עע"מ 4130/13 חייאן (1996) בע"מ נ. עיריית סחנין

1.

לפניי בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור, אשר הוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט א' קיסרי ), בעת"מ 23044-05-13, מיום 4.6.2013. במסגרת פסק הדין נדחתה עתירת המבקשת נגד החלטת המשיבה 2 להכריז על הצעת המשיבה 3 כהצעה הזוכה במכרז, אשר פורסם על ידי המשיבה 1.

הרקע העובדתי לבקשה

2.

ביום 16.8.2012, פרסמה המשיבה 1 מכרז למתן שירותי הקמה והפעלה של מרכז לשירותי רפואה מיידיים (להלן: המכרז ) בעיר סח'נין, בעקבות מיזם משותף של משרד הבריאות, קופות החולים ומספר רשויות מקומיות. על פי המיזם, מימון הקמת המרכז לשירותי הרפואה המיידיים (להלן: המוקד ) והפעלתו, בחמש השנים הראשונות, יתחלק בין משרד הבריאות, קופות החולים והרשות המקומית, אשר בתחומה יוקם ויפעל המוקד. ואולם, בשל מצבה הכלכלי של המשיבה 1, הוסכם בינה לבין משרד הבריאות כי חלקה במימון המיזם יגולם בהכשרה ובהעמדת המבנה לרשות המפעיל, שיזכה במכרז, ללא תמורה. עוד יש להדגיש, כי המשיבה 1 ביקשה ממשרד הבריאות כי המוקד יכלול גם מכון לרדיולוגיה אבחנתית (להלן: מכון רנטגן ), ואולם משרד הבריאות סירב לממן שירות מעין זה. יחד עם זאת, משרד הבריאות לא התנגד לכך שהמשיבה 1 תבקש, במסגרת המכרז, לקבל הצעות למימון פעילותו של מכון רנטגן, אך עמד על כך כי הדבר יעוגן בסעיף נפרד, שאינו קשור להקמת המוקד עצמו ולהפעלתו. לאור זאת, ביקשה המשיבה 1 לקבל, במסגרת המכרז, הצעות כספיות נפרדות למימון המוקד הרפואי (מסמך ד', סעיף 14(א)), ולהפעלת מכון הרנטגן (מסמך ד', סעיף 14(ב)), כאשר היא מדגישה בתנאי המכרז (מסמך ב', פסקה ז') כי היא " תהיה רשאית להחליט על פי שיקול דעתה הבלעדי באם להתקשר עם הזוכה במכרז בחוזה למתן השירותים, בלא המכון לרדיולוגיה אבחנתית, או למתן השירותים גם לגבי המכון לרדיולוגיה אבחנתית " (להלן: הוראת הפיצול ).

3.

המבקשת והמשיבה 3 היו המועמדות היחידות, אשר הגישו הצעותיהן למכרז, לרבות לעניין הפעלתו של מכון הרנטגן. אין כל מחלוקת, כי הצעתה הכספית הכוללת של המבקשת, בנוגע להפעלת המוקד ומכון הרנטגן גם יחד, היתה נמוכה מזו שהוצעה על ידי המשיבה 3. אף על פי כן, ביום 4.2.2013, הכריזה המשיבה 2 על המשיבה 3 כזוכה במכרז, משום היותה ההצעה הזולה ביותר, וזאת לאחר שבחנה, הלכה למעשה, את ההצעות המתייחסות להפעלת המוקד בלבד. על החלטה זו הגישה המבקשת את עתירתה הראשונה לבית המשפט לעניינים מנהליים (עת"מ 13244-03-13), ובמסגרתה גם בקשה למתן צו ביניים.

4.

ביום 13.5.2013, החליט בית משפט קמא ליתן צו ביניים, במעמד צד אחד, האוסר על המשיבה 1 להתקשר בהסכם עם המשיבה 3. ביום 28.5.2013, התקיים דיון בבקשה במעמד שני הצדדים,

ובסופו הציע בית המשפט לעניינים מנהליים כי המשיבה 2 תשקול את

החלטתה, בשנית, ולשם כך תמנה יועץ מקצועי, בהתאם להמלצת משרד הבריאות, אשר יבחן את מידת התאמתן של שתי ההצעות לתנאי המכרז.

הצדדים לבקשה קיבלו את הצעת בית המשפט, והמשיבה 2 פנתה לקבל חוות דעת מפרופ' פיינרו, אשר קבע כי שתי ההצעות " טובות וסבירות ועונות לתנאים המקצועיים והרפואיים של המכרז. בצד זאת הוא קבע כי בהיבט הניהולי, המקצועי והרפואי, קיימת עדיפות קלה כלשונו להצעתה של העותרת (המבקשת- א.ש.) ". לאחר שהוגשה חוות הדעת, התכנסה המשיבה 2 פעם נוספת, ביום 27.4.2013, כדי לבחון את הצעות המבקשת והמשיבה 3, ולאחר דיון החליטה לפצל את המכרז ולבטל את המרכיב הנוגע להפעלת מכון הרנטגן. לאחר זאת, נשקלו שתי ההצעות בדבר מימון והפעלת המוקד, והצעתה של המשיבה 3 נבחרה כהצעה הזוכה, בהיותה ההצעה הזולה ביותר. החלטה זו הובאה בפני מועצת המשיבה 1 וזו החליטה, ביום 8.5.2013, לאמץ את החלטת המשיבה 2 , ולאשר את זכייתה של המשיבה 3 במכרז.

ביום 12.5.2013, הגישה המבקשת עתירה שנייה לבית המשפט לעניינים מנהליים, ובמסגרתה הוגשה בקשה נוספת למתן צו ביניים, הדומה במהותה לבקשתה הקודמת. ביום 13.5.2013, ניתן צו ביניים האוסר על המשיבה 1 לחתום על הסכם עם המשיבה 3, וביום 4.6.2013 ניתן פסק הדין בעתירה.

פסק דינו של בית משפט קמא

5.

בפסק דינו קבע בית משפט קמא כי טענתה העיקרית של המבקשת, לפיה נפל פגם בהחלטת המשיבה 2 לפצל את המכרז, ולהתייחס רק לעלות המוצעת להקמת המוקד, עוד טרם שקבעה את זהות הזוכה במכרז, בדין יסודה. בית המשפט הדגיש, כי לפי לשון המכרז, המשיבה 1 היתה רשאית להחליט להתקשר עם " הזוכה במכרז " בחוזה למתן שירותים, אשר לא יכללו את הפעלת מכון הרנטגן, ואולם המכרז לא הקנה למשיבה 2 את שיקול הדעת להחליט על פיצול המכרז, כבר בשלב בחינת ההצעות, ובהתאם לכך להכריז על הזוכה במכרז. בית משפט קמא ציין, כי, בנסיבות אלה, היה מקום, לכאורה, להורות על בטלות החלטתה המשיבה 2. ואולם, בית המשפט לעניינים מנהליים נדרש גם לטיבה של ההצעה הכספית, אשר הוגשה מטעם המבקשת, ביחס להפעלת המוקד ומכון הרנטגן, וקבע כי מדובר בהצעה תכסיסנית. לשם הבהרת עמדתו, פורטו הצעות המבקשת והמשיבה 3 (בשקלים חדשים), ביחס לאומדן המשיבה 1, בנוגע לכל אחד מהשירותים:

השירות

האומדן (כולל מע"מ)

הצעת המבקשת

יחסית לאומדן

הצעת המשיבה 3

יחסית לאומדן

המוקד

1,000,000

982,800

98.28%

799,110

79.91%

מכון הרנטגן

425,000

70,200

16.5%

1,017,900

239.5%

סה"כ

1,425,000

1,053,000

73.89%

1,817,000

127.5%

בית המשפט לעניינים מנהליים קבע, כי הצעת המבקשת להפעלת מכון הרנטגן הינה

" על גבול האבסורד ", ומדברי בא כוחה, במהלך הדיון שלפניו, עולה כי המבקשת " הניחה, במקרה הטוב, או ידעה, במקרה הפחות טוב שהוראת הפיצול נכללה בתנאי המכרז מפני שלעירייה ( המשיבה 1- א.ש.) אין מימון מספיק כדי לשלם עבור שני סוגי השירותים, ולכן היא נקבה בסכום נמוך במיוחד עבור שירותי הדימות, כך שהסכום הכולל של הצעתה היה נמוך במידה שאפשרה לה לטעון שהצעתה היא ההצעה המיטיבית ולכן יש לקבלה " (פסקה 15). בית משפט קמא הבהיר בפסק דינו, כי המשיבה 2 לא ציינה מפורשות בפרוטוקול הדיון בהצעות, כי דחיית הצעת המבקשת הושתתה על החשש, כי מדובר בהצעה תכסיסנית, ואולם " העקבות לכך הם [...] די ברורים ".

עוד הובהר בפסק הדין, כי יש טעם בעמדת היועץ המשפטי של המשיבה 1, לפיה גם הצעתה של המשיבה 3 בנוגע להפעלת מכון הרנטגן, בדומה להצעת המבקשת, הינה בלתי סבירה ביחס לאומדן המוערך של המשיבה 1. בנסיבות אלו, ציין בית משפט קמא, כי היה מקום, לכאורה, להורות על עריכת מכרז חדש. ואולם, לאור העובדה, כי

מדובר במכרז למתן שירותי רפואה דחופה לתושבי העיר סח'נין, מכרז אשר, עקב אילוצים שונים, התעכב במשך חודשים ארוכים, קבע בית המשפט, כי יש להעדיף את האינטרס הציבורי על פני עניינה של המבקשת, ושלא להתערב בתוצאות המכרז. לפיכך, ולנוכח טיבן של הצעות המבקשת והמשיבה 3 להפעלת מכון הרנטגן " יכולה הייתה ועדת המכרזים להתעלם מאותו חלק המתייחס לשירותי הדימות בהצעותיהן [...] ולבחון את ההצעות רק בהקשר של הפעלת המוקד, ואין מחלוקת שבהקשר זה הצעת המשיבה עדיפה " (פסקה 17). בנסיבות אלו, נדחתה העתירה, ובוטל צו הביניים, אשר ניתן ביום 13.5.2013.

המבקשת ערערה על פסק הדין לבית משפט זה, ובד בבד עם הערעור הוגשה גם הבקשה שלפניי.

הבקשה

6.

בבקשה למתן "צו ביניים ", התבקש בית משפט זה לאסור על המשיבה 1 לחתום על הסכם עם המשיבה 3 בקשר למכרז, מושא הערעור; להקפיא את הליכי המכרז ולהורות למשיבים להמנע מביצוע כל פעולה בנוגע אליו; לאסור על המשיבים להתחיל בביצוע כל פעולה או עבודה הקשורה למכרז; וליתן " כל צו נדון וצודק בנסיבות העניין ", וזאת עד להכרעה בערעור המבקשת.

לגופה של בקשה, נטען, בתמציתיות, כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקשת, שכן הענות לבקשתה רק תדחה את תחילת הקמתו של המוקד, כאשר משך ההקמה " מוערך בחודשים ", בעוד שדחיית הבקשה, תוביל לביצוע המיזם בידי המשיבה 3, באופן שירוקן מתוכן את הערעור שהוגש מטעם המבקשת. אשר לסיכויי

הערעור, נטען כי "ברור מהרקע העובדתי והמשפטי שסיכוייה של המבקשת אכן גבוהים ".

עוד התבקש בית המשפט שלא לחייב את המבקשת בהפקדת ערובה, כתנאי למתן הצו המבוקש, שכן המבקשת הפקידה ערבות בנקאית , במסגרת הגשת הצעתה למכרז, אשר לא הושבה לה. כמו כן, המציאה המבקשת ערבון לבית משפט קמא, בסכום של 40,000 ₪, כתנאי למתן צו הביניים, במסגרת עתירתה השנייה. לפיכך, חיוב המבקשת בהפקדת ערובה נוספת, בעקבות אותו מכרז, כך נטען, יהווה " הכבדה בלתי מידתית ", אשר יש להמנע ממנה.

תגובת

המשיבות 1 ו -2

7.

לשיטת המשיבות 1 ו-2, יש לדחות את הבקשה שלפניי, משום הסיכויים הקלושים לקבלת ערעורה של המבקשת. לעניין זה, הבהירו המשיבות, כי, בניגוד לקביעת בית משפט קמא, לא נפל כל פגם בהתנהלותן במסגרת הליכי המכרז, לרבות בנוגע לשאלת פיצולו. תנאי המכרז איבחנו בין הקמת והפעלת המוקד לבין הקמתו של מכון הרנטגן, ואבחנה זו היתה ידועה וברורה למשתתפות במכרז, והתבטאה אף במסגרת ההצעות הכספיות שהגישו המבקשת והמשיבה 3. לטענת המשיבות 1 ו-2, תקנות העיריות (מכרזים), התשמ"ח-1987, מקנות למשיבה 2 סמכות להורות על ביטול המכרז, ובכלל זה גם על ביטול חלקו, עוד בשלב בחינת ההצעות השונות, וטרם ההכרזה על הזוכה בו, כאשר המשיבה 2 פעלה על פי תקנות אלו. עוד הבהירו המשיבות, כי החלטת המשיבה 2 לבטל את מרכיב הרנטגן נבעה משיקולים אובייקטיבים ועניינים, וכי האפשרויות האחרות שעמדו בפניה כללו את ביטול המכרז כולו או בחירה בהצעת המבקשת, ככל שהדבר נוגע להפעלת מכון הרנטגן בלבד, וכמתחייב מהוראת הפיצול הכלולה במכרז. נקיטה בצעד זה היתה מסכלת את הקמת מכון הרנטגן, משום הצעתה הכספית הנמוכה של המבקשת. לאור האמור, ומאחר שהצעת המבקשת נגועה, כאמור, בתכסיסנות, אין לערעורה סיכויים טובים להתקבל.

אשר למאזן הנוחות, נטען, כי קבלת הבקשה תפגע במשיבות 1 ו-2 באופן בלתי הפיך, שכן בעקבות דחיית הקמת המוקד, הן עלולות לאבד את התקציב לשנת 2012, אשר משרד הבריאות וקופות החולים הקצו, לטובת המיזם המשותף. עוד הובהר, בתגובה, כי בסמוך לאחר מתן פסק הדין, מושא הערעור, חתמו המשיבות 1 ו-3 על חוזה באשר להקמת המוקד והפעלתו. לחילופין, ובמידה שבית המשפט יחליט להענות לבקשה, ביקשו המשיבות 1 ו-2 לחייב את המבקשת בהמצאת ערבון כספי גבוה או ערבות בנקאית משמעותית, לנוכח התנהלותה.

תגובת המשיבה 3

8.

המשיבה 3 הבהירה בתגובתה, כי עניינה של הבקשה שלפניי היא במתן סעד זמני לתקופת הערעור, וכי המבקשת לא עמדה בתנאים המצדיקים את הענקתו. לטענת המשיבה 3, המבקשת לא התייחסה בבקשתה לסיכויי הערעור ולא הניחה כל תשתית עובדתית וראייתית להוכחת הנזק שיגרם לה , אם תדחה בקשתה.

המשיבה 3 ציינה כי, בינה לבין המשיבה 1 נחתם, עוד ביום 11.6.2013, הסכם עבודה, ולהבטחת ביצועו היא אף הפקידה בידי המשיבות 1 ו-2 ערבות בנקאית. המשיבה 3 הוסיפה וטענה, כי בעקבות החתימה על החוזה, היא הזמינה, ביום 26.6.2013, ציוד רפואי חלקי מצד שלישי וחתמה, ביום 19.6.2014, על הסכם לרכישת תרופות, עם בית המרקחת בסח'נין. בנסיבות אלו, כך נטען, שיקולי מאזן הנוחות מחייבים את דחיית הבקשה, אשר חלקה הוא תיאורטי גרידא, לאור הפעולות להקמת המוקד, אשר בוצעו עד כה. עוד הובהר, כי אם תדחה הבקשה לא ייגרם למבקשת נזק בלתי הפיך, משום שאם זו תזכה בערעור, אפשר יהיה להפקיע את הזכייה במכרז מידי המשיבה 3, ולהעבירה למבקשת, או לחילופין להעניק למבקשת פיצוי כספי. לבסוף, טענה המשיבה 3, כי קבלת הבקשה תוביל לעיכוב נוסף בהקמת המוקד, הקמה אשר התעכבה ממילא, גם בגין התנהלותה של המבקשת, וכי לאור טיבו של המכרז, העוסק במתן שירותי רפואה דחופה, אין מקום להענות לבקשה, שהינה השלישית במספר, בעניין זה.

דיון והכרעה

9.

טרם שאדרש לבקשה דנן, אבהיר, כי אין מדובר בבקשה למתן צו ביניים לפי תקנה 465 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כעמדת המבקשת, כי אם בבקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור על עתירה מנהלית, הנדונה מכוח תקנה 43(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים, התשס"א-2000.

הכרעה בבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור, אשר הוגש על פסק דין בעתירה מנהלית, תעשה בהתאם לעקרונות המנחים את בית המשפט, בבואו לבחון בקשה למתן סעד זמני או לעיכוב ביצוע בהליך אזרחי (עע"מ 4892/13 צ'אן נ' מדינת ישראל (8.7.2013); עע"מ 3719/13 ש. מרדכי עבודות עפר בע"מ נ' משרד הבינוי והשיכון

(19.6.2013); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 586 (מהדורה שלישית, 2012)). עקרונות אלו מלמדים, כי על מבקש הסעד הזמני להוכיח שני תנאים מצטברים: הראשון, כי סיכויי ערעורו טובים, והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כך שאם תדחה בקשתו, ובסופו של יום יתקבל ערעורו, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו (עע"מ 526/13 TAY SING YU CANO

נ' מדינת ישראל משרד הפנים רשות האוכלוסין ההגירה ומעבר (22.7.2013); עע"מ 9026/12 אליצור חולון נ' עיריית חולון (9.3.2013)).עוד נקבע, בפסיקתו של בית משפט זה כי הדרישה להוכחת מאזן נוחות היא המרכזית מבין שני התנאים האמורים ( עע"מ 2042/13 בביאן נ' חברת דואר ישראל בע"מ (5.5.2013); עע"מ 424/11 שלג לבן (1986) בע"מ נ' עירית אשדוד (27.1.2011)), וכי יש לספק לה תשתית ראייתית איתנה (עע"מ 5930/12 עפו חמזה נ' מועצה מקומית ג'וליס (29.8.2012); עע"מ 5726/12 אמסלם נ' אלון (23.8.2012)).

10.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות המשיבות לה, הגעתי למסקנה כי אין מקום להעניק למבקשת את הסעד המבוקש על ידה. המבקשת לא פירטה בבקשתה, וודאי שלא באופן משכנע, את הטעמים בגינם יש לקבל את הבקשה, והדבר נכון ביתר שאת באשר לטענת המבקשת, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה.

11.

המבקשת לא הבהירה בבקשה שלפניי אילו נזקים יגרמו לה, במידה שתדחה בקשתה, כאשר המשיבות תמשכנה לפעול על פי חוזה העבודה, שנחתם ביניהן. טענת המבקשת, אשר נטענה בעלמא, כי למשיבות לא יגרם נזק רב אם תתקבל הבקשה, בעוד שדחייתה תייתר את ערעורה, אינה מתיישבת עם הראיות העולות מתגובות המשיבות, ובפרט מתגובתה של המשיבה 3. מעבר לחשש כי דחייה נוספת בביצוע המכרז עשויה למנוע מהמשיבה 1 לנצל את התקציב, אותו הקצו משרד הבריאות וקופות החולים לטובת המיזם, לגבי שנת 2012,

הראתה המשיבה 3, כי קבלת הבקשה עשויה לגרום לה, ולצדדים שלישיים, נזק של ממש, לנוכח הסכמים לאספקת תרופות וציוד רפואי, שנערכו בינה לבין אותם צדדים, בעקבות זכייתה במכרז.

מן הצד האחר, הטענה כי דחיית הבקשה תייתר את הערעור, אינה מטה את מאזן הנוחות לטובת המבקשת, שכן ממילא, ולפי מצב הדברים המתואר בתגובת המשיבה 3, המשיבות החלו ביישומו של החוזה שנחתם ביניהן בעקבות המכרז, ובכל אופן, אין לטעמי כל מניעה, כי אם יתקבל הערעור, והזכייה תועבר לידי המבקשת, היא תשפה את המשיבה 3 בגין המשאבים שהשקיעה בציודו של המוקד, ולאחר כן תחל המבקשת בהפעלתו. כידוע, בתי המשפט אינם נוטים לעכב ביצועו של מכרז שעניינו אספקת שירותים, בהנחה שאף אם יתקבל ערעורו של מבקש הסעד, ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היינו להעביר את הזכייה במכרז לצד שזכה בערעור, ללא קושי ניכר, ולפצותו בגין הפסדיו בתקופת הביניים, ככל שאלו יוכחו (עע"מ 336/13 סופרבוס ושות' נ' משרד התחבורה (6.2.2013); עע"מ 7889/12 מפעת 1965 (1987) בע"מ נ' החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי בע"מ (16.12.2012); עע"מ 7961/12

הדים מכונים אודיולוגים בע"מ נ' שרותי בריאות כללית (2.12.2012 )). הדברים שונים, לכאורה, במכרז שעניינו עבודות בנייה או תשתית, משום החשש שלא ניתן יהיה להחזיר את הגלגל לאחור, לאחר שהזוכה במכרז החל בביצוע אותן עבודות, אם וכאשר יתקבל ערעורו של מבקש הסעד. ואולם, ייתכנו נסיבות המצדיקות את דחיית הבקשה לסעד זמני, גם כאשר עסקינן במכרז שעניינו עבודות בנייה, אם השתכנע בית המשפט כי נזקיו של מבקש הסעד ניתנים לריפוי באמצעות פיצוי כספי, ככל שערעורו אכן

יתקבל, ותוצאות המכרז ישתנו (עע"מ 628/13

אבן עמי הנדסה אזרחית בע"מ נ' מעלה אדומים חברה לתכנון ופיתוח בע"מ

(21.2.2013)

עע"מ 2628/11

אפקון בקרה ואוטומציה בע"מ נ' מדינת ישראל - הרשות הממשלתית (11.5.2011)).

כך הוא הדבר, גם כאשר עבודות הבנייה מצויות בעיצומן, כאשר המבקש לא הוכיח את הנזק אשר עשוי להגרם לו, אם אלו לא ייפסקו (עע"מ 1489/13 המינהל הקהילתי לשכונת בית צפאפא נ' עיריית ירושלים (20.3.2013)).

המכרז, מושא הבקשה בענייננו, הינו מכרז " משולב ", שיישומו בשלב הראשון, דורש מהזוכה להכשיר את המבנה, שקיבל מהמשיבה 1 לשם מתן שירותי רפואה דחופה, ולשם כך עליו לבצע בו עבודות תשתית מסויימות. ואולם, חלק הארי של המכרז עניינו באספקת שירותים לתושבי העיר סח'נין. על פי תנאי המכרז, על הזוכה לספק שירותי הפעלת מוקד לתקופה קצובה של שלוש שנים, כאשר למשיבה 1 ניתנת האפשרות להאריך את ההתקשרות למתן שירותי ההפעלה, בשנתיים נוספות. בנסיבות אלו, ולאור ההלכה הפסוקה שהובאה לעיל, אינני סבור כי אופיו של המכרז, כשלעצמו, מצדיק את מתן הסעד המבוקש, וזאת גם מבלי להדרש לנזקים העשויים להגרם למשיבות, כתוצאה מקבלת הבקשה.

12.

זאת ועוד, החלטה בבקשה למתן סעד זמני, במסגרת ערעור שעניינו מכרז, מחייבת מתן משקל משמעותי גם לאינטרס הציבורי, העשוי להפגע כתוצאה מהיענות לה (עע"מ 7141/12

אבני הרצוג שועלי אלגז את גורביץ ושות' נ' יפה נוף תחבורה (14.10.2012); רע"א 5979/12 אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ נ' מטמנות אפעה בע"מ (21.8.2012); עע"מ 8832/11

י.ר.א.ב שרותי נוי 1985 בע"מ נ' עיריית חיפה (23.1.2012)). בנסיבות שלפניי, מדובר במכרז להפעלת מוקד לרפואה דחופה, אשר פורסם לפני קרוב לשנה. הקמתו של המוקד והפעלתו לטובת תושבי סח'נין, עוכבו עד כה, בין היתר בשל פניותיה של המבקשת לערכאות משפטיות. סבורני, כי החשש להמשך הפגיעה ברווחת תושבי העיר מטה, אף היא, את מאזן הנוחות לטובת דחיית הבקשה שלפניי.

13.

מאחר שלא מצאתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת, אינני רואה טעם להדרש בהרחבה לסיכויי הערעור, אותו הגישה המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהלים. ואולם, אדגיש, מבלי לקבוע מסמרות לעניין זה, כי קביעת בית משפט קמא, לפיה הצעתה של המבקשת הינה הצעה " תכסיסנית " עולה, לכאורה, מהשוואת רכיבי ההצעה שהוגשה מטעמה לאומדן העלויות, כפי שהוערך על ידי המשיבה 1, ובית משפט קמא תמך קביעה זו בדברי בא כוח המבקשת, במסגרת הדיון שנערך לפניו. יצוין, כי בתי המשפט נוטים, ככלל, לאשר פסילת הצעות תכסיסניות במכרז, ולבקר, באופן מיוחד, הצעות שיש בהן משום " העמסת מחירים ", היינו כאשר חלק מסעיפי ההצעה כוללים מחירי הפסד, באופן שיכפר על מחירים גבוהים יותר בסעיפים אחרים שלה (דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ג 131-132 (2013); גילי ויואל עזריה בע"מ נ' חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ (22.11.2010)) .

סוף דבר

14.

לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.

המבקשת תשא בהוצאות המשיבות בגין בקשה זו בסך 5,000 ₪ לכל אחת, ובסך הכל בסכום של 15,000 ש"ח.