עע"מ 9026/12 אליצור חולון נ. עיריית חולון

1.

לפניי בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור, אשר הגישה המבקשת, על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט א' בכר ), מיום 8.11.2012, בעת"מ 13967-08-12.

רקע עובדתי והליכים קודמים

2.

המבקשת הינה קבוצת כדורסל נשים, אשר מקבלת כספי תמיכה מעיריית חולון (להלן: המשיבה

או העירייה ), לשם פעילותה בתחום הספורט. ביום 15.7.2012, פרסמה המשיבה באתר האינטרנט שלה את התבחינים אשר גיבשה, בהתאם להמלצות ועדה מקצועית, ואשר שימשו לה כבסיס לחלוקת כספי תמיכה לקבוצות הספורט השונות הפועלות בעיר, הן המשיבות 27-2 בהליך זה.

3.

ביום 8.8.2012, הגישה המבקשת עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, ובגדרה היא תקפה את התבחינים לחלוקת כספי התמיכה לשנת 2013 (להלן: התבחינים ) אשר פרסמה המשיבה. בעתירתה, טענה המבקשת, כי התבחינים מפלים בין קבוצת כדורסל הנשים לבין קבוצת כדורסל הגברים בעיר, תוך העדפה ברורה ומובהקת של הענף הגברי, ותוך קיפוחה של המבקשת כקבוצת נשים. עוד טענה המבקשת בעתירתה, כי באמצעות התבחינים, בחרה העירייה לקדם באופן בולט את קבוצת הכדורגל גברים, " צפרירים חולון ", באופן הממחיש, כי התבחינים נוצרו למען אגודות הספורט המועדפות על-ידי העירייה, תוך הפלייתה של המבקשת. לטענת המבקשת, התבחינים גובשו ונקבעו, מבלי שעמדתה בנושא נשמעה, וזאת על אף שהמשיבה התחייבה לשמוע את טענותיה של המבקשת, עוד טרם קביעתם. לפיכך, עתרה המבקשת כי בית המשפט יבטל את התבחינים או יורה למשיבה לדון בהם מחדש, בהתבסס על עקרון השוויון ועל פי אמות המידה המקובלות, אשר נקבעו על-ידי משרד הספורט והמועצה להסדר ההימורים בספורט.

לגופו של עניין, התמקדה המבקשת בחמישה קריטריונים מתוך התבחינים, אשר פוגעים לטענתה, בעקרון השוויון כלפי ספורט הנשים, ואשר סותרים את ההלכה הפסוקה, המחייבת העדפה מתקנת של הספורט הנשי, כפי שיפורט להלן. לטענת המבקשת, העירייה קיפחה את זכויותיה משתקצבה אותה על פי " רמה א' ", בעוד שהמבקשת נמצאת ב" ליגת-העל ", וזאת על-פי " דירוג ענפי הספורט בחולון " (נספח ב' לתבחינים). עוד טענה המבקשת, כי אף במסגרת דירוגה ב" רמה א' " הופחת תקציבה באופן שרירותי משיעור של 50%, לו היתה זכאית בעבר, לשיעור של 45% מתקציב החלוקה. המבקשת אף השיגה על קריטריון " כמות הליגות ", ולפיו ענף ספורט בו ישנן 6-5 ליגות, מקבל את התמיכה התקציבית הגבוהה ביותר, בעוד שהקריטריון המקובל על המועצה להסדר הימורים בספורט ומשרד הספורט " מגדיר את רמת העל על פי ענפים בהם ישנן 3 ליגות ויותר ".

קריטריון נוסף אותו תקפה המבקשת בעתירתה נוגע ל" השתתפות בהוצאות ". לטענת המבקשת, הוצאותיה זהות לאלה של קבוצת כדורסל הגברים בעיר, אך האחרונה זוכה לכיסוי גבוה יותר של הוצאותיה, באופן המפלה את המבקשת לרעה. זאת, מאחר שהשתתפות המשיבה בכיסוי ההוצאות, נמדדת כפונקציה של התקציב, ולא כפונקציה של ההוצאות בפועל.

עוד טענה המבקשת, כי הקריטריון לפיו קבוצות " המוכרות כרטיסים " יזכו להטבה תקציבית, אינו שוויוני ומחליש את ענף כדורסל הנשים, אשר ידוע, כי כלל אינו מוכר כרטיסים. לבסוף, מלינה המבקשת אף על קריטריון " עידוד ענף הכדורגל ", ולפיו, אגודת ספורט " שתוביל את הענף ברמה עירונית ", תתוגמל בהתאם למיקומה בליגה. לטענת המבקשת, אף תבחין זה הינו ייחודי לקבוצות הגברים ופוגע בעיקרון השוויון.

פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים

4.

ביום 8.11.2012, ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, במסגרתו נדחתה עתירתה של המבקשת, לאחר שנקבע, כי המבקשת לא הופלתה לרעה " לא בשל היותה קבוצת נשים ולא ביחס לשאר הקבוצות העירוניות ". בית המשפט ציין, כי התבחינים נערכו על-ידי אנשי מקצוע וקיבלו את אישוריהם של הגופים השונים בעירייה. כמו כן, נקבע, כי לא הוכח שלמבקשת לא ניתנה הזדמנות להעלות את טענותיה בנושא התבחינים, אלא שבא-כוחה בחר שלא להביע את עמדתו משניתנה לו זכות שימוע, הן בוועדה לספורט הישגי והן במועצת העיר. לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי, כי לא נפל פגם משפטי בשיקול דעתה של המשיבה.

בית המשפט המחוזי התייחס בפסק דינו לתבחינים, אותם תקפה המבקשת בעתירתה. אשר לקריטריון המעניק למבקשת 45% מכספי התמיכה, במקום 50% כבעבר, קבע בית המשפט המחוזי, כי " למרות סימני שאלה אפשריים בדבר הקטנת

שיעור האחוזים מ-50% ל-45% בשנה שחלפה ובשנה זו, לעומת המצב מלפני שנתיים, [...] לא סברתי כי יש להתערב בקריטריון זה ". נקבע, כי קריטריון זה, הינו " קריטריון רוחב, לכלל הקבוצות המצויות ברמה א' ולכן אין לומר כי היתה כוונה דווקא להפלות את

העותרת [המבקשת] או קבוצת נשים כלשהי על פניה ".

לעניין קריטריון " כמות הליגות ", קבע בית המשפט כי המשיבה היתה רשאית לראות ב-4 ליגות הכדורסל הקיימות לנשים – ככמות אשר אינה מספקת על מנת לדרג את המבקשת ב" רמת העל " (אשר בה מצויות קבוצות שבהן 6-5 ליגות). בית המשפט קבע, בהקשר זה, כי " לכשתקום ליגת כדורסל נשים חמישית, העותרת [המבקשת] בוודאי תתקדם לקריטריון של רמת העל, אך כל עוד אינה שם, אין סיבה לשנות את הקיים בשנים האחרונות במיוחד עבורה ". לעניין טענתה של המבקשת בדבר הקריטריון המקובל על ידי המועצה להסדר הימורים ומשרד הספורט, אשר מגדיר את " רמת העל " על פי ענפי ספורט בהן ישנן 3 ליגות ויותר, קבע בית המשפט, כי המשיבה סוברנית להחליט על קריטריונים עצמאיים משלה, שאינם חייבים להיות זהים לקריטריונים שנקבעו על-ידי רשויות דומות אחרות.

אשר לקריטריון " ההשתתפות בהוצאות ", קבע בית המשפט, כי, לכאורה, קיים אי שוויון בין קבוצת הנשים לקבוצת הגברים, שכן שיעור ההוצאות המוכר לקבוצת הגברים, עולה על שיעור ההוצאות המוכר לקבוצת הנשים, וזאת מאחר שתקציבן הכללי קטן יותר. ואולם, נקבע, כי העובדה שההשתתפות הינה נגזרת משיעור התמיכה העירוני – מהווה קנה מידה סביר לעניין זה, משום שהתייחסות לשיעור ההוצאות, בהתאם להוצאה בפועל, כטענת המבקשת, " עלול להביא לפתיחת הסכר ולהוצאת הוצאות מיותרות תוך הסתמכות על הרשות לכיסוין ".

אף לגבי הקריטריון של מתן הטבות לקבוצה אשר " מוכרת כרטיסים ", קבע בית המשפט המחוזי, כי הוא אינו מפלה, וזאת לנוכח הצורך הברור בהוצאות נוספות להחזקת הקבוצה, שעה שהקבוצה מושכת קהל ומוכרת כרטיסים (כגון, הוצאות הקשורות במקום האירוע, אבטחת הקהל, ועוד). בית המשפט הוסיף וקבע, בהקשר זה, כי " ככל שהעותרת

[המבקשת] תהיה מספיק אטרקטיבית ותמשוך קהל, היא אף תתחיל למכור כרטיסים ואלה יזכו לאותו ' מצ'ינג ' [שיטת המימון התואם – " שקל של העירייה מול שניים של האגודה "]".

אשר לקריטריון שעניינו " עידוד ענף הכדורגל ", נקבע כי מדובר בקריטריון תיאורטי כפי שטענה העירייה, ואין בכוונתה להפעילו השנה. יחד עם זאת, קבע בית המשפט המחוזי, כי הוא אינו מוצא כל פגם ברצונה של העירייה לקדם ענף ספורט " שהינו בעל העניין הציבורי הניכר ביותר במדינה ולהפכו לחלק מהנוף העירוני בחולון ".

לאחר הדברים האלה, קבע בית המשפט המחוזי, כי לא נפל פגם משפטי בשיקול דעתה של המשיבה ודחה את עתירת המבקשת, תוך חיובה בהוצאות לטובת המשיבה בסכום של 20,000 ₪.

הערעור והבקשה למתן סעד זמני

5.

ביום 13.12.2012, הגישה המבקשת ערעור לבית משפט-זה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (עע"ם 9026/12).

במסגרת ערעורה, טענה המבקשת, כי התבחינים שנקבעו על-ידי העירייה הינם שרירותיים ומפלים אותה לרעה כקבוצת נשים, תוך העדפה פסולה של קבוצת כדורסל הגברים. כך למשל, נטען, כי התמיכה הכספית שניתנת לכל קבוצת ספורט, נגזרת ממספר הליגות באותו ענף – ותבחין זה מוטה לטובת ענפי כדורסל וכדורגל הגברים. עוד נטען, כי כל התבחינים אשר נתקפו בעתירה, הינם ייחודים לקבוצות הגברים, ויישומם יוצר פער תקציבי הפוגע קשות בקבוצת הנשים. עוד טענה המבקשת, כי התבחינים שקבעה העירייה מנציחים את אי השוויון הקיים, ואף מגבירים אותו, ולפיכך יש לבטלם.

6.

ביום 1.5.2013, הגישה המבקשת בקשה למתן צו מניעה, המונחת לפניי. בבקשתה, טוענת המבקשת כי קיים הכרח ליתן צו זמני, אשר ימנע מהמשיבה להמשיך וליישם את התבחינים לתקצוב, ולחלק על פיהם את כספי התמיכה באופן בלתי שוויוני, הגורע מזכויותיה של המבקשת. על פי הטענה, חלוקת הכספים על פי התבחינים הבלתי שוויוניים, תוביל למצב שבו לא תהייה יכולת ממשית להשיב את הגלגל לאחור, במידה שהערעור יתקבל. עוד ציינה המבקשת בבקשתה, כי עסקינן בכספי ציבור, ולפיכך קיים אינטרס מובהק לעכב את חלוקת הכספים עד להכרעת בית-משפט זה בערעור, באופן שיבטיח כי חלוקת הכספים תתבצע בשקיפות, בהגינות, בשוויוניות ועל פי אמות מידה סבירות. אשר על כן, עותרת המבקשת למתן צו זמני, על מנת לשמור על המצב הקיים ועל זכויותיה לחלוקה הוגנת של התקציב על פי תבחינים אובייקטיביים.

תגובת המשיבה לבקשה

7.

לטענת המשיבה, עיריית חולון, טוענת כי יש לדחות את בקשתה של המבקשת למתן סעד זמני לתקופת הערעור, וזאת בשל השיהוי הניכר בו לוקה הבקשה, אשר הוגשה בחלוף כשישה חודשים לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענת המשיבה, אם תתקבל הבקשה, אשר הוגשה בשיהוי כה רב, ישתנה מצבה לרעה ותגרם פגיעה באינטרסים ראויים של צדדים שלישיים. למעשה, הוסיפה וטענה המשיבה, כל אגודות ועמותות הספורט קיבלו זה מכבר הודעות מעיריית חולון לגבי סכומי הכסף, העומדים לרשותן לשנת 2013, ועל סמך מידע זה, נערכו אגודות הספורט בהתאם, וביססו את תכניותיהן הספורטיביות על פי תקציב זה. המשיבה טענה בנוסף, כי תכנון פעילות אגודות הספורט לשנת 2013 מתבסס על התחייבויות חוזיות וכריתת הסכמים עם צדדים שלישיים, לרבות מאמנים, שחקנים, ספקים ועוד, כאשר קבלת הבקשה משמעה הפרת התחייבויות אלה.

לפיכך, טענה המשיבה, כי הפסקת העברת כספי התמיכות בשלב זה, היינו באמצע השנה, עלולה לגרום לה ולצדדים נוספים לנזק בלתי הפיך. יתרה מזאת, נטען על ידי המשיבה, כי אי העברת מלוא כספי התמיכה כעת, עלול למוטט את תשתית הספורט התחרותי בעיר, ולגרום לכך שקבוצות בתחום השיפוט של עיריית חולון תאולצנה להתחרות, תוך נחיתות כספית. תחרות בלתי הוגנת זו, כך נטען, עלולה לדרדר את קבוצות הספורט השונות בעיר לדירוג נמוך יותר בליגות השונות, ובכך יפגע אף האינטרס הציבורי בעיר.

עוד ציינה המשיבה בתגובתה, כי בפועל, חלק ניכר מכספי התמיכה, אשר אושרו לשנת 2013, חולק זה מכבר לקבוצות שונות, על פי הדרישה ובהתאם לצורך של כל קבוצה וקבוצה, וזאת בהתאם ל" נוהל תמיכות במוסדות ציבור על-ידי הרשויות המקומיות " (להלן: נוהל התמיכות ). משכך, טענה המשיבה, כי אם יינתן צו המניעה המבוקש, עלול להיווצר מצב בלתי שוויוני, לפיו ייפגעו רק חלק מהקבוצות, אשר טרם קיבלו את מלוא התמיכה.

נטען בנוסף על-ידי המשיבה, כי אין מדובר בענייננו במצב בלתי הפיך, כפי שטוענת המבקשת, וזאת מאחר שמדי שנה בשנה קובעת העירייה, מחדש, את התבחינים לחלוקת כספי התמיכה בספורט. משכך, אם יתקבל ערעורה של המבקשת, ניתן יהיה לעשות את השינויים הנדרשים בתבחינים הנוגעים לשנת 2014, וזאת מבלי לגרום לנזק לכל גורם שהוא מבין מהגורמים התלויים בכספי התמיכה, כיום.

לגופו של עניין, טענה המשיבה, כי סיכויי הערעור הינם קלושים, ולפיכך יש לדחות את הבקשה אף מטעם זה. נטען, כי פסק דינו של בית משפט קמא הינו מנומק ומבוסס על ממצאים וקביעות עובדתיות, וזאת על סמך החומר הרב שהיה בפניו, והוא ניתן לאחר דיון ארוך וממצה בנוכחות הצדדים ובאי כוחם. עוד הוסיפה המשיבה וטענה, כי הקריטריונים אשר נתקפו בעתירה, נקבעו בהליך חוקי ומסודר על סמך נוהל התמיכות, על-ידי אנשי מקצוע בעירייה, והקריטריונים אף קיבלו את אישור כל הגופים הרלוונטיים בעירייה.

אשר על כן, טענה המשיבה, כי המבקשת לא עמדה בנטל להוכיח את

הצורך בקיום הצו המבוקש, ועל כן יש לדחות את הבקשה.

8.

ביום 5.6.2013, הגישה המבקשת בקשה להתיר לה להגיש תשובה מטעמה לתגובה המשיבה, אליה צורפה אף התשובה גופה. בתשובתה, טענה המשיבה בנושא השיהוי, כי היא " סברה לתומה כי חלוקת התקציבים לשנת 2013, תהא לאחר שיהיה דיון בערעור אותו הגישה ". משכך, חזרה וביקשה המבקשת כי יינתן צו, אשר ימנע את חלוקת יתרת הכספים עד לסכום של 350,000 ₪, באופן שבו, הן המשיבה והן צדדים שלישיים לא יינזקו, מאחר שאת שאר חלקי התקציב, ניתן יהיה לחלק בעתיד.

דיון והכרעה

9.

לאחר שבחנתי את הבקשה על צרופותיה, את התגובה ואת התשובה שהוגשה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

נפתח במושכלות ראשונים. העקרונות הנוהגים, לעניין מתן סעד זמני לתקופת הערעור, או לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן במסגרת עתירה מנהלית, זהים לשיקולים הנשקלים במסגרת בקשה לסעד זמני, או בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, המוגשות במסגרת ערעור אזרחי (ראו החלטותיי הקודמות, בעע"ם 7961/12 הדים מכונים אודיולוגים בע"מ נ' שירותי בריאות כללית (2.12.2012);

עע"ם 5930/12

חמזה נ' מועצה מקומית ג'וליס (29.8.2012); עע"ם 5726/12 אמסלם נ' אלון (23.8.2012)).

בית המשפט ייעתר לבקשה למתן סעד זמני רק כאשר הראה המבקש, באופן מצטבר, כי סיכויי הערעור מבטיחים וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו, במובן זה, שאם יזכה בערעור בסופו של יום, הוא ייתקל בקושי ממשי ורציני להשיב את המצב לקדמותו (ראו, למשל, עע"ם 7854/12 בויטרגו נ' משרד הפנים (20.11.2012);

עע"ם 7889/12 מפעת 1965 (1987) בע"מ נ' החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי בע"מ (16.12.2012)).

בין השיקול הנוגע לסיכויי הערעור לבין השיקול שעניינו מאזן הנוחות, מתקיימת מערכת יחסי-גומלין המכונה בפסיקה " מקבילית הכוחות ", ולפיה, ככל שהמבקש מצביע על סיכויי ערעור גבוהים יותר, כך ניתן למעט בדרישת מאזן הנוחות, ולהיפך – ככל שסיכויי הערעור נמוכים, כך יגבר השיקול בדבר מאזן הנוחות, והוא יקבל משקל מכריע יותר (ראו, מבין רבים, עע"ם 7966/12 בוגומולוב נ' משרד הפנים (13.1.2013); עע"ם 8046/12 FERNANDES

נ' משרד הפנים (19.12.2012); עע"ם 5643/11 אלקו התקנות ושירותים 1973 בע"מ נ' המועצה האזורית עמק הירדן

(4.9.2011)).

10.

במקרה דנן, אין בידי לומר כי סיכויי הערעור קלושים, וזאת מבלי לקבוע מסמרות בדבר. טענותיה העיקריות של המבקשת נוגעות לסוגיית קביעתם ויישומם של התבחינים בעיר חולון, ואין מדובר בטענות שבעובדה בלבד, אלא בטענות מעורבות של עובדה ומשפט, שראוי כי תתבררנה במסגרת הערעור.

11.

עם זאת, הגעתי למסקנה כי נושא השיהוי ושיקולי מאזן הנוחות, מטים את הכף, במקרה דנן, באופן ברור ומובהק לטובתה של המשיבה.

אשר לטענת השיהוי

- פסק הדין מושא הערעור, ניתן כאמור, ביום 8.11.2012,

ובתאריך 13.12.2012, הגישה המבקשת ערעור לבית-משפט זה. המבקשת לא הגישה, במקביל להגשת ערעורה, בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור, כאשר רק ביום 1.5.2013, פנתה המבקשת לבית-משפט זה ב" בקשה בהולה למתן צו ביניים ". נוכח העובדה, כי בעת הגשת הערעור, המבקשת לא מצאה לנכון להגיש בקשה למתן סעד זמני, קיים קושי רב לטעון כעת, כי על בית-משפט זה להתערב בעניין וליתן צו ביניים, באורח בהול ודחוף, לאחר שהיא גילתה את דעתה כי אין כל דחיפות בנושא. הלכה מושרשת היא, כי שיהוי בהגשת בקשה למתן סעד זמני מהווה כשלעצמה עילה מספקת לדחיית הבקשה. יפים לעניין זה הדברים שנקבעו ברע"א 920/05 חסין אש תעשיות בע"מ נ' קוניאל אנטוניו (ישראל) בע"מ (28.3.2005):

"על המבקש סעד זמני מוטלת חובה לשכנע את בית המשפט בדוחק הנסיבות, שיש בו כדי להצדיק התערבות שיפוטית עוד בטרם בירור התביעה וקביעת זכויות הצדדים. מבקש המתמהמה יתר על המידה בהגשת בקשתו סותר בכך את טענתו, שהצו חיוני ושנתינתו אינה סובלת דיחוי"

(וראו גם: רע"א 6353/11 גוטמן נ' בנק דיסקונט (6.9.2011); עע"ם 8280/07 עיריית אשקלון נ' דן (27.5.2008)).

12.

אשר למאזן הנוחות

- מצאתי כי אין הוא נוטה באופן מובהק וברור לטובת המבקשת, ודומה כי ההיפך הוא הנכון. לגישתי, יש ליתן משקל רב לעובדה, כי המבקשת הגישה את הבקשה דנן, באמצע השנה, לאחר ששנת הפעילות הספורטיבית מצויה בעיצומה ולאחר שחלק מכספי התמיכה חולקו לקבוצות השונות. זאת בעיקר, לנוכח העובדה שאינה מוכחשת, כי אגודות הספורט השונות התחייבו בהסכמים כלפי צדדים שלישיים. בנסיבות אלה, אין זה סביר לטעמי להקפיא את חלוקת התקציבים לשנה הנוכחית, וזאת בעיקר כאשר הדיון בערעור, מושא הליך זה, קבוע ליום 8.1.2014.

ככל שיתקבל ערעורה של המבקשת, ניתן יהיה לתקן ולעדכן את הקריטריונים לחלוקת כספי התמיכה, וזאת בשנת התקציב הבאה, מבלי שייגרם נזק לגורמים אשר הסתמכו על הקצאת הכספים, בהתאם לקריטריונים הקיימים.

13.

לנוכח האמור, דין הבקשה להידחות.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בבקשה זו, בסך 10,000 ₪.