פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
5346/14
לפני:
כבוד השופט י' דנציגר
המבקשים:
1. הובלות חץ ההר בע"מ
2. דוידי הרצל
3. מלכה אילן
4. מנחם בוכריס
5. שושני יוסף
6. ציון בוכריס
7. בוכריס יעקב
נ ג ד
המשיבים:
1. דוד עגיל
2. ל.ע.ד הובלות וסחר בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי
בחיפה מיום 15.07.2014 בת"א 35735-06-14
בשם המבקשים:
עו"ד משה חנייא
החלטה
לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ת' נאות פרי ) בת"א 35735-06-14 מיום 15.7.2014 בה דחה בית המשפט את בקשת המבקשים לצו מניעה שיאסור על המשיבים להתחרות במבקשים באמצעות מתן שירותים ללקוחותיהם.
רקע
1.
המבקשת 1 (להלן: החברה ) היא חברה שהתאגדה, לפי תקנונה, למטרת "ריכוז והשגת עבודות לשרותי הובלה עבור בעלי המניות בחברה וחלוקתם בין החברים בצורה הוגנת ולתועלתם ההדדית". המבקשים 7-2 הם נהגים ובעלי משאיות שבבעלותם מניות בחברה. גם המשיב 1 הוא בעל מניות בחברה. המשיבה 2 היא חברה בבעלותו המלאה של המשיב 1, העוסקת במתן שירותי הובלה.
2.
במהלך שנת 2012 החלו להתגלע מחלוקות בין המבקשים לבין המשיב 1, זאת, בין היתר, על רקע הפסקת כהונתו של המשיב 1 כיו"ר הנהלת החברה. בעקבות כך, לטענת המבקשים, החל המשיב 1 פוגע בחברה ובחבריה ומנסה "להביא לקריסתה" של החברה, בין היתר באמצעות הגשת תביעות משפטיות. כמו כן, לטענת המבקשים, החל המשיב 1 להתחרות בחברה ובחבריה שלא כדין ו"לגזול" מהם עבודה באמצעות מתן שירותי הובלה ללקוחות החברה.
3.
לאור האמור לעיל הגישו המבקשים תביעה כנגד המשיבים בה עתרו לסעד כספי בסך 520,000 ש"ח וכן לצו קבוע אשר יורה למשיבים להימנע מלהתחרות בחברה או בחבריה, זאת כל עוד המשיב 1 הוא חבר ובעל מניות בחברה. טענתם העיקרית של המבקשים בתביעתם הייתה כי פעולות המשיבים עומדות בניגוד להתחייבויות המשיב 1 בסעיף 3(ו) לתקנון החברה, האוסר על חברי החברה, בין השאר, "לקיים קשרים עם לקוחות החברה אשר יעמדו בניגוד לאינטרסים של החברה". בד ובד עם תביעתם הגישו המבקשים בקשה לצו מניעה זמני אשר יורה למשיב 1 "לחדול מפעילות עסקית, בדגש על הובלה, מול ספקים של [החברה]... ולחדול מפגיעה בפרנסת חברי החברה, מול כל חברה או מפעל אשר עוסקים בענייני הובלה עם המבקשת".
החלטת בית המשפט המחוזי
4.
בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקשים למתן צו מניעה זמני. נקבע, כי לא הוכח כי מתן הצו הכרחי כדי לשמור על המצב הקיים, או כי אי היעתרות לבקשה תגרום למבקשים לנזק בלתי הפיך. בית המשפט ציין כי ממקרא טענות המבקשים עולה כי "באופן עקרוני אפשר שהמשיבים יבצעו את ההובלות 'האסורות' אלא שהם אמורים להעביר למבקשת 'עמלה' בגינן". לפיכך קבע בית המשפט כי מדובר בתביעה כספית במהותה העוסקת בנזקים כספיים ברי-כימות. הואיל והמשיבים אינם מחוסרי יכולת כלכלית, יוכלו המבקשים להיפרע מהם במקרה שתביעתם תצלח. משכך קבע בית המשפט כי המבקשים לא הוכיחו כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. לבסוף קבע בית המשפט כי המבקשים הגישו את בקשתם בשיהוי ניכר - כשנה לאחר שנודע להם אודות מעשי המשיב 1 וכחודשיים לאחר שנמחקה בקשה דומה שהגישו במסגרת הליך אחר - וכי שיהוי זה מצדיק את דחיית הבקשה. בתוך כך דחה בית המשפט את טענת המבקשים לפיה הם לא נמנעו מנקיטה בהליכים משום שהמתינו להשלמת חקירה פרטית שנערכה על ידם בעניין מושא ההליך. בית המשפט בחר שלא להעריך את סיכויי התביעה, וזאת לאור קביעתו לפיה די בשיקולים האחרים שהוצגו על ידו כדי להצדיק את דחיית הבקשה.
בקשת רשות הערעור
5.
המבקשים - באמצעות בא כוחם עו"ד משה חנייא - טוענים כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא דן בטענותיהם העקרוניות בעניין תקנון החברה ומעמדו במערכת היחסים שבינם לבין המשיב 1. כן טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט כאשר קבע כי המחלוקת בין הצדדים עיקרה בשאלת ה"עמלה" אשר צריכה להשתלם לחברה על ידי המשיב 1. לשיטתם, עיקר תביעתם מכוון לאובדן "העבודה ואספקת העבודה בהובלות לנהגים" ולא לאובדן העמלה. לפיכך טוענים המבקשים כי בית המשפט לא ערך כראוי את מאזן הנוחות, שכן הוא לא שיקלל את הפגיעה בנהגים כתוצאה מאובדן מקורות פרנסתם. המבקשים מוסיפים וטוענים כי שגה בית המשפט כאשר קבע כי הם השתהו בהגשת בקשתם, וזאת משום שעובר להגשת התביעה והבקשה ניהלו הצדדים הליך גישור אשר ארך כ-6-5 חודשים. עוד מציינים המבקשים כי לא ראוי לדחות את בקשתם מחמת השיהוי שבהגשתה, וזאת בשל הפגיעה הניכרת בתקנון החברה אשר מעמדו, לשיטתם, הוא כשל חוק.
דיון והכרעה
6.
דין בקשת רשות הערעור להידחות אף מבלי להיזקק לתשובת המשיבים.
7.
כידוע, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בענייני סעדים זמניים [ראו, למשל: רע"א 5534/14 לוגסי נ' ארגון מגדלי הדגים בישראל , פסקה 9 (19.8.2014); רע"א 5711/12 נ. מצה בע"מ נ' דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ , פסקה 10 (25.2.2013); רע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ , פסקה 9 (28.6.2010) (להלן: עניין אלו עוז )]. על כן, רשות ערעור "בגלגול שני" על החלטות שעניינן סעדים זמניים תינתן אך באותם מקרים בהם מתרשמת ערכאת הערעור כי דחיית הבקשה עלולה להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או לגרום למי מהם נזק של ממש [סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. כן ראו, למשל: רע"א 7797/13 לוי נ' עו"ד זילברמן , פסקה 9 (16.1.2014); רע"א 8946/12 חברת נמל חיפה בע"מ נ' בתי זיקוק לנפט בע"מ , פסקה 6 (21.3.2013)].
8.
המקרה שלפני אינו נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים מתן רשות ערעור על החלטה בעניין סעד זמני. עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי ובטענות המבקשים מגלה כי דחיית הבקשה לא תגרום למבקשים לנזק בלתי הפיך אשר אינו ניתן לפיצוי כספי. יהא אשר יהא אופייה של הפגיעה הכספית במבקשים, בין אם אובדן "עמלות" או אובדנן של הזדמנויות עבודה, אין בכך כדי לסתור את מסקנת בית המשפט לפיה תביעת המבקשים היא כספית במהותה. לאור הממצא העובדתי לפיו "המשיבים אינם מחוסרי יכולת כלכלית", הרי שלא הוכח כי מאזן הנוחות מצדיק מתן צו אשר יפגע פגיעה ניכרת בחופש העיסוק של המשיב 1 לשם הגנה על אינטרס כספי וניתן לפיצוי של המבקשים.
9.
גם השיהוי הניכר בו הוגשה בקשת המבקשים פועל לחובתם. כפי שציין בית המשפט המחוזי, המעשים המבססים את עילת התביעה של המבקשים ואת בקשתם לצו מניעה זמני היו ידועים למבקשים כשנה עובר להגשת בקשתם. בתקופה זו העסיקו המבקשים חוקר פרטי במטרה לבסס תשתית עובדתית לתביעתם, אך, כפי שציין הרצל דוידי, המצהיר מטעם המבקשים, בעדותו לפני בית המשפט המחוזי - "החוקר בא רק לאשש... [כדי] שנוכל להוכיח" את עובדות כתב התביעה, עובדות אשר היו בידיעת המבקשים עוד טרם החלה החקירה הפרטית. באשר להליכי הגישור שניהלו הצדדים, הרי שמדובר בהליך שכלל שלוש פגישות בלבד וארך, לכל היותר, כחצי שנה. נראה אם כן, כי המבקשים התנהלו בעצלתיים וכי לא אצה להם הדרך לנסות ולהקפיא את המצב הקיים באמצעות פנייה לערכאות. התנהלות זו מחלישה את טענותיהם בדבר דחיפותו של צו המניעה ובדבר הצורך החיוני להקפיא את המצב הקיים. כפי שציינה השופטת (כתארה אז) מ' נאור בעניין אלו עוז:
"כידוע, לא ייעתר בית המשפט לבקשה למתן סעד זמני, אלא אם המבקש שכנע אותו כי דוחק הנסיבות מחייב התערבות שיפוטית מוקדמת, עוד בטרם בירור התביעה. שיהוי בהגשת הבקשה חותר תחת הטענה בדבר הדחיפות הנטענת, ויש בו משום ראיה לסתור את טענות מבקש הסעד בדבר חיוניותו ונחיצותו המיידית עבורו" [ שם , פסקה 11].
10.
לאור האמור לעיל גם אני, כמו בית המשפט המחוזי, איני רואה צורך לדון בשלב זה בעוצמת הזכות החוזית הנטענת או בסיכויי התביעה. ניתן להעיר עם זאת כי על פני הדברים מעוררת תנית אי-התחרות שבתקנון החברה שאלות הנוגעות לחופש העיסוק ושאלות מתחום ההגבלים העסקיים. ייתכן לסבור כי שאלות אלה, ובמיוחד השאלות מתחום ההגבלים העסקיים, אינן מתאימות להתברר במסגרת בקשה למתן צו מניעה זמני [השוו, למשל: רע"א 6724/09 כלל בריאות חברה לביטוח בע"מ נ' דיויד שילד-סוכנות לביטוח חיים (2000) בע"מ , פסקה 6 (4.1.2010)]. אולם, סבורני כי כאשר מתן הצו המבוקש צפוי לפגוע בפרנסתו של אדם, לא ניתן להתעלם מהפגיעה האפשרית בחופש העיסוק או בתחרות, וקיימת הצדקה לערוך בירור לכאורי של שאלות אלה במסגרת בחינת קיומה של עילת התביעה הלכאורית [השוו: ע"ע (ארצי) 164/99 פרומר נ' רדגארד בע"מ , פד"ע לד 294, 321 (1999)]. מכל מקום, משנקבע כי די בבחינתם של מאזן הנוחות ושיקולי השיהוי כדי להביא לדחיית הבקשה, אין צורך שאדרש לבחינה זו.
11.
סוף דבר - הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, י"ג באלול תשע"ד (8.9.2014)
ש ו פ ט