בר"מ 3674/14 פוגיו בע"מ נ. רשות מקרקעי ישראל

1.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו מיום 20.5.2014 (עת"מ 13326-04-14, השופטת ש' דותן ). בהחלטה זו דחה בית המשפט המחוזי את בקשתה של פוגיו בע"מ (להלן: המבקשת ), שהשתתפה במכרז של רשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י ), היא המשיבה 1, לקבל צו ביניים נגד ההחלטה שהתקבלה במכרז זה.

2.

הבקשה נסבה, כאמור, על החלטה במכרז של רמ"י – להחכרת מגרש בעיר חולון (להלן: המכרז ו- המגרש , בהתאמה) ולבניית 222 יחידות דיור עליו. ביום 2.3.2014 התפרסמו תוצאות המכרז. הצעתו של המשיב 2, עו"ד שלומי בן דוד (להלן: עו"ד בן דוד ), בסך של 131,360,000 שקל הייתה הגבוהה ביותר, והוא נבחר כזוכה במכרז. הצעתה של המבקשת, בסך של 121,818,060 שקל דורגה שנייה. לאחר דין ודברים בין רמ"י לבין המבקשת, שאין צורך לפרט אודותיו במסגרת הבקשה דנן, הגישה המבקשת ביום 7.4.2014 עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים במסגרתה היא טענה שעו"ד בן דוד הגיש את הצעתו כנאמן בשם נהנים שזהותם נותרה עלומה, ולכן יש לפסול את הצעתו ולהכריז על המבקשת כזוכה במכרז. ביום 1.5.2014 הגישה המבקשת בקשה למתן צו ביניים שימנע את מימוש הזכייה במכרז עד להכרעה בעתירה. באותו מועד הורה בית המשפט קמא (השופט (כתוארו אז) ק' ורדי ) למשיבים להשיב לבקשה למתן צו ביניים, וכן הציע לצדדים כי עד למועד הדיון בעתירה העיקרית לא תשולם מלוא התמורה לרמ"י ולא ייחתם חוזה החכירה עמה. רמ"י קיבלה את הצעת בית המשפט. עו"ד בן דוד התנגד לה, אך ציין כי ממילא לפי תנאי המכרז המועד שנקבע להשלמת תשלום התמורה מאוחר למועד שנקבע לדיון בעתירה, ועד מועד זה גם לא ייחתם חוזה החכירה. ביום 20.5.2014 התקיים הדיון בעתירה העיקרית ובבקשה למתן צו הביניים, ובסיומו דחה כאמור בית המשפט המחוזי את הבקשה.

3.

ביום 22.5.2014 הגישה המבקשת את הבקשה דנן, ויחד עמה הגישה גם בקשה למתן צו ארעי. המבקשת טוענת כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא הורה על מתן צו ביניים ומצביעה על כך שהחלטתו בעניין הייתה לאקונית (בת שתי שורות בלבד), ולא נדרשה כלל לבחינה של מאזן הנוחות ושל סיכויי העתירה. המבקשת מוסיפה וטוענת כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתה, מאחר שסיכויי העתירה גבוהים, מה גם שהיא מעוררת שאלות נכבדות בנוגע לאפשרות להגיש הצעה באמצעות נאמן, שאלות שטרם הוכרעו בפסיקה.

4.

ביום 25.2.2014 הוריתי על מתן צו ארעי שאסר על השלמת העברת התמורה מעו"ד בן דוד לרמ"י וכן אסר על המשיבים לכרות את חוזה החכירה המתייחס למגרש, וזאת עד להחלטה אחרת. כן הוריתי למשיבים להגיב לבקשה.

5.

עו"ד בן דוד טוען כי עתירתה של המבקשת לוקה בשיהוי סובייקטיבי ואובייקטיבי חמור, ומדגיש כי הגשתה המאוחרת של העתירה, לאחר שהמבקשת ניהלה שיג ושיח עם רמ"י מבלי שטרחה להודיע לו כי בכוונתה לתקוף את ההחלטה במכרז, גרמה לו לנזק כלכלי כבד. עו"ד בן דוד מדגיש בהקשר זה כי בעקבות הזכייה במכרז הוא והנהנים מן הנאמנות כבר השקיעו למעלה מ-35 מיליון שקל במימוש הזכייה וביצעו פעולות בלתי הפיכות. כן טוען עו"ד בן דוד כי כל עיכוב בביצוע הפרויקט מושא המכרז יגרום לו ולצדדים שלישיים נזקים כבדים בשווי של מיליוני שקלים, ולפיכך אין ספק כי מאזן הנוחות נוטה לכך שלא יינתן צו ביניים, וזאת במיוחד בהתחשב בכך שהבקשה למתן צו ביניים הוגשה שישים יום לאחר שהמבקשת ידעה על זכייתו של עו"ד בן דוד במכרז. עו"ד בן דוד מוסיף וטוען כי העתירה שהגישה המבקשת היא חסרת סיכוי, שכן הוא הגיש את ההצעה במכרז בשמו, וזאת כאשר תנאי המכרז לא אסרו על הגשת הצעה בנאמנות, שהיא מעשה מקובל במכרזים רבים, ואף תואמת אף את כללי הפרשנות המקובלים בדיני המכרזים.

6.

אף רמ"י גורסת כי דין הבקשה למתן צו ביניים להידחות על הסף בשל שיהוי. רמ"י גורסת כי דין הבקשה להידחות אף לגופה, ובהקשר לכך טוענת כי תנאי המכרז אינם שוללים הגשת הצעות באמצעות נאמן, וכי מכל מקום חוזה החכירה נחתם מול המציע עצמו, כך שמערכת היחסים בינו לבין הנהנים אינה מעניינה של רמ"י. מטעמים אלה סבורה רמ"י שסיכויי העתירה אותה הגישה המבקשת נמוכים. כן טוענת רמ"י כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת עקב הנזקים שעלולים להיגרם לעו"ד בן דוד אם תעוכב ההוצאה לפועל של זכייתו במכרז. היא אף מציינת כי בית המשפט קמא הבהיר כי בכוונתו לנסות ולתת את פסק דינו בעתירה עצמה עוד בטרם יחלוף המועד האחרון לתשלום על המגרש.

7.

ביום 5.6.2014 הוריתי כי המבקשת תוכל להגיש תשובה קצרה לתגובות המשיבים, לבקשתה. בתשובתה מיום 9.6.2014 טוענת המבקשת כי המשיבים לא הציגו כל מענה לטענותיה המהותיות הנוגעות להגשת הצעה במכרז באמצעות נאמנות "נסתרת" שאינה חושפת את רשימת הנהנים בעת שמוגשת ההצעה. המבקשת טוענת בהקשר זה, בין השאר, כי תנאי המכרז מונעים את העברת זכויותיו של הזוכה בטרם הושלם תשלום התמורה, וחרף זאת עו"ד בן דוד "סוחר" כבר כעת בזכויותיו הנובעות מן המכרז ומצרף שותפים לצורך רכישת הקרקע. המבקשת מוסיפה וטוענת כי עו"ד בן דוד לא הוכיח מהם הנזקים שייגרמו לו כתוצאה ממתן צו הביניים, וגורסת כי העתירה והבקשה לצו ביניים לא הוגשו בשיהוי, ומכל מקום לא ב"שיהוי מאיין".

8.

לאחר עיון בבקשה ובתגובות לה, על נספחיהן, מצאתי כי דינה להידחות. כידוע, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית החלטות הנוגעות לסעדים זמניים (ראו למשל: רע"א 7797/13 לוי נ' זילברמן , בפסקה 9 (16.1.2014); בר"ם 2205/14 סנא נ' ועדת המכרזים של רשות מקרקעי ישראל , בפסקה 14 (2.4.2014)). לא מצאתי טעם לסטות מכלל זה בענייננו. על כך יש להוסיף, כי

מבלי להכריע בשאלת המועד להגשת העתירה – הרי שבשים לב למכלול נסיבותיו של המכרז – אין ספק שהגשת הבקשה לצו ביניים הייתה נגועה בשיהוי, בנסיבות העניין. אכן, המבקשת מצביעה בבקשתה על שאלות הראויות לעיון ולבירור – אך בירור זה ייעשה במסגרת ההליך העיקרי, ומובן כי איני מביעה כל עמדה בנוגע לגופן של הטענות שהעלתה. אף אם אניח כי העתירה עצמה הוגשה שלא בשיהוי (ואיני מביעה בנוגע לכך כל עמדה) הרי שהבקשה למתן צו ביניים הוגשה כ-60 ימים לאחר פרסום תוצאות המכרז, ובכך לקתה בשיהוי כבד. הלכה היא כי בדיני המכרזים ייבחן השיהוי בקפדנות יתרה, והדברים נכונים ביתר שאת כאשר עסקינן בבקשות לצו ביניים (ראו למשל: בר"ם 6786/06 איגוד בתי אבות בישראל נ' משרד האוצר , בפסקה 4 (26.9.2006); עע"ם 8196/08 אור הייטק בע"מ נ' עיריית אילת , בפסקה י"ט (10.11.2009); עע"ם 6175/11 א.ס. רכינות השפלה בע"מ נ' עיריית ירושלים , בפסקה ז' (11.9.2011)). בנסיבות העניין, שבהן מדובר במכרז בעל משמעות כלכלית נכבדת ביותר אשר ברי כי כל עיכוב בהוצאתו לפועל עלול לגרום למשיבים נזקים כלכליים, די בשיהוי שנגרם כדי להביא למסקנה כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתם של המשיבים. לכן, צדק בית המשפט קמא כאשר דחה את הבקשה למתן צו ביניים.

9.

אף אם מוטב היה שהחלטת בית המשפט קמא הייתה מפורטת מעט יותר, הרי שאין בכך כדי לפגום בה, במיוחד בשים לב לכך שניתנה לאחר דיון בעתירה לגופה, כלומר כאשר בפני בית המשפט קמא עמדה תשתית עובדתית מבוססת בטרם נתן את החלטתו.

10.

סוף דבר: הבקשה נדחית, וממילא מתבטל גם הצו הארעי עליו הוריתי. בנסיבות העניין, תשא המבקשת בהוצאות המשיבים בסך של 15,000 ש"ח לכל אחד מהם.