פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
1581/14
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקשים:
1.
ROSHEN
Confectionery Corporation
תאגיד מאוקראינה
2. דילר בי.אמ.די. אינטרנשיונל בע"מ
3.
Kharkov Biscuit Factory
תאגיד מאוקראינה
4. דולינה גרופ בע"מ
5. לטפוד בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1.
Joint Stock
Company Krasnyi Octybar
תאגיד מרוסיה
2.
Open-Type Joint Stock
Company Rot Frony
תאגיד מרוסיה
3. בטר צ'ויס בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי תל אביב בת"א
039738-12-13
ו- 22991-01-14 שניתנה ביום 20.02.2014 על ידי כבוד השופט גדעון גינת
בשם המבקשות 2-1:
עו"ד גיא קדם
בשם המבקשות 5-3:
עו"ד קיריל שפר
בשם המשיבות 2-1
:
עו"ד צבי חוברס
בשם המשיבה 3:
עו"ד יהודית קורן
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטת
בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 20.2.2014 (כב' השופט ג' גינת ), בגדרה נדחתה בקשתן של המבקשות לסעדים זמניים האוסרים על המשיבות לאכוף את זכויותיהן מכוח סימני המסחר הרשומים על שמן.
רקע והשתלשלות ההליכים
1.
המבקשות 1 ו-3 הינן תאגידים אוקראיניים העוסקים בייצור ממתקים, שוקולדים ומגדנות, והמבקשות 2 ו-4 הינן נציגות התאגידים ויבואניות מוצרי המבקשות 1 ו-3, בהתאמה, לישראל. המבקשת 5 הינה המשווקת הבלעדית בישראל של מוצרי חברת LAIMA
הלטבית. המשיבות 1 ו-2 הינן חברות זרות לייצור ממתקים ומגדנות מרוסיה, והמשיבה 3 הינה הנציגה והיבואנית הבלעדית של מוצריהן בישראל.
2.
בלב הסכסוך שלפנינו מצויים ארבעה סוגי ממתקים ושאלת תוקף סימני המסחר שהמשיבות רשמו עליהם.
ממתקים אלו יוצרו, נמכרו ושווקו בימי ברית המועצות לשעבר על ידי מפעלים בבעלות ממשלתית בהתאם להנחיות השלטון המרכזי
ולפי תקן ממשלתי אחיד. עם נפילת ברית המועצות הופרטו המפעלים, והמשיכו לייצר ולשווק בנפרד את אותם סוגי ממתקים במדינות השונות שהיו בעברן חלק מברית המועצות.
3.
לפי כתב התביעה והבקשה לסעדים זמניים, המבקשות 1 ו-3 החלו לייצר ממתקים אלו מאמצע המאה ה-20, תחת השלטון המרכזי בברית המועצות לשעבר. המבקשות 2 ו-4 מייבאות את הממתקים הנ"ל לישראל החל משנת 2003. עוד קודם לכן, מאמצע שנות ה-90, יובאו ממתקי המבקשת 1 לשוק הישראלי על ידי גורם אחר.
4.
בשנת 2005 המשיבות 1 ו-2 רשמו סימני מסחר על הממתקים מושא התביעה (סימני מסחר מס' 184179, 182759, 182758 ו-182763). אולם, רק בשנת 2013, כשמונה שנים לאחר רישום סימני המסחר, המשיבות החלו להשתמש בסימני מסחר אלו ופנו
ללקוחות המבקשות בטענה כי המבקשות מפרות את סימני המסחר שלהן. לפי הנטען בכתב התביעה ובבקשה,
פניות אלו לוו באיומים בנקיטת הליכים משפטיים כנגד הלקוחות של המבקשות, האשמתם בהפרת סימני מסחר, גניבת עין, הטעיית הצרכן ועוד, והלקוחות נדרשו להימנע ממכירת מוצרי המבקשות. בעקבות פניות אלו, כך נטען, הלקוחות הפסיקו למכור את מוצרי המבקשות.
יובהר כי המשיבות לא הגישו תביעה בעילה של הפרת סימני מסחר ישירות נגד המבקשות, והפניה שלהן בטענה להפרת סימני המסחר נעשתה אל לקוחות המבקשות בלבד.
5.
המבקשות הגישו לבית משפט קמא שתי תובענות בגדרן עתרו למתן סעד הצהרתי לפיו הן אינן מפרות את סימני המסחר של המשיבות, ואינן מעוולות כלפי המשיבות על פי כל דין אחר. התובענה הראשונה, הוגשה על ידי המבקשות 2-1 ביום 19.12.2013, והתובענה השנייה הוגשה על ידי המבקשות 5-3 ביום 12.1.2014.
בד בבד הגישו המבקשות בקשה למתן סעדים זמניים הכוללים צו מניעה זמני שימנע מהמשיבות לפנות ללקוחותיהן – או לכל גורם אחר הנמצא עם המבקשות ביחסים עסקיים בישראל – ולטעון כביכול שהמבקשות מפרות את סימני המסחר של המשיבות או מעוולות כלפיהן בדרך אחרת. כן נתבקש צו עשה שיורה למשיבות להודיע
לגורמים שפנו אליהם בעבר כי הן חוזרות בהן מטענותיהן כלפי המבקשות.
6.
לאחר דיון במעמד הצדדים, דחה בית משפט קמא בהחלטתה קצרה מיום 20.2.2014 את כל הבקשות לסעדים זמניים. נקבע כי המחלוקת דורשת בירור עובדתי ומשפטי מקיף ואין זה ראוי ש בית המשפט
יתערב בשלב המקדמי. כמו כן, קבע בית משפט קמא שאין מקום להתערבות בנוסח הפניות של המשיבות ללקוחות המבקשות, ככל שמדובר ב"דיווח אמת " (הדגשה במקור – י"ע) על הליכים משפטיים תלויים ועומדים.
עוד נקבע בהחלטה, כי יש "להקפיא" את הדיון בתובענות העיקריות עד להכרעת רשם סימני המסחר בשאלת תוקף סימני המסחר מושא הדיון.
על החלטה זו נסבה הבקשה שבפניי.
7.
אציין, כי סמוך לפניית המבקשות 5-3 ל בית משפט קמא, המבקשות הגישו בקשה לרשם סימני המסחר למחיקת סימני המסחר הנ"ל וכי ההליך בפני הרשם עודנו תלוי ועומד.
תמצית טענות המבקשות
8.
טענותיהן של המבקשות בעתירות דנן נחלקות לשלושה מוקדים עיקריים. ראשית, המבקשות שוללות את תוקפם של סימני המסחר. לטענתן, המדובר בסימנים גנריים, או לכל הפחות תיאוריים, שנרשמו שלא כדין ובחוסר תום לב. שנית, המבקשות גורסות כי אינן מפרות את סימני המסחר של המשיבות, בשל הבדלים גראפיים ומהותיים בין הסימנים. שלישית, המבקשות תוקפות את התנהלותן של המשיבות, שבמשך שמונה שנים לא עשו כל שימוש בסימני המסחר ואך כעת מצאו לפנות ישירות אל לקוחותיהן של המבקשות. בהקשר זה, המבקשות מצביעות על מספר פגמים שנפלו בהתנהלות המשיבות, וטוענות כי אלו עולים לכדי שלל עוולות כלפיהן.
בהתייחס לבקשה שבפני, המבקשות סבורות כי התקיימו התנאים למתן הסעדים הזמניים. לטענתן, הסעדים המבוקשים הכרחיים כדי למנוע מהמשיבות להמשיך ולפנות ללקוחות של המבקשות ובכך להגדיל הפגיעה במבקשות, וכן כדי לשמר את המצב הקיים מזה כעשור בו המבקשות והמשיבות פועלות במקביל בשוק הישראלי.
9.
כפי שעולה מתגובתן של המשיבות ב בית משפט קמא, לשיטתן יש לדחות על הסף את התובענות ואת הבקשה לסעדים זמניים. המשיבות פעלו לפי זכותן שבדין, ואין למבקשות עילת תביעה מכוח דיני סימני המסחר או מכוח כל דין אחר, עליה הן יכולות לבסס את עתירתן. עוד נטען כי הבקשה לסעדים זמניים הוגשה בשיהוי קיצוני נוכח חלוף השנים מאז נרשמו סימני המסחר.
דיון והכרעה
10.
בפתח דברי אציין כי בעתירה זו התהפכו היוצרות. על פי רוב, בעל סימן המסחר הרשום הוא שתובע בעילה של הפרת סימן מסחר והוא שעותר למתן צו מניעה זמני שימנע מהמפר להמשיך בהפרתו. אולם במקרה דנן המבקשות הן אלו שהפרו לכאורה את סימני המסחר, והן שהגישו תובענה ועתרו למתן סעדים זמניים.
"היפוך תפקידים" זה מסביר מדוע המבקשות משתמשות כחרב, בטענות אשר במצב הדברים הרגיל מהוות טענות הגנה בתביעה להפרת סימן מסחר (לפירוט טענות הגנה מקובלות בתביעה להפרת סימן מסחר רשום, ראו: עמיר פרידמן סימני מסחר: דין, פסיקה ומשפט משווה כרך ב 898-853 (מהדורה שלישית, 2010) (להלן: פרידמן ). לפירוט טענות ההגנה בהליך הבקשה לסעד זמני שמבקש בעל סימן המסחר, ראו: פרידמן כרך ב, בעמ' 952-940).
ומכאן לבקשה שלפני.
11.
בעניין שלפנינו סבה המחלוקת סביב ארבעת סימני מסחר שרשמו המשיבות.
סעיף 64 לפקודת סימני המסחר מסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972 (להלן: הפקודה )
קובע כי " העובדה שפלוני רשום כבעל סימן המסחר ראיה לכאורה לתוקף הרישום המקורי של סימן המסחר [...]" (הדגשה הוספה – י"ע). רישום סימן המסחר מהווה ראיה
לכאורה בלבד , ואינו מונע מהמבקשות לנסות ולשלול את תוקפו של סימן המסחר, אך עליהן נטל השכנוע כי הסימן לא היה כשיר לרישום מלכתחילה או כי מתקיימת עילה למחיקתו (בג"ץ 144/85 קליל, תעשיות מתכת אל-ברזליות בע"מ נ' רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר , פ"ד מב(1) 309, 318 (1988); ע"א 7919/11 חברת מעדני הצפון בע"מ נ' גואטה , פסקה 10 לפסק דיני (16.6.2013) (להלן: סופר באבא ) ). אוסיף, שאמנם המבקשות רשאיות, כפי שאכן עשו, לפנות לרשם סימני המסחר בבקשה למחיקת הסימן, אך כל עוד סימני המסחר רשומים על שמן של המשיבות 1 ו-2 נותרת החזקה על כנה (ע"א 8513/02 KANGARO INDUSTRIES נ' שבו מכשירי כתיבה בע"מ , פסקה 7 להחלטה (26.12.2002)).
זכות לכאורית זו קמה גם אם אקבל את טענת המבקשות כי מדובר בשם תיאורי. ההגנה שיש לתת לסימן מסחר תיאורי אמנם מוגבלת אך בשלב זה נקודת המוצא היא כי רישום סימני המסחר הוא בתוקף (השוו רע"א 6012/02 לחם חי בע"מ נ' י. את א. ברמן בע"מ (מאפית ברמן) (23.9.2002) (להלן: לחם חי), שם נתקבל הערעור וניתן צו מניעה זמני לטובת בעל סימן המסחר).
12.
בהינתן הזכות הלכאורית של המשיבות, נוכח רישום סימני המסחר, עולה השאלה האם במסגרת הבקשה לסעדים זמניים יכול בית המשפט להידרש לשאלת תוקף סימני המסחר. על כך השיב בית משפט זה בחיוב:
"אין בעיניי כל מניעה שהערכאה הדיונית תעריך כבר בשלב הדיון בבקשה לסעדים זמניים את סיכויי התביעה תוך התייחסות לטענת ההגנה האמורה (אופיו התיאורי של סימן המסחר) וזאת על בסיס לכאורי ובזהירות המתבקשת נוכח העובדה כי מדובר בהליך ביניים" (החלטת השופטת חיות ב רע"א 8055/08 ניו ג'ינס נ' רנאור אופנה ייצור ושיווק (1993) בע"מ (2.4.2009)
בפסקה 5 (להלן: עניין
ניו ג'ינס ) .
עם זאת, במסגרת הסעד הזמני בית המשפט לא בוחן בדקדקנות את תוקפו של סימן המסחר, באשר נקודת המוצא הינה כי רישום סימן המסחר תקף וראוי להגנה (עניין
לחם חי ). הליך הבקשה לסעדים זמניים מתאפיין בדחיפות וכולל דיון ברמה לכאורית בלבד, ובמצב הדברים הרגיל, אינו מתאים לבירור יסודי של השאלות המורכבות הכרוכות ברישום הסימן המסחרי. נוכח זכותו הלכאורית של בעל הסימן המסחר בשלב המקדמי, על הנתבע להוכיח בראיות משכנעות שהסימן המסחרי נרשם שלא כדין, שאז נדרש בית המשפט , עוד בשלב הסעד הזמני, לבחון ברמה הלכאורית את כשרותו של סימן המסחר כחלק מבחינת סיכויי העתירה (השוו לקביעתו של השופט (כתוארו דאז) גרוניס לגבי תקיפת פטנט רשום ברע"א 920/05 חסין אש תעשיות בע"נ נ' קוניאל אנטוניו ישראל בע"מ , פסקה 4 להחלטה והאסמכתאות שם (28.3.2005); גישה זו עולה גם מהאופן בו נבחנת טענת חוסר כשירות סימן רשום, כטענת הגנה בהליך בו בעל הסימן הוא שמבקש סעד זמני. פרידמן
כרך ב, בעמ' 935-934 ו-948-947).
13.
המקרה שבפנינו אינו נופל לגדר אותם מקרים חריגים.
בשלב הנוכחי, וכפי שעולה מפרוטוקול הדיון שהתקיים ב בית המשפט המחוזי, לא עמדו המבקשות בנטל השכנוע הנדרש לסתירת תוקפם של סימני המסחר ברמה הלכאורית, ולא הציגו ראיות משכנעות השוללות את כשרות הרישום (כך, לדוגמה, הסוגיה של הנעשה בשווקים אחרים בעולם נותרה ללא מענה מצד המבקשות - עמ' 6-5 לפרוטוקול).
14.
העובדה כי רק בחלוף שמונה שנים מרישום סימני המסחר החלו המשיבות לאכוף זכויותיהן, וגם אז לא על ידי פנייה ישירה למבקשות אלא באמצעות מכתבי "התראה" ללקוחות המבקשות, אכן מעלה תמיהה. ככלל, לנושא השיהוי יש חשיבות בשלב של סעד ביניים גם כאשר בזכות קניין עסקינן, לאור השיקול של שמירה על המצב הקיים (השוו רע"א 5240/92 חלמיש חברה ממשלתי עירונית לשיקום הדיור בת"א-יפו בע"מ נ' אשרז עיבוד נתונים בע"מ , פ"ד מז(1)45, 50 (1992)). אולם שעה ששני הצדדים השתהו, וגם המבקשות לא הגישו התנגדות או בקשה למחיקת סימני המסחר במשך שמונה השנים שחלפו ממועד הרישום, לא מצאתי כי בשיהוי זה כשלעצמו יש בכדי להצדיק מתן סעדים זמניים לזכות המבקשות. עמדה זו מתבקשת גם נוכח הגישה לפיה לא בנקל בית המשפט
יקבל טענה בדבר שיהוי כנגד זכות קניין (לדחיית טענת שיהוי כנגד זכות קניין ראו, לדוגמה, ע"א 5793/96 חיים נ' חיים , פ"ד נא(5) 625, 635 (1997); ע"א 4682/92 עזבון המנוח שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ , פ"ד נד(5) 252, 282 והאסמכתאות שם (2000) .
בית המשפט
המחוזי ציין בהחלטתו כי ככל שהמשיבות עמדו על זכותן בתום לב ותוך מחויבות למצב המשפטי הקיים, פנייתן אל לקוחות המבקשות אינה פסולה כשלעצמה. השאלה אם עמידה על זכות מכוח סימן מסחר יכול ותיעשה בחוסר תום לב, והאם זהו המצב שלפנינו, מצריכה בירור עובדתי ומשפטי מעמיק יותר.
17.
לעניין מאזן הנוחות, טוענות המבקשות כי הסעדים הזמניים המבוקשים נועדו לשמור על המצב שהיה קיים במשך שנים טרם החלו המשיבות לפנות ללקוחות המבקשות, ובו פועלות בשוק הישראלי מספר חברות במקביל. גם אם נקבל תיאור זה של המצב הקיים, המתעלם מזכותן הלכאורית של המשיבות, מולו ניצב שיקול רב משמעות אחר והוא זכותן של המשיבות לשימוש ייחודי בסימני המסחר הרשומים (סעיף 46 לפקודה; השוו פרידמן כרך ב, בעמ' 938).
כמו כן, אין לומר כי הנזק שעלול להיגרם למבקשות כתוצאה מדחיית בקשתן הינו בלתי הפיך. הנזק ניתן לכימות כלכלי ולפיצוי כספי הולם, ולמבקשות שמורה הזכות לתבוע פיצויים אם יזכו בהליך העיקרי או אם יעלה בידן לבטל את הסימן המסחרי בהליך המתנהל בפני רשם סימני המסחר.
18.
לא נעלמה מעיני טענת המבקשות כי כל עוד לא ניתן צו המורה למבקשות להפסיק "לאיים" על לקוחותיהן, מוצריהן אינם נמכרים ובפועל המשיבות דוחקות אותן מהשוק. לטענתן, גם אם יורה רשם סימני המסחר על מחיקת הסימנים הנ"ל תעמודנה בפני שוקת שבורה.
המבקשות לא הניחו תשתית לחשש זה, ודי בכך כדי לדחות הטענה. לכך יש להוסיף כי גם אם מאזן הנוחות נוטה לטובתן של המבקשות, הן לא הוכיחו כאמור את התנאי הראשון למתן סעד זמני והוא קיומה של זכות לכאורה. בין שני השיקולים קיימת נוסחת איזונים המוכרת בפסיקה כ" מקבילית הכוחות" . לפיה, ככל ש בית המשפט
יתרשם כי סיכוייו של מבקש הסעד לזכות בתביעתו גבוהים, כך יקל בדרישת מאזן הנוחות ולהיפך (רע"א 3533/09 נציגות הבית המשותף נ' עיון , פסקה 7 לפסק דינה של השופטת ארבל והאסמכתאות שם (1.9.2009)).
19.
ולבסוף, אזכיר כי על דרך הכלל לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בנוגע לבקשות למתן סעדים זמניים, ואין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בהחלטות ביניים מסוג זה (עניין ניו ג'ינס , פסקה 5 להחלטה והאסמכתאות שם; רע"א 2047/13 אניפ בע"מ נ' אילן אופיר , פסקה 9 להחלטה והאסמכתאות שם (5.5.2013); פרידמן כרך ב, בעמ' 932 והאסמכתאות שם). הדברים נכונים במיוחד במקרה דנן, שבו מתן הסעדים הזמניים משמעו התערבות רבה יותר בזכותן הלכאורית של המשיבות מכוח סימני המסחר.
19.
הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו כל עוד לא יוסכם אחרת או כל עוד מי מהמבקשות לא תודיע אחרת, לא יוגשו כתבי הגנה ולא יתנהלו הליכי ביניים בין הצדדים עד למתן הכרעת רשם סימני המסחר במחלוקת לגבי תוקף סימני המסחר. משכך, איני נדרש להחלטת בית משפט קמא "להקפיא" את הדיון בפניו עד להכרעת רשם סימני המסחר בשאלת תוקף סימני המסחר מושא הדיון.
20.
אשר על כן, הבקשה נדחית, ומשלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ב בניסן התשע"ד (22.4.2014).
ש ו פ ט