ע"א 8305/06 הקודחים שבת בע"מ נ. מדינת ישראל-אגף המכס ומע"מ אשדוד

א.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט אלון)

בעמ"ה 509/04

מיום

28.06.06. הבקשה הוגשה ביום 1.3.09.

ב.

המשיב הוציא למבקשת שומות מס לשנים 1999 – 2001. השגות המבקשת כנגדן נדחו על ידי המשיב. בבסיס המחלוקת בין הצדדים עמדו סכומים שונים, אותם ביקשה המבקשת לנכות כהוצאות. ביחס למספר שומות, נדחה ערעור המבקשת לבית המשפט המחוזי, וביחס לאחרות התקבל. בנושא אחד שעניינו, "הלוואת ינאי", פסק בית המשפט כי יש להגדיל את השומות. בעניין זה הלוותה המבקשת סכומים שונים לחברת א.ד.י.פ ולאדם ושמו ינאי. בשומות השנים 2001-1999 חייב המשיב את המבקשת בשיעור מס, בהתאם להוראות סעיף 3(י) לפקודת מס הכנסה (להלן הפקודה ), שעניינו הלוואה ללא ריבית או בריבית נמוכה. בית המשפט קבע, כי מהסכם ההלוואה עם ינאי עולה שההלוואה נושאת הפרשי הצמדה לדולר, הפרשי הצמדה למדד, ריבית חודשית וריבית פיגורים. נקבע, כי נוכח העובדה שהמבקשת חשפה את הסכם ינאי אך במהלך הדיונים, ולא בשלב השומה או ההשגה עליה, ומשאין היא חולקת על שיעורי הריבית, יש מקום להורות על תיקון השומה, באופן ששיעור הריבית יחושב לפי אותם שיעורים שנקבעו בהסכם ההלוואה, ולא בהתאם לסעיף 3(י) לפקודה.

ג.

הוגש ערעור על פסק הדין (ביום 15.10.06). בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחתה בבית המשפט המחוזי ביום 15.12.06(השופט אלון). לאחר החלטה זו

הגיעה

המבקשת להסדר תשלומים חודשי

עם פקיד השומה. על פי הסדר זה שולמו על ידי המבקשת מעל לשישה מיליון שקלים עד לפברואר 2008, אז פנו נציגיה לפרקליטות ולפקיד השומה, וביקשו את בדיקת השומות החדשות, במטרה לבטלן.

ד.

בקשת העיכוב הנוכחית, הערוכה בפרטות רבה, מופנית כנגד המשך גביית התשלומים, ולהשבת סכומים שקוזזו מהחזרים של בלו על דלק. כן מתבקש בית המשפט לקבוע,

כי אין לגבות

סכומים נוספים, מעבר לסכומים שכבר הועברו. נטען, כי השומות שהוצאו לאחר פסק הדין בטלות משהוצאו תוך הפרת כללי הצדק הטבעי. נטען, בהקשר זה, כי המבקשת לא הוזמנה להשמיע טענותיה לעניין גובה השומה, וכי השומות שנשלחו לא היו מנומקות. לוא ניתנה לה הזכות להשמיע טענותיה במועד, כך לדעתה, היתה מראה כי הלווה לא שילם את הריבית, ועל כן אין לחייבה כאמור. עוד נטען, כי שגה בית המשפט ביישום דיני המס באשר לשיטת הרישום והדיווח. הוסף, כי הגדלת השומות נעשתה כאקט עונשי על שהמבקשת לא צירפה את הסכם ההלוואה, אך לא הוכח כי היה עליה להגישו, או שסירבה להגישו. לבסוף נטען, כי עסקינן במקרה מיוחד, המצדיק מתן עיכוב ביצוע, שכן המבקשת הוכיחה כי מדובר בטעות משפטית בולטת אשר יושמה בצורה פוגענית כלפיה. נטען, כי תשלום מס במיליוני שקלים עלול לגרום למבקשת קשיים תפעוליים ניכרים, וקיים חשש לפגיעה ממשית, עד כדי הפסקת פעילותה.

ה.

לטענת המשיב דין הבקשה להידחות על הסף, שכן היא לוקה בשיהוי רב. בנוסף, נטען כי דין הבקשה להידחות גם לגופה, מאחר שאינה עומדת במבחנים שנקבעו לעיכוב ביצוע של פסק דין כספי. ראשית, המשיבה היא המדינה, ועל כן אין חשש כי לא ניתן יהא להשיב את המצב לקדמותו, ושנית, המבקשת לא העמידה תשתית מספקת להוכחת

הטענה, כי מימוש פסק הדין עלול לגרום לה נזק בלתי הפיך. אשר לסיכויי הערעור נטען כי אלה אינם גבוהים, בין השאר כיוון שהמבקשת חפצה להציג מסמכים שלא הובאו בפני בית המשפט המחוזי. ועוד, אף אם לא הצליחה המבקשת לגבות את הריבית על "הלוואת ינאי", הדרך להתחשבנות היא הכרה בהוצאה מיום שהוכח שלא הצליחה לגבות את הסכומים, ולא ביטול ההכנסה מעיקרא.

ו.

בבקשה לתגובה לתשובת המשיב הודגש שוב, כי השומה הוגדלה מבלי שניתנה לנישום האפשרות להתגונן. צוין, כי מדובר איפוא בשומה שניתנה בהעדר סמכות-פגם היורד לשורשו של עניין. הוסף, כי דווקא העובדה שהמבקשת אינה עומדת בפני פשיטת רגל ומצבה הכלכלי היה טוב, לפחות עד שנת 2008, מצדיקה עיכוב ביצוע, שכן היא תוכל לפרוע את חובותיה גם בעתיד. אשר לטענת השיהוי, נטען כי בתחילת שנת 2008 פנתה המבקשת לפקיד השומה אשר הסכים לעיכוב ביצוע זמני של תשלומי המבקשת עד לפנייתה לפרקליטות. כל עוד התנהלו מגעים עם הפרקליטות נדחו איפוא התשלומים.

המשיב התנגד להגשת התגובה, אולם, נוכח התוצאה אליה הגענו, התייחסנו בקצרה גם אליה.

ז.

לאחר העיון, חוששני כי אין בידי להיעתר לבקשה.

כידוע בבוא בית המשפט להכריע בבקשה לעיכוב ביצוע, עליו להידרש לשני מבחנים מצטברים: סיכויי הערעור, ומאזן הנוחות של הצדדים, היינו הנזק היחסי שייגרם לצדדים ממתן או אי-מתן הצו, ובכלל זה לבחון עד כמה ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה ויתקבל הערעור. מאזן הנוחות הוא אבן הבוחן העיקרית ( ע"א

4340/06

עו"ד יוסף לילוף נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (לא פורסם) וראו גם

בהקשר המינהלי

בר"מ 2389/08

זיו האפט ייעוץ וניהול בע"מ נ' משרד התחבורה והבטיחות בדרכים ואח' (לא פורסם)).

ח.

מבחינת סיכויי הערעור, מבלי שאטע מסמרות, המשוכה על פניה חפצה המבקשת לחלוף אינה נמוכה, נוכח הקבוע בהסכם הלוואת ינאי; ואי הגשתו לפקיד השומה אומרת דרשני. ועוד, השיהוי הרב מדצמבר 2006 עד מארס 2009 אומר אף הוא בקול גדול דרשני; גם אם החלו המגעים

ה"חדשים" בין הצדדים לפני שנה, היה זה זמן רב לאחר פסק הדין והגשת הערעור ( רע"א 920/05

חסין אש תעשיות בע"מ נ' קוניאל אנטוניו (ישראל) בע"מ (לא פורסם); עע"מ 8280/07

עיריית אשקלון נ' דן (לא פורסם)). אף ככל שמדובר במאזן הנוחות, מסופקני אם הוא נוטה לטובת המבקשת. ברי, כי אין עשוי להתעורר קושי בהשבת הסכומים אם יתקבל הערעור, בהיות המשיבה המדינה; וכבר נפסק לא אחת, כי "כאשר המדובר בחיוב כספי גרידא אין נטיה לעכב ביצועו של פסק הדין, באשר לרוב אין המדובר בנזק בלתי הפיך שאין לתקנו, מלבד במקרים בהם יש בידי החייב לשכנע כי לא יוכל להיפרע מהזוכה אם יצליח בערעור; אף מצבו הכספי הקשה של החייב אינו צידוק לעכב הביצוע" ( בש"א 216/89 אברהמי ובניו בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג (2) 172, 174, השופט בייסקי; בש"א 3158/91 שרון נ' ומפני פריזיין דה פרטיסיפסיון , פ"ד מה (5) 499; בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה , פ"ד נ (5) 403;ע"א 664/98 גנן נ' פקיד שומה , פ"ד נג (1) 187 ). גם לשיטת המבקשת עצמה אין מצבה הכלכלי-תודה לאל-בכי רע חלילה, כך שאין עלול להיגרם לה נזק בלתי הפיך אם לא יעוכב הביצוע.

ט.

סיכומו של דבר, אין בידי להיעתר לבקשה.