רע"א 7797/13בני לוי נ. מיכאלה זילברמן עו"ד

לפני בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ( השופטת י' שבח ) בת"א 15120-10-13 מיום 22.10.2013 ומיום 24.10.2013 במסגרתן הורה בית המשפט על עיכוב הליכים חלקי במסגרת דיון בערעור המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום שהכריע במחלוקת בין הצדדים, ובהמשך דחה את בקשת המבקש לביטול עיכוב ההליכים.

הרקע לבקשה והחלטת בית המשפט המחוזי

1.

בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מתברר ערעורה של המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופט מ' בן חיים ) מיום 8.9.2013, בו הכריע בית משפט השלום בסכסוך שנתגלע בין הצדדים. בתמצית, יצויין כי הסכסוך בין הצדדים נסוב סביב

הסכם עליו חתמו בשנת 2007, ובמסגרתו התחייב המבקש

להלוות למשיבה

סכומי כסף שונים לצורך רכישת נכס מקרקעין ושיפוצו (להלן: ההסכם ). לימים, נתגלעו מחלוקות בין הצדדים בעניין קיום התחייבויותיהם על פי ההסכם, אשר הובילו להגשת תביעות הדדיות לבית משפט השלום. במסגרת פסק הדין נמצא

כי ההסכם

היווה, בפועל, הסכם לשיתוף פעולה לביצוע עסקה משותפת בנכס, לצורך השבחתו והפיכתו לנכס מניב. בית המשפט קבע כי ההסכם לא מומש, כאשר חלקה של המשיבה, אשר בעבר הייתה פרקליטתו של המבקש, במספר ההפרות ובחומרתן גדול מזה של המבקש. לפיכך, על יסוד ממצאיו שפורטו בפסק הדין, הורה בית משפט השלום למשיבה להשיב למבקש את סכום ההלוואות שנתן לה בסך כולל של 270,000 ש"ח. כמו כן, חויבה המשיבה לשלם למבקש מחצית מדמי השכירות בגין הנכס מושא ההסכם, בסך של 76,500 ש"ח; פיצויים

בסך של 7,500 ש"ח; וכן הוצאות משפט בסך של 4,000 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בסך של 30,000 ש"ח.

2.

ביום 7.10.2013, הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום. ביום 8.10.2013, הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בקשה שכותרתה "בקשה להפקדת כספים" בה עתרה כי יתאפשר

לה להפקיד בקופת בית המשפט סכום של 166,274 ש"ח (להלן: בקשת ההפקדה ). בסמוך לאחר מכן פנה המבקש למוסדות ההוצאה לפועל ופתח תיק הוצאה לפועל כנגד המשיבה. בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי, הגיש המבקש ביום 13.10.2013 תגובה לבקשת ההפקדה, בה התנגד להפקדת הכספים, ולצד הבעת תמיהה על "הבקשה המוזרה" ציין כי "דומה כי מטרת בקשת ההפקדה היא להכין את הרקע להגשתה של בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין". ביני לביני, ביום 10.10.2013, הגישה המשיבה

לבית משפט השלום בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו, וביום 13.10.2013 הורה זה כי משהוגש ערעור, יש להפנות את בקשת עיכוב הביצוע לערכאת הערעור. ביום 15.10.2013, הגישה המשיבה תשובה לתגובת המבקש לבקשת ההפקדה, בה כללה גם את בקשתה לעיכוב ביצוע פסק הדין. במסגרת בקשת עיכוב הביצוע טענה המשיבה, בין היתר, בהסתמך על חומר הראיות שהוגש לבית משפט השלום והעדויות שנשמעו לפניו, כי המבקש נעדר יכולת כלכלית. בתוך כך, נטען שהמבקש מסתיר את כתובתו ואת עיסוקו וכי הוא נושא בחובות רבים. עוד נטען כי סיכויי הערעור טובים וכי מאחר ומאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה, ובשים לב לסכום הגבוה שנפסק לטובת המבקש, מן הראוי לעכב את ביצוע פסק הדין.

3.

לאור האמור, ביום 22.10.2013, הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב ביצוע מחצית מהחוב הפסוק, על כל רכיביו, על דרך של הפקדה בקופת בית המשפט תוך שבעה ימים (להלן: ההחלטה הראשונה ). זאת, כפי שהטעים בית המשפט קמא, לאור האיזון בין היעדר מענה מצד המבקש לטענת המשיבה

בדבר מצבו הכספי הקשה, מחד גיסא, לבין הערכת סיכויי הערעור, מאידך גיסא. לצד זאת, הובהר

כי אין עיכוב ביצוע ביחס למחציתו הנותרת של החוב וכי במידה ולא יופקד הסכום האמור בקופת בית המשפט – יבוטל עיכוב הביצוע. יצויין כבר כעת כי עד ליום 28.10.2013 אכן הופקדה מחצית החוב הפסוק בקופת בית המשפט ומחציתו השנייה הועברה למבקש.

4.

בעקבות ההחלטה הראשונה הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי

ביום 23.10.2013 בקשה שכותרתה "תגובה לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין ובקשה לביטול ההחלטה מיום 22.10.2013 שניתנה במעמד צד אחד" (להלן: בקשת הביטול ). במסגרת בקשה זו טען המבקש כי הלכה למעשה הורה בית המשפט על עיכוב הביצוע במעמד צד אחד, תוך שלילת זכותו להגיב לבקשה לעיכוב ביצוע. לצד זאת, טען המבקש לדחיית בקשת עיכוב הביצוע והעלה טענותיו לגופה של סוגיה זו. בתוך כך, נטען: כי סיכויי הערעור קלושים, שכן: עניינו בערעור על ממצאים שבעובדה שקבע בית משפט השלום; כי המשיבה נהגה בחוסר תום לב במסגרת ניהול ההליכים מולו; וכמו כן, כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתו, בהתבסס על כך שעסקינן בעיכוב ביצוע של פסק דין המטיל חיוב כספי. בהקשר זה, טען המבקש בכלליות כי מצבו הכלכלי טוב וכי טענות המבקשת בעניין זה נסמכות על ראיות הנוגעות למצבו הכלכלי בשנת 2007 ולא למצבו הכלכלי הנוכחי. מנגד, העלה המבקש חשש, אותו לא ביסס, כי מצבה הכלכלי של המשיבה רע ואין בכוחה לעמוד בתשלום החוב הפסוק. לאור האמור,

עתר המבקש לביטול ההחלטה הראשונה ולקיום

דיון בבקשה לעיכוב הביצוע לאור טענותיו לגופם של דברים שפורטו בבקשתו. לחלופין, ביקש המבקש כי ככל שלא תבוטל ההחלטה הראשונה יבהיר בית המשפט המחוזי את החלטתו ויורה למבקשת להפקיד בקופת בית המשפט את מחצית החוב נשוא תיק ההוצאה לפועל שנפתח על ידו כנגד המבקשת, לשם עיכוב מחצית מן החוב הפסוק.

5.

ביום 24.10.2013, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת הביטול. בית המשפט הדגיש

כי לא ניתן לראות את בקשת ההפקדה אלא כבקשת עיכוב ביצוע. משכך נוכח תגובת המבקש לבקשת ההפקדה מיום 13.10.2013 ברי כי ההחלטה הראשונה לא ניתנה

במעמד צד אחד, אלא לאחר קבלת עמדת המבקש (להלן: ההחלטה השנייה ). לצד זאת, באשר למאזן הנוחות ציין בית המשפט המחוזי כי אף במסגרת בקשת הביטול לא סיפק המבקש מענה ממשי לטענות המשיבה בדבר מצבו הכלכלי, זולת טענה בדבר מצבה הכלכלי של המשיבה, אשר מענה ראוי לה ניתן על ידי המשכת הליכי הגבייה ביחס למחצית האחת של החוב והפקדת מחציתו הנותרת בקופת בית המשפט.

6.

מכאן הבקשה שלפני, בה טוען המבקש כי

שגה בית המשפט המחוזי בכך שהורה בנסיבות העניין על עיכוב הליכים בטרם נתקבלה תגובתו לעניין ובהמשך דחה את בקשת הביטול. במסגרת בקשתו חוזר המבקש על הטיעונים שהעלה במסגרת בקשת הביטול ועותר לאורם לביטול שתי החלטותיו של בית המשפט המחוזי ולמתן הכרעה בשאלת עיכוב ביצוע פסק הדין על בסיס טענות הצדדים.

7.

המשיבה מצידה סומכת ידיה על החלטות בית המשפט המחוזי ומדגישה כי פעלה בהתאם להוראותיהן והעבירה מחצית מן הסכום שנפסק לבא כוח המבקש ואת מחציתו השנייה הפקידה בקופת בית המשפט בתוך מסגרת הזמנים שנקבעה לכך. עוד מציינת המשיבה כי עוד ביום 10.10.2013 – בטרם הוגשה תגובת המבקש לבקשת ההפקדה – הגישה את בקשתה לעיכוב ההליכים לבית משפט השלום. הן האמור, והן העובדה כי במסגרת תגובתו לבקשת ההפקדה מיום 13.10.2013 קישר המבקש בינה לבין כוונת המשיבה להגיש בקשה לעיכוב ביצוע, מלמדות, לשיטתה, כי פעלה בגלוי כל העת וכי המבקש ידע על כוונתה ופעל בהתאם.

כמו כן, נטען כי המבקש שטח לפני בית המשפט המחוזי את גרסתו ואת טענותיו במלואן במסגרת בקשת הביטול. מכאן שניתנה לו הזדמנות להעלות את טיעוניו לפני בית המשפט המחוזי וברי כי החלטתו השנייה של בית המשפט המחוזי ניתנה לאחר שקילת טענות הצדדים לגופן, כאשר מסקנתו בוססה על איזון ראוי ביניהן. לצד זאת, חוזרת המשיבה על טענותיה בדבר מצבו הכלכלי הדחוק של המבקש, בדבר סיכויי ערעורהּ ובדבר נטיית מאזן הנוחות לטובתה, וכן טוענת שהמבקש הוא שנוהג בחוסר ניקיון כפיים.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה על נספחיהן, ובהחלטות בית המשפט המחוזי מיום 22.10.2013 ומיום 24.10.2013, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

9.

עסקינן בבקשה ליתן רשות ערעור על החלטה שדחתה בקשה לביטול סעד זמני שניתן. סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובע כי רשות ערעור על "החלטה אחרת" של בית משפט מחוזי:

"תינתן אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה".

הרציונאל העומד בבסיס כלל זה הוא כי המועד להשיג על החלטות שונות של הערכאה הדיונית הוא בתום הדיון בתובענה כולה, וזאת במקרים בהם אין להחלטה השפעה מכרעת על זכויות הצדדים או על אופן ניהול הדיון. כל זאת, בכפוף לכך כי ככל שיתברר בסופו של הדיון כי נגרם כתוצאה מההחלטות נזק שאינו בלתי הפיך ניתן יהיה לפצות על כך את הצד הנפגע באמצעות השתת הוצאות לחובתו של הצד שכנגד או מתן כל סעד מתאים אחר [ראו: רע"א 8946/12

חברת נמל חיפה בע"מ נ' בתי זיקוק לנפט בע"מ , פסקה 6 להחלטה (21.3.2013); רע"א 5161/13 ש.ב.א מפעלי מתכת בע"מ נ' שפרן , פסקה 8 להחלטה (19.08.2013); רע"א 1481/13 גבעון נ' לוי , פסקה 6 להחלטה (3.4.2013). ראו גם: חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 201-200 (מהדורה שלישית, 2012)]. עוד נקבע כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית הנוגעות לסעדים זמניים, להוציא מקרים חריגים בלבד [ראו למשל: רע"א 5711/12 נ. מצה בע"מ נ' דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ , פסקה 10 להחלטה

והאסמכתאות הנזכרות שם

(25.2.2013)]. לא שוכנעתי כי המקרה שלפני נכנס לגדרם של אותם מקרים חריגים.

10.

בהתאם לתקנות 466 ו-467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הלכה היא כי עיכוב ביצועו של פסק

דין – קל וחומר של פסק דין שתוצאתו חיוב כספי – שמור למקרים חריגים והכלל הוא כי הזוכה זכאי ליהנות מפירות זכייתו מבלי שייאלץ להמתין עד לתוצאת הערעור. על מבקש עיכוב הביצוע מוטל להראות כי סיכויי ערעורו טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שביצועו המיידי של פסק הדין מעורר את החשש ש אם יתקבל הערעור לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו [ראו למשל: רע"א 3547/11 פלוני נ' פלוני , פסקה 6 להחלטה (25.5.2011); ע"א 4308/12 בית חולים מקאסד נ' ת' ש' , פסקה 10 להחלטה (5.6.2012); ע"א 8250/11 קרד גרד הישרדות מדעית בע"מ נ' פרמה לייף בע"מ (12.2.2013)] . בהתאם למקבילית הכוחות בין שני שיקולים אלה, ככל שאחד מהם מתקיים באופן מובהק יותר, כך יפחת משקלו של האחר [ראו: בש"א 5989/12 דור אלון אנרגיה בישראל (1988) בע"מ נ' חברת עבד אלחמיד נטור בקלנסווה בע"מ , פסקה 11 להחלטה (29.8.2012)]. במקרה שלפנינו, בהתחשב בכך שבית משפט השלום מצא בפסק דינו כי גם המשיב הפר את ההסכם בין הצדדים תוך שהצביע על חורים ופערים שונים בגרסתו, סבורני, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, כי לא ניתן לקבוע שסיכויי הערעור קלושים. על כן, צדק בית המשפט המחוזי בעת שהתמקד בבחינת מאזן הנוחות לצורך הכרעתו בבקשת המשיבה לעיכוב ביצוע.

11.

בית משפט זה קבע זה מכבר כי במסגרת

החלטה על עיכוב ביצוע פסק דין יש ליתן משקל להימנעותו של צד מלהתייחס לטענות הצד האחר, ובפרט כאשר באפשרותו להציג מסמכים שיפריכו טענות אלה [ראו: ע"א 3198/12 מעריב הוצאת מודיעין בע"מ נ' חברת נעם ברש בע"מ , פסקה 3 להחלטה

(22.8.2012);

ע"א 7361/12

Lehman Brothers Alternative Investment Management LLC

נ' לאוקורד השקעות אלטרנטיביות בע"מ , פסקה 16 להחלטה (14.1.2013) (להלן: עניין Lehman Brothers )]. משנטען כי עד לשנת 2007, לכל הפחות, סבל המבקש ממצב כלכלי קשה ומשנמנע המבקש מלמסור פרטים אודות מקום מגוריו, עיסוקו, או כל פרט מהותי הנוגע למצבו הכלכלי הנוכחי, מעורר הדבר לכאורה חשש כי תשלום מלוא סכום החוב הפסוק לידי המבקש בשלב זה עלול לעורר קושי בהשבתו למשיבה אם ערעורה יתקבל. לפיכך, לא מצאתי פגם בקביעת בית המשפט המחוזי במסגרת שתי החלטות מושא הבקשה כי המבקש לא סיפק מענה ממשי לטענות המשיבה בדבר מצבו הכלכלי וכי יש בכך כדי

להצדיק את עיכובו של תשלום מחצית החוב הפסוק.

12.

עוד אוסיף, כי בנסיבות העניין טענתו של המבקש בנוגע לפגיעה שנגרמה לכאורה לזכות הטיעון שלו נוגעת לסוגיה שבסדרי דין הנתונה לשיקול דעתה של הערכאה המבררת, שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בו אלא במקרים חריגים [ראו למשל: רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל , פ"ד מד

(2) 206, 211-210 (1990); רע"א 6526/13 מומג'אן דה ג'רוזלם ג'וולרי מנופקצ'רינג קו בע"מ נ' אוריין ש.מ בע"מ , פסקה 5 להחלטה (5.11.2013) ]. אכן הצדק עם המערער בטענתו כי בנסיבות העניין לא היה מקום לראות את בקשת ההפקדה כבקשה לעיכוב ביצוע. כמו כן, מוטב היה שבית המשפט המחוזי יכריע בסוגיית עיכוב הביצוע רק לאחר קבלת טיעוני הצדדים במלואם. יחד עם זאת, המבקש פרש את טיעוניו לפני בית המשפט המחוזי במסגרת בקשת הביטול שהגיש, והחלטתו השנייה של בית המשפט המחוזי התקבלה לאורם ולאחר שקילתם. בנסיבות אלה, השתכנעתי כי לא נפגעה זכות הטיעון המוקנית למבקש.

13.

יתר על כן, התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי מאזנת נכונה בין האינטרסים הנוגדים שעליהם עמד בית המשפט קמא והינה ראויה בהתחשב במסקנתו כי מאזן הנוחות אינו נוטה במובהק לטובת המבקש [ראו: בש"א 1045/12 דלק נדל"ן בע"מ נ' ויצמן , פסקה 9 להחלטה (22.2.2012)]. כמו כן, יש בה כדי להעניק מענה מלא לחשש שהעלה המבקש בדבר חוסר יכולתה של המשיבה לעמוד בתשלום החוב שהוטל עליה, שכן מלוא הסכום שולם על ידה – מחציתו לקופת בית המשפט ומחציתו לידי המבקש [על הצורך באימוץ פתרונות "אמצע" במקרים מעין אלו, ראו: עניין Lehman Brothers , פסקה 18 לפסק הדין]. החלטה זו אף מגשימה, הלכה למעשה, את הסעד החלופי לו עתר המבקש במסגרת בקשת הביטול. משלא הצביע המבקש על נזק או עיוות דין אחרים העלולים להיגרם לו במידה ועיכוב ההליכים ייוותר על כנו, אינני סבור כי נפל פגם בתוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי.

14.

נכון הוא כי למבקש טענות נוספות במישור המהותי כנגד המשיבה, אולם סבורני כי די באמור עד כה כדי לקבוע שאין מקום להתערבות בית משפט זה בהחלטות

בית המשפט המחוזי מושא הבקשה, ולפיכך לא מצאתי לנכון להידרש אליהן בשלב זה.

סיכומו של דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות.