פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
478/16
לפני:
כבוד השופט י' דנציגר
המבקשות:
1.
מושב תלמי יפה - מושב שיתופי להתיישבות חקלאית
2. חברת מ. עזרא עבודות חקלאיות בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1.
רשות מקרקעי ישראל
2. משרד החקלאות
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 8.01.2016 בה"פ 13257-10-15 שניתנה
על ידי כבוד השופט א' ואגו
בשם המבקשות: עו"ד
דודו זהבי
החלטה
לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט א' ואגו ) בה"פ 13257-10-15 מיום 8.1.2016, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשות למתן צו לסילוק ידם של המשיבים ממקרקעין (להלן: השטח החקלאי ) בהם זרעו המבקשות גידולים חקלאיים.
רקע ותמצית הליכים
1.
המבקשת 1 היא אגודה שיתופית המחזיקה והמנהלת את נכסיו של המושב תלמי יפה. המבקשת 2 היא חברה המעבדת עבור המבקשת 1 שטחים חקלאיים. על פי המבקשות, המשיבה 1 היא הבעלים של אדמות המושב תלמי יפה והמשיב 2 הוא הגוף המוסמך ליתן היתר למבקשת 1 לקיים שותפות עם המבקשת 2 בעיבוד אדמות חקלאיות המוקצות למושב. המשיבה 1 השכירה את השטח החקלאי למבקשת 1, וזאת למספר תקופות שונות ובאמצעות מספר חוזים שונים. המשיבה 1 דרשה את השטח החקלאי בחזרה לאחר שלטענתה ביום 31.8.2015 פקעה תקופת השכירות האחרונה. המבקשת 1 פנתה למשיבה 1 בבקשה להאריך את תקופת השכירות אולם בקשתה סורבה. המבקשת 1 לא השלימה עם החלטת המשיבה 1 וביום 9.10.2015 פנו המבקשות לבית המשפט המחוזי בבקשה להכיר בזכותן להחזיק ולהשתמש בשטח החקלאי. בתגובה, טענו המשיבים כי למבקשות אין כלל זכויות בשטח החקלאי ומשכך יש לדחות את בקשתן. לצד זאת, עתרו המשיבים למתן צו המונע מהמבקשות מלשנות את מצב השטח החקלאי, בטענה שבכוונתן "לקבוע עובדות בשטח". בית המשפט דחה בקשה זו בקבעו, בין היתר, כי אין צו המונע מהמשיבים מלבצע פעולה כלשהי כדין בשטח החקלאי. ביני לביני, המבקשות ביקשו למחוק את תביעתן ובית המשפט עסק בבירור עמדת הצדדים לעניין החיוב בהוצאות משפט, ותביעתן טרם נמחקה. במקביל, המבקשות עיבדו את השטח החקלאי וזרעו בו גידולים חקלאיים. בהמשך לכך, משנודע למבקשות כי בכוונת המשיבים להיכנס אל השטח החקלאי, הגישו המבקשות בקשה למתן צו המונע מהמשיבים להיכנס אל השטח "ולהרוס את הגידולים" בו. ביום 28.12.2015 דחה בית המשפט את בקשת המבקשות וקבע, בין השאר, כי היא מעוררת תמיהה נוכח בקשתן הקודמת למחיקת ההליך. ביום 7.1.2016 נכנסו המשיבים אל השטח החקלאי. בתגובה, הגישו המבקשות בקשה למן צו עשה (להלן: הצו ), המורה למשיבים לצאת מהשטח החקלאי, לאחר שלטענתן הם הסבו הרס לגידולים החקלאיים בו. ביום 8.1.2016 דחה בית המשפט את בקשת המבקשות בקבעו כי מדובר בנזק הניתן לפיצוי כספי; כי לא קיים חשש שמא המשיבים לא יוכלו לעמוד בשיפוי הנזק שנגרם, ככל שיחויבו בכך; וכי המבקשות נטלו סיכון מודע בגידול הגידולים על גבי השטח החקלאי לאחר תחילת ההליך, לכאורה על מנת לקבוע "עובדות בשטח". כלפי ההחלטה האחרונה הגישו המבקשות את הבקשה דנא.
טענות המבקשות בבקשה
2.
המבקשות טוענות כי שגה בית המשפט המחוזי באופן שבו שקל את בקשתן למתן הצו. לטענתן, לא היה מקום לקחת בחשבון את סולבנטיות המשיבים; לבחון האם הנזק הנגרם להן הוא בר פיצוי אם לאו; ולקבוע כי הן אינן רשאיות לפעול בשטח החקלאי בו המבקשת 1 מחזיקה "מזה 60 שנים".
דיון והכרעה
3.
לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.
4.
נקודת המוצא היא כי אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע לסעדים זמניים, אלא במקרים חריגים [ראו: רע"א 560/13 חברת נמל אשדוד בע"מ נ' שירותי תברואה בע"מ , פסקה 5 והאסמכתאות שם (12.2.2013); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 206 (מהדורה שלישית, 2012) ].
ככלל, רשות ערעור על החלטות שעניינן סעדים זמניים תינתן אך באותם מקרים בהם דחיית הבקשה עלולה להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או לגרום למי מהם נזק של ממש [סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; כן ראו: רע"א 7797/13 לוי נ' עו"ד זילברמן , פסקה 9 (16.1.2014)]. לא כך בענייננו. עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי ובטענות המבקשות מגלה כי דחיית הבקשה לא תגרום למבקשות לנזק בלתי הפיך אשר אינו ניתן לפיצוי כספי. המבקשות אומדות את עלות גידול התוצרת החקלאית ואת הרווח הצפוי ממימוש תוצרת זו בכמיליון ש"ח. גם אם ייקבע שזה אכן הסכום הנכון וגם אם מלוא התוצרת החקלאית תינזק באשמת המשיבים ושלא כדין, יהיה זה נזק שהמשיבים יוכלו לשפות את המבקשות בגינו, ככל שיחויבו לעשות כן.
5.
למעלה מן הצורך, החלטתו של בית המשפט המחוזי מקובלת עלי גם לגופה ועולה בקנה אחד עם המסגרת הנורמטיבית למתן סעד זמני הקבועה בתקנה 362
לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. כידוע, בית המשפט רשאי ליתן את הסעד המבוקש אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת תביעה; לאחר שהביא בחשבון את מאזן הנוחות של הצדדים; ולאחר שבחן את ניקיון הכפיים של הצדדים, וכן את סוג הסעד, היקפו ותנאיו [ראו: רע"א 9213/12 רשת נגה בע"מ נ' ישראל 10 שידורי הערוץ החדש בע"מ , פסקה 29 (20.1.2013) (להלן: עניין רשת נגה )].
המבקשות
לא
הציגו ראיות מהימנות לכאורה, המצביעות על עילת תביעה, זולת הצהרתן כי הן מחזיקות בשטח החקלאי "מזה 60 שנים". כמו כן, לא עלה בידי המבקשות לשכנע כי מאזן הנוחות במקרה דנן נוטה במובהק לטובתן. זאת ועוד, על פניו המבקשות מצטיירות כמי שעיבדו את השטח החקלאי, חרף המחלוקת שהתבררה בין הצדדים לפני בית המשפט, ולכאורה על מנת להטות את מצב הדברים הקיים בשטח לטובתן. לבסוף, הסעד המבוקש הוא צו עשה זמני, שאילו היה מוענק, היה בו כדי לשנות את המצב הקיים ואשר חופף בעיקרו את הסעד העיקרי שנתבקש בתובענה.
הלכה היא, כי על בית המשפט לנקוט משנה זהירות
בטרם יורה על צו עשה כגון דא, אשר ראוי שיינתן במצבים חריגים בלבד, כאשר נוכח בית המשפט כי התערבותו חיונית למניעת תוצאה קשה ביותר וכאשר הנזק שעלול להיגרם אינו ניתן לתיקון באמצעות פיצוי כספי הולם [ראו: רע"א 910/15 Societe des Produits Nestle נ' אספרסו קלאב בע"מ , פסקה 33 (12.5.2015); עניין רשת נגה , פסקה 32]. איני סבור כי המקרה דנן נמנה על אותם מקרים חריגים , שעה שעסקינן, כמצוין לעיל, בנזק פוטנציאלי מתוחם, אשר ניתן לתיקון באמצעות פיצוי כספי הולם .
6.
נוכח האמור – הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובת המשיבים, איני עושה צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ג
בשבט התשע"ו (2.2.2016).
ש
ו פ ט