רע"א 3701/20ROSHEN CONFECTIONERY CORPORATION נ. JOINT STOCK COMPANY KRAS

1.

במוקד הבקשה שלפניי עומדים שלושה סימני מסחר לא מעוצבים אשר כתובים באותיות קיריליות ומסמנים מוצרי ממתקים ומגדנות (להלן: סימני המסחר או הסימנים ). שניים מהסימנים הם בבעלות המשיבה 1 ואחד מהם בבעלות המשיבה 2. בעבר, שימשו הסימנים לסימון מוצרים שיוצרו בהתאם לתקינה הממשלתית בברית המועצות והן המבקשת 1, הן המשיבות עשו בהם שימוש. לאחר התפרקות ברית המועצות, החלו יצרני ממתקים להתחרות על נתחי שוק ופעלו, בין היתר, לרישום סימני המסחר בהם עשו שימוש במדינות שונות. כך, בשנת 2005 הגישו המשיבות בקשה לרישום הסימנים – אשר באותה עת כבר היו רשומים על שמן ברוסיה – בפנקס סימני המסחר. המבקשת 1, חברה אוקראינית לייצור ממתקים, רשמה אף היא, כעולה מקביעת הערכאות הקודמות, סימני מסחר דומים או זהים לאלו של המשיבות, באוקראינה ובקירגיסטן (המבקשת 2 היא היבואנית הבלעדית של מוצרי המבקשת 1 בישראל). בשנת 2013 החלו המשיבות לפנות ללקוחות המבקשות בטענה כי המבקשות מפרות את סימני המסחר שלהן וכי על הלקוחות להימנע ממכירת מוצרי המבקשות (בעניין זה מנוהל הליך משפטי שהגיע גם לפתחו של בית משפט זה, וראו: רע"א 1581/14 ROSHEN Confectionery Corporation

נ'

Joint Stock Company Krasnyi Octybar

(22.4.2014)). ביום 17.9.2014 – כעשור לאחר רישום סימני המסחר ומבלי שהמבקשות הגישו לרשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר (להלן: הרשם או רשם סימני המסחר ) הודעת התנגדות לגבי הסימנים – הגישו המבקשות (לצד שלוש מבקשות נוספות, המשיבות הפורמאליות 5-3) בקשות למחיקת סימני המסחר לפי סעיפים 38(א) ו-39(א1) לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972 (להלן: הפקודה ), בטענה שהמשיבות הגישו את הבקשות לרישום סימני המסחר בחוסר תום לב (להלן: בקשת המחיקה ). לחלופין, עתרו המבקשות להגבלת השימוש בסימני המסחר לפי סעיף 21 לפקודה.

2.

ביום 16.10.2018 דחתה הפוסקת בקניין רוחני י' שושני כספי את בקשת המחיקה. צוין כי אין חולק על כך שהתקופה להגשת התנגדות לפי סעיף 39(א) לפקודה, קרי 5 שנים מיום רישום הסימנים, תמה זה מכבר, ולפיכך יש לקבל את טענת המשיבות בדבר התיישנותן של כלל עילות המחיקה למעט עילת חוסר תום הלב לפי סעיף 39(א1) לפקודה. בהקשר אחרון זה קבעה הפוסקת כי המבקשות לא הצליחו להרים את הנטל להוכיח שהבקשות לרישום הסימנים הוגשו שלא בתום לב. נקבע כי בנסיבות המקרה לא קמה למשיבות החובה ליידע את רשם סימני המסחר על קיומם של יצרנים מתחרים מברית המועצות. טענות מסוג זה, כך נקבע, היו צריכות להתברר במסגרת הליך של התנגדות מטעם המבקשות לרישום סימני המסחר. עוד נקבע, בין היתר, כי מהעובדה שהסימנים רשומים על שם המשיבות אף בארץ מוצאן, ניתן ללמוד על תום ליבן בעת הגשת הבקשה לרישום הסימנים וכי מחומר הראיות לא הוכח שהמשיבות ניסו לנכס לעצמן סימן מסחר בלתי כשיר לרישום. כן נקבע כי משלא הוכח חוסר תום לב כאמור, אין מקום להגביל את היקף ההגנה שמוקנית למשיבות מכוח סעיף 21 לפקודה.

3.

על החלטה זו הגישו המבקשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (יוער כי שלוש המבקשות הנוספות שהיו צד להליך לפני הפוסקת לא ערערו על החלטתה זו). ביום 7.5.2020 דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ת' אברהמי ) את הערעור בגדרי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. נקבע שמסקנת הפוסקת שלפיה לא עלה בידי המבקשות להוכיח כי הבקשות לרישום הסימנים נגועות בחוסר תום לב המצדיק את מחיקתם שנים ארוכות לאחר רישומם, בדין יסודה. כמו כן צוין כי המבקשת 1 פעלה אף היא במדינות שונות לרישום הסימנים. אשר להגבלת השימוש בסימנים מכוח סעיף 21 לפקודה נקבע כי "לא נראה כי יש לעשות בסעיף זה שימוש לצורך הרחבה דה-פקטו של העילה היחידה בה ניתן לעתור למחיקת סימן בחלוף חמש שנים מרישומו" (סעיף 38 לפסק הדין), ומכל מקום בהינתן הממצאים העובדתיים של הפוסקת לא מצא בית המשפט המחוזי להתערב אף בסוגיה זו.

4.

מכאן בקשת הרשות לערער שלפניי. לטענת המבקשות המקרה דנן מעלה שאלות עקרוניות בדבר חובת תום הלב והיקף חובת הגילוי הנדרש במעמד הגשת בקשה לרישום סימן מסחר. כך, נטען כי מאחר שהסימנים הם גנריים או לפחות תיאוריים, על המשיבות חלה חובת תום לב מוגברת והיה עליהן ליידע את הרשם בעת הגשת הבקשות לרישום סימני המסחר על פרטים נוספים הנוגעים, בין היתר, לכשירות הסימנים ולרקע ההיסטורי הרלוונטי העומד מאחוריהם. בנוסף, נטען כי במקרה דנן מתעוררת שאלה עקרונית בדבר היחס שבין סעיף 21 לבין סעיף 39(א1) וכי על בית המשפט לקבוע אם הגבלת השימוש בסימן מסחר אפשרית אף בחלוף 5 שנים ממועד רישום הסימן. עוד נטען כי הימנעות מקבלת הבקשה, עשויה להביא לעיוות דין חמור למבקשות שכן הלכה למעשה החלטת הפוסקת מדירה אותן מהשוק הישראלי לאחר שפעלו בו, לטענתן, למעלה מ-25 שנים.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער "בגלגול שלישי" תינתן במשורה, מקום שבו מתעוררת שאלה עקרונית כללית החורגת מעניינם של הצדדים או כאשר הימנעות ממתן רשות ערעור תגרום למבקש עיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). כך הם הדברים גם כאשר מדובר בבקשת רשות לערער ב"גלגול שלישי" על החלטה של רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, בשים לב למאפייניו ומומחיותו המקצועית (רע"א 3671/20 כהן נ' רשות הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר , פסקה 5

(15.7.2020); רע"א 1867/17 NOVARTIS AG

נ' רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר , פסקה 7 (8.11.2017)). הבקשה דנן אינה עומדת באמת המידה האמורה. תחילה, בכל הנוגע לשאלת חובת תום הלב שחלה על המשיבות לפי סעיף 39(א1) לפקודה, הרי שחרף הניסיון לשוות לבקשה אצטלה עקרונית, טענות המבקשות מכוונות כולן לקביעות העובדתיות הקונקרטיות וליישום הדין בנסיבות העניין. בכל הנוגע לשאלה שהעלו המבקשות בדבר היחס שבין סעיף 21 לפקודה לבין סעיף 39(א1) לפקודה, הרי שכל שנקבע בהחלטת הפוסקת בהקשר זה הוא כי בנסיבות המקרה, ומשלא עמדו המבקשות בנטל להוכיח חוסר תום לב, אין מקום לעשות שימוש בסעיף 21 לפקודה. המבקשים העלו טענתם זו גם לפני בית המשפט המחוזי, שהתייחס לסוגיה, אך ציין במפורש שלא מצא להתערב בהחלטת הפוסקת בשאלה זו נוכח הממצאים העובדתיים שהובאו בה. קביעות אלו נוגעות אפוא ליישום הדין בנסיבות המקרה, בהתבסס על התשתית העובדתית שהונחה לפני הפוסקת, ואין בהן כדי להקים עילה למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי". לבסוף, לא מצאתי שבנסיבות העניין עלה בידי המבקשות להראות כי נגרם להן עיוות דין המצדיק בירור נוסף לפני ערכאה זו.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.