רע"א 5188/13 פול סטוק אזרח זר נ. שי לוטן

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד הנשיאה ה' גרסטל) מיום 24.6.2013 ליתן סעד זמני האוסר על ביצוע דיספוזיציה במניות המשיבה 2 הרשומות על שמו של המבקש.

1.

ביום 16.6.2013 הגיש המשיב 1 (להלן: המשיב ) לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בקשה למתן סעד זמני במעמד צד אחד אשר יאסור ביצוע דיספוזיציה במניותיה של המשיבה 2, חברת פינרג'י בע"מ (להלן: פינרג'י ) הרשומות על שמו של המבקש, וזאת עד למתן פסק-דין בתובענה העיקרית שבכוונתו להגיש או עד החלטה אחרת. בבקשתו טען המשיב, כפי ששב ופירט בהמשך במסגרת התובענה שהגיש נגד המבקש ונגד נתבעים נוספים ביום 7.7.2013, כי בשנת 2008 הפקיד בידי המבקש בנאמנות את זכויותיו ב-5.2% ממניותיה של חברת אוקסאנרג'י בע"מ. המשיב הוסיף וטען כי המבקש מעל בתפקידו כנאמן והמיר את נכסי הנאמנות שהופקדו בידיו במניות של חברת פינרג'י אשר נרשמו על שמו, מבלי ליידע בכך את המשיב ומבלי לקבל את הסכמתו. עוד טען המשיב כי המבקש נמנע מלבצע פעולות שונות שהוטלו עליו במסגרת הנאמנות והטעה את המשיב לחשוב שנכסי הנאמנות חסרי ערך. בית המשפט המחוזי קבע דיון בבקשה במעמד הצדדים, ובפתח הדיון שהתקיים ביום 23.6.2013 הודיע בא-כוח המבקש כי הוא מוותר על הגשת תשובה לבקשה. כמתואר בהחלטת בית המשפט מאותו היום, בית המשפט הציע לבא-כוח המבקש להאריך את המועד לצורך הגשת התשובה, שתיתמך בתצהיר מטעם המבקש, וזאת על יסוד קבלת התחייבותו כי בתוך תקופת האורכה לא תעשה כל דיספוזיציה במניות המבקש בפינרג'י. הצעה זו נדחתה על-ידי בא-כוח המבקש ולבקשתו הותר לו לחקור נגדית את המשיב לעניין הבקשה למתן הסעד הזמני.

2.

בהחלטתו מיום 24.6.2013 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המשיב, בציינו כי משבחר המבקש שלא להשיב לבקשה עומדת בפני בית המשפט גרסתו של המשיב בלבד. בית המשפט הוסיף וקבע כי גרסת המשיב "לא קרסה ולא הופרכה בכל דרך שהיא", וכי שיקולי מאזן הנוחות תומכים אף הם במתן הסעד המבוקש שכן הותרת המצב הקיים על כנו לא תגרום למבקש נזק ולעומת זאת ביצוע דיספוזיציה במניותיה של פינרג'י הרשומות על שם המבקש עלול לגרום למשיב נזק בלתי הפיך.

להשלמת התמונה יצוין כי ביום 4.7.2013 עתר המבקש לביטול הסעד הזמני שניתן, מחמת העובדה שעד לאותו מועד - ואף שחלפו עשרה ימים מאז שניתן צו המניעה הזמני - לא הוגשה התובענה העיקרית. ביום 7.7.2013 הוגשה, כאמור, התובענה העיקרית ובהחלטתו מיום 29.8.2013 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקש והותיר את הסעד הזמני על כנו בחייבו את המשיב בהוצאות המבקש בסך של 1,200 ש"ח.

3.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, בה טוען המבקש כי שגה בית המשפט קמא משמנע ממנו לבצע חקירה נגדית "נאותה וממצה" אשר לשיטתו הייתה חושפת את התנהלותו חסרת תום הלב של המשיב. עוד טוען המבקש כי בשל היותו תושב חוץ הגשת תשובתו לבקשת המשיב ותמיכתה בתצהיר חתום הייתה כרוכה בעלויות משמעותיות ועל כן בחר להימנע מכך. המבקש מוסיף וטוען כי בית המשפט קמא התעלם ממסמך שהוצג בחקירתו הנגדית של המשיב, אשר לשיטת המבקש תומך בטענותיו ומעיד כי מניותה של פינרג'י הועברו על שמו לבקשת המשיב. כמו כן טוען המבקש כי בקשת המשיב הוגשה בשיהוי ניכר ולא הוצגה בה תשתית ראייתית כלשהי להוכחת עילת תביעה כלפיו. לטענת המבקש בית המשפט קמא שגה גם משלא הביא בחשבון את הנזק שעלול להיגרם לו ולחברת פינרג'י כתוצאה מהקפאת היכולת לסחור במניותיה; כי הסעד הזמני שניתן חל על כל מניותיו בפינרג'י אף על פי שהמחלוקת בין הצדדים משתרעת רק על חלק מהן; וכי היה על בית המשפט המחוזי לכל הפחות להתנות את מתן הסעד הזמני בהפקדת בטוחות הולמות. לבסוף טוען המבקש כי שגה בית המשפט קמא בדחותו את הבקשה לביטול הסעד הזמני, והוא מציין בהקשר זה כי על-פי הדין אמור היה הסעד הזמני לפקוע משלא הוגשה התובענה העיקרית בתוך שבעה ימים מיום מתן הסעד.

4.

המשיב טוען מצידו כי בקשת רשות הערעור דנן אינה אלא ניסיון פסול מצד המבקש לערוך מקצה שיפורים לאחר שבחר שלא להשיב לבקשת הסעד הזמני אף שהוצע לו להאריך את המועד לעשות כן. המשיב טוען עוד כי החלטתו של בית המשפט קמא נומקה כדבעי והתבססה על התרשמותו מעדותו שעמדה בחקירתו הנגדית של בא-כוח המבקש. המשיב מוסיף וטוען כי במהלך הדיון שהתקיים ביום 23.6.2013 הצהיר בא-כוח המבקש כי אין בכוונת מרשו לערוך דיספוזיציה במניותיו בפינרג'י ועל כן סבור המשיב כי לא ייגרם למבקש כל נזק כתוצאה מן הסעד הזמני שניתן. בהקשר זה מדגיש המשיב כי הטענות בדבר הנזק שייגרם למבקש ובדבר השיהוי שבו לקתה הבקשה לסעד הזמני לא הועלו בפני בית המשפט קמא והן מועלות לראשונה במסגרת הבקשה דנן. כמו כן טוען המשיב כי בהעדר כל גרסה נגדית מצידו של המבקש צדק בית המשפט קמא בהגבילו את החקירה הנגדית למסגרת שבה נערכה.

פינרג'י מצידה הודיעה ביום 11.8.2013 כי אינה משיבה בכתב לבקשה בהיותה משיבה פורמאלית בלבד אשר כלפיה לא מופנית כל טענה.

5.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים החלטתי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ) ולדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. זאת חרף התנגדותו של המשיב, שכן לא שוכנעתי כי זכותו כבעל דין תיפגע. כמו כן, וכפי שאפרט להלן, החלטתי כי דין הערעור להתקבל בחלקו וזאת ביחס לסוגיה אחת והיא אי-התניית תוקפו של הסעד הזמני שניתן בהפקדת בטוחות מצד המשיב.

כלל הוא כי לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בכל הנוגע להחלטות

שעניינן סעדים זמניים וכי התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטות מעין אלה שמורה למקרים חריגים בלבד (ראו: רע"א 2176/12 לבנדה 38 נכסים והשקעות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל , פסקה 5 (21.3.2012); רע"א 5118/12 עזבון המנוח אל פאהום נ' עזבון המנוח אבו ליל , פסקה 7 (23.8.2012) (להלן: עניין

אל פאהום ); רע"א 560/13 חברת נמל אשדוד בע"מ נ' גולדשטיין שירותי תברואה בע"מ , פסקה 5 (12.2.2013)). המקרה דנן אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים. החלטתו של בית המשפט המחוזי להיעתר לבקשת המשיב ניתנה לאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים ולאחר שהמשיב תמך את בקשתו בתצהיר ונחקר עליו בחקירה נגדית. נוכח בחירתו של המבקש שלא להגיש תשובה לבקשה, אף שבית המשפט קמא היה נכון ליתן לו אורכה מתאימה לצורך כך, מנוע הוא מלהעלות בבקשת רשות הערעור דנן טענות חדשות שלא העלה בפני הערכאה הדיונית. גם לגופם של דברים לא ראיתי מקום לבטל את צו המניעה עליו הורה בית המשפט קמא וזאת בהתחשב בתכליתו של הסעד הזמני כאמצעי לשמירת המצב הקיים עד להכרעה בהליך העיקרי ובשים לב למאזן הנוחות הנוטה במקרה דנן לטובת המשיב. כך, נזקו הפוטנציאלי של המשיב באם תועברנה מניות פינרג'י המוחזקות בידי המבקש לגורם שלישי גדול מזה שייגרם למבקש אם תימנע סחירותן של המניות בשלב זה. כמו כן לא מצאתי ממש בטענות המשיב לפיהן החקירה הנגדית שהתיר לו בית המשפט קמא לערוך הייתה קצרה ובלתי ממצה ובנסיבות אלה, אין מקום לביטול הסעד הזמני עליו הורה בית המשפט.

6.

יחד עם זאת, יש ממש בטענת המבקש לפיה לצד כתב ההתחייבות העצמית שהפקיד המשיב היה על בית המשפט קמא להתנות את קבלת בקשתו בערובה, או למצער לנמק מדוע אין מקום לעשות כן בנסיבות המקרה דנן (לכלל לפיו יש להתנות מתן סעד זמני בהפקדת התחייבות עצמית ובערבות מטעם מבקש הסעד ראו: תקנה 364 לתקנות סדר הדין האזרחי; כמו כן ראו: ע"א 732/80 ארנס נ' "בית אל - זכרון יעקב" , פ"ד לח (2) 645, 653-652 (1984); רע"א 9308/08 אלול נ' רביב , פסקאות 9-8 (21.4.2009); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 528-527 (מהדורה עשירית, 2009)). אכן, הדרישה להפקדת ערבות ולעיתים אף חיוב מבקש הסעד בהפקדת עירבון כתנאי למתן סעד זמני, נועדו על מנת להבטיח את זכויותיו של מי שהסעד הזמני מופנה כלפיו ככל שהסעד יבוטל או ככל שהתובענה תידחה בסופו של יום (ראו: רע"א 3847/10 לחאם נ' לחאם , פסקה 20 (10.10.2010); עניין אל פאהום , פסקה 8; רע"א 9213/13 רשת נגה בע"מ נ' ישראל 10 – שידורי הערוץ החדש בע"מ , פסקה 35 (20.1.2013)). נוכח כל האמור, ובשים לב למכלול הנסיבות הרלוונטיות לעניין, יש מקום לטעמי לקבוע כי הסעד הזמני שעליו הורה בית המשפט קמא יוותר על כנו, אך יותנה בכך שהמשיב יפקיד בקופת בית המשפט המחוזי לא יאוחר מיום 20.10.2013 ערבות בנקאית צמודה ובלתי מותנית על סך של 100,000 ש"ח להבטחת נזקיו של המבקש אם יבוטל הסעד הזמני.

7.

סיכומו של דבר, הערעור מתקבל בחלקו כמפורט בפסקה 6 לעיל.

נוכח התוצאה שאליה לא הגעתי לא ראיתי מקום לעשות צו להוצאות.