עע"מ 7685/18 ועדת המשנה להתנגדויות נ. גמ"ח קהל חסידים

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כבוד השופט ארנון דראל ) בעת"מ 65445-03-18 מיום 26.7.2018, בגדרו התקבלה בחלקה עתירה שהגישו המשיבים 1 ו-2 ובית המשפט קמא הורה על החזרת דיון בהתנגדויות לתכנית נקודתית לוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ירושלים (להלן: " הוועדה המחוזית ").

רקע עובדתי והליכים קודמים

1.

המשיבה 1 היא עמותה אשר בבעלותה ובניהולה בית כנסת השוכן ברחוב ישעיהו בר זכאי 4 בשכונת שערי חסד בירושלים (להלן: " המבנה "). המשיב 2 הוא רב בית הכנסת. המבנה מתפרש על פני שלוש קומות (כאשר הקומה השלישית מהווה כולה חריגת בנייה) וכלולים בו בית כנסת, מקווה וכן מספר חללים המשמשים לקיום אירועים. המשיבים 1 ו-2 הגישו תכנית נקודתית 101-167916 במסגרתה התבקשו רשויות התכנון להכשיר, בדיעבד, עבירות בנייה והגדלת אחוזי בנייה במבנה בשיעור של כ- 71% (תוספת של 484.26 מ"ר על 675 מ"ר המאושרים) (להלן: " התכנית ").

2.

לאחר שניתנה המלצת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים, הופקדה התכנית בתנאים. לתכנית המופקדת הוגשו ביום 1.10.2017 התנגדויות מטעם תושבים המתגוררים בסמיכות לשטח התכנית, הם המשיבים 4 (להלן: " המתנגדים "). המתנגדים טענו כי התכנית מבקשת להכשיר בדיעבד בנייה בלתי חוקית עתירת היקף אשר משמשת את המשיבים 1 ו-2 לצורך הפעלת אולמות אירועים מסחריים פיראטיים וכי בעקבות כך נוצרים במקום מטרדי רעש ועומס תחבורתי.

3.

ביום 21.12.2017 התכנסה הוועדה המחוזית ודנה בתכנית המופקדת ובהתנגדויות לה, וביום 28.12.2017 ניתנה החלטת הוועדה המחוזית לאשר את התכנית במגבלות (אשר חלקן יפורט להלן), ובכך למעשה קיבלה חלק מההתנגדויות. נקבע, כי לתכנית יתווסף סעיף לפיו לא יותר לקיים אולם אירועים בתחום התכנית וכי סטייה מסעיף זה תהווה סטייה ניכרת. עם זאת התירה הוועדה לקיים במבנה " אירועים נלווים לשימוש בית הכנסת בעלי אופי דתי כגון: סעודות מצווה, סעודות הודיה, ברית מילה, זבת הבת, בר מצווה, הרצאות ואירועי קהילה " (סעיף 7 להחלטה), אולם זאת, רק תחת המגבלות הבאות אשר יתווספו גם הן להוראות התכנית (להלן: " המגבלות "):

"1. לא יותר קיום של אירועים הכוללים השמעת מוזיקה בתדירות העולה על פעם בשבוע.

2.האירועים יתקיימו בחללים הסגורים בלבד. קיים איסור על קיום פעילות בחצר בזמן האירוע.

3.יותקנו מזגנים ומיגונים אקוסטיים בפתחים של המבנה.

4.משך האירועים יוגבל ל - 3 שעות ולא ימשך מעבר לשעה 22:00 בלילה.

5.תתאפשר מוסיקת רקע שאינה עולה על 85 דיצבלים בתוך המבנה ו - 45 דציבלים בחזיתות המבנים הסמוכים.

6.לא תושמע מוסיקה באמצעות תזמורת.

7.קיום אירועים יוגבל ל-100 משתתפים.

עוד נקבע כי יש להסיר את הכיתוב "אולם" מהשילוט הקיים בחזית המבנה; כי תנאי להיתר בנייה יהיה הגשת חוות דעת על ידי יועץ אקוסטי; כי תנאי למתן היתר בנייה יהיה הקמת חדר אשפה; כי תנאי למתן היתר בנייה יהיה תיאום עם פיקוד העורף ואישור מהנדס לעומסים המבוקשים בהתאם לשימושים הקבועים בתכנית.

4.

המשיבים 1 ו-2 לא השלימו עם החלטת הוועדה המחוזית והגישו עתירה לבית המשפט המחוזי במסגרתה עתרו לביטול המגבלות אותן קבעה הוועדה המחוזית, מחמת חריגה מסמכות. ביום 26.7.2018 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בגדרו הוחלט לקבל את העתירה בחלקה ולהחזיר לוועדה המחוזית את הדיון בתכנית " לצורך שמיעת העותרים בכל הנוגע למגבלות שהוטלו על תדירות האירועים, שעות עריכתם, משך הזמן המירבי ומספר המשתתפים בהם " (סעיף 26 לפסק הדין). יתר טענות המשיבים 1-2, הנוגעות בעיקרן לתנאים למתן היתר בנייה, נדחו.

טענות הצדדים

5.

הוועדה המחוזית הגישה ערעור על פסק הדין ולצידו בקשה לעיכוב ביצוע, היא הבקשה שלפניי. במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע נטען כי הן סיכויי הערעור והן מאזן הנוחות נוטים לטובת הוועדה המחוזית ומצדיקים את עיכוב ביצוע פסק הדין. בכל הנוגע לסיכויי הערעור נטען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע שלמשיבים עומדת זכות טיעון משנית, קרי זכון טיעון נוספת לאחר הדיון בהתנגדויות, שכן קביעה זו עומדת בסתירה להוראות הקבועות בחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965; כי ההחלטה להורות על עריכתו של שימוע משני אינה תואמת את הדין הכללי בנוגע לזכות הטיעון, שהרי החלטת הוועדה המחוזית מטיבה עם המשיבים 1 ו-2 ולמעשה אישרה את בקשתם להכשרת חריגות הבניה; כי המשיבים 1 ו-2 לא טענו לפגיעה בזכות הטיעון שלהם; כי למשיבים 1 ו-2 ניתנה הזדמנות להציג את טענותיהם לפני הוועדה טרם התקבלה החלטה הסופית בעניינם; כי פסק הדין עומד בסתירה לעקרון סופיות ההחלטה של רשויות התכנון; וכי הוועדה מוסמכת לאשר תכנית תוך קביעת מגבלות דוגמת אלו המופיעות בהחלטתה. באשר למאזן הנוחות נטען כי משמעותו של אי מתן עיכוב ביצוע היא החזרת הדיון לוועדה המחוזית באופן שייתר את הצורך בבירור הערעור ויהפוך אותו לתיאורטי - ודי בנימוק זה על מנת להורות על עיכוב ביצוע.

6.

המשיבים 1 ו-2 מתנגדים לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לשיטתם מתן סעד של עיכוב ביצוע יגרום להם נזק בלתי הפיך. זאת מן הטעם ש" המצב העובדתי הינו שבית הכנסת, על כל חלקיו, לרבות האירועים שמתרחשים בו, קיימים, פועלים ונעשים משך שנים ". המשיבים 1 ו-2 מציינים כי עירית ירושלים הגישה נגדם כתב אישום בגין ניהול עסק של אולם אירועים ללא רישיון עסק אולם הליך זה הסתיים בזיכויים. מזיכוי זה למדים המשיבים 1 ו-2 כי " אין מניעה להמשך הפעילות כפי שהייתה ". עוד מציינים המשיבים 1-2 כי המגבלות עדיין לא נכנסו לתוקף שכן התכנית טרם נכנסה לתוקף. לפיכך סבורים המשיבים 1 ו-2 כי שמירת המצב הקיים משמעותה אי החלת המגבלות אותן ביקשה הוועדה המחוזית להחיל. בכל הנוגע לסיכויי הערעור נטען כי אלו אינם גבוהים שכן משמעותו של קבלת הערעור הינה " כרסום עד איון זכות הטיעון ". עוד ציינו המשיבים 1 ו-2 בהתייחסותם כי חריגות הבניה השונות שנעשו במבנה נבנו כולן ללא יוצא מן הכלל ל" צורכי הקהילה והמתפללים ".

7.

המשיבה 3, הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים, הודיעה כי היא משאירה לשיקול דעתו של בית המשפט האם להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע ואילו המתנגדים הודיעו כי אינם מתנגדים לעיכוב ביצוע פסק הדין אולם היה ובית משפט זה יורה על עיכוב הביצוע הם סבורים כי יש מקום להבהיר כי עד להכרעה בערעור יהיו המשיבים 2-1 מחויבים למגבלות הוועדה המקומית כפי שהובאו במסגרת ההחלטה מיום 28.12.2017.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. העקרונות המנחים בהכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין בעתירה מינהלית, מכוח תקנה 43(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, דומים לעקרונות המנחים את בית המשפט בבואו לבחון בקשה לעיכוב ביצוע בהליך אזרחי (עע"מ 4130/13 חייאן (1996) בע"מ נ' עיריית סח'נין (28.7.2013)).

כידוע, בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין צריכה להיבחן לאורם של שני שיקולים – סיכויי הערעור ומאזן הנוחות.

בין שני השיקולים הללו מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", לפיו ככל שאחד השיקולים מקבל משקל רב יותר כך ניתן להקל בדרישה לקיומו של השני, ולהיפך. עם זאת, מקובל לראות בשיקול מאזן הנוחות כבעל מעמד בכורה ( בשג"צ 2598/95 אדם טבע ודין נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה (30.4.1995); עע"מ 2042/13 בביאן נ' חברת דואר ישראל בע"מ , פסקה 4 (5.5.2013)).

9.

במקרה ש ל פני י מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת עיכוב הביצוע של פסק הדין, שכן דחיית הבקשה עשויה לייתר את הערעור בכללותו. כך, ככל שהדיון בוועדה המחוזית, במסגרתו תינתן למשיבים 2-1 זכות טיעון משנית כמצוות בית המשפט המחוזי, יתקיים לפני מועד הדיון בערעור - לא יהיה עוד טעם לדון בהשגותיה של הוועדה המחוזית על עצם קיומו של הדיון. במקרים מסוג זה הגישה הרווחת בפסיקה היא שיש לשמר את המצב הקיים באמצעות עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים (ראו: עע"מ 870/17 מועצה מקומית כפר כנא נ' אורוז שירותים בע"מ, פסקה 6 (29.03.2017);

עע"מ 7344/16 הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים נ' ועדת הערר המחוזית לתכנון ולבניה מחוז ירושלים,

פסקה 14 (11.11.2016); עע"מ 3542/11 ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ובניה נ' המועצה המקומית ערערה , פסקה 7 (6.6.2011)) וסבורני כי כך ראוי לעשות גם במקרה שלפניי.

10.

בכל הנוגע לסיכויי הערעור, הרי שמבלי לקבוע מסמרות בדבר, נדמה כי סיכויי הערעור אינם מבוטלים. פסק-דינו של בית המשפט המחוזי ניתן ללא נימוק ביחס לזכותם של המשיבים 1 ו-2 לשימוע נוסף בשלב שמיעת ההתנגדויות, זולת " נסיבותיו המיוחדות של מקרה זה ". במצב דברים זה, ונוכח הסמכות הרחבה המסורה למוסד תכנון לקבוע תנאים לאישור תכנית על פי סעיף 108(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, כפי שנדון בהרחבה אך לאחרונה במסגרת פסק דינה של הנשיאה א' חיות בעע"מ 9387/17 המרכז האקדמי למשפט ולעסקים נ' ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית (14.10.2018), הרי שהעדר הנמקה זה מקים קושי של ממש.

11.

באשר למשמעות האופרטיבית של עיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי, וזאת נוכח בקשת ההבהרה שהגישו המתנגדים בכל הנוגע לקיומם של אירועים בתקופת הביניים עד להכרעה בערעור, מובהר בזאת כי בשים לב למכלול נסיבות המקרה המשיבים יהיו רשאים להמשיך ולקיים במבנה אירועים אך ורק בכפוף למגבלות אשר נקבעו בהחלטת הוועדה המחוזית. הוראה זו, המתייחסת לתקופת הביניים עד להכרעה בערעור, מאזנת, מחד גיסא, בין הפגיעה האפשרית במשיבים 1 ו-2 עד להכרעה בערעור, ומאידך גיסא, עולה בקנה אחד עם החלטת הוועדה המחוזית לפיה השימושים הקבועים במסגרת ייעוד הקרקע הקיים, כמו גם המוצע בתכנית, אינם כוללים שימוש במבנה כאולם אירועים. אף בתכנית עצמה (נספח 2 לבקשה לעיכוב ביצוע), אשר כזכור הוגשה על ידי המשיבים 1 ו-2, נטען כי החללים הנוספים במבנה הינם "חדרי עיון" (וראו גם סעיף 4 להחלטת הוועדה המחוזית).

12.

סוף דבר: הבקשה מתקבלת כך שהדיון בוועדה המחוזית יעוכב עד להכרעה בערעור.

מובהר בזאת כי עד להחלטה אחרת המשיבים 1-2 רשאים לקיים במבנה אירועים רק בהתאם למגבלות אשר קבעה הועדה המחוזית בהחלטתה מיום 28.12.2017.