רע"א 7070/14 עזבון המנוח מוחמד מוסטפא יוסף אבו ליל ז"ל נ. עזבון המנוח שרי

1.

במוקד הדיון: מחיקת כתב תביעה ו הפסקת תובענה . בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ש' אטרש ) בת"א 32556-03-122 מיום 1.10.2014, בגדרה נדחתה בקשת המבקשים למחיקת התביעה שהגישו ביום 19.3.2012 נגד המשיבים.

רקע

2.

עניינה של התובענה בטענת המבקשים לבעלות על מקרקעין בכפר עין מאהל, סמוך לנצרת, רשומים על-שם המשיבים, וזאת מכוח עסקת מכר נטענת משנת 1960, לפיה נמכר חלק מהמקרקעין תמורת עיבוד החלקה. בהחלטה בבקשת רשות ערעור קודמת, בקשר לסעד ביניים, נדרשתי לפרטי התובענה ולעיקרי טענות ב"כ הצדדים במסגרתה (רע"א 5118/12 עזבון המנוח שריף אל פאהום ואח' נ' עזבון המנוח מוחמד מוסטפא אבו ליל ואח' (23.8.2012) (להלן:

"ההחלטה הקודמת" ). אפנה לשם, אין צורך לשוב ולהאריך בדברי הרקע.

3.

לאחר כשנתיים וחצי של ניהול ההליכים בתובענה, בכללם – הליכים מקדמיים, הגשת חוות דעת ותצהירי עדויות ראשיות ושמיעת עדי התביעה, הגישו המבקשים ביום 15.9.2014 בקשה לבית המשפט המחוזי למחיקת תביעתם, בנימוק זה: "בשל מחלוקת שהתפתחה בין חלק מהתובעים בינם לבין עצמם לגבי נושא התיק הנ"ל" . בבקשתם טענו המבקשים כי לא נקבע כל ממצא לטובת המשיבים וכי לא יגרם להם נזק כלשהו כתוצאה ממחיקת התביעה. בתגובתם הודיעו המשיבים כי הם "מברכים" על החלטת המבקשים "לסגת" מתביעתם, אך התנגדו לבקשת המחיקה ועמדו על דחיית התובענה. לטענת המשיבים, לא נתנו המבקשים נימוק מניח את הדעת ל מחיקת התביעה בשלב זה. לדברי המשיבים, המבקשים רשאים לבקש את הפסקת התובענה , בהתאם לתקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), להבדיל מ מחיקתה , אך לגביה לא הניחו תשתית משפטית ועובדתית כנדרש. יש לייחס משקל רב לשלב שבו מתבקשת הפסקת התובענה . ככל שההליכים המשפטיים נמצאים בשלב מתקדם יִטה בית המשפט שלא להעתר לבקשה. כמו כן טענו המשיבים, כי יגרם להם נזק ממשי מכך שחרב הגשת התביעה מחדש תהא מונחת על ראשיהם, בנוסף לנזק הכספי האדיר שנגרם להם מחמת ההוצאות הכרוכות בניהול ממושך של הליכים משפטיים, אשר עלולים להתברר בסופו של דבר כהליכי סרק. המשיבים הוסיפו וטענו (בגדרי בקשה מספר 14) כי מאחורי הבקשה עומד למעשה ניסיון של המבקשים להביא להחלפת המותב הדן בתיק. בתשובה לתגובת המשיבים טענו המבקשים כי לא נתגבשה כל זכות דיונית או מהותית לטובת המשיבים, ולפיכך אין כל מניעה להפסיק את התובענה גם בשלב זה. לטענת המבקשים, יש עוד כברת דרך ארוכה עד למתן פסק דין. כדי להניח את דעת המשיבים התחייבו המבקשים שלא להביא בכל הליך עתידי עדות מומחה מטעמם, השונה מהעדות שניתנה בתובענה הנדונה על-ידי גב' אריאלי, ככל שלא תהיה מניעה להעידהּ בעתיד. אשר לנזקים הכספיים שלהם טענו המשיבים, טענו המבקשים כי ניתן לרפא את הדבר באמצעות הטלת חיוב בהוצאות, ואולם אין לסרב לעצם בקשת המחיקה אלא לנוכח יתרון ממשי לטובת הנתבע אשר הפסקת התביעה עלולה לסכּלוֹ; וכזה אין בנסיבות העניין. המבקשים גם דחו בתוקף את הטענה לפיה האינטרס העומד מאחורי הבקשה הוא החלפתו של המותב הדן בתיק, וטענו כי אילו היו רוצים בכך היו מגישים בקשה לפסילתו מלדון בתובענה.

4.

לאחר דיון במעמד הצדדים, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה ל מחיקת התובענה. בעשותו כן ציין כי התקנה הרלוונטית לעניין זה היא תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות" ), אשר עניינה כאמור ב "הפסקת תובענה" , והיא קובעת בזו הלשון:

"(א)

רצה תובע או נתבע שהגיש תביעה שכנגד, להפסיק תובענה, או לחזור בו מתביעתו כולה או מקצתה, יגיש בקשה על כך לבית המשפט או לרשם, ואם רצה לעשות כן תוך כדי הדיון יכול שהבקשה תהיה ללא הודעה מוקדמת.

(ב)

בית המשפט או הרשם רשאי, בתנאים שייראו לו, להרשות למבקש לעשות כמבוקשו, ואם הרשה, יפסוק גם בהוצאות המשפט.

(ג)

סירב בית המשפט לבקשה והתובע, או הנתבע שהגיש תביעה שכנגד, לא המשיך בתובענה, רשאי בית המשפט לדחותה" .

בית המשפט המחוזי קבע כי על אף שבית משפט יטה בדרך כלל להענות לבקשה מעין זו, הרי שבנסיבות הפרטניות של העניין הוא סבור שאין מקום להעתר לבקשה. עסקת המכירה מושא התובענה נערכה לכאורה לפני שנים רבות, הצדדים הישירים לאותה עסקה אינם עוד בין החיים, וכך גם חלק מיורשיהם. בשלב שבו מצוי הדיון בתובענה, כאשר כל שנותר הוא לשמוע שני עדי הגנה, אין לקבל את הטענה שההליכים מצויים עדיין בתחילתם, ואין ספק כי המשפט קרוב יותר לסיומו מאשר לתחילתו. אשר לנימוק שנתנו המבקשים על מחלוקת שנתגלעה ביניהם, ציין בית המשפט המחוזי כי לא הוברר עד תום באיזו מחלוקת מדובר, מתי פרצה ומדוע יש בה כדי להשליך על המשך הדיון בתובענה, במיוחד שעה שפרשת התביעה כבר נסתיימה. לאור זאת קבע בית המשפט המחוזי: "סבורני, כי בנסיבותיו הפרטניות של מקרה זה, ובשים לב לטענות העומדות בבסיס התביעה, לשלב הדיוני המתקדם בו מצויים ההליכים ולנימוקים העומדים ביסוד הבקשה, כי לא יהיה זה ראוי לאפשר לתובעים להפסיק את התובענה בשלב זה; הפסקת ההליכים בשלב זה עלולה לשמש פתח לשימוש לרעה בהליכי משפט... אני מורה על דחיית הבקשה" .

עיקרי טענות המבקשים

5.

מכאן הבקשה שלפני, בה חוזרים המבקשים על נימוקיהם הנ"ל שהביאו לפני בית המשפט המחוזי וטוענים כי צריך היה להעתר לבקשה ולאפשר להם למחוק את התביעה, או להפסיק את התובענה. לטענתם, על אף שהתובענה הוגשה בשנת 2012 לא התקיימו בה ישיבות רבות, ונותר עוד לשמוע את עדי המשיבים, הם הנתבעים בתובענה, הכוללים עדות מומחה ועד נוסף אחד לפחות (וכן עדי הזמה אפשריים), ולהגיש סיכומים. לטענת המבקשים, הלכה פסוקה היא כי התובע הוא אדון לתביעתו, ולפיכך הנטייה היא להעתר לבקשות כגון דא. עוד נטען על-ידי המבקשים כי לא היה מקום בנסיבות העניין לדחות את בקשתם למחיקת התובענה, מאחר ולא נקבע כל ממצא חיובי לטובת המשיבים. אשר למשקל שהעניק בית המשפט לנושא התביעה, טוענים המבקשים, כי פרק הזמן הארוך שעבר בין עסקת המכר לבין הגשת התביעה מהווה שיקול דווקא לטובתם. כמו כן הם טוענים כי לא הוברר מדוע ראה בית המשפט המחוזי את בקשתם כשימוש לרעה בהליכי משפט, והם מפנים להתחייבותם הדיונית לפיה אף אם תוגש תביעה חדשה מצדם, לא יביאו עדות מומחה מטעמם השונה מהעדות שהוגשה בתובענה הנדונה. מן הטעמים האמורים, הם מבקשים להעתר לבקשת רשות הערעור, לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי ולהורות על מחיקה או על הפסקת

התובענה .

דיון והכרעה

6.

לאחר עיון בבקשת הרשות לערער ושקילת נימוקיה, סבורני כי יש ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור. יחד עם זאת, דין הערעור להידחות לגופו של עניין.

7.

סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, קובע כי רשות ערעור לגבי "החלטה אחרת של בית משפט מחוזי בעניין אזרחי... תינתן אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה" . ברי כי החלטה הדוחה בקשה מעין זו שהגישו המבקשים צפויה להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים, מאחר והחלטה כאמור, כפי שיבואר בהמשך, נוגעת לשאלת היווצרותו של מעשה בית דין, וכפועל יוצא מכך משליכה במישרין על האפשרות לברר את עילת התובענה. לפיכך החלטתי לדון בבקשה כבערעור. יחד עם זאת, לגופו של עניין לא מצאתי כי נפל פגם בדרך הילוכו ובהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

8.

המבקשים טעו. היה עליהם לבקש את הפסקת התובענה ולא את מחיקת כתב התביעה . לא הרי זו כהרי זו. יחד עם זאת, הפסקת תובענה בהתאם לבקשת תובע לפי תקנה 154 לתקנות, "כמוה כמחיקת תובענה, במובן זה שבשני המקרים ניתן לשוב ולהגיש תובענה חדשה באותה עילה ולא ניתן יהיה לטעון להשתק עילה" (רע"א 3771/12 המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נ' קבודי , פסקה 6 (8.7.2012) (להלן: "עניין המאגר הישראלי ") בהסתמך על ע"א 579/90 רוזין נ' בן נון פ"ד מו (3) 738 (1992) (להלן: עניין רוזין )). בהתאם לתקנה 154(ב), בית המשפט רשאי להעתר לבקשה בתנאים מסויימים, ומוכרים בכגון דא תנאים שלפיהם לא יגיש התובע תביעה חדשה אלא בתוך מועד קצוב; שלכשתוגש תובענה חדשה, ימשך הדיון מן השלב שאליו הגיע הדיון בתובענה הראשונה; שראיות שהוגשו בתובענה הראשונה תחשבנה כמוגשות בתובענה החדשה; וכן גם שהחלטות נוספות מהתם תהיינה תקפות להכא וכיוצא באלה תנאים. ככל שלא נקבעו תנאים כאמור, לא יהיו הצדדים בתביעה החדשה, לכשתוגש, מחוייבים למצב הדברים העובדתי והדיוני ששרר בעת הפסקת התובענה הראשונה. תובענה זו תהא חדשה לכל דבר ועניין, אינה כפופה למעשה בית דין מן הראשונה, ואף חייבת בתשלום אגרה כברגיל (שם, פסקאות 9-10). מנגד, תנאים שהציב בית המשפט ל הפסקת התובענה יחולו גם על תובענה חדשה, אם וכאשר זו תוגש (רע"א 7110/13

מלון מרחצאות מוריה ים המלח בע"מ נ' החברה הממשלתית להגנות ים המלח בע"מ , פסקה 6 (19.12.2013); ע"א 9015/12 אישי ישיר חברה לביטוח (1996) בע"מ נ' שאטר , פסקה 8 (21.2.2013)).

9.

אשר לאמות המידה שעל פיהן נדרש בית המשפט לבקשה מעין זו, נקבע בפסיקה כי יש להתחשב במספר שיקולים, חלקם נוגדים. כפועל יוצא משיטת המשפט האדברסרית הנוהגת במקומותינו, הכלל הרגיל הוא כי התובע, כמבקש הסעד, הוא אדון לתביעתו, בחינת "עבד לווה לאיש מלווה" ( משלי כב, ז) למן הגשת כתב התביעה, התובע הוא המגדיר את יריעת המחלוקת, את הסעד הנתבע, וכיוצא באלה. לפיכך הנטייה הראשונית היא ליתן רשות להפסקת תובענה בהתאם לבקשת התובע (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי , 477 (מהדורה שביעית, 1995) (להלן: "זוסמן" )). כך למשל יעשה בית המשפט, ברגיל, כאשר מוגשת בקשה להפסקת התובענה בשלביו הראשונים של המשפט (בר"ע 129/60 שרגאי נ' שרגאי , פ"ד כג(2) 171, 180 (1969), או כאשר התובע מבקש את הפסקת התביעה בגין אי-הופעתו של עד שהוזמן, אשר בלעדיו לא יוכל להוכיח את תביעתו (עניין רוזין ) ועוד.

10.

ברם, אין התובע שליט יחיד בעניין דנן, כפי שקבע בית משפט זה בעבר:

"הפסקת תובענה לפי תקנה 154... אינה הליך של מיניה וביה; היא טעונה תשומת לב מצד בית המשפט לזכויות הנתבע, העלולות להיפגע על-ידיה... דעת לנבון נקל, כי משנגרר הנתבע להליכים ובינתיים רכש לו יתרון בתוכם, וניתן לשער כי לא אחת אותו יתרון הוא הוא העילה לבקשת ההפסקה על-ידי התובע, יש לנהוג זהירות שיפוטית בטיפול בבקשה. ואכן הלכה היא, "כי הפסקת ההליכים אינה צריכה לשמש פתח לשימוש לרעה בהליכי משפט, וכי אין, כמו כן, להתיר, שתקופח עקב ההפסקה זכות מהותית או דיונית אחרת, אותה רכש הנתבע" (ע"א 302/83 חשולי הכרמל בע"מ נ' נסחלהטשווילי, פ"ד לט(2) 831, 834 - הנשיא שמגר; וראו גם ע"א 491/77 החברה לבנין ולעבודות ציבוריות נ' גלעד עפרון קבלני פתוח בע"מ, פ"ד לא(3) 515) " (רע"א 3876/09 ח'שיבון נ' ח'שיבון , פסקה ח (25.08.2009)).

על-פי הפסיקה אפוא, יש לבחון את הבקשה להפסקת התובענה מבעד לפריזמה של הגינות וצדק. בהחלט יתכן כי במהלך הדיון בתובענה הראשונה רכש הנתבע יתרון כלשהו וכל מטרתו של התובע בהפסקת התובענה, היא לגרום לביטולו של אותו יתרון (עניין קבודי , פסקה 6). יתרון זה עשוי להיות ממצא עובדתי מסויים שנקבע לטובת הנתבע, חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט אשר מסקנותיה אינן נוחות לתובע, או רצון בהחלפת המותב הדן בתיק. לעיתים עצם הגשת התביעה מאפשרת לתובע לקבל סעד ביניים אשר פוגע ביריבו פגיעה של ממש ( זוסמן , 477).

11.

גם לשלב שבו מצוי הדיון יש משקל בהחלטה. בעניין רוזין עמד המשפט לפני סיומו, בזמן שהגיש התובע את הבקשה להפסקת התובענה. בית משפט זה (כב' השופט מ' חשין ) הצדיק את דחיית הבקשה, בצטטו את דבריו של הלורד צ'יטי, לפיהם מקום בו ההליכים הגיעו לשלב מסויים, אין לאפשר לתובע שהביא את עניינו לפני בית המשפט ונוכח שאין הדין נוטה לטובתו, להתחמק מבעד לדלת צדדית על מנת למנוע הכרעה

(עניין רוזין , 745). עוד קבע בית המשפט באותו עניין כי "אין זה צדק שכך יינתן לו לשקול - בסיומה של התדיינות - את סיכוייו לזכות במשפט, ובהתאם להערכתו תופסק התובענה רק כדי שיוכל לחזור לאחר מכן לבית-משפט באון נעורים מחודש" . עינינו הרואות, כי השיקולים העיקריים שנמנו בפסיקה נוגעים למערכת היחסים שבין הצדדים ולהגינות הדיונית שביניהם. מלאכת האיזון בין האינטרסים הנוגדים של הצדדים מסורה לבית המשפט הדן בתיק, כאשר האפשרות לפי תקנה 154(ב) להתנות את הפסקת התובענה בתנאים, וכן לפסוק הוצאות לטובת הנתבע, מעניקה לו את הגמישות המרבית הנדרשת לשם קבלת החלטה מושכלת ומאוזנת, בהתאם לנסיבות העניין שעל הפרק.

12.

לשיקולים נכוחים אלו אוסיף עוד מדעתי, כי בהחלטה בבקשה להפסקת תובענה לא נפקד גם מקומו של האינטרס הציבורי, למניעת השחתה לריק של זמן שיפוטי יקר. אינטרס מערכתי זה לניצול נכון של המשאבים המוגבלים אינו כלכלי גרידא, אלא מגלם ושומר על זכותם החוקתית לגישה לערכאות של בעלי הדין כולם. בתובענה שבה הושקעו משאבים רבים, הן של הצדדים, הן של בית המשפט, והיא בשלה (או כמעט בשלה) למתן פסק דין, מן הראוי גם לשקוד על כך שפרות ההשקעה לא ירדו לטמיון (ראו גם עע"מ 10089/07 אירוס הגלבוע בע"מ נ' ברוך , פסקה 3 (5.4.2011), אם כי שם ניתן משקל גם לחשיבות הציבורית בהכרעה במחלוקת לגופה).

13.

ניתן להקיש לסוגיה דנן מעניין קרוב, והוא בקשתו של תובע לתקן את כתב התביעה, בהתאם לתקנה 92 לתקנות. גם בסוגיה זו הנטייה להעתר לבקשת התובע היא נדיבה וליברלית, מתוך תפיסת הריבונות של התובע על תביעתו. כל עוד נזקו של הצד שכנגד מתמצה בטרחה הדיונית הנוספת שתיגרם לו עקב התיקון, הרי שניתן לפצותו בפסיקת הוצאות לטובתו ( רע"א 1927/ 13 אלקו התקנות ושירותים (1973) בע"מ נ' נוי חשמל ובקרה בע"מ , פסקה 5 (12.4.2013)) . יחד עם זאת, ועל אף שהסמכות להרשות את תיקון כתב התביעה נתונה, על-פי לשון התקנה, "בכל עת", קבע בית המשפט כי יש להתחשב גם בשיקולים של תום לב, שיהוי, והגינות דיונית. כך נפסק כי בקשה לתיקון כתב טענות אשר מוגשת מטעמים טקטיים או מניפולטיביים, דינה להידחות (רע"א 1191/11 בן ציון נ' המועצה המקומית אבן יהודה , פסקה 6 וההפניות שם (27.3.2011). עוד נקבע בסוגיה זו, כי יש לתת מקום גם לשיקול המערכתי-ציבורי, ולשאיפה לניצול יעיל ככל האפשר של זמן שיפוטי. כתוצאה מכך, בשלב מסוים של ניהול התובענה עשוי מבקש התיקון להיתקל בסירוב של בית המשפט להעתר לבקשה, וזאת כדי למנוע "מקצה שיפורים" חוזר ונשנה (רע"א 7192/14 דוד צוקר ובניו חברה לבניין ולהשקעות בע"מ נ' דוד צוקר , פסקה 14 (1.1.2015), בעניין תיקון סכום התביעה; רע"א 4253/14 חלפון נ' שמן משאבי גז ונפט בע"מ , פסקה 10 (29.12.2014), בעניין תיקון תובענה ייצוגית). אומנם בדרך כלל האיזון המתחייב בסוגיה זו בין האינטרסים של התובע לאלו של הנתבע יעשה את שלו מבחינת התוצאה גם במה שנוגע לאינטרס הציבורי, אך מכל מקום עומס התיקים המוטל על בית המשפט, כידוע משגרת היום-יום, והמגמה למצות את המירב מן המשאבים המושקעים בהתדיינות משפטית, גם זהו שיקול במסגרת השיקולים בבקשה להפסקת תובענה.

מן הכלל אל הפרט

14.

בחינת העניין שלפנינו מלמדת כי בצדק העדיף בית המשפט המחוזי את אינטרס המשיבים על פני זה של המבקשים. בתובענה זו נשמעה זה מכבר פרשת התביעה. על אף ניסיונות המבקשים להראות כי עוד חזון למועד מתן פסק הדין, המשפט נמצא בשלב מתקדם, וכפי שציין בית המשפט המחוזי, קרוב יותר לסופו מאשר לתחילתו. עוד יש לזכור, כי המבקשים נהנו במשך כל זמן ניהול התובענה מסעד זמני שניתן לטובתם, בדמותו של צו מניעה האוסר על דיספוזיציה במקרקעין מושא המחלוקת. סעד זה אף אושר על-ידי בהחלטה בבקשה הקודמת. בנסיבות אלה, כאשר העמיד בית המשפט על כף המאזניים מחד גיסא את טעמם של המבקשים שביסוד בקשתם-טענתם על מחלוקת שנפלה ביניהם, מבלי שהוברר מה טיבה ומה השלכתה לגבי ניהול התובענה, ומאידך גיסא את הנזק שנגרם ועוד צפוי להיגרם למשיבים בשל ניהול התובענה, הפסקתה והאפשרות להגשת תובענה חדשה, דומני שצדק בית המשפט המחוזי במסקנתו.

15.

אכן, לו היה בפי המבקשים טעם חזק יותר, יתכן והיה מקום להעתר לבקשתם, כנראה תוך התנאת תנאים מסויימים ופסיקת הוצאות לטובת המשיבים בגין ניהול המשפט עד כה. יחד עם זאת, בשלב שבו נמצא המשפט, סבורני שהעניין דנן הוא אחד מהמצבים שבהם יש לתת משקל גם לאינטרס הציבורי בסיומו בבית המשפט, כדי לקטוף את פרות ההשקעה. הדים לשיקול זה מצאתי גם בדברי בית המשפט המחוזי על נושא המשפט והאינטרס הציבורי בבירורו. לא נעלמה מעיניי גם טענת המשיבים בדבר זכותם להתנהל באופן חופשי וללא מורא מחרב התביעה החדשה שתרחף מעל ראשם. שני הטיעונים האחרונים מזכירים את טעמיה של טענת התיישנות (אשר אף היא מתבססת על אינטרס הנתבע והאינטרס הציבורי), וגם מהם אין להתעלם. מכל מקום, לאור הכרעתי לעיל אין עוד צורך לדון במשקלם המדוייק של טיעונים אלו, והוא הדין בטענתם המאוחרת יותר של המשיבים ביחס למטרתה האמיתית של הבקשה.

16.

לאור האמור לעיל, הערעור נדחה. משלא נתבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.