ע"א 2242/10 מ.ציג בע"מ נ. בנק דיסקונט לישראל בע"מ

מהי הדרך הדיונית המתאימה להשיג על החלטות בית המשפט המחוזי נשוא ההליך שבכותרת? זו השאלה המונחת לפניי.

1.

תחילתו של ההליך שבכותרת בתביעה בסדר דין מקוצר שהגיש המשיב (להלן: הבנק ) לבית-המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט מ' רניאל) בסך של כ- 5 מיליון ש"ח. התביעה הוגשה כנגד המבקשת 1, שהינה חברת בנייה שהקימה פרויקט בליווי פיננסי של הבנק, וכנגד המבקשים 2-3, שהינם בעלי מניותיה של המבקשת 1 וערבים לחובותיה. המבקשים ביקשו להתגונן מפני תביעת הבנק נגדם בטענות שונות. בהחלטתו מיום 12.12.2007 דחה בית-המשפט המחוזי את מרבית טענותיהם של המבקשים, וקבע בין היתר כי יחידת הדיור העשירית בפרויקט נמכרה רק ביום 18.12.2001, וכי רק מאותו המועד היתה למבקשת 1 זכות לקבל מהבנק את מסגרת האשראי הנטענת. בהתחשב בדחיית מרבית טענותיהם של המבקשים, קבע בית-המשפט המחוזי כי תינתן להם רשות להתגונן רק ביחס למקצת טענותיהם בסכום כולל של 447,519 ש"ח מסכום התביעה. בקשתם של המבקשים להתגונן לגבי היתרה בסך 4,599,414 ש"ח מסכום התביעה, נדחתה. ביום 24.12.2007 חתם בית-המשפט המחוזי על פסיקתא בהתאם להחלטה האמורה (להלן: ההחלטה והפסיקתא בגלגול הראשון של הפרשה ).

2.

המבקשים הגישו לבית-משפט זה ערעור על ההחלטה והפסיקתא האמורים (ע"א 294/08). הערעור נדון בפני הרכב שלושה (כבוד השופטים ע' ארבל, א' חיות וי' דנציגר). בפסק הדין מיום 13.1.2010 התקבל הערעור בחלקו, והדיון הוחזר לבית-המשפט המחוזי למתן פסיקתא חדשה. וכך נפסק:

"בהמלצת בית המשפט הסכימו הצדדים כי בנוסף לסוגיות שבהן ניתנה למערערים [המבקשים-ד.כ.ל] רשות להגן על פי ההחלטה נשוא הערעור, תינתן למערערים רשות להגן גם בכל הנוגע לטענות ההגנה שנדחו על ידי בית המשפט בהתבסס על הממצא שקבע ולפיו לפני יום 18.12.2001 לא נחתמו עשרה חוזים למכירת דירות בפרויקט. זאת, משהוברר כי על פי דו"ח המפקח מטעם המשיב [הבנק-ד.כ.ל], הנושא תאריך 28.8.2000, נחתמו לכאורה עשרה חוזים לפחות עד למועד עריכת אותו דו"ח. יתר חלקי החלטתו של בית המשפט קמא שאינם מבוססים על ממצא זה, יעמדו בעינם. ... בא כח המשיב יגיש פסיקתא מתאימה חדשה לחתימת בית משפט קמא נוכח האמור לעיל, עם העתק לבא כח המערערים שיוכל להתייחס לאמור בה בתוך 14 ימים מיום קבלתה. במקרה של חילוקי דעות בין הצדדים באשר לפסיקתא, יובא הדבר בפני בית המשפט קמא ויוכרע על ידו.

הערעור מתקבל, אפוא, בחלקו כמפורט לעיל.

...".

3.

בהתאם לפסק-דינו של בית-המשפט העליון, שבו בעלי-הדין להתדיין לפני בית המשפט המחוזי בחיפה בעניין בקשת הרשות להתגונן. ביום 17.2.2010 הכריע בית-המשפט המחוזי כי למבקשים תינתן רשות להתגונן בסך של 2,868,639 ש"ח, ואילו הבנק יהא זכאי ליטול פסק-דין בגין הסך הנותר של 2,178,294 ש"ח. סכומים אלה נקבעו לאחר שבית המשפט המחוזי בחן את טענות הצדדים באשר להשפעת שינוי הממצא בעניין מועד מכירתן של 10 הדירות בפרוייקט לצורך הזכאות לקבלת מסגרת אשראי מהבנק, כאמור בפסק-דינו של בית-המשפט העליון. ביום 14.3.2010 נתן בית המשפט המחוזי פסיקתא בעקבות החלטתו האמורה, לפיה על המבקשים לשלם לבנק את הסך של 2,178,294 ש"ח, תוך פירוט שיעור הריבית, הוצאות משפט ושכר-טירחת עורך-דין (להלן: ההחלטה והפסיקתא בגלגול השני של הפרשה ).

4.

המבקשים ביקשו להשיג על ההחלטה מיום 17.2.2010 ועל הפסיקתא מיום 14.3.2010 שניתנו בגלגולה השני של הפרשה. תחילה, הגישו השגתם לבית-משפט זה במסגרת ע"א 294/09. ביום 8.3.2010 קבעה כב' השופטת ארבל כי הליך זה אינו יכול לעמוד, וכי אם למבקשים ישנה השגה על מסקנתו החדשה של בית המשפט המחוזי, עליהם לנקוט בהליך חדש ומתאים. בהתחשב בכך, הגישו המבקשים את בקשת רשות הערעור שבכותרת. ביום 18.4.2010 ניתנה החלטתי לפיה התבקשו הצדדים להגיש עמדתם בשאלה מהי הדרך הדיונית המתאימה להשיג על החלטות בית המשפט המחוזי שניתנו בגלגולה השני של הפרשה. המבקשים טענו בתגובתם כי הגישו את בקשת רשות הערעור מטעמי זהירות בלבד, וכי לדעתם עומדת להם זכות ערעור על ההחלטות הנדונות. הבנק הותיר את שאלת ההליך המתאים לשיקול-דעת בית-המשפט.

5.

לאחר שעיינתי בדבר, באתי למסקנה כי דרך ההשגה המתאימה על ההחלטה והפסיקתא של בית-המשפט המחוזי בגלגול השני של הפרשה, היא באמצעות ערעור בזכות. החלטת בית-המשפט המחוזי מיום 17.2.2010 קבעה את הסכום החדש לגביו ניתנה למבקשים רשות להתגונן, וכן קבעה את הסכום החדש לגביו נדחתה בקשתם להגן. כל זאת לאחר שמיעת טענות הצדדים בדבר השלכותיו של הממצא שנקבע בפסק-דינו של בית-המשפט העליון בגלגולה הראשון של הפרשה. ההחלטה לדחות את בקשת הרשות להגן בחלקה ולקבלה בחלקה - היא לפי מהותה "החלטה אחרת" (ראו: יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 689 ואילך (מהדורה שביעית בעריכת ד"ר ש' לוין, 1995)). הפסיקתא מיום 14.3.2010 היא בגדר "פסק-דין" שניתן בעקבות ההחלטה בדבר הדחייה החלקית של בקשת הרשות להגן. המסקנה היא כי דרך ההשגה על הפסיקתא היא באמצעות ערעור בזכות, אשר במסגרתו ניתן להשיג גם על ההחלטה האחרת מיום 17.2.2010 שקדמה לפסק-הדין (ראו: תקנה 411 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; להלן: התקנות ).

6.

בהמשך לדברים האמורים, רואה אני להעיר כי בתגובתם לפניי, התייחסו המבקשים להחלטה מיום 17.2.2010 כ"פסיקתא", ככל הנראה בעקבות השימוש במונח זה במסגרת פסק-דינו של בית-המשפט העליון בגלגולה הראשון של הפרשה. בהתייחס למונח בו נקטו המבקשים ראוי להבהיר כי פסיקתא הינה בגדר תמצית של החלטה שניתנה, המפרשת את ההכרעה ללא הנימוקים (ראו: תקנה 198(א) לתקנות, וכן: זוסמן הנ"ל, בעמ' 523). לפיכך, ספק רב בעיניי אם ניתן לכנות את ההחלטה מיום 17.2.2010 כ"פסיקתא", באשר מדובר בהחלטה מנומקת שניתנה בעקבות פסק-דינו של בית-המשפט העליון. ההחלטה מיום 14.3.2010 היא שהוגדרה על-ידי בית-המשפט קמא כ"פסיקתא", והיא מהווה בנסיבות העניין פסק-דין שהערעור עליו בזכות כמבואר לעיל.

7.

אשר כל כן, ונוכח הטעמים האמורים, המסקנה המתבקשת היא כי דרך ההשגה המתאימה על החלטות בית-המשפט המחוזי נשוא ההליך, היא באמצעות ערעור בזכות. לפיכך, המזכירות תשנה את סיווג ההליך שבכותרת מרע"א לע"א. השינוי בסיווג ההליך משליך על דרך בירורו, כמו גם על שיעור האגרה והעירבון בגינו. לפיכך אני מחליטה כדלקמן:

א.

המבקשים (כעת-המערערים) ישלמו את הפרש האגרה נוכח השינוי בסיווג ההליך מרע"א לע"א תוך 14 ימים מעת המצאת החלטה זו, ולא – יימחק ההליך באין אגרה בלא צורך בהתראה נוספת.

ב.

סכום העירבון שהופקד בהליך שבכותרת בסך 20,000 ש"ח, נקבע בהתחשב בסיווגו (השגוי) של ההליך כרע"א. נוכח שינוי סיווגו של ההליך לע"א, ובהתחשב במהות ההליך ובהיקפו כמו-גם בשיעור העירבון שנקבע בשעתו במסגרת ע"א 294/10, אני רואה להעמיד את העירבון לאחר שינוי הסיווג הנדון, על סך של 30,000 ש"ח. בהתאם לכך, יפקידו המבקשים (כעת-המערערים) 10,000 ש"ח נוספים בגין ההליך שבכותרת בתוך 14 ימים מעת המצאת החלטה זו, ולא – יירשם ההליך לדחייה ללא צורך בהודעה נוספת.

ג.

בתוך אותו מועד, יגישו המבקשים [כעת-המערערים] למזכירות בית-המשפט 3 עותקים של הודעת-ערעור שתתוייק בתיק תחת כתב בקשת רשות הערעור שיוּצא מן התיק.

מאחר והמשיב הותיר את ההכרעה בשאלת סיווג ההליך לשיקול-דעת בית-המשפט, אין צו להוצאות בהליך שלפניי. המזכירות תתייק החלטה זו בתיקי השופטים שיישבו בדין.