רע"א 5923/16 רע"א 5923/16

1.ביום 21.6.2016, הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בירושלים תביעה להצהיר על בטלותם של הסכמי מכר דירות, ובהם הסכם מכר שנחתם בין המבקשת לבין המשיב (ת"א 43066-06-16). ביום 5.7.2016 הודיעה המבקשת למשיב כי בכוונתה למחוק את הערת האזהרה שנרשמה לטובתו ולמכור את הדירה לאחר. המשיב פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על המבקשת לנהוג כאמור, ובהמשך הגיש תביעה שכנגד, שבמסגרתה ביקש צו מניעה קבוע שיאסור על ביצוע כל דיספוזיציה בדירה עד למתן פסק דין. בהחלטתו מיום 14.7.2016 נעתר בית המשפט המחוזי (כב' השופט ד' טפרברג ) לבקשה למתן צו מניעה זמני, ועל החלטה זו הלינה המבקשת בבקשה שלפניי.

אין חולק כי התמורה שנקבעה בהסכם המכר היא 1.6 מיליון ₪, וכי המשיב שילם למבקשת לפחות 1.4 מיליון ₪. המחלוקת נסובה סביב 200,000 ₪ הנותרים, שלטענת המשיב שולמו במזומן בעוד שלטענת המבקשת הכסף לא הגיע לידיה מעולם. לחיזוק גרסתו הציג המשיב חשבונית שהונפקה לו מטעם המבקשת ע"ס 1.6 מיליון ש"ח, אך המבקשת טענה כי בטעות נרשם בחשבונית סכום שגוי שלא שולם בפועל. בית המשפט המחוזי ציין כי קיימים קשיים בעמדתה של המבקשת וכי נדרש לברר את העובדות במסגרת התביעה העיקרית. לפיכך נקבע כי בשלב זה יינתן סעד זמני שמטרתו שימור המצב הקיים, מה גם שמאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב. בשולי ההחלטה, הורה בית המשפט למשיב לתקן את הסעד המבוקש בכתב התביעה שכנגד.

2.בבקשה לרשות ערעור נטען כי המשיב פעל בחוסר ניקיון כפיים קיצוני, לא תמך את בקשתו למתן צו מניעה ב"תצהיר ראוי" ולא מסר "גרסה ראויה". המבקשת הוסיפה וטענה, בין היתר, כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שהתעלם מטענת השיהוי; לא חייב את המשיב להפקיד ערובה; איפשר למשיב לתקן את כתב התביעה שכנגד; ולא בחן לעומק את גרסתו העובדתית של המשיב לעניין תשלום הסכום שבמחלוקת. נטען בנוסף, כי מדובר בתביעה כספית גרידא שכן הסכם המכר בוטל, ובכגון דא אין מקום ליתן צו מניעה.

3.דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיב.

בפתח הדברים נזכיר כי על פי רוב ערכאת הערעור איננה נוטה להתערב בהחלטות שעניינן סעדים זמניים ( רע"א 560/13 חברת נמל אשדוד בע"מ נ' גולדשטיין שירותי תברואה בע"מ (12.2.2013); רע"א 1279/13 נזיה נ' בנק מסד-סניף כפר סבא

(24.2.2013)), וגם במקרה הנוכחי לא מצאתי עילה לכך.

לאחר עיון בחומר, אני תמים דעים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר הצורך בבירור עובדתי כדי להכריע בשאלת עתידו של הסכם המכר. המבקשת העלתה טענות כלפי גרסתו העובדתית של המשיב, אך דינן של הטענות להתברר בהליך העיקרי, ובשלב זה גם הטענה לחוסר ניקיון כפיים נטענה ללא ביסוס. כמו כן, כפי שציין בית המשפט המחוזי, זמן רב לאחר שהמשיב שילם את התמורה, פנתה אליו המבקשת באופן שמלמד לכאורה על כוונתה לקיים את ההסכם, בעוד שכיום היא מבקשת לבטלו.

אשר למאזן הנוחות, לא נטען כי קיים למבקשת צורך מיידי במכירת הדירה או כי עלול להיגרם לה נזק אם יישמר המצב הנוכחי. מנגד, בא-כוח המשיב טען בבית המשפט המחוזי כי המבקשת קרובה לחדלות פירעון ואם תימכר הדירה לאחר, עלול להיגרם לו נזק בלתי הפיך. עוד אציין כי לא התחוורה לי טענתה של המבקשת כי מדובר בתביעה כספית גרידא, שהרי התביעה שהוגשה מטעמה לבית המשפט היא תביעה לסעד הצהרתי על בטלות חוזה מכר דירה.

יוער כי עיון במערכת "נט המשפט" מלמד שהמשיב צירף לבקשה למתן צו מניעה כתב התחייבות עצמית וכן כתב ערבות, בהתאם להוראת תקנה 364(א) ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. העובדה שבית המשפט לא הורה על הפקדת עירבון איננה מגלה כי נפלה שגגה בהחלטתו.

4.אשר על כן, אינני נעתר לבקשה לרשות ערעור והיא נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיב, ולפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות.