פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים מנהליים
עע"מ
7710/18
לפני:
כבוד השופט ע' גרוסקופף
המערערים:
המשרד לביטחון פנים ואח'
נ ג ד
המשיב:
ג'אבר אבו ג'אבר
בקשה לעיכוב ביצוע
פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 19.8.2018
בעת"מ
5932-12-16 שניתן על ידי כבוד השופטת ברכה בר-זיו
בשם המערערים:
עו"ד אבי
טוויג
; עו"ד רועי
שויקה
בשם המשיב:
עו"ד ערן
צלניקר
החלטה
לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כבוד השופטת ברכה בר-זיו ) בעת"מ
5932-12-16 מיום 19.8.2018, בגדרו התקבלה עתירה שהגיש המשיב, ובית המשפט קמא הורה על ביטול החלטת פקיד רישוי כלי ירייה לפי חוק כלי היריה , תש"ט-1949 (להלן: " הממונה " ו-" חוק כלי היריה ", בהתאמה) וחידוש רישיונו של המשיב לנשיאת כלי ירייה.
רקע עובדתי והליכים קודמים
1.
המשיב, תושב כפר קאסם, החזיק ברישיון לנשיאת כלי ירייה מסוג אקדח מאז שנת 2005 (להלן: " הרישיון ו-" האקדח ", בהתאמה). ביום 31.3.2015 נתפס האקדח על רקע תיק חקירה בשל חשד לאיומים, איומים באמצעות נשק והחזקת נשק. כבר עתה יצוין כי תיק החקירה נסגר בסופו של יום בשל חוסר ראיות. ביום 19.4.2015 נחקר המשיב בתיק נוסף בעבירות של החזקת נשק שלא כדין והחזקת תחמושת. גם תיק חקירה זה נסגר בסופו של יום בשל חוסר ראיות.
2.
המשיב הגיש בקשה להחזרת תפוס, האקדח. בדיון שהתקיים ביום 27.4.2015 בבקשה להחזרת תפוס נמסרה תגובת נציג המשטרה לפיה המשטרה אינה מתנגדת להחזיר את האקדח למשיב, בכפוף להצגת רישיון בתוקף. ביום 11.5.2015 הגיש המשיב בקשה לממונה לקבלת אישור על החזקת רישיון כלי ירייה בתוקף, וביום 16.6.2015 נדחתה בקשת המשיב ובוטל רישיונו לנשיאת כלי ירייה בהתבסס על המלצת המשטרה.
3.
ביום 3.3.2016 הגיש המשיב בקשה נוספת לחידוש רישיון להחזקת כלי ירייה במסגרתה טען כי הוא עומד בתבחין "עבודה ביישוב זכאי". ביום 18.4.2016 נדחתה בקשת המשיב בשל אי עמידה בתבחינים התקפים. על החלטה זו הגיש המשיב ערר אשר נדחה ביום 9.10.2016. כנגד ההחלטה על דחיית הערר הגיש המשיב את העתירה שנדונה לפי בית משפט קמא. במהלך ניהול ההליך בבית משפט קמא, ביום 4.5.2017, ניתנה החלטה עדכנית של הממונה בעניינו של המשיב על בסיס המלצה נוספת של המשטרה, ולפיה הנימוקים לדחיית עררו של המשיב הם " בשל המלצת המשטרה ואי עמידת המשיב בתבחינים התקפים " (סעיף 35 להודעת הערעור, החלטות הממונה לא צורפו על ידי מי מהצדדים).
4.
פסק דינו של בית משפט קמא ניתן ביום 19.8.2018. נפסק כי סוגיית עמידתו של המשיב בתנאי התבחין " אינה נושא העתירה " וכי לא היה מקום לדון מחדש בסוגיית עמידתו של המשיב בתנאי התבחין לאחר שכבר נקבע כי הומצאו כל המסמכים הנדרשים בהחלטת הממונה מיום 9.10.2016. באשר לעמדת המשטרה סבר בית המשפט קמא, לאחר עיון במידע המודיעיני הסודי, כי אין במידע זה כדי להצביע על סכנה לציבור, " ככל שמדובר במידעים
שאין עניינם שני התיקים בגינם נפתחו ההליכים נגד העותר [המשיב בהליך זה] " . עוד נקבע כי משעה שהמשטרה סברה, במסגרת הדיון להחזרת תפוס, שאין סכנה להחזיר למשיב את האקדח הרי שהיא לא יכולה להישמע בטענה כי קיימת סכנה בהחזקת כלי ירייה על ידי המשיב, בהסתמך על תיק זה. אף התיק השני שנסגר עקב חוסר ראיות אינו מצדיק, כך לפי קביעת בית משפט קמא, שלילת רישיון הנשק של המשיב או מהווה טעם לאי חידוש הרישיון.
טענות הצדדים
5.
המערערים (להלן: " המדינה ") הגישו ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא, ולצידו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, היא הבקשה שלפניי. בכל הנוגע למאזן הנוחות נטען כי עמדת משטרת ישראל היא שנשקפת סכנה לשלום הציבור ובטחונו אם המשיב יישא נשק וכי על פי פסיקת בית משפט זה, כפי שבאה לידי ביטוי בהחלטתו של השופט (כתוארו אז) אליקים רובינשטיין
בעע"מ 5985/10 מדינת ישראל נ' עמר (18.8.2010), עמדה כגון זו מטה את הכף לטובת מתן עיכוב ביצוע. בכל הנוגע לסיכויי הערעור נטען כי בפסק הדין של בית משפט קמא נפלו מספר טעויות משפטיות של ממש. כך, נטען כי המשיב אינו עומד בתנאי תבחין "עבודה באזור זכאי" ועל כן לא הצביע על אינטרס מהותי מוכר להחזקת כלי ירייה.
6.
המשיב מתנגד לעיכוב ביצוע פסק הדין. לשיטתו, יש לדבוק בכלל לפיו אין מקום להורות על עיכוב ביצוע פסק דין לתקופת הערעור, שכן בעל הדין שניתן לטובתו פסק דין זכאי לממש את פירות זכייתו. בכל הקשור לסיכויי הערעור סבור המשיב כי פסק הדין לא מקים כל עילת התערבות. לשיטתו צדק בית המשפט קמא כאשר קבע כי לא היה מקום לדון מחדש בעניין עמידתו של המשיב בתנאי תבחין "עבודה באזור זכאי", וכי החלטתו העדכנית של הממונה היא בבחינת "מקצה שיפורים". בכל הנוגע להמלצת משטרת ישראל טוען המשיב כי הממונה כלל אינו מוסמך לבסס החלטתו על תיקים סגורים, ומכל מקום מדובר במידע חסוי, ישן ולא רלוונטי. כך או כך, סבור המשיב כי הממונה לא עמד ברף "הראיות המנהליות" הנדרש לצורך ביטול רישיון כלי ירייה קיים.
דיון והכרעה
7.
לאחר שעיינתי בפסק הדין של בית משפט קמא, בבקשה ובתגובה לה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. העקרונות המנחים בהכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין בעתירה מינהלית , מכוח תקנה 43(ב) לתקנות בתי משפט לענינים
מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, דומים לעקרונות המנחים את בית המשפט בבואו לבחון בקשה לעיכוב ביצוע בהליך אזרחי ( עע"מ 4130/13 חייאן (1996) בע"מ נ' עיריית סח'נין (28.7.2013)).
כידוע, בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין צריכה להיבחן לאורם של שני שיקולים – סיכויי הערעור ומאזן הנוחות.
בין שני השיקולים הללו מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", לפיו ככל שאחד השיקולים פועל בעוצמה רבה יותר כך ניתן להקל בדרישה לקיומו של השיקול השני, ולהיפך. עם זאת, מקובל לראות בשיקול מאזן הנוחות כבעל מעמד בכורה ( בשג"צ 2598/95 אדם טבע ודין נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה (30.4.1995); עע"מ 2042/13 בביאן נ' חברת דואר ישראל בע"מ , פסקה 4 (5.5.2013)). כאשר עסקינן בהליך מינהלי , נדרש בית המשפט במסגרת מאזן הנוחות גם לאפשרות הפגיעה באינטרס הציבורי (ראו: עע"מ
4607/16 Alstom Transport SA
נ' נת"ע – נתיבי תחבורה עירוניים בע"מ , פסקה 19 (26.6.2016); עע"מ 5880/18 שפר ביטחון בע"מ ואח' נ' המשרד לביטחון פנים האגף לרישוי כלי ירייה ואח' , פסקה 12 (9.8.2018)).
8.
במקרה ש ל פני י מאזן הנוחות נוטה לטובת עיכוב הביצוע של פסק הדין, זאת, בהתחשב ברקע לשלילת רישיונו של המשיב ונוכח החשש לפגיעה באינטרס הציבורי היה ופסק הדין לא יעוכב. אכן, מן העבר השני קיים חשש לפגיעה במשיב, אשר לטענתו נדרש לאקדח לצורכי עבודתו. אולם, סבורני כי חשש זה הוא בעל משקל פחות בעניינו, בין היתר, בשים לב לכך שמאז שנת 2015 האקדח אינו מצוי ברשותו של המשיב.
9.
בכל הנוגע לסיכויי הערעור, הרי שמבלי לטעת מסמרות בדבר, נדמה כי הם
אינם מבוטלים. פסק-דינו של בית המשפט המחוזי ניתן על בסיס הנמקה קצרה ולעיתים חסרה (השוו לפסק דינו של השופט מנחם פינקלשטיין
ב עת"מ ( מינהליים מרכז) 12930-12-17 כהן נ' משרד הפנים - האגף לרישוי כלי נשק (4.10.2018)). כך למשל, בית המשפט קמא קבע כי " ככל שעסקינן בעמידה בתבחין תקף, אני מסכימה עם טענות ב"כ העותר [המשיב] כי ענין זה אינו נושא העתירה " מבלי לנמק מדוע אלו פני הדברים. בדומה, קביעתו של בית המשפט קמא כי " לא היה מקום לדיון מחודש בענין
התבחין לאחר שכבר נקבע כי הומצאו כל המסמכים הדרושים..." אינה ברורה מאליה, ובין היתר יש ליישבה עם העקרון הכללי לפיו החלטות מינהליות
אינן סופיות (ראו: דפנה ברק-ארז משפט מינהלי – כרך א' 373 (2010) (להלן: " ברק-ארז ")), ועם זכותה של רשות מנהלית לסטות מהחלטות מוטעות קודמות ( ברק-ארז , עמ' 393-389).
10.
סוף דבר: הבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי עד להכרעה בערעור מתקבלת.
ניתנה
היום, כ"ה בכסלו
התשע"ט
(3.12.2018).
ש ו פ ט