ע"א 294/08 מ.ציג בע"מ נ. בנק דיסקונט לישראל בע"מ

א.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט רניאל) מיום 23.12.07 בת"א 1184/06, בעקבות החלטתו מיום 12.12.07 בבש"א 10536/07 (בקשת המבקשים להתגונן).

ב.

המשיב הגיש כנגד המבקשים תביעה בסדר דין מקוצר, בגין יתרת חוב – בסך 5,046,933 ₪ – בחשבונה של המבקשת 1, חברה העוסקת בבניה (המבקשים 2­3 הם בעלי מניות החברה וערבים לחובה כלפי המשיב). המבקשים הגישו בקשת רשות להתגונן, במסגרתה פירטו שורת טענות לגבי נזקים שגרם להם, כנטען, המשיב. בין השאר נטען, כי הבנק גרם למבקשים נזק בכך שנמנע מלהעמיד להם אשראי בגובה 2.5 מליון ₪, כנדרש (לפי הטענה) בתנאי ניהול החשבון.

ג.

בהחלטה מפורטת, נתן בית המשפט רשות להתגונן אך באשר למקצת טענותיהם של המבקשים, בסכום כולל של 447,519 ₪; שאר הטענות נדחו, ולגבי יתרת סכום החוב ניתן פסק דין לטובת המשיב. בין השאר נקבע, באשר לאשראי שלא הועמד למבקשים, כי המשיב חייב היה בכך רק לאחר מכירת עשר יחידות דיור בפרויקט הקשור לחשבון, ואילו "המבקש אישר בחקירתו, שהחוזה העשירי למכירת דירה נחתם רק ביום 18.12.01", קרי, עד אותו מועד לא היתה המבקשת 1 זכאית לאשראי בו מדובר; נאמר, כי המבקשים לא הבחינו בטענותיהם בין התקופה שלפני מועד זה לתקופה שאחריו.

ד.

בקשה לעיכוב ביצוע לבית המשפט המחוזי נדחתה בהחלטה מיום 4.12.08. צויין, כי הבקשה הוגשה ביום 21.9.08, עשרה חודשים לאחר שניתן פסק הדין (23.12.07), ושמונה חודשים לאחר הגשת הערעור לבית משפט זה (9.1.08). נדחו טענות המבקשים, כי ביצוע פסק הדין יביא לפינוי דיירים מבתיהם, ולקריסה עסקית של המבקשת 1, וכי המשיב לא ייפגע מעיכוב הביצוע. כן הוטעם, כי פסק דין כספי יעוכב במקרים חריגים בלבד.

ה.

בבקשה הנוכחית עותרים המבקשים לעיכוב ביצועו של פסק הדין עד להכרעה בערעורם. צויין, כי לא נתבקש עיכוב ביצוע כל עוד לא הוגש פסק הדין לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. לגוף הבקשה נטען, כי בית המשפט קמא לא נתן דעתו לסיכויי הערעור; בגדרים אלה נטען בעיקר, כי הדירה העשירית בפרויקט נמכרה עוד בשנת 2000 (פרטי הטענה נמסרו בבקשה לעיכוב ביצוע בבית המשפט המחוזי, ושם צורפו מסמכים שונים לביסוסה). באשר למאזן הנוחות, חוזרים המבקשים על הטענות שהביאו בפני בית המשפט קמא, ובפרט הוטעם כי ישנם נכסים המשועבדים למשיב, אשר המשיב יוכל לממשם אם יידחה הערעור – ועל כן לא יינזק מעיכוב הביצוע.

ו.

נתבקשה תגובת המשיב, וזה התנגד לעיכוב הביצוע. נטען, כי לגבי הנכסים המשועבדים מתנהל ממילא הליך כינוס נכסים, כך שעיכוב ביצועו של פסק הדין הכספי לא ימנע את מימושם; וכי בהליך כינוס הנכסים התנגדו המבקשים למימוש הנכסים הללו (בניגוד לעמדה העולה מן הבקשה). עוד הוזכר השיהוי בהגשת הבקשה.

ז.

לאחר העיון, אין בידי להיעתר לבקשה. בראש וראשונה, טענת המבקשים, כי ביצוע פסק הדין עשוי לגרור קריסה עסקית, לא נתמכה כדבעי, והיא אכן מעוררת לכאורה תמיהה – כפי שציין בית המשפט קמא – הואיל והמבקשת 1 ממילא אינה פעילה (כנמסר) מזה מספר שנים. לא נטען שעשוי להתעורר קושי בהשבת הסכומים אם יתקבל הערעור, וכפי הנראה אין חשש לכך בהיות המשיב בנק; וכלל נקוט בידינו, כי "כאשר המדובר בחיוב כספי גרידא אין נטיה לעכב ביצועו של פסק הדין, באשר לרוב אין המדובר בנזק בלתי הפיך שאין לתקנו, מלבד במקרים בהם יש בידי החייב לשכנע כי לא יוכל להיפרע מהזוכה אם יצליח בערעור; ואולם מצבו הכספי הקשה של החייב אינו צידוק לעכב הביצוע " (בש"א 216/89 אברהמי ובניו בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ , פ"ד מג(2) 172, 174, השופט בייסקי, ההדגשה הוספה – א"ר).

ח.

אשר לסיכויי הערעור – איני רוצה לומר קטגורית כי הערעור נטול כל סיכוי (מבלי לקבוע כמובן כל מסמרות); זאת – נוכח ההלכה לפיה "די לו למבקש רשות להתגונן... אם יראה כי בפיו הגנה אפשרית נגד התביעה, ולו בדוחק... שכן גם מי שסיכוייו להצליח בטענותיו מועטים ורחוקים זכאי ליומו בבית המשפט" (ע"א 9654/02 האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל , פ"ד נט(3) 41, 46; ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ , פ"ד לו(3) 518); ואציין, כי המשיב לא מסר בתשובתו לבקשה מענה מפורט לטענות שעליהן הצביעו המבקשים לגוף הערעור. יחד עם זאת, המשוכה אינה נמוכה כל עיקר; המדובר בעניינים שבעובדה, ולכאורה אף בטענות חדשות (וראיות חדשות) שלא הובאו בפני בית המשפט קמא, שהחלטתו לדחות את בקשת הרשות להתגונן כללה התייחסות ספציפית לראיות שונות.

ט.

לכך מצטרף השיהוי בהגשת הבקשה, אשר מהוה כשלעצמו עילה לדחייתה (רע"א 920/05 חסין אש תעשיות בע"מ נ' קוניאל אנטוניו (ישראל) בע"מ (לא פורסם, 28.3.05); עע"ם 8280/07 עיריית אשקלון נ' דן (לא פורסם, 27.5.08)). העובדה שבמשך חודשים מספר לא נקט המשיב בהליכים להוצאת פסק הדין לפועל אינה מפיגה את טעם השיהוי. סיכומו של דבר, אין בידי להיעתר לבקשה.