רע"א 2815/16 בנק הפועלים בע"מ נ. יצחק חנאי

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטת ש' אלמגור ) בת"א 12401-06-15 מיום 6.3.2016, בגדרה ניתן צו מניעה זמני המעכב את המבקש (להלן: הבנק ) מלממש משכנתא הרשומה על נכס שלמשיב (להלן: יצחק חנאי ) זכויות בו.

רקע והחלטת בית המשפט המחוזי

2.יצחק חנאי הוא בעל הזכויות בחניות ברחוב רוטשילד בראשון לציון (להלן: הנכס ). על הזכויות בנכס נרשמה בשנת 2004 משכנתא מדרגה ראשונה לטובת הבנק. אחיו של יצחק, אלי חנאי, היה בעל הזכויות בנכסים בעיר חולון. להבטחת חובותיו של יצחק לבנק בסכומים שלמעלה מחמישה מיליון ₪, נרשמו משכנתאות בדרגה ראשונה לטובת הבנק על הנכסים בחולון. אלי הוא החתום על שטרי המשכנתא, שנערכו בשנת 1996. במועד רישומן של משכנתאות אלו כבר היו רשומות משכנתאות אחרות לטובת הבנק על הנכסים בחולון, להבטחת חובות של אלי לבנק. בעבר הגיש יצחק לבית המשפט המחוזי עתירה להצהיר כי הוא הבעלים של הנכסים בחולון, אך תביעתו זו נדחתה. לימים נקלע אלי לקשיים כלכליים, נפתחו נגדו הליכי פשיטת רגל ומונה נאמן לנכסיו (להלן: הנאמן ).

3.כאשר יצחק לא פרע את חובותיו במועד, פנה הבנק, לבקשתו של יצחק, לממש תחילה את הנכסים בחולון. הבנק כרת הסכם פשרה עם הנאמן, ולפיו מכספי התמורה ממכירת הנכסים בחולון יקבל הבנק 3.1. מיליון ₪, והיתרה תעמוד לזכות נושי החייב. הסכם זה אושר על-ידי בית משפט של פשיטת רגל. משסכום הכסף הנ"ל לא הספיק לכיסוי חובותיו של יצחק, פנה הבנק לממש גם את המשכנתא הרובצת על הנכס שבראשון לציון.

4.המבקש הגיש תביעה נגד הבנק, בטענה כי הפר את חובות האמון, הנאמנות והזהירות שהוא חב כלפיו, בכך שחתם על הסכם הפשרה עם הנאמן בלי לעמוד על זכויותיו שלו. בתמצית, נטען כי הסכום שהסכים הבנק לקבל מאת הנאמן הוא בשיעור נמוך מדי; שההערכה השמאית על שווי הנכסים הייתה נמוכה, כך שלבסוף נמכרו הנכסים במחיר בשיעור גבוה הרבה יותר; שהבנק התרשל בכך שלא דרש חלק מדמי השכירות שהשיאו הנכסים בחולון, והניח לנאמן לגבותם; וכמו כן התרשל הבנק בכך שחייב את חשבון העו"ש שלו בגובה יתרת ההלוואה שניתנה לו, דבר שגרם לכך שהחוב ישא ריבית פיגורים גבוהה באופן משמעותי. הבנק, מצדו, טען כי ההסכם היה מוצדק, בשים לב לנסיבות ששררו בעת חתימתו, לטענותיו של הנאמן – שאם היו מתקבלות היו מאיינות לחלוטין את זכותו של הבנק לגבות את חובו של יצחק מן הנכסים בחולון, וכן לכך שהוא אושר על-ידי בית המשפט של פשיטת רגל. עוד אציין, כי יצחק פנה במקביל גם לבית משפט של פשיטת רגל בבקשה לביטול הסכם הפשרה.

5.במקביל להגשת התביעה הוגשה גם בקשה לסעד זמני, ליתן צו מניעה האוסר על הבנק לממש את הנכס בראשון לציון עד להכרעה בתובענה. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה, תוך שהוא בוחן את סיכויי ההליך מזה ואת מאזן הנוחות מזה. באשר לסיכויי ההליך נקבע כי "הטענות שהעלה המבקש [יצחק – נ' ס'] הן כבדות משקל ומעוררות שאלה באשר לשיקול הדעת ששקל הבנק כאשר הסכים להתפשר עם הנאמן בסכום שהתפשר"

(פסקה 4 להחלטה). במסגרת דיון זה צוין אמנם כי הבנק טוען כי גם אם יבוטל הסכם הפשרה לא תצמח מכך תועלת ליצחק, וזאת משום שלפי דין רשאי הנאמן לחזור ליצחק ולהיפרע ממנו את מלוא הסכום שנפרע הבנק מנכסי אחיו; בית המשפט המחוזי קבע בהקשר זה כי גם אם תתקבל טענה זו, אין בכך כדי לשנות את העובדה שיצחק השכיל בשלב זה להוכיח זכות לכאורה. באשר למאזן הנוחות, צוין כי הנכס משמש למסחר ולא למגורים, ומשכך הנזק שייגרם ליצחק יהיה ניתן לפיצוי כספי, ואולם יחד עם זאת, נקבע כי 'מקבילית הכוחות' שבין מאזן הנוחות וסיכויי ההליך מצדיקה העתרות לבקשה.

6.בשולי ההחלטה התייחס בית המשפט המחוזי לטענת הבנק, לפיה יש להורות על עיכוב ההליכים בתובענה בשל קיומה של בקשה תלויה ועומדת לביטול הסכם הפשרה בבית המשפט של פשיטת רגל. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה זו, והורה על עיכוב ההליכים עד להכרעה בבקשה זו.

בקשת רשות הערעור

7.הבנק הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה, ובה מנה ארבע משגים, לטענתו, שנפלו בהחלטת בית המשפט המחוזי. ראשית, נטען כי בית המשפט המחוזי לא בחן כיאות את מאזן הנוחות. מדובר בנכס מסחרי, אשר מימושו יגרום ליצחק, לכל היותר, לנזק כספי הניתן לפיצוי. הבנק הוא גוף פיננסי בעל חוסן כלכלי מוכח, כך שלא יהיה לו כל קושי לפצות את המבקש בגין נזקיו הכספיים, ככל שייגרמו. לעומת זאת, צו המניעה הזמני מביא להמשך תפיחת חובו של יצחק לבנק. בהקשר זה צוין כי יצחק הוא אדם מבוגר ולא ניתן לערוב לכך שמצבו הפיננסי האיתן ימשיך לעמוד לו בעוד מספר שנים, כשיסתיים ההליך. מאידך גיסא, חובו ממשיך לתפוח ואין ניתן לדעת אם מימוש הנכס בסוף ההליך יניב סכום מספק לפירעון החוב בעת שיסתיימו ההליכים. בית המשפט המחוזי התייחס לכך באמרו כי "הבנק לא הוכיח כי שווי הנכס בראשון לציון עלול שלא לכסות את גובה החוב אם ימומש בסיום ההליך, בהנחה שיזכה בו" (פסקה 7 להחלטה), אולם קביעה זו היא שגויה משום שנטל ההוכחה אינו מוטל על הבנק, אלא על מבקש הסעד הזמני, ומשום שאין דרך להוכיח טענה מעין זו שעה שלא ידוע מתי יסתיים ההליך ומה יהיה גובה החוב בשעה זו. עוד נטען בהקשר זה, כי בית המשפט המחוזי זקף את העובדה שיצחק הוא איש אמיד לזכותו, במסגרת מאזן הנוחות, ואולם עובדה זו צריכה לפעול דווקא לחובתו. זאת, משום שהוא מסוגל כבר כעת לשלם את חובותיו, והוא נמנע מלעשות כן במכוון, על מנת שהחובות יפרעו מנכסי אחיו. התנהלות זו אינה ראויה, והחלטת בית המשפט המחוזי גורמת לכך שחוטא יצא נשכר.

8.שנית, נטען כי שגה בית המשפט המחוזי משלא נתן משקל לטענת הבנק בדבר חוסר התוחלת שבביטול הסכם הפשרה. לפי טענת הבנק, ביטול הסכם הפשרה לא יועיל ליצחק משום שהנאמן רשאי לפי דין לחזור ולגבות ממנו את הסכומים שהבנק יגבה מן הנכסים שבחולון. על-פי הנטען, אלי חנאי נחשב ערב לחוב של יצחק אחיו, ובהתאם לכך דיני הערבות קובעים כי הערב (ובעניין דנן – הנאמן על נכסיו) רשאי לחזור אל החייב ולהיפרע ממנו את מה שנתן למילוי ערבותו. החלטת בית המשפט לא העניקה משקל לנקודה זו. בית המשפט המחוזי אמנם ציין כי גם בהנחה שהבנק צודק בטענתו הנ"ל אין בכך כדי להשפיע על ההחלטה, וזאת משום שאילו היה הבנק פורע את החוב מן הנכסים שבחולון והנאמן היה חוזר אל יצחק, הרי שיצחק היה משלם ריבית נמוכה בהרבה מזו שנצברה ונצברת כעת, ולכן העובדה שהבנק נמנע לכאורה מניצול מלוא זכותו, פגעה לכאורה ביצחק. באשר לנקודה זו טוען הבנק בבקשת רשות הערעור, כי קביעה זו שגויה משום שיש להשקיף על גובה החוב במועד ביצוע הפשרה, ובמועד זה אין רלבנטיות לשאלת הריבית.

9.שלישית, בשטר המשכנתא על הנכס בראשון לציון, נקבעה תניה לפיה ככל שניתנו לבנק ערבויות או בטוחות נוספות על החוב, אין תלות בין מימוש משכנתא זו ובין מימוש בטוחות אלו. משמעות תניה זו היא שגם אם החליט הבנק לוותר או להתפשר בקשר לנכסים בחולון, אין בכך כדי לפגוע במימוש המשכנתא על הנכס בראשון לציון, ואך מטעם זה לא היה מקום לקבל את הבקשה לסעד זמני. ולבסוף, נטען כי היה על בית המשפט המחוזי לדחות את הבקשה אך מן הטעם שיצחק לא צרף את הנאמן לתובענה ולבקשה לסעד זמני.

התשובה לבקשה

10.יצחק חנאי השיב לבקשה, ובתשובתו טען כי לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בעניין מתן סעד זמני, וערכאת הערעור לא תתערב בכך אלא במצבים חריגים. בנוסף לכך, חזר יצחק על טענותיו בדבר מחדליו של הבנק בקשר להסכם הפשרה שנחתם ובקשר לדמי השכירות מן הנכסים בחולון, המשועבדים אף הם לחוב. בנוסף טען יצחק טענה עקרונית, כי לפי ההלכה שנפסקה בעניין זאבי (ע"א 8506/13 זאבי תקשורת אחזקות בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ

(23.8.2015)), הבנק אינו רשאי לחייב אותו בריבית פיגורים על החוב שבו עסקינן.

11.באשר לטענותיו של הבנק בבקשת רשות הערעור, השיב יצחק כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, וזאת בשים לב לכך שהבנק ויתר על גביית החוב מן הנאמן ובשים לב לטענה שלפי הלכת זאבי אין הבנק רשאי כלל לגבות ממנו ריבית פיגורים, וממילא אינו חשוף לסיכון שהחוב 'יתפח'. בנוסף צוין כי בית המשפט היה מודע לטענות הבנק באשר למאזן הנוחות, אולם ביכר בעניין זה את השיקול של סיכויי ההליך, וזאת במסגרת שיקול דעתו שאין הצדקה להתערב בו. בנוסף, ביקש יצחק לדחות את טענת הבנק לפיה היחסים בינו ובין אחיו הם יחסי חייב-ערב, וטען כי למעשה מקורו של החוב הוא בהתחייבות של אחיו אלי, ולא שלו. לבסוף, ביקש יצחק לדחות את טענת הבנק לפיה קיימת אי-תלות בין הבטוחות השונות.

דיון והכרעה

12.לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה שניתנה לה, החלטתי לקבל את הבקשה ולדון בבקשה כבערעור, ואף לקבלו בחלקו.

13.אכן, החלטה בדבר מתן סעדים זמניים היא החלטה אשר לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב לגביה, ומכך נגזר גם כי היקף התערבותה של ערכאת הערעור בכגון דא יהיה בצמצום (רע"א 8716/15 מימון נ' רייטר , פסקה 25 וההפניות שם (28.12.2015) (להלן: עניין מימון )); ברם, בענייננו, סבורני כי בית המשפט המחוזי בחן את סיכויי ההליך באופן חלקי, משום שבחן את סיכויי ההליך שהגיש יצחק במנותק משאלת ההשלכה של הליך זה על הסעד הזמני המבוקש. אבהיר דברי.

14.כידוע, שניים הם השיקולים העיקריים לעניין מתן סעד זמני: מאזן הנוחות שבין הצדדים, וסיכויי ההליך; עמם נשקלים גם שיקולים שביושר (תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; עניין מימון , פסקאות 23-24 וההפניות שם). אקדים ואומר כי לא ראיתי עילה להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי באשר למאזן הנוחות. כפי שצוין בהחלטה עסקינן בנכס מסחרי,

כך שעיקר השאלה היא אם יש חשש להעדר יכולת פרעון ככל שיינתן הסעד הזמני, או להעדר יכולת השבה אם לא ינתן. מובן, שאין חשש שהבנק לא יוכל להשיב את הכספים ככל שייקבע כך בהליך העיקרי; יחד עם זאת, נחה דעתו של בית המשפט המחוזי כי לא קיים חשש ממשי כזה גם לגבי יצחק, מתוך הערכת שווי הנכס, הזמן הסביר לניהול ההליך ונכסיו הכוללים של יצחק. משכך, כפי שעולה מן ההחלטה, מאזן הנוחות בין הצדדים נמצא באיזון, וההחלטה התקבלה בעיקר על סמך הערכת סיכויי ההליך.

15.אינני מוצא מקום להתערב גם בהערכתה של הערכאה הדיונית באשר לסיכויי ההליך גופו; הערכה זו מבוססת על היכרות בלתי-אמצעית עם הצדדים, טענותיהם ותצהיריהם. ברם, סבורני כי יש קושי להסיק מסיכויי ההליך גופו את הצדקת מתן הסעד הזמני המבוקש. במסגרת בחינת סיכויי ההליך, יש לבחון את הסיכויים לאור הסעד המבוקש. לא די בכך שסיכויי ההליך גבוהים; השאלה היא האם הסעד הזמני המבוקש עומד בהתאמה לסעד המבוקש בהליך או שהוא מתבקש ממנו באופן ישיר. בענייננו, הטענות הנטענות בהליך הם כי הבנק התרשל והפר את חובותיו כלפי יצחק כשחתם על ההסכם מול הנאמן; ואילו הסעד הזמני המבוקש הוא כי הבנק לא יגבה את חובו מן הנכס בראשון לציון, אשר אין חולק על כך שהוא משועבד לחוב. לפיכך, לא ניתן לשקול את שאלת סיכויי ההליך מבלי לבחון ברמה לכאורית את השאלה אם הצלחה בהליך מובילה לתוצאה של מניעת מימוש המשכנתא המבוקשת.

16.בענייננו, העלה הבנק שני ספקות בדבר הקשר בין ההליך לסעד המבוקש: תחולת דיני הערבות בנדון דידן, ומשמעותן של תניות אי-התלות שבשטרי המשכנתאות השונים. בסוגיה השניה לא דן בית המשפט המחוזי כלל; באשר לסוגיה הראשונה, סבורני כי קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה די בכך שיצחק הוכיח 'זכות לכאורה' אינה מספקת בכדי להעניק לו את הסעד הזמני שהוא עותר לו. זכות זו, אם אין בכוחה להוביל לכך שהנכס בראשון לציון לא ימומש, אין לה משמעות לעניין הסעד המבוקש. מכיוון שההחלטה אינה מבוססת על מאזן הנוחות אלא על סיכויי ההליך, היה על בית המשפט לבחון סוגיה זו במסגרת הבחינה הלכאורית של הסיכויים. אוסיף עוד, כי הפרשי הריביות – ככל שהם קיימים – אינם סיבה מספקת כשלעצמה, לטעמי, לקבלת הבקשה לסעד זמני, משום שמדובר למעשה בסכום כספי שניתן יהיה להשבה ככל שייפסק כך במסגרת ההליך.

17.תשובתו של יצחק לבקשה אינה מניחה את הדעת באשר לקושי זה בהחלטת בית המשפט המחוזי. טענותיו של יצחק לעניין גובה החוב והיקף ריבית הפיגורים לאור הלכת זאבי

אינן עניין לבירור במסגרת בקשת רשות ערעור זו. יחד עם זאת, אינני רואה לנכון לדון לגופה של שאלת סיכויי ההליך במובן הרחב – היינו, אם בגין סיכויי ההליך מוצדק למנוע באופן זמני את מימוש המשכנתא בנכס שבראשון לציון. מדובר בשאלות שלא התבררו בהחלטת הערכאה הדיונית, ומשכך ראוי כי הן תשובנה לפתחו.

18.לאור האמור, סבורני כי אין מנוס מביטולה של החלטת בית המשפט המחוזי, והחזרת הדיון לפתחו, תוך התמקדות בשאלת סיכויי ההליך במובנם הרחב בהקשר דנן. מובן מאליו כי אינני נוקט כל עמדה לגופו של עניין בהקשר זה.

החלטת בית המשפט המחוזי תיוותר על כנה באופן ארעי, עד לקבלת החלטה חדשה על בסיס האמור לעיל. המשיב ישא בהוצאות הבנק בגין בקשה זו בסך של 5,000 ₪.