ע"א 8649/21יעקב עזרן נ. עו"ד חיות גרינברג ואוריאל זעירא - נאמנים

1.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ח' פלינר ) בפש"ר 64439-02-18 מיום 19.10.2021, בגדרו הורה בית המשפט המחוזי על ביטול עסקאות שנעשו בין המבקש לבין המשיבה 2 (להלן: החייבת ) ביחס לשלושה נכסי מקרקעין, מכוח סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל, התש"ם-1980 (להלן: הפקודה ).

רקע

2.

ביום 5.9.2018 ניתן צו כינוס לנכסי החייבת, וביום 2.5.2019 היא הוכרזה פושטת רגל והמשיבים 1 מונו כנאמנים לנכסיה (להלן: הנאמנים ). במסגרת הליך פשיטת הרגל, הגישו הנאמנים לבית המשפט המחוזי בקשה להורות על ביטול עסקאות שביצעה החייבת בשנים 2015-2014, במסגרתן הועברו לידי המבקש זכויותיה בשלושה נכסי מקרקעין – דירה ברמת-גן, דירה באשדוד ובית בסביון (להלן: העסקאות ו- הנכסים בהתאמה ), וזאת, לטענת הנאמנים, עבור תמורה שאינה משקפת את שווים.

3.

בבקשת הנאמנים נטען כי המבקש והחייבת הכירו בשנת 2014, על רקע מצבה הכלכלי של החייבת ונכונותו של המבקש לסייע לה, וכי המבקש אכן הלווה לחייבת סכומי כסף בהיקף משמעותי ועָרַב לחובותיה כלפי צדדים שלישיים. בכך רכש המבקש את אמונה של החייבת, וכאשר זו נעשתה תלויה בעזרתו הכלכלית, ניצל המבקש את מצוקתה ורכש מידיה את הנכסים בתמורה שעל-פי הטענה לא שיקפה את שווים האמיתי. עוד נטען בבקשה, בין היתר, כי הסכומים המופיעים בהסכמי המכר כתמורה המוסכמת צוינו למראית עין בלבד, והלכה למעשה, העסקאות נעשו לשם כיסוי חובותיה של החייבת כלפי המבקש, ולצורך הברחת הנכסים מנושיה. כמו כן נטען כי ככל הנראה המבקש והחייבת סיכמו ביניהם כי הפער בין התמורה החוזית לבין שווי הנכס יתחלק ביניהם באופן שייקבע בעתיד.

4.

בפסק דינו מיום 19.10.2021 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת הנאמנים, וקבע כי מכירת הנכסים מהחייבת לידי המבקש מהווה "הענקה", כמשמעותה בסעיף 96 לפקודה, אשר יש להורות על ביטולה ועל הקניית הנכסים לנאמנים. במסגרת פסק הדין קבע בית המשפט המחוזי, על בסיס ניתוח הראיות והעדויות שהובאו לפניו, כי המבקש לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי בעת כריתת העסקאות עם החייבת היא הייתה בעלת כושר פירעון מבלי להיזקק לנכסים מושא העסקאות. עוד נקבע, ביחס לתום לבו של המבקש, כי הוא היה מודע למצבה הכלכלי של החייבת במועד ביצוע העסקאות, ולכך שהעברת הנכסים תרחיק אותם מידי נושיה, ומשכך לא היה תם לב בעת שרכש את הנכסים הנדונים. בית המשפט המחוזי קבע עוד, בבחינת למעלה מן הצורך, לעניין התמורה שהתקבלה עבור כל אחד מהנכסים, כי מדובר בתמורה הנופלת באופן ניכר משווי השוק שלהם. על רקע כל האמור לעיל, הורה בית המשפט המחוזי על ביטול העסקאות, ועל העברת הנכסים לידי הנאמנים והשבת התמורה שהתקבלה עבורם בפועל למבקש.

5.

בהחלטה מיום 16.11.2021 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין עד להגשת ערעור על פסק הדין והגשת בקשה לעיכוב ביצועו לערכאת הערעור, וזאת בכפוף להפקדת ערובה בסכום של 200,000 ש"ח.

6.

בהמשך לכך, הגיש המבקש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, היא הבקשה שלפניי.

הבקשה דנן

7.

בבקשה טוען המבקש כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים, וזאת, בעיקרו של דבר, משום שלטענתו הוכח כי החייבת הייתה בעלת יכולת פירעון במועד ביצוע העסקאות, וכי בית המשפט המחוזי התעלם מראיות המוכיחות זאת.

8.

המבקש מוסיף וטוען כי אף מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן במסגרת הליך פשיטת הרגל המתנהל נגד החייבת טרם הוכרעו תביעות החוב שהוגשו נגדה, כך שטרם הוברר אם יש צורך לממש את הנכסים, כולם או חלקם. כן נטען כי שווי הנכסים גבוה מסך תביעות החוב שהוגשו נגד החייבת. בנוסף, טוען המבקש כי הנכס בסביון נועד לשמש למגוריו ומגורי בני משפחתו, באופן המטה את הכף במובהק אל עבר קבלת הבקשה ועיכוב ביצועו של פסק הדין ביחס לנכס זה; וכי הדירה ברמת-גן תפוסה על ידי דיירת שמתגוררת בה מזה שנים, באופן שמימוש נכס זה עלול להימשך זמן רב. זמן רב, או שתתקבל עבורו תמורה נמוכה. עוד נטען כי אלמלא יינתן עיכוב הביצוע, עלולים נושיו של המבקש לפעול לפירעון חובותיו כלפיהם באופן מידי, והדבר עלול להביא ל"הרס חייו", וכי לא יהיה בידי הנאמנים להשיב לו את ערך הנכסים ככל שיזכה בערעורו.

9.

הנאמנים בתשובתם מתנגדים לבקשה וטוענים כי סיכויי הערעור נמוכים, בין היתר, מאחר שהכרעותיו של בית המשפט המחוזי מבוססות על שורה של קביעות עובדתיות, אשר ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהן.

10.

הנאמנים מוסיפים וטוענים כי גם מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש. כך, למשל, הנאמנים מציינים כי המבקש אינו מתגורר בבית בסביון כעת, ועל כן אין להקנות לנכס זה מעמד של בית מגורים לעניין הבקשה דנן. עוד מוסיפים הנאמנים כי המבקש לא פירט מהו הנזק שצפוי להיגרם לו כתוצאה ממימוש הנכסים, ולא צירף אסמכתאות בנדון. למעשה, כך נטען, בקשת המבקש עוסקת בנכסים אשר נרכשו לצורך השקעה, ואשר מימושם עלול לגרום למערער נזק כספי בלבד, הניתן לפיצוי, ומשכך מאזן הנוחות אינו נוטה אל עבר קבלת הבקשה.

11.

לצד האמור, הנאמנים טוענים כי ממילא במסגרת הליך פשיטת הרגל המתנהל נגד החייבת ישנה עוד כברת דרך עד אשר תוגש בקשה למימוש הנכסים, ולכן הם אינם מתנגדים כי בשלב זה ייקבע הסדר דיוני שלפיו הם ימשיכו לקדם את הליכי מימוש הנכסים, ובכלל זה, לבצע הערכות שווי, לגבות שכר דירה, לבקר בנכסים, לפרסם הזמנה להציע הצעות וכיוצא בזה, וככל שלאחר כל אלו יבשילו התנאים להגשת בקשה למימוש הנכסים, אזי יידרש בית המשפט לבחינת טענות הצדדים ביחס לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין (להלן: ההסדר המוצע ).

12.

המשיב 3, כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר ), טוען בתשובתו כי הוא תומך בהסדר המוצע וכי היה שותף לגיבושו. בתוך כך, הכנ"ר מדגיש כי לפי ההסדר המוצע, הנאמנים יידרשו לפנות לבית המשפט המחוזי לצורך קבלת אישור למימוש הנכסים בעת שיבשילו התנאים לכך, כולם או חלקם, ולמערער תהא שמורה הזכות לפנות בבקשה נוספת לעיכוב ביצוע ההחלטה בבקשה זו. לטענת הכנ"ר, הסדר זה מבטיח כי לא ייגרם נזק למערער, לא כל שכן נזק בלתי הפיך, בשל מימוש הנכסים, אך לצד זאת הנאמנים יוכלו לבצע בחינה מושכלת של מימוש הנכסים ולקדם את הליך מימושם.

13.

החייבת השיבה אף היא לבקשה לעיכוב ביצוע והתנגדה לקבלתה. לטענתה, הערעור נסוב בעיקרו על קביעות עובדתיות של בית המשפט המחוזי, ולפיכך סיכויי הערעור נמוכים. החייבת הוסיפה כי הנכסים נרכשו למטרות השקעה, ולכן אף שיקולי הנוחות אינם נוטים לטובת המבקש.

14.

המבקש, בתגובה לתשובות המשיבים, טוען כי ההסדר המוצע הוא "בלתי מאוזן" ומתנגד לאימוצו. עוד טוען המבקש, בין היתר, כי ביצע השקעה בסכום ניכר בנכס בסביון לשם השמשתו כבית מגורים, אשר תרד לטמיון ככל שלא יינתן עיכוב הביצוע. כן צירף המבקש אסמכתאות להוכחת ההלוואות שנטל, וחזר וטען כי לאור תוצאת פסק דינו של בית המשפט המחוזי פנו אליו הנושים בדרישה כי יפרע את חובו באופן מיידי. כן חזר המערער בהרחבה על טענתו לפיה בית המשפט המחוזי התעלם מראיות שלפיהן לחייבת היה כושר פירעון במועד ביצוע העסקאות.

דיון והכרעה

15.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מזה ומזה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה באופן חלקי, כמפורט להלן.

16.

כידוע, בעל דין הזוכה בתביעתו רשאי, ככלל, לממש את פירות זכייתו באופן מיידי, ואין בעצם הגשת הערעור כדי לעכב את ביצוע פסק הדין. ככל שהמבקש חפץ בעיכוב ביצוע פסק הדין, עליו להראות שסיכויי הערעור טובים הם, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ראו: ע"א 7882/14 אהרון נ' עובדיה , פסקה 8 (27.11.2014); ע"א 4265/20 שיבולת חברה להנדסה ובניין בע"מ נ' הקודחים שבת בע"מ , פסקה 12 (8.7.2020)). כן נקבע כי בין התנאים האמורים מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", וכי משקל בכורה מוענק לשיקולי מאזן הנוחות (ראו: ע"א 4440/12 חלה נ' כהן , פסקה 12 (21.8.2013); ע"א 8786/13 ביאלוסטוצקי נ' בן ארצי , פסקאות 22-21 (11.2.2014)).

17.

לצד זאת, נקבע לא אחת כי בבחינת שיקולי מאזן הנוחות יש להבחין בין בקשות לעיכוב פינוי מנכס המשמש למגורים ובין בקשות לעיכוב פינוי מנכס המשמש להשקעה ומסחר. בעוד שנטיית בית המשפט תהא להיעתר לבקשות מהסוג הראשון, נקבע כי ככלל, אין הצדקה להיענות לבקשות מהסוג השני, שכן הנזק שעלול להיגרם למבקש אם לא יינתן עיכוב הביצוע במידה והוא יזכה בערעורו, הוא כלכלי וניתן לפיצוי כספי (ראו והשוו: ע"א 7769/15 אנקורי נ' גל-ער , פסקה 7 (3.12.2015); רע"א 3452/21 קחטן נ' בנק הפועלים בע"מ , פסקה 15 (7.7.2021); ע"א 5264/21 אילנות בת גלים בע"מ נ' ארצי , פסקה 3 (28.7.2021)).

18.

בענייננו, הנכסים מושא הבקשה אינם משמשים את המבקש למגורים (למצער בעת הנוכחית), ולפיכך, לא נראה כי ייגרם למבקש נזק בלתי הפיך אם לא יעוכב ביצועו של פסק הדין. חרף האמור, בנסיבות העניין, ובשים לב להסדר המוצע, ראיתי להיעתר לבקשה במובן זה שבמסגרת קידום הליכי מימוש הנכסים, הנאמנים יימנעו מלבצע כל דיספוזיציה בנכסים, וכן יימנעו מלבצע כל פעולה אשר יש בה כדי ליצור הסתמכות של צד שלישי (ובכלל זה, יימנעו מפרסום הזמנה להציע הצעות לרכישת הנכסים). מתווה זה יעמוד בעינו עד למתן הכרעה בערעור, או עד למתן החלטה אחרת, ככל שיהיה בכך צורך. אני סבורה כי הסדר זה מאזן כראוי בין הנזק הצפוי למבקש לטענתו (החשש כי נושיו יפעלו לגביית חובם; כי לא יהא בידי הנאמנים להשיב לו את שווי הנכסים ככל שיזכה בערעורו; וכי היה בכוונתו להעתיק את מקום מגוריו לנכס בסביון), ובין זכותם של נושי החייבת כי הנאמנים יפעלו לקידום מימוש הנכסים, מבלי שההליך יימשך מעבר לדרוש, בהתאם לעקרון לפיו זכאי הזוכה בפסק-דין ליהנות מפירות זכייתו באופן מיידי (השוו: עניין חלה ; ע"א 9167/17 בן דוד נ' קליפר (28.12.2017); ע"א 2841/18 דגמי נ' אהרון (10.6.2018)). זאת אף בשים לב לסיכויי הערעור, הנסוב, בין היתר, על ממצאים עובדתיים אשר נקבעו בערכאה הדיונית.

19.

סוף דבר, לנוכח כל האמור לעיל, אני מורה על קבלת הבקשה באופן חלקי כאמור בפסקה 18.

אין צו להוצאות.