עע"מ 1853/19 מסעדת אנאמרו בע"מ נ. משרד הפנים

1.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית המשפט לעניינים מנהליים (סגן הנשיא י' נועם ) בעת"מ 56846-10-17 מיום 4.2.2019, במסגרתו נדחתה עתירתם של המבקשים נגד החלטת מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה לבטל את ההיתרים שבידי המבקשות 2-1 (להלן גם: מסעדת אנאמרו ו- מסעדת טוקיו בייג'ין בהתאמה) להעסקת "מומחים זרים" במקצוע שף (להלן: מומחים זרים ), ולסרב לכל בקשה חדשה להעסקת מומחים זרים אשר תוגש על-ידי המבקשים למשך שלוש שנים.

2.

מסעדת אנאמרו ומסעדת טוקיו בייג'ין הינן מסעדות בבעלות המבקשים 4-3 (להלן:

בעלי המסעדות ) . בשנת 2014 קיבלו המסעדות היתרים להעסקת מומחים זרים עבור שנת 2015, אשר חלקם חודשו גם עבור שנת 2017.

3.

בהתאם לנדרש על-פי נוהל מספר 5.3.0041 של הרשות האוכלוסין וההגירה (להלן: הרשות ), היתרי העסקת המומחים הזרים הוענקו למסעדות על בסיס תצהירים שהוגשו מטעם בעלי המסעדות לרשות וכללו את התחייבותם כי ישלמו למומחים הזרים שכר אשר " לא יפחת מסך השווה לפעמיים השכר הממוצע לשכיר במשק", ואת הצהרתם כי התפריט המוגש במסעדות הינו "על טהרת התפריט האתני האסיאתי בלבד (מלבד מספר קטן של מנות שירות)".

4.

ביום 30.7.2017 החליט מנכ"ל הרשות לבטל את ההיתרים להעסקת מומחים זרים אשר בידי המסעדות, וכן לסרב לכל בקשה חדשה להעסקת מומחים זרים שתוגש על-ידי המסעדות או בעליהם למשך שלוש שנים.

בנימוקי ההחלטה צוין כי מביקורת אכיפה שנערכה במסעדות עלה כי בניגוד להצהרותיהם של בעלי המסעדות, ולנדרש על פי הוראות הנוהל, לא שולם למומחים הזרים שכר כנדרש, וכי מדובר במסעדות "מעורבות" בהן מוגש אוכל אתני-אסיאתי לצד אוכל שאינו אתני-אסיאתי.

עוד נכתב כי בניגוד להצהרות נציגי מסעדת אנאמרו הרי שהמסעדה טרם פוצלה למסעדה "מעורבת" ולמסעדה המבוססת על אוכל אתני-אסיאתי בלבד.

5.

עתירתם של המבקשים נגד החלטת מנכ"ל הרשות נדחתה על-ידי בית המשפט לעניינים מנהליים, תוך שנקבע כי החלטת מנכ"ל הרשות התבססה על תשתית ראייתית מנהלית איתנה, וכי לנוכח הפרת התנאים שבמסגרתם ניתנו ההיתרים מדובר ב"החלטה עניינית ומנומקת, סבירה ומידתית".

6.

המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין לבית משפט זה, ובצידו בקשה לעיכוב ביצועו – היא הבקשה שלפניי.

תמצית טענות הצדדים

7.

בבקשתם, טוענים המבקשים כי סיכויי הערעור גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתם.

בפרט, נטען כי אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין ייגרם למסעדות נזק בלתי הפיך אשר יביא לסגירתן, שכן המסעדות "מתבססות על מטבח אסיאתי, שרק השפים הזרים מסוגלים לספקו", לשון הבקשה. המבקשים אף סבורים כי הנזק העלול להיגרם להם כבד במיוחד מאחר שכבר "שילמו מיליונים על מנת לפצל את המסעדות" בכדי לעמוד בהוראות המשיב.

כראיה לנזק העלול להיגרם להם ציינו המבקשים כי מדיניות המשיב לפיה ניתן להעסיק מומחים זרים במסעדות המגישות אוכל אתני-אסיאתי בלבד מעידה שלמסעדות נשואות הבקשה יש צורך של ממש במומחים זרים, וכי אבדן ההיתרים עלול לפגוע בהם קשות. כן הפנו המבקשים להצהרות בעלי המסעדות בהם נטען כי אבדן היתרי ההעסקה יגרום למסעדות לנזק בלתי הפיך.

8.

המשיב בתגובתו סומך ידיו על פסק דינו של בית המשפט קמא, וטוען כי סיכויי הערעור להתקבל "נמוכים עד מאוד", כלשונו.

אשר למאזן הנוחות, נטען כי טענת המבקשים לפיה מימושו של פסק הדין יפגע בהם קשות לא גובתה בראיות התומכות בה, וכי עיכוב ביצוע פסק הדין יפגע ביכולתו של המשיב

לאכוף את החלטות הממשלה ואת נהליו, ואף יביא לפגיעה ממשית בשוויון בין המבקשים לבעלי מסעדות אחרים המקפדים על כללי הנוהל בנושא.

דיון והכרעה

9.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, וכן בתגובת המשיבים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

10.

כידוע, הגשת ערעור כשלעצמה אינה מעכבת את ביצועו של פסק הדין כלפיו היא מופנית, והנטל בבקשה לעיכוב ביצוע מוטל על כתפי המבקש. על המבקש להראות כי סיכויי קבלת הערעור גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שביצוע פסק הדין יגרום לו לנזק בלתי הפיך, או שיהיה קושי ממשי להשיב את מצב הדברים לקדמותו אם יתקבל הערעור (עע"מ 9620/17 סאן בת ים אל.אל.סי נ' הפורום הישראלי לשמירה על חופים (3.1.2018)).

בין שני תנאים אלו מתקיימת "מקבילית כוחות" לפיה ככל שסיכויי הערעור נמוכים, כך הנטל המוטל על המבקש להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו כבד יותר, ולהיפך . יחד עם זאת, נקבע זה מכבר כי מעמד הבכורה נתון לשיקול בדבר מאזן הנוחות, וכי על המבקש להציג תשתית ראייתית הולמת שמאזן הנוחות אכן נוטה לטובתו (וראו: עע"מ 7710/18 המשרד לביטחון פנים נ' אבו ג'אבר (3.12.2018) ; עע"מ 5723/12 אמסלם נ' אלון (23.8.2012)).

11.

בנסיבות העניין, ומבלי להביע עמדה באשר לסיכויי הערעור, לא שוכנעתי כי המבקשים עמדו בנטל להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם.

טענת המבקשים לפיה אובדן היתרי העסקת המומחים הזרים יגרום למסעדות לנזק בלתי הפיך נטענה בעלמא וללא כל ביסוס משכנע. כך, המבקשים לא הציגו נתונים כלשהם בדבר הנזק הכספי העלול להם כתוצאה מביצוע פסק הדין, אלא הסתפקו בהצהרות כלליות כי המסעדות עלולות להינזק.

בפרט, המבקשים לא סיפקו מידע באשר להיקף המנות המוגשות כיום במסעדות אשר לא יוכלו להיות מוגשות בעתיד ככל שביטול היתרי העסקת המומחים הזרים יוותר על כנו, ומהן ההשלכות הכלכליות על המסעדות כתוצאה מכך.

12.

כמו כן, אין בידי לקבל את טענתם של המבקשים לפיה מדיניות המשיב מסייעת לגישתם. אמנם, יש במדיניות המשיב בכדי ללמד כי מסעדות המבוססות על המבטח האתני-אסיאתי בלבד זקוקות למומחים זרים בכדי להתקיים. דא עקא, המבקשים במקרה דנן לא הציגו כל ראיה כי המסעדות כיום אכן מבוססות על המטבח האתני-אסיאתי בלבד, ואינן עוד מסעדות "מעורבות", כפי שנקבע בהחלטת מנכ"ל הרשות.

אדרבא, מדיניות הרשות כפי שהוצגה בתגובת המשיב היא שאין להעניק היתרים להעסקת מומחים זרים למסעדות "מעורבות" המגישות גם מאכלים שאינם אתני-אסיאתיים מאחר שמסעדות מסוג זה אינן

צפויות להיפגע

פגיעה משמעותית אם לא יועסקו בהן מומחים זרים.

13.

בנסיבות אלו, לא שוכנעתי כי ביצוע פסק הדין יגרום למבקשים לנזק בלתי הפיך, או כי הם יתקלו בקושי ממשי להשיב את המצב לקדמותו אם אכן יתקבל ערעורם, וממילא אין מקום לעכב את ביצוע פסק הדין.

14.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

המבקשים יישאו בהוצאות המשיב בסך 5,000 ש"ח.