רע"א 11964/04 צפי פרופיל חן (1983) בע"מ נ. חיים אזולאי

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט י' זפט), בה ניתנו צווים זמניים אשר נועדו למנוע מן המבקשים להפר פטנט שבבעלות המשיבים.

2.המשיבה 2, שהמשיב 1 הוא בעל השליטה בה, עוסקת, בין היתר, בייצור ובשיווק סוג מסוים של תריסים אשר לגביו רשום פטנט על שם המשיב 1 (להלן - הפטנט). המדובר במכלול תריס הכולל לוחות מחוברים זה לזה בחיבורים מקשרים בעלי ראשים מאונקלים. בין הלוחות ישנם מרווחים דרכם יכולים לחדור אור ואוויר, והדבר אף מאפשר את גלילת מכלול התריס. בעת סגירת מכלול התריס נבלעים החיבורים המקשרים בחלל התעלות המצויות בקצה העליון ובקצה התחתון של כל לוח, כך שהלוחות משיקים זה לזה ויוצרים משטח סגור. התעלה העליונה שבכל לוח קטנה באופן יחסי לעומת אורך הלוח. תביעות הפטנט שהוגשו לרשם הפטנטים מתארות ברמת פירוט גבוהה מאפיינים נוספים של הלוחות המרכיבים את מכלול התריס, אך לצורכה של בקשה זו די לנו בתיאור התמציתי שניתן לעיל. המבקשת 1, שהמבקש 2 הוא בעל השליטה בה, משווקת מוצר הקרוי "תריס אוויר ומאור" או "תריס אור" (להלן - המוצר המתחרה). המוצר המתחרה פועל על סמך עקרונות דומים לאלו שעליהם מבוסס הפטנט, ואף מבחינה חיצונית קיים דימיון בין שני המוצרים. האלמנט העיקרי לגביו נבדלים המוצרים הינו החלק העליון של כל אחד מהלוחות המרכיבים את מכלול התריס. בעוד שבמוצר המתחרה כולל קצהו העליון של הלוח תעלה הפתוחה לכל אורכו, הקצה העליון של הלוח המוגן בפטנט פתוח רק בחלק קטן, באופן יחסי, מאורכו. עוד יצוין, כי במוצר המתחרה מוחדר בתעלה העליונה פס פלסטי לרווח שבין החיבורים המקשרים, באופן שגם בו, בדומה לפטנט, נוצרת בקצה העליון של כל לוח תעלה הקטנה באופן יחסי מאורך הלוח.

3.המשיבים הגישו לבית המשפט המחוזי בתל אביב תובענה נגד המבקשים, בטענה שהמוצר המיוצר על ידם מפר את הפטנט. הסעד העיקרי שהתבקש בה הינו צו מניעה קבוע האוסר על המבקשים לייצר ולשווק את המוצר המתחרה. בגדרה של התובענה הגישו המשיבים בקשה לקבלת הסעד האמור כצו מניעה זמני. כן עתרו הם באותה בקשה לצו עשה המורה למבקשים לאסוף את מוצריהם הנדונים, למעט אלו שנמכרו לצרכני קצה, ולהעבירם בתוך 7 ימים לידי כונס נכסים זמני. בית משפט קמא נעתר לבקשה לסעדים זמניים. לאור השוואה שערך בין התביעות שהגישו המשיבים לרשם הפטנטים עובר לרישום הפטנט לבין המוצר המתחרה, הגיע בית המשפט למסקנה לכאורית, כי במוצר המתחרה יש משום הפרה של הפטנט, מאחר שהמבקשים עושים שימוש בעיקר האמצאה שבו. לדבריו, השינויים שהוכנסו על ידי המבקשים במוצר המיוצר על ידם, שעניינם התעלה העליונה הפתוחה שבלוחות ופס הפלסטיק המוחדר לתוכה, אינם מהותיים, שכן בפועל נוצרת תעלה הקטנה באופן יחסי מאורך הלוח, כפי המתואר בתביעת הפטנט. בית המשפט דחה את טענת המבקשים, לפיה המוצר של המשיבים אינו כשיר לרישום כפטנט היות שהוא נעדר התקדמות המצאתית. הוא קבע, כי לא עלה בידי המבקשים להוכיח באופן לכאורי את טענתם זו, והוסיף כי הסוגיה הנדונה דורשת בחינה מקצועית שמקומה במסגרת ההליך העיקרי. לעניין מאזן הנוחות צוין, כי ישנה הצדקה למתן הצווים המבוקשים על מנת שהמשיבים יוכלו ליהנות מאמצאתם, וכי הנזקים שעשויים להיגרם למבקשים כתוצאה מכך ניתנים לפיצוי כספי. תוקפם של הצווים הותנה בהפקדת ערבון על ידי המשיבים על סך 50,000 ש"ח, וכן חויב כונס הנכסים הזמני שנתמנה להפקיד התחייבות עצמית בסכום של 25,000 ש"ח. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

4.דומה שטרונייתם העיקרית של המבקשים כנגד ההחלטה נשוא הבקשה עניינה במידת הפירוט וההעמקה בה דן בית משפט קמא בבקשה לסעדים זמניים. לדבריהם, בית המשפט לא רשאי היה לבסס את מסקנותיו הלכאוריות בדבר הדימיון בין שני המוצרים על מבחן של מראה עיניים, תחת בדיקה שיטתית של מסמכי הפטנט תוך היעזרות בעדויות מומחים ושמיעת חקירות של המצהירים מטעם הצדדים. עוד גורסים המבקשים, כי קביעתו של בית המשפט לפיה עושים הם שימוש בעיקר אמצאתם של המשיבים אין לה על מה שתסמוך, משלא הוגדר כלל בהחלטה מהו עיקרה של אותה אמצאה. המבקשים חוזרים על טענתם, לפיה דינו של הפטנט בטלות היות שהוא נעדר כל התקדמות המצאתית בהתחשב בפטנטים ובמוצרים שונים שקדמו לו. אליבא דידם, מכיוון שהנתונים שהוצגו בפני בית המשפט מוכיחים טענה זו באופן ברור ומובהק, הייתה הצדקה לערוך לגביה דיון יסודי כבר במסגרת הליך הביניים. לחלופין טוענים הם, כי מאחר שהחידוש הטמון בפטנט הינו זניח, באשר הוא מתבסס על שילוב בין מרכיבים שונים שהיו ידועים עוד קודם לרישומו, הרי שראוי ליתן לו הגנה רק כלפי מוצרים הזהים לו בכל פרטיהם. לגופם של דברים, שוללים המבקשים את הקביעה, כי המוצר המתחרה מפר באופן מילולי את תביעות הפטנט או נוטל את עיקר האמצאה שבו. לשיטתם, בין שני המוצרים קיים שוני מהותי הטמון בכך שהמוצר שלהם הינו מודולארי, במובן זה שהמזמין מקבל חומרי גלם בלבד והוא אשר מרכיב את התריס בהתאם לצרכיו. לעומת זאת, לקוח המעוניין לרכוש את המוצר שלגביו נרשם הפטנט חייב לציין בעת ההזמנה את המפרט הרצוי לו, ומשיוצר התריס לא ניתן לשנותו. הגורם שיוצר את ההבדל האמור, לגישתם של המבקשים, הינו התעלה הפתוחה שבצידם העליון של הלוחות במוצר המיוצר על ידם. בעת ייצור המוצר המוגן על ידי הפטנט ישנו צורך, לטענת המבקשים, במכשור מיוחד לשם חיתוך חורים בקצהו העליון של הלוח, שהינו סגור, על מנת להחדיר לתוכם את החיבורים המקשרים בין הלוחות. פעולה זו ניתנת לביצוע רק על ידי היצרן. במוצר המתחרה, מנגד, אין צורך במכשור כזה, ולכן יכול המזמין להרכיב את מכלול התריס בעצמו באופן הרצוי לו. לבסוף, משיגים המבקשים על גובהו של הערבון בו התנה בית המשפט את תוקפם של הצווים הזמניים, בטענה שאין בו כדי להבטיח פיצוי עבור הנזקים הכבדים שעלולים הצווים לגרום להם.

5.לאחר שעיינתי בטיעוני המבקשים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. השיקולים שמפעיל בית המשפט בדונו בבקשה לסעד זמני בתביעה בגין הפרת פטנט אינם שונים, באופן עקרוני, מאלו המנחים אותו כאשר הוא מתבקש ליתן סעד זמני במסגרת הליך בכל נושא אחר. קרי, על התובע להוכיח באופן לכאורי, כי הנתבע הפר את הפטנט שבבעלותו, ולהראות שמאזן הנוחות מטה את הכף לטובת מתן הצו המבוקש (ע"א 342/64 אמריקן סיאנמיד קומפני נ' הירשהורן גילרמן , פ"ד יט(1) 62, 65-64; רע"א 8170/99 דקסל נ' אקטיבולגט האסל (לא פורסם)). לערכאה הדיונית הדנה בבקשה לסעד זמני שיקול דעת לקבוע לאיזו מידה של בירור עובדתי תיזקק על מנת להכריע בשאלת הזכות לכאורה. בדרך כלל, לא ייכנס בית המשפט לעומקן של שאלות מקצועיות מורכבות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין באשר להפרתו הנטענת של הפטנט, שכן שאלות כאלה ראוי לברר בהליך העיקרי (ראו, רע"א 2260/01 ארביב נ' אפיקים נרחבים בנייה והשקעות (לא פורסם); רע"א 9083/01

בריח נ' אבגנים , פ"ד נז(2) 289, 295; ע' פרידמן פטנטים: דין, פסיקה ומשפט משווה (תשס"א) 831 (להלן - פרידמן)). בפרט, אין מקום להידרש במסגרת הליך ביניים לטענה המועלית על ידי הנתבע, לפיה אמצאתו של התובע לגביה נרשם פטנט כלל אינה כשירה לרישום כפטנט. חריג לכך הוא כאשר בידי הנתבע ראיות משכנעות ביותר להוכחת טענה כאמור המאפשרות להכריע בה בקלות יחסית (המ' (ת"א) 9484/91 עדי נ' חברה ישראלית לשיטות מסחר (לא פורסם); בש"א (נצ') 350/99 ברמד, שותפות מוגבלת רשומה נ' ארד (לא פורסם); פרידמן, 835-831). כמו כן, ככל שהתובענה עוסקת בתחומים מסובכים יותר המחייבים הסתייעות בידע מקצועי אף לצורך רכישת הבנה בסיסית לגביהם, יגבר הצורך להיכנס לעובי הקורה כבר בשלב הסעד הזמני (ראו פרידמן, 834-833). לנוכח האמור, אני בדעה כי מידת היסודיות בה בחן בית המשפט המחוזי את טענות הצדדים בדונו בבקשה לסעדים זמניים הייתה סבירה בנסיבות העניין. אכן, השאלה שהועמדה לפתחו של בית המשפט, שעניינה השוואה צורנית ומהותית בין הפטנט לבין המוצר המתחרה, אינה פשוטה. ברם, לשם הבנתו הבסיסית של הנושא לא נדרשים ידע מקצועי מעמיק או בקיאות בסוגיות מדעיות סבוכות. לצורך הכרעתו הלכאורית בשאלת הפרת הפטנט בגדר הבקשה לסעד זמני, רשאי היה בית המשפט להסתפק ברקע המקצועי שפרשו בפניו בעלי הדין בטיעוניהם בכתב, ולהסתמך על מראה עיניו ועל השכל הישר. בירור עובדתי מקצועי ומקיף יותר ייעשה במסגרת התביעה העיקרית. בפרט, לא שוכנעתי כי בטלותו הנטענת של הפטנט שנרשם היא כה בולטת וברורה עד כי היה על בית המשפט להידרש לעניין זה כבר בשלב הבקשה לסעד זמני.

6.לגופו של עניין, לא מצאתי מקום להתערב בקביעותיו הלכאוריות של בית משפט קמא. לפי הוראת סעיף 49 לחוק הפטנטים, תשכ"ז-1967, ההגנה המוענקת לבעל פטנט חלה לא רק לגבי הפרה מילולית של האמור בפטנט, אלא גם כלפי נטילת עיקרה של האמצאה המוגנת על ידו. תורת האקוויוולנטים, שאומצה בפסיקתו של בית משפט זה בפרשו את הסעיף האמור, קובעת כי שוני לא מהותי במוצר לגביו נטענת ההפרה לעומת האמצאה המוגנת בפטנט, אינו מוציאו מגדר התחום המוגן אם המוצר משיג את אותה מטרה ובאותן דרכים (ע"א 345/87 Hughes

Aircraft Company נ' מדינת ישראל , פ"ד מד(4) 45, 75-73; ע"א 407/89 צוק אור נ' קאר סקיוריטי , פ"ד מח(5) 661, 689). בענייננו קבע בית המשפט המחוזי, כי המבקשים נטלו לכאורה את עיקר אמצאתם של המשיבים, מאחר שהשוני שבין שני המוצרים אינו מהותי מבחינת מטרתם, פעולתם וצורתם. הוא ניתח בקווים כלליים את מאפייניו של המוצר המתחרה לעומת אלו של הפטנט, וביסס באופן מספק את מסקנתו הלכאורית האמורה. לאור הנתונים שהוצגו בפניי בבקשת רשות הערעור על נספחיה השונים מסקנה זו נראית לי, על פניה, סבירה. זאת ועוד, מאחר שבית המשפט לא היה מחויב לדון בשאלה בדבר מידת ההתקדמות ההמצאתית הגלומה בפטנט, לא היה עליו להידרש, בשלב זה, לטענה כי הפטנט ראוי להגנה רק כלפי מוצרים הזהים לו. אף הקביעה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם של המשיבים, נוכח הצורך להגן על זכותם ליהנות מפרי אמצאתם, מקובלת עליי. יצוין, כי נטייתו של בית משפט זה היא שלא להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית ובממצאיה העובדתיים הלכאוריים, בדונו בבקשות רשות ערעור על החלטות בבקשות לצווי מניעה זמניים בנושא הפרת פטנטים (ראו, רע"א 8170/99 הנ"ל ; רע"א 2260/01 הנ"ל ; רע"א 9083/01 הנ"ל , בעמ' 296-295). כך ראוי לעשות אף במקרה דנא.

לבסוף, אין עילה לשנות מהחלטתו של בית משפט קמא בכל הנוגע לגובהו של הערבון בו חויבו המשיבים. אכן, לערבות ולערבון בהם מותנה הסעד הזמני יש חשיבות רבה. ניתן לראות בהם מעין "מחיר" שעל מבקש הסעד הזמני לשלמו כתנאי לתוקפו של הסעד. הערבות והערבון צריכים ליתן מענה מספק והגנה ראויה לזה שהצו מופנה כלפיו, היה ובסופו של יום יוחלט בתובענה כנגד מגישה, שביקש את הסעד הזמני (בנוסף, כמובן, להתחייבות העצמית, כאמור בתקנות 364(א) ו-365(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). על כן, על בית המשפט לקבוע סכום נאות ואף סוג הערבות הינו בעל חשיבות (למשל, האם ערבות בנקאית או שניתן להסתפק בערבות צד ג'). כל שנאמר לעניין זה בתשובת המבקשים לבקשה לסעד זמני בבית המשפט המחוזי ובתצהיר שתמך בה, הוא כי מתן הצווים הזמניים יגרום נזק כספי מיידי של מאות אלפי שקלים. אפשר שמלכתחילה היה מקום לקבוע כי סכום הערבון יהא גבוה יותר מ-50,000 ש"ח, אולם אין די בדברים האמורים על ידי המבקשים כדי להצדיק התערבות של ערכאת הערעור.

7.אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית בלא צורך בתשובה.