עע"מ 8595/17 מוחמד מוסא חסן פלאח נ. הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה - מחוז ה

בקשה לסעד זמני בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט א' קולה ) בעת"מ 21511-02-17 מיום 27.9.2017, בגדרו נדחתה עתירתם של המבקשים, ונקבע כי לא נפל כל פגם מהותי הנוגע לתכנית איחוד וחלוקה של המקרקעין נושא העתירה.

רקע

1.

המבקשים והמשיב 5 (להלן: המשיב ) הם שישה אחים המחזיקים בזכויות ב"מושאע" של כ-350 דונם המורכבת ממספר רב של חלקות מאדמות הכפר רומת אלהיב (להלן: המקרקעין ) . המבקשים מחזיקים ב-5/6 מהמקרקעין והמשיב מחזיק ב-1/6 מהמקרקעין.

2.

המשיב הגיש תכנית איחוד וחלוקה ללא הסכמת הבעלים (תכנית מפורטת מס' ג/21423, להלן: התכנית ) , לוועדה המקומית לתכנון ובנייה "הגליל המזרחי" (המשיבה 6, להלן: הוועדה המקומית "הגליל המזרחי" ) וכן לוועדה המקומית לתכנון ובנייה "יזרעאלים", זאת, מאחר והמקרקעין נושא התכנית נמצאים בתחום השיפוט של שתי הוועדות המקומיות. המבקשים התנגדו לתכנית בטענה שבגדרה מועברים שטחים וחלקים מחלקותיהם הנמצאים בחזקתם ובשימושם – לבעלים אחרים. התנגדות המבקשים נדחתה על ידי הוועדות המקומיות והתכנית הועברה למשיבה 1 (להלן: הוועדה המחוזית ) אשר, חרף התנגדות נוספת שהגישו המבקשים, אישרה את התכנית ופרסמה אותה בילקוט הפרסומים. כנגד החלטה זו הגישו המבקשים ביום 22.10.2015 עתירה בבקשה לביטול התכנית לבית המשפט המחוזי (עת"מ 45257-10-15, להלן: העתירה הראשונה ). בטרם ניתן פסק הדין בעתירה הראשונה הגיש המשיב בקשה לאישור תכניות לצרכי רישום 1792/16 ו-1793/16 (להלן: התצ"רים ) , שאושרו על ידי הוועדה המקומית "הגליל המזרחי" ביום 30.12.2015. ביום 25.1.2016 ניתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים בעתירה הראשונה לפיהן הדיון בתכנית יוחזר לוועדה המחוזית על מנת לתת למבקשים הזדמנות נוספת להציג את התנגדותם. טרם הכריעה הוועדה המחוזית בהתנגדות המבקשים, הגישו המבקשים עתירה נוספת (עת"מ 21920-12-16, להלן: העתירה השנייה ) , ובגדרה ניתן צו מניעה האוסר על מימוש וביצוע התצ"רים עד למתן החלטה על ידי הוועדה המחוזית. לאחר דיון בהתנגדות המבקשים, ולאחר שהוגשו חוות דעת שמאיות מטעם הצדדים ומטעם שמאי הוועדה, החליטה הוועדה המחוזית ביום 25.1.2017 על דחיית התנגדות המבקשים ואישרור התכנית. כנגד החלטה זו, וכנגד החלטת הוועדה המקומית "הגליל המזרחי" לאשר את התצ"רים, הגישו המבקשים עתירה שלישית במספר ( עת"מ 21511-02-17 , להלן: העתירה השלישית ) , היא העתירה נושא הערעור והבקשה דנן.

3.

בעתירה השלישית נטען, בין היתר, כי נפלו פגמים כאלו ואחרים באופן פעולתה של הוועדה המחוזית וכן כי התצ"רים אושרו על ידי הוועדה המקומית "הגליל המזרחי" בחוסר סמכות וזאת משני טעמים: ראשית, היות ובעת אישורן הייתה התכנית תלויה ועומדת בפני הוועדה המחוזית, ושנית, מכיוון שחלקו של המקרקעין נמצא בשטחה של הוועדה המקומית "יזרעאלים".

4.

בפסק דינו מיום 27.9.2017, דחה בית המשפט המחוזי את טענות המבקשים בעתירה השלישית. בתוך כך נקבע כי לא נפל כל פגם בדחיית התנגדות המבקשים ואשרור התכנית, שכן החלטת הוועדה המחוזית ניתנה לאחר בדיקה יסודית של החלופה שהציעו המבקשים ולאחר שקיבלה הסבר מגורם מקצועי ניטראלי. עוד נקבע כי מעת שאושרה התכנית ופורסמה בילקוט הפרסומים תוקפה הוא כשל חיקוק וכי ההליכים שנקטו המבקשים לא הביאו לביטולה אלא לעיכוב ביצועה בלבד. לעניין התצ"רים, קבע בית המשפט כי משלא נפל כל פגם באישור התכנית, לא נפל כל פגם מהותי גם באישור התצ"רים – הליך טכני במהותו. עם זאת, הוסיף בית המשפט כי נפל פגם טכני באישור התצ"רים, שלא הובאו לאישור נוסף על ידי הוועדה המקומית "יזרעאלים", והורה ליו"ר הוועדה להגיש את האישור כנדרש.

5.

המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להגשת ערעור, ובגדרה ביקשו צו לפיו לא תעשה כל פעולה למימוש או ביצוע התכנית או לאישור התצ"רים עד להגשת הערעור. מתגובות המשיבים לבקשה זו עלה כי עד לאותו מועד אושרו התצ"רים, והפעולה היחידה שטרם בוצעה הינה רישום החלקות בהתאם לתכנית. בהחלטתו מיום 25.10.2017 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה מן הטעם שהמבקשים לא הצביעו על נזק בלתי הפיך אשר עלול להיגרם להם. זאת בעוד שנמצא כי לעומת זאת, למשיב ובני משפחתו נגרם נזק מתמשך לנוכח התמשכות ההליכים בעניינם, שבמהלכם לא היה באפשרותם לקדם את בקשותיהם להקמת מבני מגורים על החלקות שהוקצו להם.

הבקשה לסעד זמני והתגובות לה

6.

ביום 5.11.2017 הגישו המבקשים ערעור על פסק הדין. ביום 17.12.2017 הגישו המבקשים את הבקשה שלפניי, בגדרה הם מבקשים כי המשיב 3 לא יערוך כל שינוי ברישום המקרקעין נושא העתירה, בהתאם לפסק הדין, וכן כי יינתן צו מניעה זמני האוסר על הוועדה המקומית "גליל מזרחי" להוציא היתר בנייה במקרקעין ועל המשיב מלעשות כל דיספוזיציה או בנייה במקרקעין. המבקשים טוענים כי סיכויי הערעור טובים, שכן בעניינם מתעוררות שאלות בסיסיות הנוגעות לסמכותן של הוועדה המקומית "הגליל המזרחי" והוועדה המחוזית, וכן לחוסר סבירותן של ההחלטות שקיבלו השתיים בעניינם של המבקשים. המבקשים מוסיפים וטוענים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, שכן לו יבוצע שינוי הרישום בהתאם לתכנית, יוכל המשיב לערוך שינויים במקרקעין, לרבות ביצוע עבודות בנייה ומכירת קרקעות, מה שיגרום למבקשים נזק בלתי הפיך. לשיטתם, עיכוב הרישום למשך מספר חודשים נוספים לא יגרום למשיב נזק שלא יהיה ניתן לתיקון באמצעות סעד כספי.

7.

המשיב בתגובתו מיום 25.12.2017 טען כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, בתוך כך ציין המשיב כי לאחר מתן פסק הדין התצ"רים אושרו כדין גם על ידי הוועדה המקומית "יזרעאלים", ולמעשה בכך בוצעו כל חלקיו של פסק הדין למעט רישום המקרקעין בהתאם לתכנית. המשיב טוען כי הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע הוגשו בשיהוי ניכר ובחוסר תום לב על מנת להפעיל עליו לחץ וללא כל הצדקה משפטית. לשיטתו, לא נפלה בפסק הדין כל טעות המצדיקה את התערבות ערכאת הערעור. אשר למאזן הנוחות, המשיב טוען כי המבקשים לא הוכיחו כי יגרם להם כל נזק ממשי, וודאי לא נזק בלתי הפיך. מנגד, לטענתו, התנהלותם של המבקשים גורמת לו נזק ומונעת ממנו ומצאצאיו לממש את זכותם על הקרקע בהתאם לתכנית כבר שנים רבות, והענות לבקשה לעיכוב ביצוע תגביר את הנזק שנגרם להם. המשיב מוסיף כי טרם החל בבנייה, אולם לגישתו אף אם תחל בנייה, אין בכך כדי ליצור מצב בלתי הפיך.

8.

הוועדה המקומית "גליל מזרחי" הודיעה כי היא ביצעה את כל הפעולות הקשורות לפסק הדין אשר היו באחריותה וכי היא אינה נוקטת עמדה לגבי עיכוב הביצוע. המשיב 3 הודיע גם הוא כי הוא משאיר את ההכרעה לשיקול דעתו של בית המשפט, והוסיף כי היות והמבקשים לא הבהירו בבקשתם מהם מספרי החלקה הרלוונטיים, אין באפשרותו לרשום במרשמיו את דבר קיומו של צו מונע, אף אם תתקבל הבקשה לעיכוב הביצוע.

דיון והכרעה

9.

לאחר עיון בבקשה ובתגובות לה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. ככלל, אין בעצם הגשת ערעור, כשלעצמה, כדי לעכב את ביצוע פסק הדין (תקנה 42 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000). לבעל דין אשר ניתן פסק דין לטובתו הזכות ליהנות מפירות זכייתו, ועל מנת לחרוג מכלל זה על המבקש להוכיח כי סיכוייו של הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כאשר היחס בין השניים הוא של "מקבילית כוחות" ( ראו: עע"מ 5643/11

אלקו התקנות ושירותים 1973 בע"מ נ' המועצה האזורית עמק הירדן

(4.9.2011); עע"מ 9259/16 עסיס נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (2.7.2017)). על פי ההלכה הפסוקה, ניתן למאזן הנוחות משקל הבכורה מבין שני התנאים הנזכרים לעיל (ראו: ע"א 7898/14 שחאדה נ' רזוק חברה לעבודות בע"מ (13.1.2015); ע"א 6472/14 ביבאר נ' ביסאן (25.12.2014); עע"מ 8174/17 שעשועים וספורט בע"מ נ' עיריית קרית אתא (26.11.2017)).

10.

בענייננו, המבקשים לא עמדו בנטל ולא הראו כי מאזן הנוחות נוטה משמעותית לטובתם, או שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו ככל שערעורם יתקבל. כך, המבקשים לא ביססו את טענתם לפיה קיים חשש כי הקרקע תועבר לידי צד שלישי,

או כי יגרם להם נזק אחר, וטענות אלו נטענו בעלמא. האמור לעיל נכון ביתר שאת מאחר ואף אם יתקבל ערעורם של המבקשים, השינוי המהותי שיידרש נוגע רק לאופן חלוקת הזכויות במקרקעין בין הצדדים במסגרת התכנית. (השוו: עע"מ 269/13 הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז חיפה נ' החברה לפיתוח גבעת העיזים בע"מ (18.02.2013); עע"מ 1182/16 בן משה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה - מחוז מרכז (13.03.2016) ).

לכך יש להוסיף את השיהוי הניכר בו הוגשה הבקשה – כשלושה חודשים לאחר מתן פסק הדין ולמעלה מחודש לאחר הגשת הודעת הערעור, וזאת מבלי שניתן כל הסבר לשיהוי זה, אשר במקרים מסוימים יכול אף להוות עילה מספקת לדחיית הבקשה ( רע"א 920/05 חסין אש תעשיות בע"מ נ' קוניאל אנטוניו (ישראל) בע"מ (28.3.2005); עע"מ 9026/12

אליצור חולון נ' עיריית חולון (9.6.2013) ). בענייננו, המבקשים לא מצאו לנכון להגיש בקשה לסעד זמני יחד עם הגשת הודעת הערעור, מה שמלמד על מידת דחיפותו של הסעד הזמני בעיני המבקשים עצמם, ומקהה את נחיצותו בנסיבות העניין. נוכח כל האמור, לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לכיוונם של המבקשים. נהפוכו, מימוש התכנית נושא הערעור עוכב במשך תקופה ארוכה בעקבות ההליכים המשפטיים הארוכים, מה שמנע מהמשיב ומצאצאיו את האפשרות לפיתוח החלקות שהוקצו להם, וגרם להם לנזק מתמשך. עתה, משניתן פסק דין לטובתם, יש לאפשר להם לממש את זכותם.

אשר על כן, ואף מבלי להידרש לסיכויי הערעור, אין מקום לעיכוב ביצוע פסק הדין (השוו: ע"א 2938/12 פארס נ' פארס ( 10.06.2012) ; עע"מ 4274/12 חריש הירוקה אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית בע"מ נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה (23.10.2012)).

11.

למעלה מן הצורך, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, אוסיף כי ספק בעיניי כי סיכויי הערעור, המופנה כלפי החלטותיהן של ועדות התכנון והבנייה, גבוהים. זאת, לנוכח הכלל לפיו " התערבותו של בית-המשפט בהחלטות של רשויות התכנון נעשית במשורה, בעילות מובהקות המצדיקות התערבות במעשה המינהלי, כגון: חריגה מסמכות, חוסר תום-לב או חריגה קיצונית ממתחם הסבירות " ( עע"מ 2418/05 מילגרום נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, מחוז ירושלים , פסקה 9 (24.11.2005); וראו גם: עע"מ 3189/19 החברה להגנת הטבע נ' המועצה הארצית לתכנון ובנייה (2.7.2009) ).

12.

נוכח האמור לעיל – הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות המשיב 5 בלבד, בסך של 5,000 ש"ח.