בע"מ 4758/08 עזבון אברהם בראל נ. יורם וייספיש

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט אטרש) מיום 17.4.08 בתיקים בר"ע 1183/07 ובר"ע 1189/07, בו התקבל חלקית ערעור המבקשים על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בנצרת (סגן הנשיא בן חמו) מיום 22.7.07 בתיק בש"א 1349/07.

ב.

עניינה של הבקשה בנכס מקרקעין בטבריה. 50% מהזכויות בנכס רשומות על שם יורשי המנוח ציון בהלול (המבקשים 14-1 והמשיב 1), 50% מהנכס נרכשו על ידי ראש משפחת אוחנה המנוח - ונרשמו על שם בניו באופן הבא: יחיעם (12.5%), דוד (12.5%) ומשה (25%). משיבים 4-2 הם יורשיו של בן נוסף (שמואל אוחנה ז"ל) - ולטענתם חלקו של אביהם המנוח נרשם בנאמנות על שמו של אחיו משה. בשנת 2007 הגישו משיבים 4-2 תביעה להעברת חלקו של אביהם במקרקעין (12.5%) על שמם. במקביל הוגשה בקשה לצו מניעה זמני, שיאסור כל דיספוזיציה בנכס. ביום 24.6.07 התקיים דיון בבקשה לסעד זמני, וביום 22.7.07 נתן בית המשפט לענייני משפחה צו מניעה זמני כמבוקש. נקבע כי קיימות ראיות לכאורה לטענת הנאמנות, וכן כי "ברור שאם לא יינתן צו כמבוקש, עלול הדבר לגרום לפגיעה... באופן בלתי הפיך".

ג.

כלפי החלטה זו הוגשו שתי בקשות רשות ערעור. אחת (1183/07) מטעם משה אוחנה (המשיב 6), בה נטען כי לא התקיימו התנאים למתן סעד זמני, וכן כי התביעה התיישנה; שניה (1189/07) מטעם המבקשים בהליך הנוכחי, בני משפחת בהלול - בה נטען כי צו המניעה קוטע הליכי פירוק שיתוף בנכס המתנהלים בבית משפט השלום בטבריה (ת"א 2305/03), ובכך גורם נזק כספי. עוד נטען כי כיון שבכל מקרה הנכס כולו יימכר - הרי שמדובר בתביעה לסעד כספי, ואין צידוק לעיכוב ביצוע המכירה. באופן מעשי נדחו שתי הבקשות, אך בהסכמת משיבים 4-2 צומצם צו המניעה כך שיתייחס לאיסור דיספוזיציה רק בחלק השנוי במחלוקת (50% מהזכויות הרשומות על שם האח משה) - מסיבה פורמלית זו התקבלו הבקשות (והערעורים).

ד.

בבקשה הנוכחית טוענים המבקשים, בתמצית , כי גם הצו המצומצם מסכל את פירוק השיתוף - ומסיבה זו, ובהתחשב בירידה במחירי המקרקעין, הוא גורם נזק בלתי הפיך. עוד נטען כי הבקשה הוגשה בשיהוי (התביעה לפירוק השיתוף הוגשה בשנת 2003) ובחוסר תום לב, כי לא ניתן משקל להשלכות מתן הצו על המבקשים, וכי כיון שבסופו של יום (בהעדר דרך אחרת לפרק את השיתוף) יימכרו המקרקעין, יש להתייחס לתביעה כתביעה לסעד כספי, ולא לעכב את המכירה.

ה.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123) - ואין הבקשה שלפנינו, למרות טענות המבקשים, באה בגדרים אלה. ככלל, רשות ערעור ביחס להחלטות ביניים וסעדים זמניים נשקלת במשורה (רע"א 3203/07 בני בנימין לקרץ י.י. (1993) בע"מ נ' ח'שיבון ח'ליל בע"מ (לא פורסם); רע"א 8553/07 כתאני נ' שכטר (לא פורסם); רע"א 1422/07 מועלם נ' מנהל מקרקעי ישראל (לא פורסם); רע"א 9123/07 מעייני נ' עכו ביי (לא פורסם); רע"א 10873/07 חבשי נ' חבשי (לא פורסם) והאסמכתאות דשם ), ובכל הנוגע למקרה שלפנינו, המדובר בשאלה ספציפית של איזון במתן סעד זמני, התחומה למחלוקת הספציפית - ואין היא מצדיקה מתן רשות לערעור נוסף.

ו.

הדברים נאמרים, גם אם ככל שהמצב הוא אכן כמתואר בבקשה , מתעוררת השאלה היש מקום לעכב את פירוק השיתוף בנכס כולו. לעניין זה, בסופו של יום, אפילו תתקבל תביעת המשיבים 4-2 לגופה, ו-12.5% מהזכויות יירשמו על שמם, עדיין בידי בית המשפט להכריע לטובת פירוק על דרך מכירה (סעיפים 40-37 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969). שאלה היא ואיני מכריע לגביה כל עיקר, אם לא די בהבטחת 12.5% מהתמורה (ובהבטחת זכויות כל הצדדים בהליכי הכינוס); הצעה ברוח זו הועלתה על ידי משיבים 4-2 בהודעתם לבית המשפט המחוזי (נספח ד' לבקשה). ברי כי אין הדבר מתאים לבירור בבית משפט זה בגלגול שלישי, חרף האדרת העקרונית שחפצו המבקשים להעטות עליו, בהבחנה שבין זכות קניינית לזכות כספית הנובעת הימנה; בנושא ממוקד וספציפי שבמחלוקת הצדדים עסקינן. אך טוב יעשו הצדדים אם ישקלו להגיע להסדר מוסכם - או יפנו בבקשות מתאימות לבית המשפט הדן בפירוק, ופשיטא שאיני קובע כל מסמרות.