רע"א 3203/07 בני בנימין לקרץ י.י. (1993) בע"מ נ. ח'שיבון ח'ליל בע"מ- בפיר

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא גינת) מיום 28.2.07 בתיק ע"א 2490/04 , בו נדחה ערעור המבקשת על החלטת רשם בית המשפט המחוזי (השופט סוקול) מיום 18.4.04 בתיק בש"א 14175/03.

ב.

ביום 14.7.96 הגישה המשיבה תביעה בסך 7,092,625 ש"ח נגד המבקשת (ת"א (חיפה) 10130/96). יחד עם התביעה הוגשה בקשה להטלת עיקול זמני על מקרקעין שבבעלות המבקשת. ביום 15.7.96 קיבל בית המשפט את הבקשה בכפוף להפקדת ערבות בנקאית עד לסכום 200,000 ש"ח. ביום 22.7.99 מחק השופט (כתארו אז) גינת את התביעה, הן בשל אי התייצבות, והן מהטעם שעל אף שביום 15.10.97 ניתן צו פירוק נגד המשיבה, לא ניתנה הסכמת בית המשפט הדן בפירוק לניהול התביעה כנדרש בדין. בקשה לביטול פסק הדין (בש"א 9464/99) נדחתה ביום 28.3.00 (השופט גינת). נקבע כי כיון שטרם ניתנה הסכמת בית המשפט של פירוק לניהול התביעה, מוקדם לדון בשאלת הביטול. ביום 14.3.02 הורה בית המשפט (השופט גרשון) על ביטול העיקול.

ג.

(1) ביום 10.2.04 התקיים דיון בפני רשם בית המשפט (השופט סוקול) בבקשת המבקשת לחילוט הערובה (בש"א 14175/03; בקשה קודמת שהוגשה נדחתה מטעמים שאינם מענייננו). במסגרת הדיון הסכימו הצדדים למתן החלטה על סמך טענות הצדדים, ללא חקירות. ביום 18.4.04 דחה הרשם את הבקשה. נקבע כי דין הערבות הבנקאית כדין ערובה (במובחן מעירבון), שלא ניתן לחלטה ללא קיום הליך להוכחת נזקי המבקשת (כך לפי תקנה 371(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984). הוטעם כי הערבות הבנקאית הופקדה לפני תיקון תשס"א, תחת משטר משפטי שלא איפשר חילוט ללא הוכחת נזק, ולפיכך שכיום יש להתייחס אליו כאל ערובה ולא כאל עירבון . נקבע כי בנסיבות יש לנהל הליך זה כתביעת חוב שתוגש למפרק.

(2) ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה ביום 28.2.07 (ע"א 2490/04) (סגן הנשיא גינת). נקבע כי על אף הטענה שהסכמת הצדדים איפשרה לרשם להכריע בסוגיית גובה הנזק, המדובר בחברה בפירוק - ויש לקבוע אילו נזקים נגרמו לפני הפירוק ואילו לאחריו. בנסיבות הופנתה המבקשת להגשת תביעת חוב למפרק, במסגרתה תוכל להתייחס להסכמה הדיונית שהושגה בפני הרשם לגבי דרך הוכחת הנזק.

ד.

כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית, בה נטען בין היתר: (1) כי שגה הרשם בהתייחסו לערבות שהופקדה כערובה ולא כעירבון. נטען כי המשיבה חויבה להפקיד ערבות אוטונומית , וההתייחסות לערבות כאל ערובה מסכלת את האלמנט האוטונומי שלה. עוד נטען כי גם לשונו של שטר הערבות הבנקאית ("לתשלום כל סכום... שנידרש לשלם בהתאם לפסק דין-החלטה-צו של בית המשפט בתיק הנ"ל) תומכת במסקנה שניתן לממשו ללא ניהול הליך להוכחת נזק; (2) נטען כי המבקשת הוכיחה את נזקיה, במסגרת חוות דעת השמאי שהגישה בהליך לפני הרשם - בו סוכם כי לא יערכו חקירות; (3) נטען כי לפי המצב הנוהג לאחר תיקון תשס"א, מתנה תקנה 364(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי מתן סעד זמני במעמד צד אחד בהפקדת עירבון - ושכך יש להתייחס לערבות במקרה שלפנינו; (4) הוטעם כי הערבות היא ערבות אישית של בעלי החברה - ואינה חלק מקופת הפירוק;

(5) ולבסוף נטען כי תביעת המשיבה - ובכללה הבקשה להטלת העיקול - הוגשה באישור בית המשפט של פירוק.

ה.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. הערבות הבנקאית שבפנינו אכן הופקדה בגדרי משטר משפטי שלא איפשר את מימושה ללא הוכחת נזק (ראו ד' שורץ, "סעדים זמניים - קוים מנחים להפעלת שיקול הדעת השיפוטי", מחקרי משפט יג (תשנ"ז) 441, 545; רע"א 98/03 מפעלי גדנסקי בע"מ נ' ברום תעשיות טקסטיל (1993) בע"מ , פ"ד נז(3) 727, 732 השופט טירקל). אמנם, ערבות בנקאית יכולה לשמש הן

כעירבון הן כערבות" (פרשת גדנסקי , עמ' 773), וראו הגדרות "עירבון" ו"ערבות" בתקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי. עוד ראו רע"א 6448/01 חיר נ' לידאי , פ"ד נז(2) 562, 567 (הרשם (כתארו אז) שחם). ואולם, על בית המשפט או הרשם להידרש לנסיבות הספציפיות; ראו גם א' גורן,

סוגיות בסדר דין אזרחי (מה' 9, 2007) 513. בהתאם קבע הרשם השופט סוקול בנידון דידן, כי במונחים עדכניים יש להתייחס אל הערבות דנא כאל ערובה - ובנסיבות, לא מצאתי מקום לחלוק על קביעתו, שהרי יהא בשינוי המבוקש משום הרחבה רטרואקטיבית של היקף המחויבות שנטלה המשיבה על עצמה, דבר שאין להלמו במונחי הגינות כלפי כולי עלמא. היה איפוא על המבקשת בנידון דידן להוכיח את נזקיה. בעניין עובדתי זה קיימת מחלוקת בין הצדדים: לשיטת המבקשת מחוות הדעת שהגישה מוכח כי נגרם לה נזק בגובה 1,719,000 ש"ח, ולפיכך ברי כי ניתן לממש את הערבות בסך 200,000 ש"ח. לשיטת המשיבה, מעבר למכשולים הדיוניים, הנחות היסוד העומדות ביסוד חוות הדעת (במיוחד ההנחה לפיה צו העיקול הוא הסיבה להימנעות ממכירת המקרקעין) אינן נכונות עובדתית. הרשם סבר כי על אף הסכמת הצדדים היה מקום לנהל הליך מסודר בשאלת הנזק. לאמיתם של דברים, כלפי קביעה זו מופנית הבקשה שבפנינו – ואין לקבלה. אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בשאלות דיוניות אלה שאינן מכריעות במחלוקת שבין הצדדים, קל וחומר בגלגול ערעורי שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123; רע"א 7095/97 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' מרק יצחק עזרא (לא פורסם); רע"א 8674/04 א.ש. גל חום שוקי פסח בע"מ נ' FRANCO BELGES

(לא פורסם)). המדובר בהחלטה שאינה סוגרת שערי משפט, ולא הכריעה סופית בזכויות בעלי הדין, שהרי הופנתה המבקשת לבית המשפט של הפירוק בגדרי תביעת חוב (ראו באנלוגיה ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית; מבוא וסוגיות יסוד, סעיף 185 בעמ' 180-181).

ו.

לא אמנע מלומר, כי ההחלטות שניתנו בתיק זה אינן פוגעות באוטונומיות של הערבות הבנקאית. מימוש הערבות מותנה - כפי שנכתב בה במפורש - בהחלטה או צו שיפוטי. אם בסופו של הליך תינתן החלטה המאמצת את גרסת המבקשת, תהא פתוחה בפניה האפשרות לממש את הערבות מבלי לנסות לגבות את חובה מהמשיבה; זו משמעות האוטונומיות של הערבות. במקרה שלפנינו תיתכן לערבות משמעות מכרעת - במיוחד אם תיאלץ המבקשת להתחרות עם נושי המשיבה על קופת הפירוק.

ז.

נוכח כל האמור, אין בידי להיעתר לבקשה.