רע"א 920/05 חסין אש תעשיות בע"מ נ. קוניאל אנטוניו (ישראל) בע"מ

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט י' זפט), בה נדחתה בקשה לצו מניעה זמני שיאסור על המשיבה לייצר ולשווק מוצרים אשר יש בהם משום הפרת פטנטים שבבעלות המבקשת.

2.עובדות המקרה, בקיצור רב, הן כדלקמן: המבקשת היא בעלת פטנט הנוגע לייצור רעפים קרמיים עבור גגות (להלן - הפטנט). משסברה המבקשת כי רעפים מתוצרת המשיבה (להלן - המוצר המתחרה) מפרים את הפטנט, הגישה היא לבית המשפט המחוזי בתל אביב תובענה לצו מניעה קבוע נגד המשיבה, ובגדרה עתרה לצו מניעה זמני שיאסור על האחרונה לייצר ולשווק את המוצר המתחרה. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בנימוק שדין הפטנט, לכאורה, להתבטל. אליבא דבית משפט קמא, הפרשנות שהעניקה המבקשת עצמה לפטנט שבבעלותה מובילה למסקנה הלכאורית, כי אמצאתה פורסמה במועד מוקדם יותר, במסגרת פטנט שנרשם בארצות הברית המכונה "פטנט ווילקנסון". כן הוסיף בית המשפט, כי המבקשת פעלה תוך שיהוי, מאחר שבקשתה לסעד זמני הוגשה רק בחלוף כשנה מעת שהוחל בייצור המוצר המתחרה. לעניין זה נדחו הסבריה, לפיהם הסיבה לעיכוב הייתה הצורך לערוך בדיקות מעבדה לגבי המוצר. מכאן בקשת רשות ערעור זו. לטענת המבקשת שגה בית משפט קמא משקיבל את הטענה כנגד תוקפו של הפטנט במסגרת הליך ביניים, וזאת תוך דיון תמציתי ביותר הנעדר את התשתית העובדתית ואת הרקע המקצועי הנדרשים. עוד גורסת המבקשת, כי רצונה לוודא בטרם הגשת התובענה שאמנם מתקיימת הפרה, על דרך ביצוע בדיקות קפדניות, כמו גם ניסיונותיה ליישב את המחלוקת עם המשיבה מחוץ לכתלי בית המשפט, מצדיקים את השתהותה בפנייה לערכאות. המשיבה, מצידה, שוללת את הצידוק להתערבות בהחלטה, בנימוק שזו נשענת כולה על קביעות עובדתיות המבוססות על חומר הראיות שנפרש בפני בית המשפט המחוזי. יוער, למען שלמות התמונה, כי ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור עסקה בפטנט נוסף של המבקשת שהופר, לטענתה, על ידי המשיבה. אף בעניין זה מיאן בית המשפט ליתן את הסעד שנתבקש, אלא שהמבקשת לא משיגה על כך בפניי.

3.דין הבקשה לרשות ערעור להידחות. הטעם לכך הוא השיהוי שנפל בהגשת התובענה והבקשה לסעד זמני לבית משפט קמא. אכן, הדעת נותנת, כי למבקשת נדרש זמן לא מבוטל לעריכת בדיקות מעבדה, על מנת לעמוד על מאפייניו של המוצר המתחרה ולבסס במידה גבוהה של שכנוע את חשדה בדבר הפרת הפטנט. אף אין להלין על כך שהמבקשת שאפה בתחילה ליישב את הסכסוך בלא להיזקק להליכים משפטיים, תחת להיחפז ולפנות לערכאות. ברם, אף בהינתן שיקולים אלה, פרק הזמן שחלף מאז נתגלה החשד האמור ועד שהוגשה הבקשה לסעד זמני - שנה תמימה - הינו משמעותי ביותר. על המבקש סעד זמני מוטלת חובה לשכנע את בית המשפט בדוחק הנסיבות, שיש בו כדי להצדיק התערבות שיפוטית עוד בטרם בירור התביעה וקביעת זכויות הצדדים. מבקש המתמהמה יתר על המידה בהגשת בקשתו סותר בכך את טענתו, שהצו חיוני ושנתינתו אינה סובלת דיחוי (ע"א 5240/92

חלמיש חברה ממשלתית עירונית לשיקום הדיור בת"א-יפו בע"מ נ' אשרז עיבוד נתונים בע"מ , פ"ד מז(1) 45, 50; רע"א 8113/00 שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ , פ"ד נה(4) 433, 445-444). סבור אני, כי אלו הם פני הדברים במקרה שבפנינו. טענת המבקשת בדבר ההכרח הקיים במתן סעד להגנה על זכויותיה באורח בהול, אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שהיא שקטה על שמריה במשך תקופה כה ארוכה. מסקנתו של בית המשפט המחוזי, אשר הושתתה על הנתונים העובדתיים שהוצגו בפניו, לפיה בנסיבות העניין השיהוי בהגשת הבקשה לסעד זמני מצדיק כשלעצמו את דחייתה, מקובלת עליי.

4.עם זאת אעיר, כי מסקנתו הלכאורית של בית משפט קמא, לפיה דין הפטנט להתבטל, בעייתית בעיניי. כאשר נדרש בית המשפט לבקשה לסעד זמני המוגשת במסגרת תובענה בגין הפרת פטנט, נקודת המוצא לדיון הינה כי הפטנט תקף. טענה המועלית מצד הנתבע, לפיה רישום הפטנט לטובת התובע בטעות יסודו, מעוררת על פי רוב סוגיות מקצועיות מורכבות שלשם בירורן יש להקדיש זמן לא מבוטל כמו גם משאבים שיפוטיים ניכרים. הליך של בקשה לסעד זמני, שמעצם טיבו מתאפיין בדחיפות וכולל דיון ברמה לכאורית בלבד, אינו מתאים לקיום בירור מעמיק בשאלות אלו, אשר המקום להכריע בהן הוא בתביעה העיקרית. על כן, בגדר הדיון בבקשה כאמור יש לצאת מתוך הנחה כי הרשות המוסמכת על פי דין להעניק פטנטים, אשר מתפקידה לבצע את הבדיקות המקצועיות הדרושות בטרם רישום הפטנט, הלא היא רשם הפטנטים, עשתה מלאכתה נאמנה. טעם לסטייה מכלל זה עשוי להתקיים שעה שהנתבע מציג ראיות משכנעות אשר על פני הדברים, בלא שיש צורך בבדיקה יסודית, מקעקעות את כשירות אמצאתו של התובע לרישום כפטנט. הגישה האמורה הובעה בעבר במספר פסקי דין של בתי משפט מחוזיים (ראו, למשל, המ' (ת"א) 9484/91 עדי נ' חברה ישראלית לשיטות מסחר (לא פורסם); בש"א (נצ') 350/99 ברמד, שותפות מוגבלת רשומה נ' ארד (לא פורסם)) וכן בספרות המשפטית (ע' פרידמן פטנטים: דין, פסיקה ומשפט משווה (תשס"א) 835-831), ולאחרונה היא אף אומצה בפסיקתו של בית משפט זה, בגדר החלטתי ברע"א 11964/04 צפי פרופיל חן (1983) בע"מ נ' אזולאי (לא פורסם). בענייננו, ספק בליבי אם הטענה בדבר בטלותו הלכאורית של הפטנט הוכחה בצורה כה מובהקת עד כי היה מקום לקבוע מסקנה כאמור במסגרת הליך ביניים. דומה כי הדיון שערך בית המשפט המחוזי בשאלת תוקף הפטנט היה חלקי בלבד, באשר הוא הוגבל להשוואת הרכב החומרים ממנו עשויים הרעפים בפטנט שבבעלות המבקשת אל מול זה המוגדר בפטנט ווילקנסון. זאת, תוך התעלמות מטענות המבקשת בדבר הבדלים מהותיים הקיימים בין שתי האמצאות לעניין התהליך בו מיוצרים הרעפים מאותם חומרים. לסוגיה זו עשויה להיות חשיבות מרכזית, באשר לדידה של המבקשת, עיקר החידוש הגלום באמצאתה אינו החומרים בהם נעשה שימוש אלא דווקא תהליך הייצור שהם עוברים. מאחר שכאמור, די בנושא השיהוי בכדי להביא לדחיית בקשת רשות הערעור, איני נדרש לקבוע מסמרות בעניין הנדון.

5.אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשת תישא בשכר טרחת עורך דין בסכום של 20,000 ש"ח.