רע"א 5118/12 עזבון המנוח שריף אל פאהום ואח נ. עזבון המנוח מוחמד מוסטפא יו

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט י' בן-חמו) בת"א 32556-03-12 מיום 8.5.2012, במסגרתה ניתן צו מניעה זמני האוסר על המבקשים (להלן: אל-פאהום ) לבצע דיספוזיציה במקרקעין אשר שאלת בעלותם מצויה במחלוקת בינם לבין המשיבים (להלן: אבו-ליל ).

רקע עובדתי

2.

אבו-ליל הגישו תביעה נגד אל-פאהום לבית המשפט המחוזי, במסגרתה ביקשו מבית המשפט להצהיר על זכאותם להרשם במרשם המקרקעין כבעלים בחלקים מחלקה 28 בגוש 16941 בכפר עין מאהל הסמוך לנצרת (להלן: המקרקעין ). בד בבד עם הגשת התביעה הגישו אבו-ליל בקשה למתן סעד זמני המונע מאל-פאהום לבצע כל דיספוזיציה במקרקעין. לטענת אבו-ליל, ביום 26.8.1960 חתם המשיב 1 על חוזה מכר לפיו הוא מוכר למורישי אבו-ליל (המשיב 1, והמשיב 21) את המקרקעין, וזאת בתמורה לעיבוד אדמתו השוכנת אף היא בחלקה 28. אבו-ליל טוענים בכתב התביעה כי הם קיימו את החוזה וכי הם מעבדים את המקרקעין עד היום. אולם, המבקשים 3-5 נרשמו כבעלי המקרקעין, וזאת על סמך ירושתם. לטענת אבו-ליל, רישום זה נעשה שלא כדין ואין לאל-פאהום זכויות במקרקעין. לחלופין טענו אבו-ליל כי הם זכאים להרשם כבעלי המקרקעין מכוח חזקת השנים או מכוח התיישנות רוכשת. אבו-ליל טענו בבקשה למתן סעד זמני כי סיכויי תביעתם גבוהים, במיוחד כי תביעתם נסמכת על חוזה שנחתם על-ידי המבקש 1. עוד טענו אבו-ליל כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, שכן לא יגרם לאל-פאהום כל נזק במידה ובית המשפט יעתר לבקשה לסעד הזמני. מנגד, במידה ולא ינתן צו המניעה הזמני, עשויים אל-פאהום לבצע פעולות דיספוזיציה במקרקעין אשר צפויות לפגוע בזכויות אבו-ליל.

3.

אל-פאהום התנגדו לבקשה למתן סעד זמני. לטענתם סיכויי התביעה של אבו-ליל אינם גבוהים, שכן כל המעורבים ב"עסקה" אינם בין החיים, ולמסמך אשר עליו הם נסמכים אין כל משקל ראייתי. עוד טענו אל-פאהום כי בין הצדדים נעשו בעבר עסקאות בחלקה הנדונה, ולכן לא ברור אם המסמך שעליו נשענים אבו-ליל נוגע למקרקעין הנדונים או לעסקאות אחרות. כמו כן טענו אל-פאהום כי התביעה והבקשה למתן סעד זמני הוגשו בשיהוי ניכר. עוד טענו אל-פאהום כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. לטענתם, במשך שנים לא ננקטה כל פעולה על-ידי אבו-ליל להסדרת זכויותיהם הנטענות במקרקעין, ועל כן מתן הצו יוביל לשינוי במצב הקיים. אל-פאהום הוסיפו וטענו כי אין מדובר בנכס מיוחד כדירת מגורים המצדיק מתן סעד זמני, ובמידה ויזכו אבו-ליל בתביעתם יהיה ניתן לפצותם בפיצוי כספי.

החלטת בית המשפט המחוזי

4.

בית המשפט המחוזי קבע כי טענות הצדדים ביחס לבעלות במקרקעין הן טענות כבדות משקל אשר ראויות להתברר במסגרת התובענה העיקרית. משכך, קבע בית המשפט כי השיקול המרכזי במתן הסעד הזמני הוא מאזן הנוחות. בית המשפט קבע כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת אבו-ליל, שכן אם לא ינתן הצו עלול להיגרם להם נזק אשר לא יהיה ניתן לתיקון. מטעם זה נענה בית המשפט לבקשה והורה על מתן צו זמני האוסר דיספוזיציה ופעולות רישום במקרקעין עד לתום בירור התובענה.

טענות הצדדים

5.

אל-פאהום טוענים כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר נעתר לבקשת אבו-ליל והעניק צו מניעה זמני. אל-פאהום חוזרים על טענותיהם שהועלו לפני בית המשפט המחוזי ביחס לסיכויי התביעה. לטענתם, אבו-ליל רכשו מאת המבקש 1 מקרקעין אחרים ולא את המקרקעין נשוא התובענה. עוד טוענים אל-פאהום כי המסמך אשר ברשות אבו-ליל אינו מהווה חוזה מכר ואינו מעיד על ביצוע עסקה במקרקעין. כמו כן טוענים אל-פאהום כי אבו-ליל הסתירו מידע מבית המשפט בכל הנוגע לעסקאות מכר אחרות בין הצדדים, ובכך נהגו אבו-ליל בחוסר תום לב. עוד טוענים אל-פאהום כי הבקשה הוגשה בשיהוי בלתי סביר, מעל חמישים שנה לאחר העברת הבעלות הנטענת. אל-פאהום מוסיפים וטוענים כי שגה בית המשפט המחוזי בכל הנוגע למאזן הנוחות. לטענתם, על רקע סיכויי התביעה הנמוכים, מאזן הנוחות נוטה לטובתם, שכן כתוצאה מצו המניעה המגביל את זכויותיהם הקנייניות עשויים להיגרם להם נזקים כלכליים. לחלופין, טענו אל-פאהום כי יש לחייב את אבו-ליל בהפקדת ערובה הולמת כתנאי למתן צו המניעה.

6.

אבו-ליל סומכים ידיהם על החלטת בית המשפט המחוזי. לטענתם, הם הוכיחו את סיכויי תביעתם, הנסמכת על מסמך המלמד על קיומה של עסקה בין הצדדים ועל חוות דעת מומחה הקובעת כי המבקש 1 חתם על מסמך זה. עוד טוענים אבו-ליל כי צו המניעה הזמני חיוני כדי למנוע שינוי במצב הזכויות במקרקעין, באופן אשר עלול לפגוע בזכויותיהם של אבו-ליל במידה ויזכו בתביעתם. לטענתם, מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתם, שהרי הפגיעה הפוטנציאלית בהם באם לא ינתן הצו עלולה להיות קשה יותר מהנזק שעלול להיגרם לאל-פאהום. לטענתם, נזקם של אל-פאהום אינו בלתי הפיך והוא ניתן לפיצוי כספי. באשר לטענות אל-פאהום לעניין תום הלב, טוענים אבו-ליל כי העסקאות הנוספות אינן רלבנטיות לתובענה ולכן לא היה בהימנעות מגילויין משום חוסר תום לב. לגבי טענת השיהוי טוענים אבו-ליל כי עם פטירתו של המשיב 9 ביום 18.12.2011 ועם גילוי המסמך, הם פעלו לרישום העסקה במרשם המקרקעין.

דיון והכרעה

7.

לאחר שבחנתי את הטענות שבבקשת רשות הערעור ובתגובה לה, החלטתי לדחות את הבקשה, ככל שהיא נוגעת לבקשה לביטול צו המניעה הזמני . הלכה היא כי לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בכל הנוגע להחלטות שעניינן בסעדים זמניים, וערכאת הערעור תטה שלא להתערב בשיקול דעת זה אלא במצבים חריגים (רע"א 3851/11 נדב נ' לוי , פסקה 4

(לא פורסם, 7.6.2011)). לא מצאתי כי העניין דנן עולה בגדר החריגים המצדיקים התערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי ליתן צו מניעה זמני. לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי כי לאבו-ליל עומדת עילת תביעה לכאורה, וכי טענות הצדדים ביחס לזכויות הבעלות במקרקעין צריכות להתברר במסגרת התובענה העיקרית. על כן, דעתי כדעת בית המשפט המחוזי, כי השיקול העיקרי בעניין זה הוא מאזן הנוחות. אבו-ליל טוענים לזכויות במקרקעין, ולטענתם הם מעבדים את המקרקעין במשך שנים רבות ונוהגים בה כמנהג בעלים. לפיכך, סבורני כי שינוי מצב הזכויות במקרקעין יכול שיגרום לאבו-ליל נזק בלתי הפיך, אשר יכול ולא יהיה ניתן לפיצוי כספי במידה ויזכו בתביעתם. מנגד, הנזק האפשרי שייגרם לאל-פאהום ממתן צו המניעה הוא נזק כספי אשר ניתן לפיצוי. אשר על כן, מצאתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת אבו-ליל, ולכן אין להורות על ביטול צו המניעה הזמני.

8.

באשר להפקדת הערובה, החלטתי לדון בבקשה כבערעור, ולקבלהּ. תקנה 364(א) לתקנות מורה כי "בית המשפט לא יתן סעד זמני אלא בכפוף להמצאת התחייבות עצמית כאמור בתקנה 365(ב), וכן ערבות מספקת, להנחת דעתו, לשם פיצוי בגין כל נזק שייגרם למי שאליו מופנה הצו כתוצאה מן הצו, אם תיפסק התובענה או אם יפקע הצו מסיבה אחרת; בית המשפט רשאי לפטור מהמצאת ערבות אם ראה שהדבר צודק וראוי, ומטעמים מיוחדים שיירשמו". חשיבותה של הערבות כבת-לוויתו של סעד זמני הוכרה בפסיקה, בספרות ובנסיון החיים. אם בית המשפט לא הבטיח את אינטרס הנתבע על-ידי חיוב התובע במתן ערובה, הרי שזו עילה להתערבות ערכאת הערעור (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 620 (מהדורה שביעית, 1995)). יש לחייב את מבקש הסעד הזמני להמציא התחייבות וערובה ואין להעניק סעד זמני ללא הבטחת נזקיו של הנתבע (שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית

195 (מהדורה שנייה, 2008)). הלכה פסוקה היא כי על אף שהסעד הזמני מטפל בעניינו של התובע, יש להתחשב גם בנזקו האפשרי של הנתבע ולכן נדרשת ערובה. מטרת הערובה היא להעניק מענה מספק והגנה ראויה למי שהצו מופנה כלפיו, היה ובסופו של דבר יוחלט בתובענה נגד מגישה, שביקש את הסעד הזמני (ע"א 732/80 ארנס נ' "בית אל - זכרון יעקב" פ"ד לח(2) 645, 653-652 (1984); רע"א 9308/08 אלול נ' רביב , פסקה 8 לפסק דינו של השופט (כתוארו דאז) א' גרוניס (לא פורסם, 21.4.2009)).

9.

בענייננו, על אף האמור ב תקנה 364(א) לתקנות, לא הורה בית המשפט המחוזי על הפקדת ערבות להבטחת נזקיהם האפשריים של אל-פאהום. לפיכך מצאתי לנכון להתנות את תוקפו של צו המניעה האוסר כל דיספוזיציה במקרקעין עד למתן פסק דין בתובענה, בהפקדת עירבון מטעם אבו-ליל בקופת בית המשפט המחוזי בנצרת (עד ליום 2.9.2012) על סך של 50,000 ₪.