פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
1279/13
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקשת:
יפה שרפי נזיה
נ ג ד
המשיבים:
1. בנק מסד-סניף כפר סבא
2. נוף גנים בע"מ
3. אופר שרפי
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי מרכז בתיק 48338-12-12 שניתנה ביום 15.01.2013 על ידי כבוד השופט א' שילה
בשם המבקשת:
עו"ד חיים סודקביץ
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי מרכז (כב' השופט א' שילה ) מיום 15.1.2013 בת"א 48338-12-12, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת לסעד זמני המורה על עיכוב מימוש משכנתא על ידי בנק מסד (להלן: הבנק) .
1.
המבקשת היא הבעלים של דירת מגורים באשדוד (להלן: הדירה ), אשר נרשמה עליה משכנתא במרץ 2012 לטובת הבנק, כבטוחה לחובותיה של חברת נוף גנים בע"מ (להלן: המשיבה 2 ) המצויה בבעלות בנה של המבקשת (להלן: המשיב 3 ). על משכנתא זו נסובה התובענה העיקרית, במסגרתה טענה המבקשת, בין השאר, כי הבינה מבנה-המשיב 3 ומפקידת הבנק כי שעבוד הדירה הינו כנגד סכום של 220,000 ₪ בלבד; כי הוטעתה על ידי הבנק ביחס למהותה ולהיקפה של המשכנתא; וכי לא נמסרו לה כלל הפרטים הרלבנטים בטרם חתמה על שטר המשכנתא. על כן עתרה המבקשת לבטל את המשכנתא או לחילופין לקבוע כי המשכנתא מוגבלת בסכום של 220,000 ₪ בלבד. הבנק הכחיש את טענות המבקשת, בהסתמך על מכלול המסמכים עליהם חתמה המבקשת ולפיהן שעבדה המבקשת להבטחת חובות המשיבה 2 את הדירה בשלמותה ללא הגבלה בסכום.
2.
בשלהי חודש דצמבר 2012 הגישה המבקשת בקשה לצו מניעה זמני, המורה על עיכוב הליכי מימוש המשכנתא בהוצאה לפועל עד להכרעה בתביעה העיקרית.
בבקשה צוין, כי הדירה מהווה מקור מחיה עבור המבקשת, וכי ללא שכר הדירה שמתקבל מהשכרתה לא תוכל לכלכל את עצמה. כן צוין, כי הדירה מצויה באזור הצפוי להיכלל בתוכנית פינוי-בינוי, דבר הצפוי להעלות את ערכה ובמידה והיא תימכר כעת, תאבד המבקשת את השבחתה העתידית.
לאחר דיון במעמד הצדדים, דחה בית משפט קמא את הבקשה. בהחלטתו התייחס השופט שילה לסיכויי התביעה, בקובעו כי גירסת המבקשת אינה מתיישבת "עם המסמכים שעליהם חתמה ועם הגיון הדברים" וכי "מעדיף אני את עדות הגב' שאבי [פקידת הבנק – י.ע.] הנתמכת במסמכים שעליהם חתמה המבקשת"; וכי גם מאזן הנוחות לא נוטה למבקשת, כיון שלא מדובר בדירת מגוריה וכיון שתוכל להיפרע גם בעתיד מהבנק, אם יתקבלו טענותיה.
על כך נסבה הבקשה שלפניי, בגידרה שבה המבקשת על גירסתה וטענותיה דלעיל, תוך שהיא מטעימה כי בית משפט קמא כלל לא התייחס לטענתה "המרכזית" לפיה התנהל הבנק בניגוד לדין בכל האמור בהליך המשכנתא והערבות כולו, וכי המשך מימוש המשכנתא על הדירה יעמיד את המבקשת בפני "מעשה עשוי" שכן "לא הכל ניתן לפיצוי בכסף".
3.
דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתגובה.
ככלל, ולמעט מקרים חריגים, אין דרכה של ערכאה זו להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע לסעדים זמניים (ראו, לדוגמה, רע"א 10994/02 אגמה מחשוב 1999 בע"מ נ' MICROSOFT CORPORATION
(29.1.2003) פסקה 4 וההפניות שם; רע"א 8843/09 רוזה סטרוד נ' עו"ד קובי אשכנזי, כונס הנכסים , פיסקה 4 (לא פורסם, 5.11.2009)). מקרה זה לא נמנה על חריגים אלו. לא מצאתי חידוש כלשהוא בטענות או בנסיבות שלפני. ערכאה קמא – אשר לה יתרון נוכח התרשמותה הישירה מבעלי הענין בבקשה זו לאחר שנתקיים דיון בבקשה והעדים נחקרו – התרשמה כי סיכויי ההצלחה של התביעה אינם גבוהים וכי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתה, והדברים מתקבלים גם על דעתי.
מבלי לקבוע מסמרות באשר להליך העיקרי, הרי שכל טענותיה של המבקשת הן כנגד מסמכים בכתב, באשר באף אחד מהמסמכים לא נכתב או נרמז כי המשכנתא מוגבלת לסכום של 220,000 ₪. נהפוך הוא, לגרסת המבקשת עצמה, לאחר שנוכחה כי בכתב הערבות עליו חתמה – בנוסף לשטר המשכנתא – נכתב 520,000 ₪ ופקידת הבנק הסבירה לה כי הזכות היחידה של הבנק לפעול כנגדה היא למימוש הדירה בלבד, שהוערכה בסך 520,000. בית משפט קמא אף אזכר, כי המבקשת לא הגיבה על מכתב ההתראה ששלח הבנק, ובנוסף כי הציעה בעצמה לשלם סך של 400,000 ₪. לכך יש להוסיף כי המבקשת לא הביאה לעדות את עו"ד נהרי בפניו חתמה על שטר המשכנתא, ולא את בנה, המשיב מס' 3 שלכאורה היו יכולים לסייע לגרסתה, והדבר אומר דרשני.
אשר למאזן הנוחות, הרי שגם זה אינו נוטה בהכרח לכיוון המבקשת, ולו מן הטעם שאין מדובר בבית מגוריה, ולא דירה המשמשת קורת גג לאדם כדירה המושכרת למטרות כלכליות גרידא (השוו רע"א 11880/04 פלונית נ' בנק לאומי לישראל בע"מ בפסקה 10 (16.11.2009); רע"א 3174/11 עמיחי ניסנוב נ' דבורה גורל ו-7 אח' בפסקה 8 (26.5.2011); רע"א 1188/13 איציק כהן נ' ענת רחימוב (18.2.2013)).
4.
אשר על כן, הבקשה נדחית, ומשלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ד באדר התשע"ג
(24.2.2013).
ש ו פ ט