ע"א 2929/21 יצחק חנאי נ. בנק הפועלים בע"מ

1.

ההליך דנן הוא חלק מפרשה סבוכה שכוללת התדיינויות משפטיות בערכאות שונות, ולפיכך יובאו הדברים בקצרה, ככל שהם נוגעים לענייננו. בשנת 1996 נטל המבקש (להלן גם: יצחק ) הלוואה מבנק הפועלים (להלן: ההלוואה ו- המשיב או הבנק ) על סך כ-5.3 מיליון ש"ח לשם פירעון חוב של אחיו (להלן: האח או החייב ). להבטחת ההלוואה נרשמו משכנתאות בדרגה ראשונה לטובת הבנק בשתי חלקות בבעלותו של האח (להלן:

הנכסים בחולון ). על הנכסים בחולון היו כבר רשומות אותה העת משכנתאות להבטחת החובות של האח לבנק. בשנת 2004 נרשמה משכנתה נוספת לטובת הבנק על נכס מסחרי בראשון לציון שבבעלות המבקש (להלן: הנכס בראשון לציון ). בשנת 2008 נפתחו נגד האח הליכי פשיטת רגל ומונה נאמן על נכסיו (להלן:

הנאמן ). המבקש הגיש תביעת חוב וזו נדחתה על ידי הנאמן (להלן: תביעת החוב ). במקביל להליך פשיטת הרגל של האח, ומשיצחק לא פרע את חובותיו בזמן, החל הבנק לפעול למימוש המשכנתה על הנכסים בחולון. הנאמן התנגד למימוש – וזאת בין היתר מאחר שהייתה בידי הבנק בטוחה נוספת – הנכס בראשון לציון. לימים, נכרת בין הנאמן לבין הבנק הסכם פשרה (להלן: הסכם הפשרה או ההסכם ) שלפיו הנכסים בחולון ימומשו ומתוך הסכום שיתקבל בעבור מכירתם 3.1 מיליון ש"ח יינתנו לבנק והיתרה תתחלק בין נושי האח. ביום 23.1.2011 קיבל הסכם הפשרה תוקף של החלטה על ידי בית המשפט של פשיטת רגל. המבקש פנה לבית המשפט של פשיטת רגל ועתר לביטול ההסכם (ההליכים שנוהלו בבית המשפט של פשיטת רגל יכונו להלן: הליך הפש"ר ).

2.

בהמשך, ובשים לב לכך שסכום התמורה בהסכם לא כיסה את חובות המבקש, החליט הבנק לפעול גם למימוש המשכנתה על הנכס בראשון לציון. בהמשך לכך, ביום 7.6.2015 הגיש המבקש תביעה נגד הבנק לבית המשפט המחוזי בה טען, בין היתר, כי הבנק הפר את חובת הזהירות והנאמנות שלו בחתימה על הסכם הפשרה; בהערכת שווי הנכסים בחולון; ובכך שלא דרש את דמי השכירות מהנכסים בחולון (להלן: התביעה נגד הבנק ). כמו כן, הגיש המבקש בקשה לצו מניעה שיורה לבנק להפסיק את הליכי מימוש המשכנתה. ביום 6.3.2016 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המבקש לצו מניעה זמני (על החלטה זו הוגשה בקשת רשות לערער לבית משפט זה; בהחלטה ברע"א 2815/16 בנק הפועלים בע"מ נ' חנאי (7.7.2016) , נקבע שהדיון בבקשה יוחזר לבית המשפט המחוזי; לאחר שערך דיון נוסף בבקשה, הותיר בית המשפט המחוזי את צו המניעה על כנו; בקשת רשות לערער שהגיש הבנק על החלטה אחרונה זו נדחתה ברע"א 2916/18 בנק הפועלים בע"מ נ' חנאי (25.6.2018)) . כמו כן, קיבל בית המשפט את בקשת הבנק לעיכוב ההליך עד לקבלת החלטה בעניין הבקשה לביטול הסכם הפשרה.

3.

ביום 23.7.2018 הורה בית המשפט המחוזי בגדרי הליך הפש"ר על ביטול הסכם הפשרה וביום 11.11.2019 התקבל באופן חלקי ערעור המבקש על החלטת הנאמן בתביעת החוב. על שתי החלטות אלו הוגשו ערעורים לבית משפט זה (ע"א 7188/18 אמיר נ' חנאי (28.12.2020); להלן: ע"א 7188/18 ). בהמשך לכך, הודיעו הצדדים לבית המשפט המחוזי כי הם מעוניינים להמשיך לעכב את בירור התביעה נגד הבנק עד להכרעה הסופית בערעורים. בית המשפט המחוזי קבע שאין מקום להשאיר תיק משנת 2015 תלוי ועומד, ולכן, בהיעדר התנגדות הצדדים, הורה בית המשפט כי התיק יידחה ללא מועד לפי תקנה 153 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ). בית המשפט הוסיף ש"ניתן יהיה לעתור לחידוש ההליך תוך 30 ימים מעת מתן פסק הדין בבית המשפט העליון". ביום 28.12.2020 הכריע בית משפט זה בערעורי הצדדים בהחלטות בהליך הפש"ר מימים 23.7.2018 ו-11.11.2019 וקבע, בין היתר, כי החלטת בית המשפט המחוזי לעניין ביטול הסכם הפשרה מיום 23.7.2018 מבוטלת. עוד נקבע כי טענותיו של יצחק כלפי הבנק מקומן להיטען בתביעה כנגד הבנק ולא במסגרת הליך פשיטת הרגל. לצד זאת, נקבע כי גם לגופו של עניין לא היה מקום לבטל את אישור הסכם הפשרה ( ע"א 7188/18 , פסקאות 35-25).

4.

כעולה מהחומרים שלפניי, ביום 25.2.2021 – כחודשיים לאחר מתן פסק הדין בע"א 7188/18 – הגיש הבנק בקשה לחידוש תיק ההוצאה לפועל וביום 9.3.2021 התקבלה הבקשה. כשבוע לאחר מכן, ביום 16.3.2021, הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה לחידוש התביעה נגד הבנק ולחידוש צו המניעה. ביום 24.3.2021, לאחר קבלת תגובת המשיבה לבקשה, דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגנית הנשיא י' שבח ) את בקשת המבקש ומחק את התביעה. בית המשפט עמד על כך שהבקשה לחידוש ההליכים הוגשה למעלה מ-30 ימים לאחר מתן פסק הדין בע"א 7188/18, ולמעשה, רק לאחר שהבנק הגיש בקשה לחידוש ההליכים בהוצאה לפועל. צוין כי הבקשה הוגשה ללא בקשת ארכה וללא תצהיר תומך ולכן אין להיעתר לה. עוד צוין ש"לא ייגרם [למבקש – ע' פ'] עיוות דין בהינתן שהוא יכול להגיש תביעה חדשה שתתאים לנסיבות החדשות".

5.

על פסק דין זה הגיש המבקש ערעור ולצדו את הבקשה שלפניי, שבגדרה עותר לעיכוב ביצוע מימוש המשכנתה על הנכס בראשון לציון. המבקש טוען כי סיכויי ערעורו טובים, וזאת כנטען מאחר שמחיקת התביעה נעשתה ללא סמכות, שכן לפי תקנה 153 לתקנות סדר הדין האזרחי, היה על בית המשפט להמתין 6 חודשים לפני מחיקת התביעה או לאפשר לצדדים לנמק מדוע לא תימחק. כמו כן, טוען המבקש כי נשללה ממנו זכות תשובה לתגובת הבנק; כי הבנק הטעה את בית המשפט ואת רשות ההוצאה לפועל; וכי היה על בית המשפט להיעתר לבקשתו לחידוש ההליך. כנטען, הבקשה הוגשה באיחור בשל נסיבות שלא היו בשליטתו ובהן, בין היתר, מות אביו של בא כוחו והשפעות מגפת הקורונה. אשר למאזן הנוחות, טוען המבקש כי זה נוטה לטובתו וכי על אף שמדובר בנכס מסחרי, מימושו יפגע באופן מידי בפרנסתו. לעומת זאת, כך נטען, לבנק לא יגרם נזק מדחיית המימוש עד להכרעה בהליך מאחר ששוויו של הנכס בראשון לציון גבוה מסך החוב לבנק, ומשכך לא יהיה קושי להיפרע ממנו בעתיד במקרה בו הבנק יהיה הזוכה.

6.

בתשובתו, טוען הבנק כי התביעה נמחקה בהתאם למנגנון הספציפי שהתווה בית המשפט המחוזי. המבקש עתר לחידוש ההליך כחודשיים לאחר מתן ההחלטה שבערעור, וכחודש לאחר שהבנק הגיש את בקשתו להחייאת ההליך בהוצאה לפועל, ולפיכך, כנטען, תביעתו נמחקה כדין. המבקש, כך נטען, היה מודע לפרשנותו של ההסדר האמור וכראייה לכך ביקש בסוף בקשתו לחידוש ההליך גם ארכה להגשת הבקשה. עוד נטען, כי חלק ניכר מטענות המבקש לא נטענו בבית המשפט המחוזי, ובכללן הסיבות שבגינן עוכבה הגשת הבקשה לחידוש ההליך. הבנק טוען כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו שכן הנכס בראשון לציון הינו נכס מסחרי, ומכיוון שאין חשש שלא יהיה ניתן להיפרע מהבנק ככל שהמבקש יזכה בתביעתו. לעומת זאת, נטען כי בקבלת בקשת המבקש יגרם לבנק נזק בשל כך שחובו של המבקש "ימשיך לתפוח", וכי יש חשש שהחוב יעלה על שווי הנכס. עוד מוסיף המשיב כי טענות המבקש אינן רלוונטיות ממילא בשל שינוי הנסיבות שחל בעקבות פסק הדין בע"א 7188/18. לבסוף טוען הבנק כי קבלת הבקשה עשויה להוביל להשפעה רוחבית על כלל המשק, בפגיעה שתיגרם ליכולת לפרוע חובות ולממש שעבודים.

ביום 24.5.2021 הגיש המבקש בקשה למתן החלטה בבקשה לסעד זמני ולמתן צו ארעי. נטען כי הבנק פועל כבר עתה למימוש הליכי המשכנתה ולמינוי כונס נכסים על הנכס בראשון לציון עוד לפני מתן החלטה בבקשה שלפניי.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, על המבקש לעכב ביצוע פסק דין להוכיח התקיימותם של שני תנאים המקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות": האחד, כי סיכויי הערעור טובים; והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ע"א 7578/20 טראק אי קום בע"מ נ' לב , פסקה 5 (12.1.2021); ע"א 7109/20

שטרק נ' סונינו , פסקה 6 (11.11.2020)). במסגרת שיקול אחרון זה, הוא אבן הבוחן המרכזית לבחינת בקשות מהסוג דנן, על המבקש להראות כי ככל שלא תתקבל בקשתו, וערעורו יתקבל בסופו של יום, ייגרם לו נזק בלתי הפיך (ע"א 7319/20 הולצמן נ' הנאמן על נכסי המבקשים , פסקה 4 (29.10.2020); ע "א 7653/16 לוי נ' אמסטר , פסקה 5 (13.10.2016)). מבלי לקבוע מסמרות בשאלת סיכויי הערעור, מצאתי כי בנסיבות המקרה שיקול מאזן הנוחות מוליך לדחיית הבקשה. במוקד הבקשה דנן ניצבת האפשרות שהבנק יממש את המשכנתה על הנכס בראשון לציון. כפי שנקבע לא אחת, אין בהעברת זכויות בנכס מקרקעין כדי להפוך את הנזק שנבחן בגדר מאזן הנוחות ל"בלתי הפיך", ויש לבחון כל מקרה לגופו (ע"א 7001/18 קדח נ' קדח , פסקה 4 (25.9.2019); ע"א 5178/17 פלד נ' פאל , פסקה 7 (18.7.2017) (להלן: עניין פלד )). בהקשר זה נקבע שאין דין פינוי נכס המשמש למגורים כדין נכסים המשמשים להשקעה ומסחר ( ע"א 9188/17 שבתאי נ' לינדסמן , פסקה 6 (11.12.2017) (להלן: עניין שבתאי ); ע"א 9320/16 פלוני נ'

רשות מקרקעי ישראל , פסקה 6 (2.1.2017); ע"א 2746/15 שם טוב נ' דוברובינסקי , פסקה 4 (17.5.2015)).

8.

בענייננו, הנכס בראשון לציון הינו נכס עסקי בלבד, לא נטען כי הוא נושא ערך מיוחד עבור המבקש או שהוא בעל איכויות ייחודיות (ע"א 7341/17 וולס נ' מידן , פסקה 6 (8.10.2017); עניין פלד , פסקה 7; ע"א 64/16

נג'אר נ' עזבון המנוח בכרייה , פסקה 17 (11.2.2016)). משכך, נדמה כי העברת הזכויות בנכס דנן, ככל שאכן תקודם במסגרת הליכי ההוצאה לפועל וככל שבסופו של יום יתקבלו טענות המבקש, תגרום לנזק שהוא כספי בעיקרו. בהקשר זה, לא שוכנעתי שלא יהיה בידי הבנק לפצות את המבקש על נזקיו וטענתו של המבקש שלפיה נטילת הנכס מידיו תפגע בו באופן מידי נטענה בעלמא ולא פורטה (השוו: עניין שבתאי , פסקה 7 ). בנוסף לאמור לעיל, בית המשפט המחוזי לא הורה על דחיית תביעת המבקש לגופה, וציין בהקשר זה כי המבקש "יכול להגיש תביעה חדשה" ועדכנית, שתתייחס לקביעות בית משפט זה בע"א 7188/19. לא זו אף זו, אף המשיב ציין במפורש בתשובתו לבקשה דנן כי באפשרותו של המבקש "להגיש תביעה חדשה לאלתר ובמסגרתה לעתור לצו מניעה זמני" (סעיף 9). משאלה הם פני הדברים, לא מצאתי כי יש להורות על עיכוב הליכי המשכנתה בגדרי הערעור דנן.

הבקשה נדחית אפוא. המבקש יישא בהוצאות המשיב בסך 3,500 ש"ח.