רע"א 1925/16 שרביט בנימין נ. בנק מזרחי טפחות בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים ( כב' השופט כ' מוסק ) בה"פ 9002-12-15 מיום 25.2.2016 במסגרתה נדחתה בקשת המבקש כי ככל ותידחה תביעתו, יושב לו מלוא סכום העירבון שנקבע כי עליו להפקיד.

1.ביום 3.12.2015 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בירושלים תביעה למתן פסק דין הצהרתי לפיו דירת מגורים בקרית-ארבע (להלן: הנכס ) הינה בבעלותו והמשכון הרשום על הנכס לטובת בנק מזרחי טפחות (להלן: הבנק ) אינו תקף כלפיו. המבקש רכש את הנכס לטענתו ביום 3.6.2011 מידי ה"ה משה ושרה צוקרמן (להלן: המשיבים 3-2 ), וביום 5.6.2011 נרשמה הערת אזהרה בגין עסקה זו. דא עקא, כשנה לפני כן, ביום 12.8.2010, נרשמה הערת אזהרה לטובת הבנק בגין משכנתא הרובצת על הנכס. בנוסף, במסגרת הליך משפטי שהתנהל בין המשיבים 3-2 לבין הבנק בנוגע לערבותם האישית לחובותיה של חברה, נרשם עיקול על הדירה לטובת הבנק ביום 11.8.2011.

התביעה הוגשה בעקבות הליכי מימוש המשכון בהם החל הבנק בלשכת ההוצאה לפועל. בקשה שהגישו המשיבים 3-2 לעיכוב הליכי המימוש הותנתה על-ידי רשם ההוצל"פ בהפקדת סכום יתרת המשכנתא העומד על 110,688 ₪ וסכום נוסף של 5,000 ₪ להבטחת הוצאות ההליך. המבקש, צד ג' במסגרת הליכי המימוש, הגיש בקשה כי הסכומים האמורים יופקדו על-ידו, אך ביקש להתנות זאת בכך שמלוא הסכום יושב לו ככל שטענות החייבים – הם המשיבים 3-2 בענייננו – יידחו. משנדחתה בקשתו, הגיש התביעה לבית משפט קמא, ולצידה בקשה לעיכוב ביצועם של הליכי מימוש הנכס בהוצל"פ. בכך התחיל שירנו מהתחלה.

2.הבנק טען כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב הליכי המימוש אך ביקש כי ככל שתתקבל, יפקיד המבקש כתנאי למתן צו המניעה סך של 110,688 ש"ח המהווים כאמור את יתרת המשכנתא של המשיבים 3-2. ביום 24.1.2016 החליט בית משפט קמא כי צו המניעה הזמני שניתן עם הגשת הבקשה יוארך בכפוף לכך שהמבקש יפקיד סכום של 111,000 ₪. בטרם הופקד הסכום, המבקש פנה בבקשה להורות כי ככל שתידחה תביעתו, מלוא הסכום שיפקיד יושב לו. בקשה זו נדחתה ביום 17.2.2016, ובקשה לעיון מחדש נדחתה אף היא בהחלטה מיום 25.2.16. על זו האחרונה משיג המבקש במסגרת בקשת רשות הערעור שבפניי.

המבקש סבור כי החלטתו של בית משפט קמא שגויה שכן משמעותה היא כי ככל שתביעתו תידחה, לא רק שיפסיד את הסכום ששילם עבור רכישת הנכס, אלא גם ישלם את חוב המשכנתא של המשיבים 3-2, כאשר מעולם לא ערב לחוב זה. במסגרת הבקשה טען גם כי הבנק פעל בחוסר תום לב כאשר החל בהליכי המימוש חרף הסכמות אליהם הגיעו לכאורה הבנק והמשיבים 3-2.

3.על פי החלטתי מיום 8.3.2016, הגישו המשיבים את תשובתם לבקשת רשות הערעור. בעוד המשיבים 3-2 תומכים בבקשת המבקש ומצטרפים בתשובתם לטעמיו, הבנק מתנגד לבקשה וסבור כי נוכח סיכוייה הקלושים של התביעה, בדין הורה בית משפט קמא על הפקדת סכום העירבון האמור. בתשובתו נטען כי השיקולים למתן רשות ערעור אינם מתקיימים במקרה זה שכן ממילא ככל שתביעתו תידחה יוכל המבקש לערער על ההחלטה בנוגע לעירבון במסגרת ערעור בזכות על פסק הדין. כן צוין כי הבנק אינו חולק על כך שחוב המשכנתא רובץ לפתחם של המשיבים 3-2 והמבקש אינו נדרש לשאת בו. עם זאת, הבטחה כי מלוא הסכום שיפקיד כעירבון יושב לו במידה ותביעתו תידחה, מייתרת את הצורך בהפקדתו מלכתחילה, ויש בה כדי לפגוע בהבטחת פיצוי לנזק שעשוי להיגרם לבנק כתוצאה ממתן הצו הזמני.

4.דין הבקשה להידחות.

תקנה 364 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת את המנגנונים באמצעותם ניתן יהיה לפצות בבוא העת, וככל שהדבר יידרש, את מי שהוסב לו נזק כתוצאה מהקפאת המצב שנכפתה עם מתן הסעד הזמני. לצד התחייבות עצמית, המהווה תנאי ראשון והכרחי בבקשת סעד זמני, והמצאת ערבות , רשאי בית המשפט לחייב את מבקש הסעד הזמני להפקיד עירבון

"אם שוכנע כי הדבר צודק וראוי בנסיבות הענין", וככל שמדובר בסעד זמני במעמד צד אחד, נקודת המוצא היא הפוכה, כך שככלל, ישנה חובה להפקיד עירבון (תקנה 364(ב)) (להבחנה בין עירבון לבין ערבות ראו רע"א 9308/08

אלול נ' רביב

(21.4.2009) ; ע"א 954/15 י.ע. דן סנטר ב.ב. שותפות מוגבלת נ' עלרונט דן בע"מ (30.3.2016)). העירבון נועד לשמש כאמצעי להרתעת תובעים מפני הגשת בקשות מטעמים פסולים וכן לאפשר גביה מהירה של פיצוי בגין נזקים שנגרמו למי שאליו מופנה הצו (דברי הסבר לתקנות סדר הדין האזרחי (תיקון מס' 6), התשס"א-2001). תקנה 364(ג) קובעת כי "סכום העירבון לא יעלה על 50,000 שקלים חדשים", אך בית המשפט רשאי לקבוע סכום גבוה מכך מקום בו "ראה שהדבר מוצדק מטעמים מיוחדים שיירשמו". על החשיבות שבקביעת בטוחה הולמת, שיהיה בה כדי להעניק הגנה ראויה לצד שעשוי להיפגע ממתן הסעד הזמני, עמד בית משפט זה לא אחת (ראה למשל: רע"א 11964/04 צפי פרופיל חן (1983) בע"מ נ' אזולאי

פ"ד נט(6) 350 (2005)), ואף נקבע כי אם בית המשפט לא הבטיח את אינטרס הנתבע על-ידי חיוב התובע במתן ערובה, תהא זו עילה להתערבות ערכאת הערעור (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 885 (מהדורה שתים עשרה, 2015); רע"א 5118/12 אל פאהום נ' אבו ליל פס' 8 (23.8.2012)).

התנאים והפרוצדורה לחילוט העירבון, עם פקיעתו של הצו הזמני, מוסדרים בתקנה 371. בית המשפט יורה על חילוט העירבון רק "לאחר שנתן לצדדים הנוגעים בדבר הזדמנות להשמיע את טענותיהם" ובהתקיימם של שני תנאים מצטברים: האחד הוא כי הבקשה למתן סעד זמני לא היתה סבירה בנסיבות הענין, והשני, נזק שנגרם למי שאליו הופנה הצו. חילוט העירבון אמנם אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק, אך כבר נקבע כי על המבקש לחלט את העירבון להציג "כמות מינימלית של ראיות" (רע"א 98/03 מפעלי גדנסקי בע"מ נ' ברום תעשיות טקטסטיל (1993) בע"מ , פ"ד נז(3) 727 (2003) (להלן: עניין

גדנסקי ) ; רע"א 3208/13 פריוב נ' בוטביקה

(5.6.2013) (להלן: עניין פריוב )). כמו כן, על בית המשפט להבטיח כי לא ישולם "פיצוי יתר" (תקנה 371(ב)). בהתאם לכך, התקנות אינן מחייבות את חילוט מלוא העירבון שהופקד; בית

המשפט רשאי לחלט את "מקצתו", אז תוחזר היתרה למבקש הסעד הזמני (תקנה 371(ד)). מכלל האמור עולה כי חילוט של העירבון אינו נעשה באופן אוטומטי, וכפי שכבר הובהר בפסיקה, הדבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט (עניין

פריוב , רע"א 6448/01 חיר נ' לידאי פ"ד נז(2) 562 (2003)).

5.בעניינו, סכום העירבון שהמבקש חויב להפקיד כתנאי לסעד הזמני אמנם איננו מבוטל, בין היתר בשים לב לתקנה 364(ג) לפיה כאמור, ככלל לא יעלה גובה העירבון על 50,000 ₪. עם זאת, בקשת הרשות שבפניי איננה מופנית כלפי גובה העירבון שנקבע בהחלטה מיום 24.1.2016, ועניינה בהחלטה מאוחרת לה, במסגרתה דחה בית משפט קמא בקשה כי העירבון שיופקד יושב למבקש במלואו ככל שתידחה תביעתו. לא מצאתי מקום להתערב בהחלטה זו. החלטה המורה כי סכום העירבון יושב במלואו למפקידו כמוה כהחלטה כי לא נדרש שיופקד עירבון מלכתחילה, שהרי אין כל טעם בהפקדת העירבון אם לא יהיה בו בסופו של יום כדי לפצות על הנזק שנגרם למי שהצו הופנה כלפיו. יחד עם זאת, אין להסיק מהחלטתו של בית משפט קמא כי מלוא סכום העירבון יחולט. החלטה בעניין זה ממילא יכולה להתקבל רק עם פקיעתו של הצו הזמני (תקנה 371). בבוא העת, וככל שיבקש הבנק לחלט את העירבון, יידרש הבנק להצביע על התקיימותם של התנאים שתוארו לעיל, והמבקש יוכל להשמיע טענותיו בטרם תתקבל החלטה האם ובאיזו מידה יש לחלט העירבון. או-אז יפעיל בית המשפט את שיקול דעתו בהתאם לאמות המידה שפורטו לעיל, ובכלל זאת, יוודא כי לא יחולט סכום העולה על הנדרש. על החלטה בבקשה לחילוט עירבון (ככל שתהא כזו) יוכל המבקש לערער, כחלק מערעור על פסק הדין (תקנה 411, אך ראו רע"א 9430/11 גרינבוים נ' ביאליסטוצקי (9.5.2012)).

6.אשר על כן, הבקשה נדחית ועמה גם הבקשה לעיכוב ביצוע. המבקש ישא בהוצאות הבנק בסך 3,000 ₪.