רע"א 3608/10 מוחסן חסן מסאלחה נ. בנק פלסטין הבינלאומי

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים בר-זיו, זרנקין וטאובר) מיום 28.3.10 בתיק ע"א 1489-01-09, בו התקבל ערעור המשיב על החלטת בית משפט השלום בחדרה (השופטת אסיף) מיום 7.12.08 בתיק ת"א 1967-08. עניינה של הבקשה – תביעת בנק מן הרשות הפלסטינאית כנגד אזרח ישראלי.

רקע והליכים קודמים

ב.

הבנק המשיב (שמקום מושבו בשטחי הרשות הפלסטינאית) הגיש נגד המבקש (אזרח ישראלי) תביעה בבית המשפט בישראל (הרקע להגשת התביעה, וגלגוליו הקודמים של הסכסוך אינם מעניינה של בקשה זו). ביום 7.12.08 קיבל בית משפט השלום בחדרה את בקשת המבקש, ומחק את התביעה, בנימוק שהפורום הנאות לדון בה הוא בית המשפט ברשות הפלסטינאית. נקבע, כי מירב הזיקות הן לפורום הזר ( בין היתר , החוזים בין הצדדים נערכו ונחתמו בשטח הרשות, ואף נקבע בהם כי יחול עליהם דין הרשות; האשראי שניתן למבקש היה לצורך פעילות בשטחי הרשות). נאמר, כי לשיטת המשפט בישראל אין כל אינטרס בהליך, כי המסמכים הרלבנטיים הם בערבית, כי יש "להניח שגם העדים, כולם או רובם הם תושבי הרשות" (עניין הפוגע, לשיטת בית משפט השלום, במשיב

- שלא יוכל, מסיבות ביטחוניות לזמן את עדיו לישראל), וכי ניהול המשפט בישראל יחייב את הוכחת הדין הזר. אשר לטענה, כי לא יהיה ניתן לאכוף בישראל את פסק הדין שיינתן ברשות, נאמר כי המשיב לא ביסס טענה זו, והוזכרה הצהרת המבקש (בגלגול אחר של ההליך) כי יסכים לניהול הליכי הוצאה לפועל בישראל ככל שתתקבל התביעה ברשות.

ג.

ערעור שהגיש המשיב לבית המשפט המחוזי התקבל ביום 28.3.10, ובית המשפט הורה על השבת התיק לבית משפט השלום. בעיקר נאמר, כי יש ליתן "משקל רב לכך שפסקי דין של הרשות הפלסטינית אינם ניתנים כיום לאכיפה ולהוצאה לפועל במדינת ישראל". קביעה זו התבססה על מכתבו של הממונה על העזרה המשפטית במשרד המשפטים, עו"ד ז'אן-קלוד נידם, מיום 31.12.08, והמנגנון המשפטי שביסוד מצב זה פורט בפסק הדין. נאמר, כי אף אם קיימות דעות שונות בשאלת המשקל שיש ליתן בכגון דא ל נוחות האכיפה (רע"א 2705/97 הגבס א' סיני (1989) בע"מ נ' Co The Lockformer , פ"ד נב(1) 109, 117; רע"א 10250/08 קציב נ' ZAO RAIFFEISENBANK (טרם פורסם) פסקה 9), יש ליתן לו משקל רב במקרים בהם אכיפה בישראל אינה אפשרית . על כך הוסף, כי הצדדים הסכימו שהמשיב יוכל לבחור את מקום השיפוט, וכי הנחת בית משפט השלום, שמרבית העדים או כולם הם תושבי הרשות אינה מבוססת - כיון שהמצהירים מטעם המבקש הם תושבי ישראל. בנסיבות הוחלט, כאמור, על קבלת הערעור והשבת התיק לבית משפט השלום.

טענות המבקש

ד.

בבקשה שלפנינו טוען המבקש, בין היתר , כי אין חולק שמירב הזיקות הן לרשות הפלסטינאית, ושגה בית המשפט המחוזי הן במשקל שנתן לאפשרות האכיפה בישראל, והן בקבעו כי אפשרות כאמור אינה קיימת. נטען, כי לא הוכח ששר המשפטים אכן הורה שלא לאכוף פסקי דין של הרשות הפלסטינאית (לפי הסמכות שהוענקה לו בסעיף 13(ד) לחוק להארכת תוקפן של תקנות-שעת-חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה - שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), תשל"ח - 1977), כי מכתבו של הממונה על העזרה המשפטית הוצג כראיה חדשה בערעור, כי מדובר במכתב משנת 2008, וכי בפרסומיו הרשמיים של הממונה אין מוזכרת הנחיה כאמור. עוד הוזכר, כי בית המשפט המחוזי בירושלים הורה (בתיק ה"פ (ירושלים) 4332/05 מוסטפא נ' פרג' (לא פורסם)) על אכיפת פסק דין שניתן ברשות הפלסטינאית לפי חוק אכיפת פסקי חוץ, תשי"ח - 1958 - ומכאן, כי דרך זו עדיין פתוחה בפני המשיב.

ה.

עוד נטען, כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי לשיקולים מערכתיים מזה, ולהתנהלות חסרת תום לב של המבקש מזה. ולבסוף, נטען כי המבקש הודיע, שבכוונתו לזמן עדים תושבי הרשות, וכי החוזה שהעניק למשיב את הזכות לבחור את מקום ההתדיינות הוא חוזה אחיד. במישור המשפטי נטען, כי קיימת פסיקה סותרת בשאלת האפשרות לאכוף בישראל פסקי דין שניתנו ברשות הפלסטינאית, וכי התיק מעורר שאלות בעלות חשיבות בכל הנוגע לטענת פורום לא נאות.

דיון והכרעה

ו.

לאחר העיון אין בידי להיעתר למבוקש. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123) ואין היא ניתנת כעניין שבשגרה. בפרט כך, שעה שמדובר בהחלטות דיוניות שאינן מכריעות בזכויות הצדדים (רע"א 3203/07 בני בנימין לקרץ י.י. (1993) בע"מ נ' ח'שיבון ח'ליל בע"מ (לא פורסם); רע"א 8674/04 א.ש. גל חום שוקי פסח בע"מ נ' FRANCO BELGES

(לא פורסם)). בענייננו, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מעוגן בתשתית העובדתית שהונחה בפניו - הן בסוגיית האפשרות ליישום פסק דין פלסטינאי בישראל, והן בסוגיות נקודתיות דוגמת זהות העדים ותניית השיפוט. פסק הדין אינו קובע קביעות משפטיות גורפות, הוא תחום למעשה למכלול נסיבותיו - ואין איפוא מקום ליתן בעניינו רשות ערעור בגלגול שלישי.

ז.

אכן, יתכן כי בפסיקת בתי המשפט המחוזיים ישנה אי בהירות מסוימת לגבי האפשרות ליישם בישראל פסקי דין שניתנו ברשות הפלסטינאית (ולא בכדי נקטתי במונח "יישום", כדי שלא לטעת מסמרות בין ביצוע לאכיפה).על הנושא חופה כמובן המצב האנומלי בשיח המשפטי שבין ישראל לרשות הפלסטינאית, שלמרבה הצער בנסיבות המדיניות והבטחוניות אינו משקף יחסי שכנות המונחים ביסוד ההסכמים. מכל מקום, עקרונית ניתן להתייחס לשתי אפשרויות, לשני מסלולים שונים. ראשון להם, המסלול הספציפי הקבוע בסעיף 6(א) לצו שעת חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה - שיפוט בעבירות ועזרה משפטית) (שטחי המועצה הפלסטינית - עזרה משפטית בענינים אזרחיים), תשנ"ט-1999. הסדר זה קובע:

"פסק דין חלוט של רשות שיפוטית, למעט לשכת הוצאה לפועל (להלן - פסק דין) ניתן להוצאה לפועל בישראל כאילו היה פסק דין שניתן בישראל, בכפוף לאמור בצו זה ובשינויים המחויבים לפי הענין".

דהיינו, פסק דין שניתן ברשות הפלסטינאית ניתן משפטית לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בישראל ללא צורך בהליך משפטי נוסף. מסלול זה, כך קבע בית המשפט קמא בהסתמך על מכתבו של הממונה על העזרה המשפטית, חסום לעת הזאת, והוא בחינת הלכה ואין מורין כן - שהרי שר המשפטים עשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 13(ד) לחוק להארכת תוקפן של תקנות-שעת-חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה - שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), תשל"ח-1977:

"שר המשפטים רשאי להורות, דרך כלל או לענין מסויים, כי פעולה לפי פרק זה לא תיעשה אם המועצה נמנעת ממתן עזרה משפטית לפי בקשת מדינת ישראל".

ברי כי הדדיות היא יסוד מוסד בכגון דא.

ח.

אפשרות תיאורטית שניה ליישום פסק דין פלסטינאי בישראל היא באמצעות המסלול

הכללי הקבוע בחוק אכיפת פסקי חוץ . כידוע, סעיף 3 לאותו חוק מסמיך בתי משפט בישראל "להכריז פסק-חוץ כפסק אכיף" אם הוא עומד בתנאים שנקבעו בחוק. בניגוד למסלול הספציפי שנקבע לגבי פסקי דין שניתנו ברשות הפלסטינאית, מסלול כללי זה (שאינו מתייחס למדינה מסוימת) מאפשר לבתי המשפט להכריז על פסק חוץ כפסק אכיף, אך אינו מאפשר ביצוע ישירות בלשכת ההוצאה לפועל. ואכן, בעניין מוסטפא אליו הפנה המבקש קבע בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט דרורי), כאמור, כי אף שהמסלול הספציפי חסום, ניתן להורות על אכיפת פסק דין שניתן ברשות הפלסטינאית לפי המסלול הכללי .

ט.

ברם, אפשרות אכיפתו של פסק דין שניתן ברשות הפלסטינאית לפי ההסדר

הכללי שבחוק אכיפת פסקי חוץ אינה חפה מספקות משמעותיים. הן ספקות "פנימיים" - בדבר העמידה בתנאי החוק; הן ספקות "חיצוניים" - בדבר היחס שבין המסלול הכללי למסלול הספציפי . בכל הנוגע לקבוצת הספקות "הפנימיים" יש להתייחס, בין היתר , לכך שחוק אכיפת פסקי חוץ מתייחס לפסק דין "שניתן על ידי בית משפט במדינה זרה ". מבלי לקבוע מסמרות אביא מדברי פרופ' פסברג, אשר לשיטתה:

"בתי המשפט בכל השטחים הללו (בשטחים המוחזקים מאז 1967 –א"ר) אינם בגדר בתי משפט של מדינה זרה... לכאורה, על כן אין אפשרות לאכוף פסקי דין מבתי משפט אלה בישראל על פי החוק" (ס' וסרשטיין-פסברג, פסקים זרים במשפט הישראלי - הדין והגיונו (1996) 13).

ספקות "פנימיים" נוספים מתעוררים לגבי דרישת ההדדיות (בסעיף 4 לחוק), בפרט נוכח דברי הממונה על העזרה המשפטית בדבר חוסר הדדיות.

י.

בכל הנוגע לקבוצת הספקות "החיצוניים", יש להתייחס לשאלה, האם קביעת המסלול הספציפי לפסקי דין שניתנו ברשות הפלסטינאית מוציא את תחולת ההסדר

הכללי שבחוק אכיפת פסקי חוץ. בדרך זו נקט בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט זילברטל) בעניין נאטור :

"אכיפת פסק הדין יכולה להיעשות רק על פי המסלול המפורט לעיל וההסדר החוקי אשר קבע את המסלול האמור, הוא דין מיוחד הגובר על הוראות חוק האכיפה לענין אכיפת פסקי דין שניתנו על ידי בתי משפט הפועלים בשטחי המועצה הפלסטינית. כל תוצאה אחרת תרוקן מתוכן את הוראות חוק ההארכה, התקנות והצווים שהותקנו על פיו לענין אכיפת פסקי דין אלה" (ת"א (מחוזי ירושלים) 5366/03 נאטור נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב "הפול"

(לא פורסם)).

י"א.

ואולי לא למותר לציין, כי אף פסק הדין בעניין

מוסטפא (שניתן בהעדר הגנה) קובע מפורשות:

"אדגיש, כי, מכל מקום, היענות לבקשה זו, בתיק שבפניי, לאור הנסיבות המיוחדות של העדר תגובה של המשיבים, אין בה משום הכרעה משפטית מבוססת ומחייבת, כי אכן בית משפט השלום ברמאללה הוא בית משפט של 'מדינה זרה'...

מאחר שבענייננו זה לא הייתה התייצבות של המשיבים ולא הוגשה התנגדות בנושא, לא מצאתי לנכון לזמן את בא כוח היועץ המשפטי לממשלה להביע את עמדתו, וזאת למרות אי הבהירות העולה מן המצב החוקי הקיים".

י"ב.

ברם, התיק דנא אינו מתאים לבירור שאלות אלה, והתשתית המונחת בפנינו אף אינה מאפשרת בירור כאמור. הערכאות הקודמות לא נדרשו להכריע למעשה בשאלת אכיפתו של פסק דין פלסטינאי (שכמובן טרם בא לעולם בענייננו), אלא בשאלת נאותות הפורום; הן לא הבחינו בין אכיפת פסקי דין לבין ביצועם לפי ההסדר הספציפי , ולא נדרשו לשאלת היחס בין ההסדרים השונים.

י"ג.

בפני בית המשפט קמא הגיב המבקש לטענה, שפסק דין פלסטינאי לא יהיה ניתן לביצוע בישראל, בכך שתקף את ההסתמכות על מכתב הממונה על העזרה המשפטית - אך לא העלה את הטענה שניתן יהיה לאכוף אותו בדרכים אחרות. ההסכמה שעליה הצהיר המשיב אף היא אינה נטולת ספקות, הן בשל חד צדדיותה ונקודת הזמן בה ניתנה, והן ככל שהמדובר ביכולת מימושה בנסיבות. הכרעה בשאלות העקרוניות עשויה להצריך, כך דומה, גם התייצבות מטעם היועץ המשפטי לממשלה - דבר זה לא נעשה בערכאות הקודמות, וספק אם יש לו מקום בתיק שעניינו טענת פורום לא נאות, ושאלת אפשרות יישומו של פסק דין (שטרם ניתן) טרם הבשילה בו. ובכל מקרה, כאמור, ההכרעה העומדת לבחינתנו - נאותות הפורום - אינה תלויה רק בשאלת אפשרות האכיפה, ואין מקום ליתן רשות ערעור בשאלה שההכרעה בה אינה מחויבת לצורך ההליך.

י"ד.

בשולי הדברים נעיר, כי מצב בו הנתבע מבקש להעביר את הדיון למקומו של התובע, שעה שבידוע שהמצב באותו איזור אינו תמיד יציב, ואפשרות האכיפה במקום מושבו של הנתבע נתונה בספק - אף היא אינה תומכת בקבלת הבקשה. המבקש אמנם הצהיר בעבר, כאמור, כי לא יתנגד לביצוע פסק הדין בישראל, ואולם, כפי שתואר מעלה, האפשרות המהותית לכך מוטלת בספק רב.

ט"ו.

סוף דבר, אין בידי להיעתר לבקשה.