רע"א 98/03 מפעלי גדנסקי בע"מ נ. ברום תעשיות טקסטיל (1993) בע"מ

1.המבקשת מס' 1 - שהיא יצרנית של סוכות (להלן – "גדנסקי") - והמבקש מס' 2 - שהוא אחד ממנהליה - הגישו תביעה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו נגד המשיבה ומנהליה לפצותם עבור נזקים שגרמו להם בהפרת זכויותיהם בבד לסוכה שעיצבו. במסגרת התביעה בקשו המבקשים סעדים זמניים וכן בקשו צו מניעה זמני במעמד צד אחד. ביום 11.9.02 - ה' תשרי תשס"ג (10 ימים לפני סוכות) - נתן בית המשפט צו ארעי, המונע מהמשיבה "מלייצר ו/או מלשווק ו/או מלהפיץ ו/או מלהציג ו/או מלפרסם ו/או מלמכור ו/או מלהציע למכירה ו/או מלעשות כל מעשה שהזכות לעשותו שמורה למבקשים --- בבד לסוכה הנחזה להיות עיצובם של המבקשים או המפר את זכויותיהם". את הצו התנה בית המשפט בהפקדת "ערבות בנקאית אוטונומית" בסך 125,000 ש"ח צמודה למדד ו"ערובה עצמית" של המבקשים. הצו הומצא למשיבה רק ביום 13.9.02 (יום ו' בשעות הצהריים – 8 ימים לפני סוכות). ביום 17.9.02 - יא' תשרי תשס"ג (יום ג' שלמחרת יום הכיפורים – 4 ימים לפני סוכות) - אחרי דיון במעמד שני הצדדים, החליט בית המשפט לבטל את הצו הארעי שנתן. ביום 7.10.02 ביקשו המבקשים להורות על החזרת הערבות הבנקאית שהפקידו. המשיבה בקשה לחלט את הערבות.

2.בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' זפט), בהחלטתו מיום 12.11.02, דחה את בקשת המבקשים למתן סעד זמני. בהחלטתו קבע, כי "המבקשים לא הניחו תשתית ראייתית לכאורית להוכחת טענתם לבעלות בזכות היוצרים על היצירה". בהחלטתו מיום 5.12.02, קבע כי הבקשה לחילוט הערובה והתצהיר שצורף אליה "אינם נתמכים במסמכים, לא בחוות דעת מקצועית של רואה חשבון או כל מסמך אחר המצביע על דרך חישוב הנזק"; עם זאת הורה לחלט לטובת המשיבה סכום של 62,500 ש"ח מתוך הערבות הבנקאית שהופקדה וכן הורה למבקשים לשלם למשיבה הוצאות בסך 7,500 ש"ח. בהחלטתו קבע, כי "הצו מנע מכירות במוצאי שבת 15.9.02, ערב יום כיפור, מוצאי יום כיפור, ובקרו של יום ג' 17.9.02. בנסיבות אלו אין ספק כי הצו אכן גרם נזק". כמו כן קבע, כי "לאור האמור בהחלטתי מ-12.11.02 --- נראה לי כי הבקשה לא היתה סבירה בנסיבות הענין".

המבקשים ביקשו להרשות להם לערער על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 5.12.02 לחלט את הערבות הבנקאית. המשיבה השיבה על הבקשה. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה.

טענות בעלי הדין

3.בבקשתם טוענים המבקשים, בתמצית, כי ההחלטה לחלט סכום של 62,500 ש"ח מתוך הערבות הבנקאית היא "בניגוד לסדרי דין ובניגוד בוטה לדין המהותי". בית המשפט המחוזי החליט לחלט את הסכום מתוך הערבות לפני שהתביעה התבררה, בלי ששמע ראיות ובלי שהתקיים דיון. המשיבה לא הוכיחה שנגרם לה נזק ולא הוכיחה את גובה הנזק. עוד טענו, שהלכה היא, כי "חילוט ערובה שנתנה לענין סעד זמני, מותנה בקיומה של עילת תביעה נזיקית נגד מפקיד הערבות". בית המשפט המחוזי לא קבע – בהחלטתו לחלט את הערבות הבנקאית - כי הבקשה לסעד זמני לא היתה סבירה. מכאן שלא היתה עילה לחלט את הערבות.

בתשובתה טוענת המשיבה, בתמצית, כי יש להחיל כאן את תקנה 371(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן – "סדר הדין האזרחי") - כפי שתוקנה בשנת תשס"א – שלפיה בבקשה לחלט ערבות אין צורך להוכיח את גובה הנזק ודרך חישוב הנזק, אלא די להוכיח שקיים נזק. יתר על כן, המשיבה הוכיחה שנגרם לה נזק והוכיחה את גובהו. עוד ציינה, כי בית המשפט המחוזי קבע ש"הבקשה לא היתה סבירה בנסיבות הענין". ההחלטה אם הבקשה סבירה מבוססת על הראיות ומכאן שהיא מסורה לבית המשפט המחוזי ואין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בה.

דיון

4.האם רשאי היה בית המשפט המחוזי לחלט את הערבות הבנקאית שהפקידה המבקשת כתנאי למתן צו מניעה ארעי?

הסוגייה של חילוט עירבון (להבדיל מערובה) - שהופקד לפי תקנה 364 לתקנות סדר הדין האזרחי כתנאי למתן סעד מניעה זמני - הוסדרה בתקנה 371(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, כחלק מפרק כ"ח (סעיפים 360 – 387) שהוסף לתקנות סדר הדין האזרחי בשנת תשס"א. סוגייה זאת נדונה בבית משפט זה רק פעמים ספורות (ראו: רע"א 6448/01 עבד אל סלאם חיר ואח' נ' לידאי (טרם פורסם) (להלן – "ענין לידאי"); השוו: רע"א 2422/00 אריאל הנדסת חשמל רמזורים נ' עיריית בת ים , פ"ד נו(4) 612 (להלן – "ענין אריאל")).

לפי תקנה 364 לתקנות סדר הדין האזרחי שכותרתה ערבות ועירבון:

"(א) בית המשפט לא ייתן סעד זמני אלא בכפוף להמצאת התחייבות עצמית ---, וכן ערבות

מספקת, להנחת דעתו, לשם פיצוי בגין כל נזק שייגרם למי שאליו מופנה הצו כתוצאה ממתן הצו, אם תיפסק התובענה או אם יפקע הצו מסיבה אחרת ---.

(ב) בית המשפט רשאי לצוות על הפקדת עירבון בנוסף לאמור בתקנת משנה (א), אם שוכנע כי הדבר צודק וראוי בנסיבות הענין; בית המשפט לא ייתן סעד זמני במעמד צד אחד אלא בכפוף להפקדת עירבון בנוסף לאמור בתקנת משנה (א), זולת אם שוכנע כי בנסיבות הענין צודק וראוי לפטור מהפקדת ה עירבון .

(ג) סכום ה עירבון לא יעלה על 50,000 שקלים חדשים; בית המשפט רשאי, אם ראה שהדבר מוצדק מטעמים מיוחדים שיירשמו, להגדיל את סכום ה עירבון מעבר לסכום האמור או להתנות את מתן הצו במתן עירבון אחר.

(ד) ---" [הדגשות שלי – י' ט'].

לפי תקנה 371(א) לתקנות סדר הדין האזרחי:

"פקע הצו הזמני, יהיה בית המשפט הדן בתובענה רשאי, לאחר שנתן לצדדים הנוגעים בדבר הזדמנות להשמיע את טענותיהם, להורות על חילוט ה עירבון , כולו או מקצתו, בין לפני מתן פסק הדין ובין לאחריו, לטובת מי שאליו מופנה הצו, אם ראה כי נגרמו לו נזק או הוצאות עקב מתן הצו, וכי הבקשה לא היתה סבירה בנסיבות הענין; חילוט ה עירבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שנגרם " [הדגשות שלי – י' ט'].

5.נתינתו של סעד זמני במעמד צד אחד - כפי שהיה כאן - מותנית, אפוא, בהמצאת התחייבות עצמית , ערבות מספקת , וכן בהפקדת עירבון (ענין שהוא בשיקול דעת כשהסעד הזמני אינו במעמד צד אחד); אלא אם פטר אותו בית המשפט מהפקדת העירבון. סכום העירבון לא יעלה על 50,000 ש"ח, אלא אם כן הגדיל בית המשפט את הסכום מטעמים מיוחדים שיירשמו. ודוק, לפי תקנה 371(א) לתקנות סדר הדין האזרחי רשאי בית המשפט להורות על חילוט העירבון , אולם אין הוא מוסמך להורות על חילוט ההתחייבות או הערבות . מכאן שעל בית המשפט המתנה את מתן הסעד הזמני בתנאים אלה להבחין היטב בהחלטתו בין הוראה להמציא ערבות לבין הוראה להפקיד עירבון.

התנאים לחילוט עירבון הם: נגרמו למי שניתן נגדו הצו הזמני נזק או הוצאות עקב מתן הצו; הבקשה למתן הצו הזמני לא היתה סבירה בנסיבות הענין (להסדר לפני תיקון התקנות השוו: ע"א 732/80 ארנס ואח' נ' בית אל זכרון יעקב , פ"ד לח(2) 645; רע"א 1565/95 סחר ושירותי ים נ' וינשטיין , נ"ד(5) 638; ד' שורץ "סעדים זמניים – קווים מנחים להפעלת שיקול הדעת השיפוטי" מחקרי משפט יג (תשנ"ז) 441, 448; ד' שורץ "מגמות התפתחות סדרהדין האזרחי" ספר השנה של המשפט בישראל (א' רוזן צבי, עורך, תשנ"ו) 417; ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד

(תשנ"ט), בעמ' 48-51).

על התנאים למתן הסעד הזמני ועל חילוט אמר בדברי ההסבר לתקנות סדר הדין האזרחי (תיקון מס' 6), התשס"א – 2001 (להלן – "דברי ההסבר לתקנות סדר הדין האזרחי"), כי:

"מטרות הפרוצדורה של הפקדת ערבון וחילוטו הינן בעיקר שתיים: האחת – הרתעת תובעים מפני הגשת בקשות מטעמים פסולים --- והשניה – לאפשר גביה מהירה של פיצוי בגין נזקים שנגרמו למי שאליו מופנה הצו ---"

זאת ועוד. חילוט העירבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שנגרם; להבדיל מעצם קיום הנזק שזאת על המבקש להוכיח. על כך נאמר בדברי ההסבר לתקנות סדר הדין האזרחי, כי:

"התקנות אינן מאפשרות לחלט ערבון מבלי שנגרם כל נזק, שהרי משמעות הדבר הינה ענישת התובע במסווה של פיצויים. יחד עם זאת, על מנת למנוע התארכות וסרבול ההליך, ולהבטיח את יעילות ההרתעה והגביה המהירה, נקבע כי חילוט הערבון לא יהיה מותנה בהוכחת גובה הנזק".

יודגש, כי על המבקש לחלט את העירבון להביא כמות מינימלית של ראיות גם להוכחת גובה הנזק (השוו: ע"א 592/88 שגיא נ' עזבון המנוח ניניו ז"ל , פ"ד מו(2) 254; לגבי פיצוי ללא הוכחת נזק – להבדיל מהוכחת גובה הנזק – ראו גם: סעיף 3א לפקודת זכות יוצרים, 1924; סעיף 7א לחוק לשון הרע, התשכ"ה - 1961; סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט – 1999; סעיף 11 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א – 1971). יש לזכור, כי חילוט עירבון הוא מהלך קיצוני ואין הוא ניתן כסעד שבשיגרה ובאופן "אוטומטי" אלא על פי שיקול דעתו של בית המשפט ועל פי הראיות שהובאו לפניו (ענין לידאי ).

6.כאמור, הורה בית המשפט המחוזי למבקשים - בהחלטתו מיום 12.11.02 - להפקיד "ערבות בנקאית אוטונומית" בסך 125,000 ש"ח כתנאי למתן הסעד הארעי. מתוך סכום זה הורה – בהחלטתו מיום 5.12.02 - לחלט סכום של 65,000 ₪ לטובת המשיבה. ערבות בנקאית יכולה לשמש הן כעירבון והן כערבות (ראו: תקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי שלפיה "'עירבון' - ערובה חפצית לקיום חיוב קיים או עתידי, מתחדש או מותנה, קצוב או בלתי קצוב, לרבות ערבות בנקאית ; 'ערבות' - כמשמעותה בחוק הערבות, התשכ"ז-1967, לרבות ערבות בנקאית " [ההדגשות שלי – י' ט']; ראו גם: דברי ההסבר לתקנות סדר הדין האזרחי). אולם, מתוך החלטתו של בית המשפט, לא נהיר אם נועדה הערבות הבנקאית, או קצתה, לשמש עירבון, שאותו רשאי היה בית המשפט לחלט, או שנועדה לשמש ערבות, שאותה לא היה רשאי לחלט. אכן, הדעת נוטה לכך שנועדה לשמש כערבות, מאחר ונקבע בה סכום העולה על 50,000 ₪, אולם קשה לקבוע כאן מסמרות. כך או כך, בית המשפט לא היה רשאי לקבוע עירבון בסכום העולה על 50,000 ש"ח וממילא לא היה רשאי לחלט סכום גדול יותר מסכום העירבון המירבי שנקבע בתקנות.

יתר על כן. אפילו שמשה הערבות הבנקאית שמשה כעירבון דווקא, מסופקני אם נתקיימו בפרשה שלפנינו התנאים לחילוט עירבון לפי תקנה 371(א) לתקנות סדר הדין האזרחי. כאמור, היה על המשיבה שביקשה לחלט את הערבות להוכיח שנגרמו לה נזקים או הוצאות. כמו כן היה עליה להביא כמות מינימלית של ראיות להוכחת גובה הנזק. מן העיון בבקשה לחילוט הערבות בבית המשפט המחוזי עולה, כי המשיבה לא הביאה ראיות לכך שנגרמו לה נזקים או הוצאות ואף לא בדבר גובהו של הנזק. על כך אמר בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 12.11.02, כי "הבקשה והתצהיר [לחילוט הערובה – י' ט'] אינם נתמכים במסמכים, לא בחוות דעת מקצועית של רואה חשבון או כל מסמך אחר המצביע על דרך חישוב הנזק".

בית המשפט המחוזי לא נתן, אפוא, דעתו על האבחנה בין עירבון לערובה, הורה על חילוט סכום של הערבות הבנקאית העולה על 50,000 ש"ח ולא בחן אם הובאה כמות מינימלית של ראיות להוכחת קיומו של נזק או הוצאות ולהוכחת גובה הנזק.

7.לפיכך אני מבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 5.12.02 בדבר חילוט הערבות הבנקאית ומחזיר את הענין אליו, על מנת שיחזור וידון בשאלה אם הערבות הבנקאית היתה בגדר עירבון; ואם היתה בגדר עירבון - האם ניתן היה לחלטו ומה הסכום שניתן היה לחלט. המשיבה תישא בשכר טירחת עורך דין של המבקשת בסך 7,500 ש"ח.