלות במגרש מס' 9. כיוון שכך, אין זה טריוויאלי שקבלת התביעה תקנה למבקש זכויות במגרשו של המשיב .

7.בנוסף, לא עלה בידי המבקש להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. נוכח פירוק השיתוף ופסק הדין החלוט, המשיב הוא בעלים של מקרקעין מסויימים ורשאי כמובן לעשות בהם שימוש. גם אם נניח כי המשיב יקים מחוברים, כי תביעתו של המבקש תתקבל, וכי הוא יזכה במקרקעין שבבעלותו של המשיב – גם אז הנזק שייגרם למבקש לא צפוי להיות משמעותי או בלתי הפיך. המשיב הזכיר בתגובתו את סעיף 22 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, ומכאן משתמעת הסכמתו לסלק את המחוברים על חשבונו, ככל שבעתיד תיקבע בעלותו של המבקש במקרקעין אלו. מובן כי על המשיב ליתן דעתו לסיכון זה, בבואו לשקול הקמת מחוברים במקרקעין, וכי לא תישמע טענתו להשקעות בקרקע אם וככל שהתביעה תתקבל וככל שעקב כך המשיב יידרש לפנות ידו מהמקרקעין.

8.נוכח האמור, הבקשה נדחית.

המבקש ישא בהוצאותיו של המשיב בסך 5,000 ₪. להסרת ספק, לא מצאתי כל עילה להתערב בחיובו של המבקש בהוצאות משפט בערכאה הקודמת. לא ראיתי לעשות הוצאות לטובת המשיב 1, ואגב כך יובהר כי ההליך הנוכחי איננו המקום המתאים לדון בטענותיו של המשיב 1 בעניין מימוש זכויותיו במגרש מס' 10.