ע"א 5264/21אילנות בת גלים בע"מ נ. אהוד ארצי עו"ד בתפקידו ככונס נכסים

1.

המבקשת 1 היא חברה מקבוצת חברות בבעלות משפחה אחת (להלן: הקבוצה ), שהמבקשת 2 נמנית עימה. המשיב 2 (להלן: הבנק ) קיבל מהמבקשות ערבויות ומשכון על שני נכסי מקרקעין (להלן: הנכסים ) בקשר לחובות של חברה אחרת בקבוצה. החובות לא נפרעו, והמשיב 1 מונה לכונס נכסים על זכויות המבקשות בנכסים (להלן: הכונס ). ביום 16.10.2020 פרסם הכונס הזמנה להציע הצעות לרכישת הנכסים ואחר כך דחה בקשות של המבקשות לדחות את ההליך כדי שיוכלו לפדות את הנכסים. ביום 11.1.2021 קיים הכונס הליך התמחרות. המשיבה 3 (להלן: הקונה ) הגישה את ההצעה הגבוהה ביותר, בסך 14,500,000 ש"ח, וזכתה בהליך. ביום 20.1.2021 ביקש הכונס לאשר את הסכם המכר עם הקונה בהסכמת הבנק. למחרת הגישו המבקשות בקשה להימנע מאישור ההסכם. לטענתן, מכוח סעיף 13 לחוק המשכון, התשכ"ז-1967, הן זכאיות לפדות את הנכסים בשווי סך הכספים שיתקבלו לקופת הכינוס לאחר ניכוי מס. ביום 18.7.2021 דחה בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' סגן הנשיאה י' שפסר ) את הבקשה. נקבע שהמבקשות השתהו ולא תמכו את טענותיהן בתצהיר. גם לגוף העניין לא קיבל בית המשפט את הטענה שלפיה עומדת למבקשות זכות לפדות את הנכס; וממילא הן לא הגישו לבנק "הצעה קונקרטית", והוא לא יהיה מחויב לקבל את הצעתן, ודאי נוכח אינטרס ההסתמכות של הקונה. ביום 19.7.2021 חתם בית המשפט על פסיקתה שמאשרת את הסכם המכר ושמסמיכה את הכונס לעשות את כל הנדרש לביצועו. ביום 21.7.2021 עיכב בית המשפט את ביצוע החלטותיו האמורות עד היום, 28.7.2021, כדי לאפשר הגשת בקשת רשות לערער עליהן.

לשלמות התמונה יצוין כי הקבוצה הגישה תובענה נגד הבנק לאכיפת הסכם להמחאת חוב לצד שלישי בקשר לנכסי מקרקעין שונים, בהם הנכסים נושא הבקשה שלפניי. לצד התובענה התבקש צו מניעה זמני נגד המשך מימוש אותם נכסי מקרקעין. בית המשפט המחוזי דחה את עיקר הבקשה, ובית משפט זה דחה בקשת רשות לערער על החלטה זו, למעט לעניין נכס אחר ששימש למגורים (רע"א 3452/21 קחטן נ' בנק הפועלים בע"מ (7.7.2021) (להלן: עניין קחטן )).

2.

המבקשות הגישו היום ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי מימים 18.7.2021 ו-19.7.2021, ולצידו את הבקשה שלפניי לעיכוב ביצוע ההחלטות. לטענתן בבקשה זו, השלמת ביצוע הסכם המכר תייתר את ערעורן בכך שלא יוכלו לקבל לידיהן בחזרה את הנכסים, ולחלופין לקבל שיפוי על נזקיהן, ואילו נזק אפשרי לבנק ולאחרים מעיכוב הביצוע הוא בר פיצוי; בהקשר זה נטען שהבנק השתהה במימוש החוב. המבקשות טוענות עוד כי סיכויי ערעורן טובים שכן הן זכאיות לפדות את הנכסים, ביקשו לעשות זאת קודם לאישור הסכם המכר והגישו הצעה בעלת "משמעות כלכלית מיוחדת לקופת הכינוס".

3.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. כידוע, על המבקש לעכב ביצוע פסק דין להוכיח התקיימותם של שני תנאים המקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות": האחד, כי סיכויי הערעור טובים; והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בגדר שיקול אחרון זה, הוא אבן הבוחן המרכזית לבחינת בקשות מהסוג דנן, המבקש נדרש להראות כי אם לא תתקבל בקשתו, ובסופו של דבר ערעורו יתקבל, ייגרם לו נזק בלתי הפיך. כפי שנקבע לא אחת, אין בהעברת זכויות בנכס מקרקעין כדי להפוך את הנזק ל"בלתי הפיך", ויש לבחון כל מקרה לגופו. בהקשר זה נקבע שאין דין פינוי נכס המשמש למגורים כדין נכסים המשמשים להשקעה ומסחר (ע"א 2929/21 חנאי נ' בנק הפועלים בע"מ , פסקה 7 (27.5.2021); ע"א 7319/20 הולצמן נ' הנאמן על נכסי המבקשים , פסקה 4 (29.10.2020)). בלי לקבוע מסמרות בשאלת סיכויי הערעור, מצאתי כי בנסיבות המקרה שיקול מאזן הנוחות מוליך לדחיית הבקשה. הנכסים נושא הבקשה אינם משמשים למגורים, ומכירתם תשמש למימוש ערבות שהמבקשות נתנו. יתר על כן, רק לאחרונה בעניין קחטן סירב השופט ע' גרוסקופף לעכב מימוש של נכסים אלה ממש בנסיבות דומות ומטעם דומה (בהבחינו בין נכס למגורים לנכסים שאינם למגורים). בנסיבות אלו איני סבור כי המבקשות עמדו בנטל המוטל עליהן להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתן.

הבקשה נדחית אפוא. מאחר שלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.